מלבושי יום טוב חלק א סו

מכוער לא היו מוציאים קול מזנה. אבל הח"מ והב"ש והט"ז אינם מסכימים לזה וכתבו דמוכח מהגמרא דאפי' בא"א נמי אין חוששין ואע"ג דראייתם מן הגמרא אינה מוכרחת דהא כתבו התוס' שם ד"ה אכלה דאיירי שפיר בקלא דקודם נשואין א"כ איירי בפנויה. מ"מ מדברי הרמב"ם (בפי"ז מהא"ב) מוכח כדבריהם ואפי' בא"א נמי אין חוששין לקלא לאוסרה לכהונה דז"ל הרמב"ם יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפי' הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעדי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט ה"ז מותרת לכהן שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה עכ"ל אכן הבה"ג (בסי' ו' סט"ז) כתב ע"ז וצ"ע לע"ד שנראה שהוא סותר למ"ש לעיל סי' ד' סע"ו. ושמא י"ל שדין זה דנשואה לא קאי אאיכא קול מזנה או י"ל שגם הרישא בנשואה מיירי ושאני התם וכמ"ש שם שהכל מרננין אחריה כמ"ש התוס' בסוטה עכ"ל ונפלאתי על גאונו הלא הרמב"ם מסיים שם שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה. והאיך אפשר לומר דבקלא על א"א אסרינן אותה לכהונה ובאמת נשמט מדברי המחבר סוף דברי הרמב"ם שם. והתירוץ השני דמחלק בין רינון לקלא תירץ כן הח"מ והב"ש שם אבל באמת תמה הגאון בעל ח"ס בח"א מאה"ע סי' ח' דמי יכול לשער זאת האיך מיקרי רינון ומה מיקרי קלא אך הוא ז"ל הסכים שם לדברי הב"ח ולפע"ד דברי הב"ח תמוהין וכמ"ש

אכן הפירוש שפירשו דברי הגמרא דסוטה דקאי לכהונה לפע"ד זה תמוה מאד דהאיך אפשר לומר דר"י דאמר לא ישא אדם דומה קאי לענין כהן הבא לישא אותה. א"כ שמואל נמי קאי לענין כהונה וקאמר דאף לכהן מותרת הדומה וזה א"א. דהא דקאמר אל ישא בת דומה הוא משום חשש ממזרות אלמא דמחזקינן לה לזונה כ"כ דאפי' הולדות אינן מבעלה. וא"כ מה מהני לה שבאה מטיפה כשרה להכשירה לכהונה כיון שהיא זונה ואפי' אם נדחוק לישב דבריהם ולומר דשמואל סובר כר"א דכתובות (יג:

) דלא מהני חזקת האם לבתה. וא"כ איכא למימר דהדומה כיון שיש לה חזקת כשרות לכך מותרת לכהונה אבל הבת דומה כיון שבאה מטיפה פסולה אין לה חזקת כשרות ולכך אסורה לכהונה. ולישראל מותרת משום דאיכא לספוקי שמא מכותי נתעברה וס"ל דא"י ועבד הבא על בת ישראל הולד פסול לכהונה. דלגבי כהן אינו אלא ספק אחד אבל לגבי ישראל איכא ס"ס כמ"ש. וכן דעת המהרי"ו בסי' פ"ח דפי' דכל השקלי' וטרי' בגמרא לענין חששא דבתה הוא דוקא לכהונה ופי' שם הא דלכהונה אסורה ולישראל מותרת הוא מטעם דהוה כעין ס"ס דלמא ממזרת היא הבת ואת"ל מבעלה היא מ"מ אסורה לכהן שמא זינתה קודם שנתעברה מהבת וא"כ בתה היא חללה אם היא אשת כהן. אבל המעיין שם יראה כמה דחוקים דבריו וגם סותר דברי עצמו בסי' כ"ד שכתב שם אם היא אשת כהן אפי' אם אינה פרוצה ביותר ג"כ בתה אסורה לכהונה יעו"ש היטיב. ונפלאתי על דבריו דלמה לו לדחוקי לחלק בין ישראל לכהן מטעם ס"ס שלו ולא חילק בפשיטות כמ"ש ואין לתרץ משום דס"ל דלבעילת כותי לא חיישינן וכמ"ש הב"ש (סי' ד' סקנ"ב) דדעת הטור הוא כך. ז"א דהא המהרי"ו בעצמו בסי' ע"ד הביאו הב"ש בס"ק מ"ג גבי אשה שנתגרשה וילדה מתיר הולד מטעם ס"ס שמא אחר גירושין זינתה ושמא מכותי נתעברה והקשה הב"ש דא"כ גבי פרוצה ביותר אמאי איכא חשש ממזרת הא ג"כ יש ס"ס ותירץ דמהרי"ו לטעמו דסובר דגם בפרוצה ביותר אין שום חשש ממזרת. וא"כ קשה למה לא חילק בפשיטות כמ"ש מ"מ אפשר לישב דזה דחקו מחמת דברי הרמב"ם לפי פירושו דפי' דהרמב"ם סובר דהא דחוששין לבתה הוא דוקא לכהונה הוכרח לדחוקי ולחלק בס"ס שלו. דהא הרמב"ם סובר דא"י ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אף לכהונה וא"כ ליכא למימר דלכך הבת דומה כשר לישראל משום ס"ס דלמא מכותי נתעברה דא"כ אפי' לכהונה נמי כשרה. לכך דחק לפרש כפי פירושו דאיירי באשת כהן אבל מה שהקשתי עליו דא"כ אפי' אינה פרוצה ביותר נמי אסורה לכהונה צע"ג. וגם כבר השיג על פי' זה המהרא"י בסי' ל"ז בפסקיו שכתב וז"ל אמנם תמהני על מהרר"י שכתב שאפי' פרוצה ביותר אין חוששין לבניה משום ממזרת רק לכהונה. דלא מוכח הכי כל עיקר במיימוני דמשמע בפשיטות התם דאפסול ממזרת קאי ואף כי בעי' מפורשת היא במס' סוטה פ' ארוסה ופירש"י שם בהדיא דלישראל קאי כו' עכ"ל והמגיה בט"ז (סי' ד' סק"ח) כתב דכולם חולקים על דברי מהרי"ו שפי' דדוקא לכהונה קאי ולפי"ז ע"כ הא דקאמר שמואל דלא ישא בת דומה הוא מטעם חשש ממזרות וקאי ג"כ על ישראל ואיך נאמר דר"י דפליג על שמואל ואמר דבת דומה עדיפא מדומה קאי לענין אם כהן בא לישא אותה גם לישנא דישא אדם דקאמר ר"י לא משמע דקאי דוקא על כהן

ע"כ נ"ל לפע"ד דגם דברי הרמב"ם צריכין לפרש כפירש"י ז"ל דז"ל הרמב"ם (בפט"ו מה' א"ב ה"כ) א"א שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה והכל מרננין אחריה אין חוששין לבניה שמא ממזרים הם שרוב בעילות אחר הבעל ומותר לישא בתה לכתחילה אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה כו' עכ"ל ונראה דהא דקאמר משום זונה ר"ל כיון שהיא רגילה לזנות תחת בעלה חששו לה מלישא אותה וכמו שפירש"י ז"ל. וכן כתב הרב המאירי בסוטה שם לעולם יזהר אדם מלישא אשה חשודה ונטענת בזנות שמא מזנה היא והוא בא עליה באיסור כו'. ואף בתלמוד המערב אמרו פורשין מן המזוהמות ואין פורשין מבתה וירא שמים והנוהג סלסול בעצמו יצא מת"י שתיהן ע"כ ופירושו של דומה נראה שיצא עליה קול שרגילה לזנות תחת בעלה וכן פירש"י נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה דמשמע על ניאופים רבים שרגילה בהם וזה מוכרח בגמרא שאל"כ אלא שיצא עליה קול שזינתה פעם אחת תחת בעלה לא הוה פליג שמואל עם ר"י אי אמרינן רוב בעילות אחר הבעל ואדרבה לפי פירש"י ביבמות (כד) על הא דקאמר הברייתא בד"א כשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ופירש"י בד"א דאם כנס הנטען יוציא כשאין לה בנים מן הראשון. אבל יש לה בנים מן הראשון לא תצא דכי מפיק לה מחזיקינן בקלא קמא ועבדינן להו ממזרים עכ"ל. וא"כ חזינן דהקילו חכמים לגבי הנטען שלא יוציאנה משום שחששו על הלעז שיוציאו על הבנים. והאיך יאמר שמואל דהבת דומה אסורה לישא משום חשש ממזרת אע"כ דשאני התם דאיירי בקלא שזינתה תחת בעלה וקול כזה אפשר שהוא משום פריצותא בעלמא ואפילו אם הוא אמת לא חיישינן לבניה משום ממזרות אבל הכא איירי בקלא כעין דבר ברור היינו שרגילה לזנות ובקול כזה לא שייך לומר דמשום פריצותא בעלמא נפיק. וזה הוי כעדי טומאה דכי יעלה על הדעת שלפי דעת הראשונים דאין מוציאין אשה מבעלה אלא בעדי טומאה יסברו דגם אם ראינו אשה שהיא משחקת תמיד עם א"י ועם פרוצים בעריות ומתיחדת עמהם במקום סתירה וברור לנו שמזנה עמהם לא יוציאוה מבעלה מפני שלא ראינו שנטמאה. וזה ג"כ מדויק בלשון הרמב"ם שכתב אשה שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה והכל מרננין אחריה ולא כתב אשה שיצא עליה קול שזינתה תחת בעלה. אלא ודאי משום דקול בעלמא שזינתה פעם אחת או שתים אפשר להיות משום פריצותא בעלמא דחזו לה ובזה אין חוששין ובזה האופן איירי בגמרא דגיטין דקאמר יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה להכי כתב הרמב"ם שהיתה זונה תחת בעלה ר"ל שיצא עליה הקול שהיא מזנה תחת בעלה ורגילה בזו. דלשון זונה נופל על דבר תמידי והקול הזה יצא מפני שהיא מתייחדת תמיד עם הפרוצים בעריות במקום סתירה ומשחקת עמהם וזה הוה כעדי טומאה לכך לענין כהונה אסורה מה"ד כיון שהוחזקה לזונה והרמב"ם