מלבושי יום טוב חלק א סה

(טו) ולאחר העיון נ"ל דאפי' אומרת שזינתה כבר ברצון והבעל מאמין לה כיון שכבר נולדו הבנים קודם שאמרה לפי דעת הגאון בעל בית מאיר דלא נתנה תורה נאמנות לאב אלא דוקא היכא שהוא יודע בעצמו ולא במה שמאמין לאחרים א"כ הכא שכבר נולדו הבנים והיה להם חזקת כשרות לכהונה רק היא אומרת עתה שכבר זינתה ונולדו לה הבנים באיסור מה שאומר האב שהוא מאמין לה לאו כלום הוא לענין הבנים כיון שהוא אינו יודע בעצמו א"כ אפי' ספק חללין נמי לא משוה להו במה שמאמין לה והיא ודאי אינה יכולה לאוסרן לכהונה דהא לא נתנה התורה לה נאמנות כלל ואף שדעת הגאון הנ"ל דהאם נאמנת לעשותן ספק חללין היינו דוקא כשהודית מעיקרא ואח"כ ניסת לכהן כיון שכבר נעשית חד"א לכך בניה הוו ספק חללין יעו"ש מה שהשיג על הב"ש דמכשיר לגמרי אם אינו מאמין לה הבעל השני אבל היכא שכבר נולדו הבנים ואח"כ אומרת. אפי' מאמין לה הבעל נראה דאפי' ספק חללין נמי לא הוו לפי דעת הגאון הנ"ל וכן נ"ל כדעת הגאון הנ"ל מטעם אחר כיון דהא דמאמין לאחרים אין זה מתורת ודאי אלא מתורת ספק. והיכא מצינו דנתנה התורה רשות לאב להוציאן מחזקתן שהיה להם עד עתה לכהונה ולעשותם ספק עפ"י נאמנות מה שמאמין לאחרים דהא לא נתנה התורה רשות לאב להכיר אלא דוקא היכא שאומר דבר ברור ולא מצינו גם באב גופא דהיכא שאומר דבר שאינו ברור דהתורה מאמינו. כ"ש מה שאומר שהוא מאמין לאחרים שודאי לא נתנה תורה רשות לאב לזה כלל כדעת הגאון הנ"ל כנ"ל בזה להלכה ולא למעשה כי יראתי להקל ולעשות מעשה כנגד גדולי האחרונים: סימן י שאלה מהרב המובהק ירא וחרד כו' מו"ה יהודא אלי' כ"ץ מדאמימסק וז"ל

בתולה אחת היתה משרתת בבית אחד במהלין יותר משנה ואח"כ יצא עליה קול שנתעברה מבעה"ב והמליטה בכפר אחד ועתה נשתדכה לכהן. ונסתפקתי אם מותרת להנשא לו. רק שהי' בזה חשש גדול הידוע וד"ל. סמכתי על תשובת חתם סופר שכתב כי חששא דחיישינן לכותי הוה מיעוטא. וגם מחמת שלא הי' בירור גמור על הקול כי שלחתי אחר הנשים שאמרו שמהן יצא הקול ואמרו שהן אינן יודעין זה בבירור: והתרתי לעשות החופה ואח"כ שלחתי אחריה ואמרה עפ"י שבועה שלא נבעלה רק לבעה"ב ורצוני לדעת דעת כת"ר בזה אם שפיר עשיתי מה שהתרתי לעשות החופה עכת"ד

תשובה גרסינן בסוטה (כז.) אמר שמואל ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה כשרה וזו באה מטיפה פסולה ור' יוחנן אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו עומדת בחזקת כשרות וזו אינה עומדת בחזקת כשרות כו' והלכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה כו' ולפי פירש"י שם קאי הסוגיא לענין אם אחד רוצה לישא אשה ולא מצא אלא שתים אלו שמואל סובר דישא דומה אע"ג דאיכא חששא דמקלקלי' שתזנה תחתיו מ"מ טובה היא מבת דומה משום דהיא באה מטיפה כשרה ונראה דאף לדידי' דס"ל דלא אמרינן דרוב בעילות אחר הבעל כדמוכח שם. מ"מ סובר דהבת דומה אין דינה כשתוקית דהא שתוקית אפי' כנס מוציאה והכא משמע דדוקא לכתחילה לא ישא את הבת דומה אבל אם כנס אינו מוציאה יעו"ש בתוס' שמדייק כן גבי דומה לרבי יוחנן ולפ"ד י"ל דזה הוא כונת רש"י ז"ל שכתב וזו באה מטיפה פסולה שמא מכותי או ממזר וא"כ יש כאן ס"ס להכשיר אע"ג דבכל שתוקי אמרינן בקדושין (עג.) דאף דרוב כשרים אצלה מ"מ היא שתוקית שאני התם דלמא אזלה היא לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל הכא, דאיכא ס"ס ספק שמא נתעברה מבעלה ולא מן הזנות ואפי' אם נתעברה מן הזנות שמא מכותי דהולד כשר אף מא"א והא דלכתחילה לא ישא את הבת דומה הוא או משום דמעלה עשו אף לגבי ישראל ולא ישא אותה מן הדין או משום דמ"מ היא באה מטיפה פסולה אף שהולד כשר וא"כ הא דלא ישא אותה הוא זהירות בעלמא אך לפי"ז קשה ל"ל לרב תחליפא לומר דהא דאשה מזנה בניה כשרים משום דרוב בעילות אחר הבעל תיפוק לי' משום הס"ס שאמרנו. וצ"ל דאשמעינן דאפי' היכא דליכא לספוקי שמא מא"י נתעברה אעפ"כ בניה כשרים ולפ"ז הא דבעי שם הגמרא היתה פרוצה ביותר מהו אם יש לאסור בניה משום חשש ממזרות י"ל דהיינו דוקא היכא דליכא לספוקי בכותי אבל אי איכא לספוקי בכותי לא מבעי לן דודאי כשרים מטעם הס"ס אמנם לדעת הט"ז (סי' ד' סק"ח) דס"ל גבי פרוצה ביותר דרוב בעילות הן מאחרים וא"כ איכא למימר דלא הוה ס"ס אפי' היכא דאיכא למתלי בכותי וצ"ע. ור' יוחנן סובר דישא בת דומה ולטיפה פסולה לא חיישינן דרוב בעילת אחר הבעל אבל דומה לא ישא דחיישינן לשמא מקלקלי' ותזנה תחתיו כך הוא פירש"י ז"ל

אמנם התוס' ד"ה דומה כתבו וז"ל פיר"ת שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה כדגרסינן ביבמות אמרה לי אם דומה דמתא יומא ופלגא כו' ומיהו הכא לא מיירי בדומה כה"ג דא"כ אפי' כנס יוציא דהא פסקינן התם ביבמות פ"ב כרבי בקלא דלא פסיק כו' אלא ע"כ איירי בקלא דפסיק עכ"ל וכתב ע"ז המהרי"ט בחלק אה"ע (סי' ט"ו) וז"ל ואין לי לב להבין דבריהם מאי מייתי מהתם דההיא לענין בועל ונבעלת קאמר וכן לענין הבעל שאם הלעז אמת אסורה לבטל ולבועל מדאורייתא אבל הכא לגבי אינש אחרינא אעפ"י שזינתה בעדים לא נאסרה על כל העולם נהי דלכתחילה לא ישאנה אבל אם נשאה לא אמרו שיוציאה וצ"ע. מ"מ למדנו דאיכא קפידא באשה זונה שאינה ראויה שישאנה ומיהו לפי דברי הרמב"ם (בפט"ו מהא"ב) אין ראי' לזה שנראה מדבריו שמטעם זונה לכהן נגע בה שכן כתב א"א שיצא עליה קול כו' מותר לישא בתה לכתחילה אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה עכ"ל והמ"ל כתב שם וז"ל לא פירש רבינו אם האי דחוששין לה משום זונה אי גבי ישראל אי גבי כהן מיירי וכן הטור בסי' ד' מסתם סתם לה וה"ה כתב וז"ל פי' וכהן חושש לה מדין תורה וישראל אם רוצה להתרחק מן הכיעור אבל ממ"ש רבינו והטור חוששין לה משום זונה משמע דלגבי כהן איירי דוקא דזונה לישראל משרא שריא ומדברי רש"י ז"ל נראה דאישראל קאי שכתב וז"ל אל ישא דומה שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה לו ומדברי התוס' נראה דמשמע דדוקא לגבי כהן חוששין שכתבו וז"ל דומה פיר"ח כו' וע"כ מוקמי האי דלא ישא דומה גבי כהן דאי אתחזיק קלא אסור מה"ד משום זונה כמו דבהאי קלא מפקינן מבעל משום זונה ה"ה דאם נשאה מפקינן לה מיני' אבל גבי ישראל אין דבריהם מתישבים כלל דהא זונה מותרת לישראל ומכאן תראה דמה שהקשה הרב מהרי"ט באה"ע על התוס' והניח בצ"ע הוה כשגגה היוצא מלפני השליט ואגב שיטפי' לא דק עכ"ל המ"ל. וכן בשו"ע סי' הנ"ל סתם כדברי ה"ה

והנה האחרונים ז"ל הקשו מהא דאמרינן בגיטין (פט.) אמר רבא יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא הוא דחזו לה כתנאי אכלה בשוק כו' ר"מ אומר תצא רע"א משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר לו ר"י בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר כו' מה להלן דבר ברור אף כאן ד"ב. והנה הב"ח יצא לחלק בין א"א לפנויה דבפנויה לא חששו והוציאו עליה קול מזנה אף שלא ראו רק פריצותא בעלמא אבל ביושבת תחת בעלה אי לאו דראו דבר