מלבושי יום טוב חלק א סד

אח"כ ראיתי שבדברי רש"י אין הכרח לומר כן דאפשר לומר דרש"י יתרץ דמשום כתל"ז אין לוקין וכסברת הרמב"ן וכמו שכתבתי למעלה והא דפי' ביבמות ושנבעלת לפסול לה הוה זונה לאו משום דסובר כסברת הרמב"ם דילפינן מכתל"ז דהוה בכלל זונה אלא סברתו הוא משום דכיון דנבעלה בעילת איסור הוה זונה מצד הסברא. ואין צריך לזה הק"ו דכתל"ז והא דמצריך הגמרא שם הקרא דכתל"ז ולמילף לכהונה מק"ו היינו היכא שנאנסה דאז לא הוה זונה כלישנא בתרא דרבה. וכן מתרץ הרשב"א בחידושיו להדיא שיטת הגמ' ואין להקשות לפי"ז כיון דאמרינן דבכל בעילות איסור נעשית זונה בלא קרא דכתל"ז. א"כ אמאי במחזיר גרושתו וביבמה לשוק אמרינן להדיא ביבמות (טו:) דהיא אינה מתחללת הא כיון דנבעלה ברצון בעילת איסור נעשית זונה ואמאי בעינן שם דוקא זר אצלה מעיקרא נ"ל לתרץ כיון דכתיב הקרא דכתל"ז לגלות לן דהיכא דלא הוה זר אצלה מעיקרא מותרת בתרומה ממילא ילפינן דלא הוה זונה מכל בעילות איסור אלא דוקא היכא דזר אצלה מעיקרא דאילו הוית זונה היתה אסורה בתרומה כסברת הר"י (בסוף פ' ד"א) כיון דכללי' קרא בהדי חללה

(יא) והמתבאר מדברינו אלה דלפי שיטת הסוברים דלוקה משום כי תל"ז ע"כ צ"ל חדא מהני או דכתל"ז לא שייך בעריות שע"י קדושין לכך לא לקי גבי אשת כהן שנאנסה משום כתל"ז רק משום טומאה בלבד כדעת התוס' ס"פ ד"א או נימא כדעת התוס' בפ' החולץ דגם בעריות שע"י קדושין נמי שייך כתל"ז אלא דע"כ צ"ל לפ"ז דלבעלה אינה אסורה משום כתל"ז אלא משום טומאה בלבד וכמ"ש. [אף שלכאורה נראה מדברי התוס' דס"פ ד"א דהקשו אמאי לא חשיב הגמרא גבי אשת כהן שנאנסה גם משום כתל"ז לתרווייהו לישנא והתירוץ שתירצנו אינו עולה אלא למ"ד דבאונס לא מיקרי זונה אבל באמת זה אינו דלמ"ד דלוקה משום זונה לא קשה כלל. עיין היטיב שם (מד:) תוס' ד"ה הכא נמי כו' דכתבו שם וז"ל ואין להקשות למה לי דכתב רחמנא זונה לא יקחו כיון דזונה אסורה בתרומה ק"ו דאסורה לכהונה כו' ותירצו דאיצטריך לאו דזונה דלקי תרתי כו' עכ"ל א"כ כ"מ דלקי משום זונה לקי תרתי א"כ לא קשה כלל לפי לישנא קמא דבאונס מיקרי זונה ויש לפרש דברי התוס' בדרך אחר ויבואר זאת בקו"א בס"ד] א"כ לפ"ד התוס' והרא"ש אינה אסורה לבעלה אלא משום טומאה לבד ואין בניה חללין וכמ"ש ונראה לפע"ד דזה הוא ג"כ דעת הרי"ף דהביא לישנא בתרא דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה. ומעיקרא הביא הך דרב עמרם דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהונה ולכאורה קשה למה ליה להרי"ף להביא הך אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה הלא הא דאסורה לכהונה אף באונס ידעינן מהא דרב עמרם אע"ג דמותר לבעלה ישראל מ"מ אסורה לכהונה ולמאי נ"מ הביא הך דרבה הא הך דרבה אין צריך לידע רק לענין מלקות ולמה להרי"ף להביא זאת מאי דלא נהגי האידנא אבל לפי מה שבארתי א"ש דאף דאסורה לכהונה משום כתל"ז מ"מ לבעלה אינה אסורה משום כתל"ז רק משום טומאה א"כ איצטריך לאשמועינן דגם לבעלה אסורה ועוד איצטריך לאשמועינן דהלכה כלישנא בתרא דבאונס לא מיקרי זונה לכך אין בניה נעשין חללין

(יב) ולענין הלכה אי קיי"ל כמ"ד דבאונס מיקרי זונה לא נראה לפע"ד דדעת הרבה פוסקים הוא כלישנא בתרא דבאונס לא מיקרי זונה הלא הרי"ף והרא"ש הביאו להדיא רק הך לישנא בתרא וגם מהא דכתב הרא"ש [הבאתי למעלה] על הא דאשת ישראל שנאנסה תחת בעלה אסורה לכהונה או מטעם ונטמאה דקאי נמי על אונס או מטעם כתל"ז ואז לקי ע"ז. נראה ג"כ דס"ל דאנן פסקינן כמ"ד דבאונס לא מיקרי זונה דאל"ה ת"ל דאסורה לכהונה מטעם זונה ולקי מחמת זה. והאיך לא הזכיר כלל זאת דלהך מאן דאמר לקי משום זונה כמבואר בתוס' ס"פ ד"א יעו"ש. אלא על כרחך דלא סבירא ליה כהך מאן דאמר וכן פסק הראב"ד להדיא בפ"א מהא"ב הכ"ב. ומה שהקשה שם עליו הה"מ כבר האריך בעל שעה"מ להשיג עליו שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות וכן לפי שיטת התוס' והרא"ש נמי נתישב קושית הה"מ ונפלאתי עליו שלא הזכיר כלל דברי התוס' דס"פ ד"א וכן הרמב"ן במלחמות נראה דפוסק כמ"ד דבאונס לא מיקרי זונה וכן הרשב"א בחידושיו פי' דברי הגמרא דיבמות (סח.) דקאי למאן דאמר דבאונס לא מיקרי זונה ונראה דפוסק כן וכן ה"ר אליעזר ממיץ סי' רי"א בספר יראים פסק להדיא כמאן דאמר דבאונס לא מיקרי זונה וכן הסכים המהרש"ל ביש"ש דעיקר כלישנא בתרא וכיון שבארנו דהרבה פוסקים ס"ל דבאונס לא מיקרי זונה ולפי דעת התוס' והרא"ש דס"ל דלוקה עליה משום כתל"ז ע"כ מוכרח לומר או דבעריות ע"י קדושין ליכא משום כתל"ז. או דס"ל דעל בעלה ליכא משום כתל"ז. וכיון דאין כאן אלא איסור טומאה בלבד א"כ אין הולד נעשה חלל מאיסור זה וכמש"ב. וכן נראה דזה דעת הרי"ף דהביא הך לישנא לדינא. א"כ יצא לנו דאפי' היכא שידוע לנו שנאנסה תחת בעלה אין הולד אלא ספק חלל ואסור לטמא למתים משום ספיקא דדינא דלמא אינה אסורה לבעלה אלא משום טומאה לבד ואין הולד נעשה חלל

(יג) ועוד נ"ל דאף אם נימא דיש עליה איסור כתל"ז כדעת הרמב"ן נמי הוה ספק חלל דהא הגר"א ז"ל הניח בצ"ע וכן הגאון בעל הפלאה אם מאיסור כתל"ז בניה נעשין חללין ואף שכתבתי למעלה שמדברי הרמב"ן מוכח דמאיסור כתל"ז בניה נעשין חללין אבל אחר העיון ראיתי דזה אינו מוכח. והא דפוסק הרמב"ן דגבי שבויה בניה פסולין לכהונה נראה דאין זה ראיה כ"כ דהא סתם שבויה היא מתיראה שלא יהרגוה כדאמרינן בב"ב (ח:) דלכך פדיון שבוין הוה מצוה רבה משום דכולהו איתנהו בה א"כ חיישינן שמא היא נתרצית ברצון להשבוי כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגוה אע"ג דבסתם שבויה באשת ישראל לא חיישינן שמא נתרצית להשבוי. אף לפי דעת התוס' דכתובות (כו:) ד"ה ע"י נפשות כו' בשבויה מחמת נפשות אסורה גם לבעלה ישראל מ"מ בסתם שבויה לא חיישינן לכך שאני א"א כיון דהיא מחויבת למסור א"ע לכך לא חיישינן כ"כ בסתם שבויה ולדעת הרבה ראשונים אף בשבויה מחמת נפשות לא חיישינן אבל כ"ז דוקא בא"א אבל בפנויה כיון דהיא אינה מחויבת למסור עצמה כמו דפסקינן בשו"ע (סי' קנ"ז בהג"ה) א"כ חיישינן שמא נבעלה ברצון כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגוה והוה זונה לכו"ע

(יד) היוצא מדברינו אלה דלפי מה שבארנו בראשית דברינו בנ"ד דהא דמאמין לאשתו שנאנסה מכבר לא הוו בניה אלא ספק חללין דהא מבואר ברמב"ם ובשו"ע דגם אותה אינו צריך להוציאה אלא לצאת ידי ספק א"כ אפי' לפי הפוסקים דס"ל דבאונס מיקרי זונה נמי לא הוו אלא ספק חללין. וא"כ איכא ס"ס להכשירן חדא דלמא אין דבריה אמיתים כלל ואפי' אם דבריה אמיתים דלמא קיי"ל כמ"ד דבאונס לא מיקרי זונה ואינה אסורה לבעלה אלא מטעם טומאה לבד כשיטת התוס' והרא"ש וכן נראה דזה דעת הרי"ף וא"כ אין בניה חללין ואפילו לפי שיטת הרמב"ן דס"ל דאסורה לכהונה משום כתל"ז נמי איכא ספיקא אם נעשין בניה חללין משום איסור זה א"כ יש להקל מטעם ס"ס וכ"ש לפי שיטת הסוברים דהא דמאמין לאחרים אין זה אלא איסור דרבנן אבל מדאורייתא אין צריך לחוש לזה א"כ אפי' היתה אומרת לו שזינתה ברצון והוא היה מאמין לה נמי לא הוו חללין אלא מדרבנן כיון דמדאורייתא לא מהני כלל מה שמאמין לאחרים לכך בודאי יש לסמוך להקל על שיטת הסוברים דבאונס לא מיקרי זונה בנ"ד שאומרת שנאנסה דבניה לא הוו אפי' חללין מדרבנן ואין צריך להורידן מכהונתם: