מלבושי יום טוב חלק א לט

מדברי בעל המאור שם נראה דקאי ג"כ בשיטתא דהני רבוותא. וא"כ לפי"ד באשת כהן שנאנסה כיון דהקדושין הי' בהיתר א"כ א"א לחייבו משום לא יקחו אלא רק על לא יחלל בלבד

(ב) והני רבוותא אזלי לשיטתם דס"ל בקדושין שם כשיטת רש"י ז"ל דגם כהן הדיוט לקי על לאו דלא יחלל משום דילפינן זונה זונה. לא מבעי' בגרושה ודאי דמחללה. משום דנתוסף בה איסור חללה על איסור גרושה אלא אפי' זונה נמי לקי משום לא יחלל אע"ג דמחמת חילול זה שמחללה לא יתחייב הכהן שבא עליה אח"כ רק משום איסור זונה דאית בה אבל לא על איסור חללה דלא אתא איסור חללה וחייל על איסור זונה וא"כ לכאורה קשה אמאי חייב עליה משום לאו דלא יחלל מ"מ ע"כ צ"ל כיון דמחללה לגבי כהן שיביא שתי שערות אח"כ דאתי' לגבי' ב' איסורין בבת אחת ובזה א"ש הא דאמרינן קדושין (שם) כהן שבא על אחותו זונה משוי' לה כו' חזר ובא עליה עשאה חללה ופירש"י שם דנ"מ לענין מלקות. ולכאורה קשה הא אין איסור חללה חל על איסור זונה וע"כ צ"ל דנ"מ לענין כהן שיביא שתי שערות אח"כ וכן מצאתי במהרי"ע בחידושיו שהביא כן משם תוס' הרא"ש אמנם מה שתירץ שם בתירוץ קמא דנ"מ אם התרו בו משום חללה ולא משום זונה וכ"כ הפנ"י. דבריהם צ"ע דהא בתוס' יבמות (לב:) ד"ה ותו ובסנהדרין (פ"א) ד"ה לידון נמי מבואר להדיא היכא דאין איסור חל על איסור לא לקי על השני אע"ג דלא התרו בו משום הראשון [כעת מצאתי שתמה בזה בעל שעה"מ]. ועוד נ"ל לאמר דלכך כהן הבא על הזונה דמשוה לה חללה חייב ג"כ משום לא יחלל אע"ג דאין כהן הבא עליה חייב משום חללה רק משום זונה לבד הואיל ואין איסור חל על איסור מ"מ לפי מה שאבאר במ"א בס"ד לישב דברי רש"י בחולין (קו.) דכתב שם דבשר חזיר חמיר מנבלה משום דאית בי' תרי איסורי ולכאורה קשה הא אין איסור חל על איסור ואמאי חמיר חזיר מנבלה הא אין איסור נבלה חל על איסור טמאה. וע"כ צ"ל דכוונת רש"י ז"ל דאית בי' נמי איסור של נבלה לענין לקברו בין רשעים גמורים כדאיתא ביבמות (לב: לג:) דאע"ג דאין איסור חע"א מ"מ האיסור השני יש עליו ג"כ אך דאין חייבים עליו [דלא כהגאון בעל דברי אמת דהסיב כוונת רש"י לכוונה אחרת] א"כ ה"נ כיון דהאיסור של חללה יש בה ג"כ ואף דאין לוקין על חללה מ"מ איכא לענין לקברו בין רשעים גמורים וחמיר איסורה מאיסור זונה לבד. לכך חייב כהן הבא ענים ג"כ משום לא יחלל משום דמשוה לה חללה לענין חומר האיסור אמנם בחללה ודאי אינו חייב משום לא יחלל כמ"ש המהרי"ט להדיא בקדושין

(ג) אמנם ראיתי להה"מ פי"ז מהא"ב דכתב דגם בחללה נמי מחייב על לא יחלל [רק דסובר דאינו חייב על לא יחלל רק כ"ג לבד] ולכאורה תמוה סברתו ונראה דע"כ צריך לדחוק בדעת הה"מ שהביא בשם המפרשים הראשונים דגם בחללה איכא משום לא יחלל דמחולקים הם עם הרמב"ם והראב"ד דסוברים דעיקר לאו דלא יחלל הוא שהכהן מוזהר שלא יחלל נשים ולכך ס"ל דאפי' בגרושה וזונה נמי ליכא לאו דלא יחלל כיון דאסורין לכהונה בלאו הכי אבל המפרשים הנ"ל ס"ל דעיקר לאו דלא יחלל הוא להזהיר על הביאה בלא קדושין על כל הנשים הפסולות לכהונה והא דכתב הקרא בלשון לא יחלל לאשמועינן אגב אורחא דמחללה בזה. ואדרבא עלה בדעתי לאחר העיון דע"כ הנך ראשונים דס"ל דאינו חייב על לאו דלא יקחו אלא על הקדושין דמעיקרא ולא על הביאה שע"י קדושין מוכרחין לסבור כן דגם בחללה חייב משום לא יחלל דהא אמרינן שם (עז:) אלא שבא על אלמנה אחת שלש ביאות. ה"ד אי דלא אתרו ביה פשיטא דאינו חייב אלא אחת אלא דאתרו בי' אכל חדא וחדא אמאי אינו חייב אלא אחת כו' וע"כ הכא החיוב הוא משום לא יחלל לפי דבריהם וא"כ כיון דמחללה מביאה ראשונה אמאי חייב אביאה שניה אע"כ צ"ל דגם בחללה חייב משום לא יחלל. ודוחק לומר דהכא איירי בגמר ביאתו וחייב משום לא יחלל זרעו דא"כ מאי פריך הגמרא בפשיטות אי דאתרו כו' אמאי אינו חייב אלא אחת דלמא מיירי כשלא גמר ביאתו והא קמ"ל דכיון דחיללה בביאה ראשונה פטור על ביאה (שניה ולדברי מהרי"ט הנ"ל ע"כ צריך לדחוק ולומר דאם לא גמר ביאתו פשיטא דאינו חייב אלא אחת ואין צריך הברייתא להשמיענו זאת

(ד) ועוד יש להביא ראי' דגם במחוללת כבר חייב על הביאה לבד בלא קדושין, מהא דאמרינן בתמורה (כט:) דזונה כותית כהן הבא עליה לוקה משום זונה משום דילפינן מזונה ישראלית ומשמע דחייב עליה גם על העראה בלבד דומיא דזונה ישראלית ואם איתא דהיכא דהיא מחוללת מעיקרא אינו חייב משום לא יחלל הכא משום מאי חייב. הא ודאי דלאו דלא יקחו לא שייך הכא לפי דברי ראשונים הנ"ל ומשום לא יחלל נמי אין כאן דלא שייך לומר גבי כותית דמשוה חללה כיון דמחוללת היא מעיקרא ואף שלכאורה מדשרי אביי שם דקאמר דאינו לוקה על כותית משום זונה דאמר קרא לא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו יצאה כותית דאין זרעו מיוחס אחרין נראה דפלוגתתם בשגמר ביאתו וסובר אביי כיון דזרעו אינו מיוחס אחריו אינו חייב משום לא יחלל זרעו ורבא סובר דמ"מ חייב על לא יחלל זרעו דילפינן מזונה ישראלית אבל באמת לישנא דרבא דקאמר שם אחד זה ואחד זה אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה משום זונה משמע דזונה כותית דמי לכל דבר לזונה ישראלית וא"כ חייב אף על העראה לבד לרבא. וכוונת אביי להביא ראי' מן הקרא דהקרא דזונה איירי דוקא בזונה ישראלית דשייך בה גם חילול זרעו אבל בזונה כותית לא איירי הקרא משום דלא שייך בה חילול זרעו: אח"ז ראיתי דבבכורות (נו:) הובא דברי אביי בשינוי לשון. אמר אביי זונה כותית אתננה אסור וכהן הבא עליה אינו לוקה משום לא יחלל זרעו זונה ישראלית אתננה מותר וכהן הבא עליה לוקה משום לא יחלל זרעו זונה כותית אתננה אסור כו' וכהן הבא עליה אינו לוקה משום לא יחלל זרעו דלא יחלל זרעו אמר רחמנא והאי לאו זרעו הוא א"כ מבואר להדיא דפלוגתת אביי ורבא הוא אם לוקה בכותית משום לא יחלל זרעו ובאמת לפי גירסא זו ראי' גדולה היא לשיטת הראב"ד דגם בזונה ישראלית אינו חייב משום לא יחלל רק משום לא יחלל זרעו אך אפשר לדחות דלהכי נקט הלאו משום לא יחלל זרעו גם בזונה ישראלית. מחמת דגבי כותית ע"כ צריך לאשמעינן דאינו חייב על לאו דלא יחלל זרעו משום דלאו דלא יחלל לא שייך גבי כותית משום דמחוללת ועומדת מעיקרא א"כ לפי גירסא דבכורות הוא ראי' גדולה לדברי המהרי"ט דעל חללה אינו חייב משום ולא יחלל ונראה דהה"מ דס"ל דגם גבי חללה חייב משום לא יחלל ע"כ גריס בבכורות כמו דאיתא בתמורה דכהן הבא עליה לוקה משום זונה ובלא"ה ע"כ מוכרח לומר דהה"מ גריס כן בבכורות דהא כתב שם על דברי הרמב"ם דלכך ס"ל דאינו לוקה על לא יחלל זרעו משום דאביי ורבא דקאמרי בקדושין דאלמנה לכ"ג לוקה משום לא יחלל ולא מפלגי בין גמר ביאתו או לא. אלמא דס"ל דאינו לוקה משום לא יחלל זרעו דחילול זרעו אינו אלא כשילד הזרע וע"כ אינו גורס בבכורות לוקה משום לא יחלל זרעו

(ה) אבל שיטת הרמב"ם הוא דלאו דלא יקחו לדברי רבא דס"ל דאינו לוקה עד שיבעול הוה אזהרה שלא לבוא דרך אישות ולא איכפת לן על הקדושין כלל ואף אם הי' בשוגג או שהי' בהיתר כמו אשת כהן שזינתה תחתיו. והוכרח הרמב"ם לפרש כן לפי שיטתו כיון דהוא ס"ל דלא לקי על לאו דלא יחלל אלא כ"ג באלמנה וגם לאו דחילול זרעו לית לי' כמש"כ הה"מ. א"כ תקשה לדידי' הא דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה משום מאי מחייבו. וע"כ מפרש דלוקה משום לא יקחו וכן הא דהבאתי לעיל מקדושין דאם בא על אלמנה שלש ביאות ואתרו בו על