מלבושי יום טוב חלק א לו

מדכתיב לא יקחו בלשון רבים ז"א דא"כ האיך פריך הגמרא דיבמות על ר"י א"ר מהך דלא יקחו לא יקחו כו' דלמא סובר כהברייתא דקדושין דצריך הך לא יקחו יתירה לחלק והך דרשא מדכתיב לשון רבים לא ס"ל דהא לא מצינו בהדיא דהברייתא דקדושין דרש הך דרשא דאשה מוזהרת מדכתיב בלשון רבים ונראה לישב שיטת התוס' בהקדם דברי הריטב"א שם. דפי' שם פי' אחר דלא כפירש"י דלכך צריך קרא בגרושה לחלק לאו לעצמה להורות לנו דחייב על גרושה לחודא אעפ"י שאינה זונה וחללה דאי לאו הכי ה"א שאינו חייב עד שיהא כולם בה עכת"ד. ומה שהקשה עליו בעל שער המלך (בה' א"ב פי"ז ה"י) דהניחא לר' יאשיה דאמר כ"מ שנאמר וא"ו להוסיף הוא בא אבל לר"י דס"ל וא"ו לחלק ל"ל קרא והאיך הוה ס"ד דאינו חייב עד שיהא כולם בה יעו"ש דהניח בצ"ע: ולפע"ד זה לא קשה כלל על הריטב"א דאיכא למימר דהריטב"א בא לתרץ להמ"ד אין אחע"א וא"כ אין צריך קרא לחלק דלא נימא דהוה לאו שבכללות ואינו חייב אלא אחת כיון דלא משכחת לה ולהכי מוכרח לומר דהך מ"ד דאין אחע"א ס"ל כר' יאשיה דצריך קרא לחלק בזה האופן לחייבו על גרושה לחודא אעפ"י שאינה זונה וחללה אבל לר"י לא קשה כלל דאיכא למימר דס"ל כמ"ד דאיסור חע"א וא"כ צריך קרא לחלק דלא להוי לאו שבכללות ולחייבו על כל אחת ואחת אם כולם בה כפירש"י אבל באמת פי' הריטב"א בברייתא דקדושין תמוה. דהאיך אפשר לומר דקרא דגרושה גבי כה"ג אתא לגלות לנו וללמוד דכ"ג חייב אף על אלמנה לחודא אעפ"י שאינה חללה הא אף בלא קרא הוה ידעינן זה כיון דעל חללה זונה ודאי דחייב כה"ג אעפ"י שאינה אלמנה דלא גרע מכ"ה וא"כ מאי מוסיף לי' איסור אלמנה הא בלאו הכי חייב משום איסור חללה אלא ע"כ מוכרחין לפרש הברייתא דקדושין כפירש"י דקרא אתא ללמד דלא נימא שהוא לאו שבכללות ולא מחייב אלא חדא אבל הת"כ כבר ביארנו דס"ל דאין אחע"א. וע"כ סובר כר' יאשיה דהך לא יקחו יתירה אתי לחלק לחייבו על גרושה לחוד אף שאינה זונה וחללה כדברי הריטב"א. וא"כ גרושה לגבי כה"ג מיותר כמש"כ ע"כ מוכרח הת"כ לדרוש בהך גרושה לדרשא אחריתא וא"כ א"ש הת"כ לשיטת התוס' דלא מיותר הך לא יקחו וע"כ צריך לדרוש הך דרשא דהאשה מוזהרת מדכתיב לא יקחו בלשון רבים

(יא) ולפי מה שביארנו דגירסת התוס' ב"מ הנ"ל לא יקח לא יקחו הוא גירסא מרווחת. והדרשא על אזהרת האשה הוא מדכתיב בלשון רבים אבל עיקר הקרא קאי על אזהרת האיש. ודאי דשיטה זו היא שיטה נכונה לומר דבמקום דאיהו אינו מוזהר מאיזה טעם שיהי' איהי נמי אינה מוזהרת אבל אח"ז התבוננתי דאף לפי גרסת רש"י דילפינן מיתורא דלא יקחו דאם אינו ענין לאזהרת האיש תניהו ענין לאזהרת האשה מ"מ כיון דהוציאו בלשון לא יקחו דמשמע פשטיות הקרא דקאי עליו ע"כ צ"ל דאזהרתה תלוי באזהרתו וכה"ג אמרינן בסנהדרין (נד:) לר"ע דיליף אזהרה על הנשכב [במשכב זכור] מדכתיב לא תשכב משכבי אשה קרי בו נמי לא תשכב ואמרינן שם בהדיא לרב דהיכא דאיתי' בשוכב איתא בנשכב וכל היכא דליתא בשוכב ליתא בנשכב. ולכך לא עשו ביאת פחות בן ט' שנים כבן תשע שנים. ואף שמואל לא פליג ע"ז אלא מדכתיב משכבי אשה וגם אמרינן שם לדברי ר' ישמעאל דיליף אזהרה על הנשכב [במשכב בהמה] מיתורא דקרא דכל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב תניהו ענין לנשכב דזה אתא לדרשא מה דאפקי' רחמנא לנשכב בלשון שוכב וללמוד מה שוכב ענש והזהיר אף נשכב ענש והזהיר וע"ש בתוס' ד"ה ואפקי' דכתב לר' אבוה הא דאפקי' לנשכב בלשון שוכב איצטריך לכדרשינן בפ"ק דהוא ובהמתו בכ"ג עכ"ל הרי חזינן מזה דהיכא דיתורא דנשכב אתי' בלשון שוכב לדרשא אתא ה"נ כיון דכתיב אזהרתה בלשון אזהרתו ודאי לדרשא אתא דגם פסולות אינן מוזהרות להנשא לכהונה אלא במקום דאיהו מוזהר ומצאתי שגם הגאון בעל חתם ספר בחלק א"ע בח"ב תשובה ק"ד כתב שם וז"ל ומדברי חידושי הרשב"א שם למדנו כונת ר"א כמ"ש תוס' פ' איזהו נשך גבי לא תשיך להזהיר הלוה ג"כ דמשו"ה מותר להלות מעות יתומים בריבית משום כיון דליכא איסור על המלוה ממילא תו ליכא איסור על הלוה דליכא איסור עליו מעיקרא אלא משום דעביד מלוה איסור ע"י והיינו מדאפקי' רחמנא בלשון תשיך ותשוך כל דליתי' בתשיך ליתא בתשוך וה"נ דכוותי' מדאפקי' רחמנא יקח יקיח כל היכא דהוא מוזהר גם היא מוזהרת ולוקה. אבל הכא בשילהי נדרים דהיא עבדא דילה שאמרה טמאה אני לך אל תיגע בי והוא אינו מוזהר כי חכמים התירו לו ואפי' יהי' קמי' שמיא גליא דטמאה היא לו מ"מ אין לו עון אשר חטא כי יש כח ביד חכמים א"כ ממילא שוב היא אינה מוזהרת עכ"ל: שיטה ב בשיטת הרר"א

הנו"ב מה"ת סי' כ"ד הביא שגדול אחד תמה בדברי הרשב"א הנ"ל והשיב לו וז"ל והנה ודאי לפי שטחיות הרעיון בתחילה הם דברי תימה אבל לפי מ"ש בחיבורי נו"ב סי' ע' דהר"א סובר דדוקא מה דכתיב בהך פרשה כהונה שם אתרבי גם היא מלא יקחו אבל איסור טומאה דלא כתיב בהך פרשה לא אתרבי האשה א"כ כונת הרשב"א דזונה אינה מוזהרת לכהן אלא היכא דאיהו מוזהר בפ' כהנים. דשם גם היא מוזהרת כדכתיב לא יקחו עכ"ל ועיין במה"ק דשם מבואר דבריו יותר דהר"א ז"ל סובר דכל באונס לא מיקרי זונה ואינה אסורה לבעלה הכהן אלא משום לאו דהוטמאה ולכן היא אינה מוזהרת ע"כ ואף שכל מעיין יראה שהגאון הנז' נעה מדרך הפשוט בדברי הרשב"א שדברי הרשב"א הם ודאי כמו שביארתי שיטתו בשיטה (א) מ"מ מחמת שהגאון הנ"ל כיון אל האמת שהרר"א ז"ל בספרו ספר יראים פסק להדיא כמ"ד דבאונס לא מיקרי זונה וגם הרשב"א ז"ל פסק כן. ע"כ אבאר שיטת הנו"ב באריכות ויצא מזה נפקותא גדולה לנ"ד כי לפי דעתי הוא דעת רוב הפוסקים דקיי"ל כמ"ד דבאונס לא מיקרי זונה

(א) הנה לכאורה דברי הנו"ב תמוהים. דהא בהאי מלתא איפלגו תרי לישנא שם (נו:) אי באונס מיקרי זונה אי לאו וא"כ למ"ד דבאונס מקרי זונה איך יתרץ משנה אחרונה מהך קושיא דהא שוויא אנפשה חתיכה דאיסורא ואין לתרץ דהמ"ד דסובר דאונס מיקרי זונה סובר כמ"ד יבמות (פט.) דחכמים מצו למיעבד תקנתא ולעקור ד"ת אף בקום ועשה ז"א דהא מרא דשמעתא אי באונס מיקרי זונה הוא רבה ואיהו ס"ל שם דלא מצו חכמים לעקור דבר תורה בקום ועשה ונראה לתרץ דבריו דגם לפי שיטת הר"א צריכין אנו לומר דהמ"ד דסובר דבאונס נמי מיקרי זונה יתרץ טעמא דמשנה אחרונה כתירוצו של הר"ן משום דעקרו חכמים הקדושין מיני' ופנויה היתה באותה שעה ומחמת דהי' קשה להר"א תינח דאם אומרת שנאנסה מכשרים אבל נאנסה מפסולים מאי איכא למימר ומעובדא דשילהי נדרים משמע דלא שאני לן בין שאמרה שנאנסה מכשרים או מפסולים. דהא הני תרי עובדי דרב נחמן אמרה שנאנסה מן הנכרים. ואעפ"כ התירן ר"נ ומחמת זה הכריח הר"א לומר דסוגיא דנדרים אזלא אליבא דמ"ד דבאונס לא מיקרי זונה ואינה אסורה לבעלה אלא משום איסור טומאה לבד דהיא אינה מוזהרת ולכך אפי' נאנסה מפסולים מותרת אבל המ"ד דס"ל דבאונס מיקרי זונה יתרץ דהמשנה איירי שאומרת שנאנסה מן הכשרים

(ב) ולפ"ז צ"ל דהר"א ז"ל סובר דגם בנאנסה מפסולים לא מיקרי זונה ודלא כבעל המאור שם (ט)