מלבושי יום טוב חלק א לג

והנה הרב (אשר שלח לי שאלה זו) הגיש הדברים לפני גדולי דורינו, ולא השיבו בזה כלום רק הגאון מוהר"י אביגדור זצ"ל אב"ד דק"ק שקלאוו כתב במלות קצרות שדעתו נוטה להתירה אם הבעל אומר כעת שאינו מאמין לה והאיש והאשה הנ"ל אלצוני למאד להורות להם הדרך ילכו בה: ופניתי עצמי לעיין בשריותא דהך איתתא כפי אשר יורוני מן השמים ולהציע דברי לפני גאוני דורינו ואם יסכימו עמי בהיתר הלזה גם אנכי נמנה עמהם וסדרתי תשובה ארוכה לבאר כל שיטות הראשונים על הך סוגיא דהאומרת טמאה אני לך כאשר יבואר בס"ד בתשובה זו. (אך שם היה בקיצור מאשר הוא כעת) ומד' אשאל עזר שלא אכשל בהלכה וזה החלי בעזרת צורי וגואלי

גרסינן במתני' שילהי נדרים (צ:) בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך כו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדבריה כו' ע"כ. והקשו התוס' שם וז"ל וא"ת טמאה אני לך אמאי לא מהימנא הא שויתה נפשה חד"א כדאמרינן בקדושין כו'. ותירץ הרר"א ז"ל דלא מצינו זונה שהיא אסורה להנשא לכהן. דודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינה מוזהרת עליו הלכך גם לדבריה אינה אסורה בו. וקשה דאמר פ' יש מותרין יבמות פ"ד:) כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת כו' עכ"ל: שיטה א בשיטת

הרר"א

(א) הנה הרשב"א בחידושיו לנדרים (שם) הביא תירץ הר"א בסגנון זה וז"ל ותירץ הר"א דזונה לא מוזהרא מכהן אלא כל היכא דאיהו מוזהר וכדאמר ביבמות כל היכא דאיהו מוזהר איהי נמי מוזהרא דלא יקחו כתיב עכ"ל והנה לכאורה דברי הרשב"א הללו מרפסין איגרי דהא כל השקלי' וטריא שם ביבמות הוא אי אמרינן דגם כהנות מוזהרות להנשא לפסולים או לא ופריך שם רבין בר נחמן לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש (וקס"ד דהאי בא להזהיר כשירות להנשא לחללים) ומשני שם רבא דהאי קרא לא להזהיר כשירות אתא אלא פסולות שלא ינשאו לכהונה וכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהר' אבל כל היכא דהוא לא מוזהר (כגון חלל בכשירה) איהי לא מוזהרא. וא"כ הכא כיון דאיהו מוזהר עליה איהי נמי מוזהרת כמותו

(ב) ע"כ נלע"ד דכונת הרשב"א דס"ל להר"א דשאני לאוין שאינו שוה בכל דלא אתרבאי איהי אלא מרבוייא דלא יקחו מלאוין ששוה בכל דילפינן מדרב יהודא אמר רב מדהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דלאוין ששוין בכל כגון ממזרת לישראל או ישראלית לממזר דשם הלאו שנאמר לא יבא ממזר כו' נאמר על שניהם בשוה ושניהם מוזהרין זה על זה מצד עצמן דקהל ד' מוזהרין שלא יבא ממזר בתוכו והיא מוזהרת שלא להנשא לממזר: וכן מוזהר הממזר שלא יבוא בקהל ד'. וכמו כן ממזרת איהי מוזהרת שלא תבוא בקהל ה' (מדר"י א"ר שהשוה הכתוב אשה לאיש) וגם הישראל מוזהר שלא ישא ממזרת מלאו זה אבל בלאוון שאינן שוין בכל כל עיקר האזהרה הוא עליו. שהכהן מוזהר שלא ישא פסולות לכהונה ולא איתרבאי היא בלאו זה אלא מחמתו דכיון דהוא מוזהר איהי נמי מוזהרת שלא הכשילהו בזה אבל מצד עצמה איהי אינה מוזהרת ולהכי בדין דמשנתינו שהיא גילתה לו שהיא אסורה עליו ואנן קמורינן לו שישמש עמה ולא יחוש לדבריה תו ליכא איסור עליה כיון דהיא אינה מכשילתו כלל וגם היא אינה יכולה למרוד בו כיון דהיא משועבדת לו מה"ת וכה"ג תירץ הש"מ על נדרים על הא דהיא אינה עוברת על לפני עור לא תתן מכשול משום דבע"כ נבעלת לו. ויעו"ש שדעתו לתרץ קושית התוס' כמו שביארתי לדעת הרשב"א (אך שיש שם ט"ס הניכר) וכה"ג מבואר ברב המאירי שכתב שם וז"ל תירצו בתוס' שהזונה אינה מוזהרת על ביאת הכהן אלא הכהן הוא שמוזהר בה. ואין זה כלום שהרי אמרו ביבמות כל דאיהו מוזהר איהי נמי מוזהרא. אלא שאפשר לישב דבריהם שזו הואיל ולא נודע לו אלא על פיה אם אינו מאמינה בלבו אינו מוזהר עליה וכל דאיהו לא מוזהר איהי נמי לא מוזהרא כו' עכ"ל ואין להקשות לפי"ז ל"ל ריבוייא דלא יקחו על אזהרתה תיפוק לו משום לפני עור לא תתן מכשול ז"א דהלאו לפני עור הוא לאו שבכללות ואין לוקין עליו ואתא רבוייא דקרא לחייבה מלקות כמוהו. וכן תירץ הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם

(ג) אח"כ מצאתי שגם הגאון רבינו יהונתן בס' בני אהובה מבאר דברי הרשב"א הנ"ל בזה הדרך יעו"ש בפכ"ד מה"א הי"ז. אך מה שכתב בסוף דבריו וז"ל אך דצריכין להבין דהא אמרינן יבמות (נו) דאשת כהן שנאנסה הוא בכלל איסור לא יוכל לקחתה אחרי אשר הוטמאה וא"כ יש בה לאו דטומאה ובזו ודאי דהיא מוזהרת כשאר לאוין הנאמרים בתורה והכא לא אמר אלא באיסור זונה אבל ח"ו לומר כן באיסור סוטה וטומאה יעו"ש מה שדחק לתרץ זאת. ולפעד"נ דס"ל להר"א דגם איסור טומאה באשת כהן שנאנסה כיון דאין איסור זה נוהג אלא בכהנים א"כ הוה נמי לאו שאש"ב. וע"כ הא דאיהי מוזהרת לא ילפינן אלא מלאו דלא יקחו וא"כ כמו בלאו דלא יקחו אזהרתה הוא מחמתו והיכא דהוא אינו מוזהר איהי נמי אינה מוזהרת. ה"ה באיסור טומאה דאשת כהן שנאנסה ג"כ היכא דאיהו אינו מוזהר איהי נמי אינה מוזהרת וזה ברור

(ד) אך לפי שיטה זו צריך לבאר הסוגיא דיבמות שם דמאי פריך לפי"ז על הא דמתרץ דלא יקחו אתא דפסולות אסורות להנשאות לכהונה והא מהכא נפקא מדר"י א"ר נפקא הא איכא נפקותא לדינא אי ילפינן מלא יקחו הוה אזהרתה מחמתו שלא תכשילהו. וא"כ כל היכא דאיהו לא מוזהר איהי נמי אינה מוזהרת ואי ילפינן מדר"י א"ר הוה אזהרתו מצד עצמה ונראה דקושית הגמרא הוא כך. דמסתבר לומר יותר כרבין בר נחמן דקרא דלא יקחו אתא לרבות דכהנות לא ינשאו לפסולים דאין לומר דהקרא בא לגלות לנו דפסולות מוזהרות להנשא לכהונה ואין אזהרתה אלא מחמתו א"כ עיקר הקרא לא אתא רק למעט ולא לרבות דבלא הקרא דלא יקחו הוה מחייבינן יותר מדר"י א"ר. ומהדרשא דת"כ משמע דעיקר הקרא בא לרבות ולא למעט ומשני שם דהלאוין שאש"ב לא ילפינן מדר"י א"ר. א"כ אתא רבוייא דקרא דלא יקחו לרבות ולא למעט עוד צריך לבאר לפי שיטה זו האיך אמרינן שם (פה:) והרי טומאה דלאו שאינו שוה בכל וטעמא דכתב רחמנא בני אהרן ולא בנות אהרן הא לא"ה נשים חייבות מ"ט לאו משום דר"י אמר רב לא דגמרינן מלא יקחו כיון דהאזהרה שפסולות לא ינשאו לכהונה הוא לא מצד עצמן רק מצד הכהן שלא תכשילהו. והאיך הוה מצינו למילף מלא יקחו שיהא נשים כהנות מוזהרות על טומאת מת ששם הוה האיסור מצד עצמן. אמנם אחר העיון נראה דגם זה ניחא דדוקא השתא דגלי לן קרא דבני אהרן ולא בנות אהרן גבי טומאת מת. דנשים אינן מוזהרות בלאו שאש"ב אמרינן אף דגלי לן קרא הכא על אזהרת האשה מלא יקחו מ"מ אין אזהרתה אלא מחמתו כיון שהוא לאו שאש"ב וגם עיקר האזהרה קאי עליו. אבל אי לאו דגלי לן קרא שיש חילוק בין לאוין ששוין בכל ובין לאוין שאש"ב הוה אמרינן דהקרא דלא יקחו גלי לן שלא נחלק בין לאוין שש"ב ובין לאוין שאש"ב ואז הוה אמרינן דכהנות נמי מוזהרות שלא ינשאו לפסולים וכ"ש פסולות שלא ינשאו לכהונה דהוה ג"כ אזהרתן מצד עצמן לכך איצטריך הקרא דבני אהרן לגלות ע"ז

(ה) ונראה דלפי זה מסתברא למימר דהא דקיי"ל דכהנות