מלבושי יום טוב חלק א לב

רחוק. ולכך אפי' אם יש רק עידי כיעור בלבד תלינן בזנות אבל חודש או פחות מזה שכיח הרבה להשתהות לכך אפי' אם ידוע שזינתה תלינן אחר הבעל משום דרוב בעילות אחר הבעל וא"כ בנ"ד מותר לבא בקהל ד' וגם אם ידוע שנבעלה לבעלה תוך חודש שנאנסה מאחר אינה צריכה הפרשה דאף אם ישתהא יותר עד חודש תלינן בבעלה, מ"מ אח"כ התבוננתי דעדיין צריכה הפרשה דאולי ישתהי יותר מעשרה חדשים משעה שנבעלה לבעלה ומשעה שנבעלה לאחר יגיע תשעה חדשים ויותר וא"כ יתלו בבועל דזה שכיח להשתהות יותר מתשעה חדשים אבל יותר מעשרה חדשים לא שכיח ואם לא יפרישו מבעלה יתלו בבעל וא"כ צריכה הפרשה מטעם זה א"כ יצא לנו דהדין לענין הבחנה כהגאונים בעל הפלאה וע"א אבל לא מטעמייהו

ואם ישתהא יותר מעשרה חדשים יום או יומים נראה דזה תלוי בפלוגתת הראשונים אם זה שכיח שלא יקלוט הזרע עד יום השלישי אי לא. דהנה הס"ט בסי' קצ"ו סקמ"ז השיג שם על הכרו"פ דס"ל דרוב הנקלעין נקלעין מיד וכתב שם וז"ל מיהו דבריו דחויים מהא דאיתא המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה וכ' הרשב"א בתה"א כו' ומיהו תשב גם לנדה דכיון דליכא אלא מ"א מיום טבילה שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ועדיין לא נגמר הולד כו' ואי כדברי הכו"פ דרוב זרע הראוין להריון נקלט בראשון אמאי המפלת ליום מ"א תשב לנדה ניזל בתר רובא דנקלט בראשון כו' אלא ודאי דלאו רובא היא עכ"ל וכן נ"ל להוכיח מדברי התוס' דנדה (לח.) ד"ה שופרא גרם דכ' שם וז"ל א"נ מסיפא דברייתא יש להוכיח דע"כ חודש לבנה גרים דקתני אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחילת תשיעי ואפי' ילדה בסוף ע' כו' מדקאמר אפילו ילדה בסוף ט' משמע נמי שילדה באמצע תשיעי ואז א"א לדעת אם קשתה ב' ימים בט' בצמצום דאי קשתה בר"מ וברמ"א וברמ"ב משמושה שמא לא נקלטה הזרע עד ממחרת התשמיש וא"כ לא קשתה אלא יום אחד בחודש ט' כו' עכ"ל ואי כדברי הכרו"פ הא איכא למימר דלכך לא חיישינן שמא נקלטה הזרע ליום המחרת משום דאזלינן בתר רובא ומצאתי להגאון רעק"א בסי' צ' דדחה ראי' זו מדברי הרשב"א, בתורת הבית דכיון דהפילה איתרע לה רובא. אך הביא ראי' מתוס' דנדה הנ"ל כמ"ש אמנם ראיתי דהר"ן בחידושיו לנדה (ל"ח:

) ס"ל להדיא כדברי הכו"פ דרוב הנקלטין נקלטין מיד דכתב שם וז"ל חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא מרביעי ואילך כדי שלא יבואו נשותיהן לידי חלול שבת פי' כדי שלא יבא שבת תוך שלשה ללידתן ומשום דיולדת כל ג' ימים הראשונים מחללין עליה את השבת ואע"ג דהיכא דלא קלט הזרע לאלתר לא אתי שבת תוך ג' כיון דברוב הזרע נקלט לא חיישי להכי עכ"ל. והר"ן ז"ל לכך לא רצה לפרש כפירש"י דלהכי לא שימשו עד יום רביעי משום דחששו שמא לא יקלוט הזרע עד יום ג' וא"כ אתי שבת ביום הלידה. דלזה ודאי לא הוי חיישי כיון דרוב פעמים הזרע נקלט מיד אלא משום הכי לא שימשו עד יום רביעי דלא רצו שיבוא שבת גם תוך שלשה ללידתה. וא"כ אף אם תלד ליום ה' או ליום ו' יבא שבת תוך שלשה ללידתה. ויולדת כל ג' ימים הראשונים מחללין עליה את השבת וגם ס"ל דאם היה ספק אם יגיע שבת תוך ג' ימי לידתה נמי לא הוו מחמירין על עצמם אלא לכך חששו משום דרוב פעמים נקלט הזרע מיד ואם היו משמשין עד יום רביעי בודאי יגיע שבת תוך ג' ימי לידתה לכך שמרו את עצמן מלשמש עד יום רביעי וכונת הר"ן דכתב לא חיישי להכי פירושו לכך לא עשו ספק מזה להקל לשמש עד יום רביעי ונראה דגם התוס' דיבמות (ל"ז.) ד"ה רוב ע"כ עומד בשיטה זו ועיין בתשובת רעק"א סי' הנ"ל מה שתירץ לו הגאון בעל חו"ד אף שלפ"ז דברי התוס' שם ק"ק יעו"ש מ"מ אין לנו תירץ מרווח על קושית הגאון הנ"ל אלא תירוץ זה לפי שיטת התוס' דשם ונראה דלפי דברי התוס' דנדה דס"ל דלא אמרינן דרוב הנקלטין נקלטין מיד וכן נראה שיטת רש"י שם. ע"כ דס"ל דמ"מ לענין הכרה אין בזה נפקותא ולג"ח מעת הבעילה הוכר הולד מ"מ אף אם לא נקלט הזרע לג' ימים וכך הי' קבלת חז"ל בזה וכן מצאתי בנו"ב מהד"ת בשם פע"ח וע"ש בסי' קנ"ז באה"ע ולכך סמכו ע"ז והתירו לייבם ולחלוץ אחר ג"ח א"כ היוצא לנו מכל דברינו אלה דהראשונים נחלקו בזה אי אמרינן רוב הנקלטין נקלטין מיד או לא א"כ לענין נ"ד לפי שיטת הראשונים דס"ל דאמרינן רוב הנקלטין נקלטין מיד א"כ א"א, להקל מטעם רוב בעילות אחר הבעל כיון דאיכא רובא כנגד רוב הנקלטין נקלטין מיד. והוה ספק ממזר ולפי שיטת הראשונים דס"ל דליכא רובא בזה א"כ תלינן אחר הבעל אף בכה"ג ומותר לבא בקהל ד' כ"ד יו"ט ליפמן הכהן. סימן ז

שאלה מרב אחד אדות המעשה הנוראה שאירע בסביבותיו וז"ל בקצרה הנוגע לדינא אשאלה נא את כבוד מעכ"ת. איש כהן אחד שכר מלמד והיה ישן המלמד בחדר שהאיש ואשתו ישנים ובליל ג' לאחר ביאת המלמד לביתם שאלה האשה מבעלה אם היה אצלה ליל אתמול. והשיב לה כי לא נגע בה ואולי איזה דמיון וחזיון לילה עבר עליה אך היא תשיב אמריה לו בדמעות שליש כי בבירור היה אחד אצלה והרגישו שניהם אשר המלמד עשה הנבלה הזאת. כי בביתם אין איש זר בלעדו. ובליל ב' כאשר שכב האיש ונרדם וגם האשה שכבה במטתה לנוח. והנה המלמד קרב אל המטה אשר היא שוכבת עליה ויתן ידו על ראשה. ויהי כאשר הרגישה שאין זה בעלה צעקה לומר אין אתה בעלי והתחילה לקרא את בעלה בקול גדול עד הקיצו והמלמד נשאר תפוס ועומד בין ידיהם והתחילו לבכות עליו מה זאת עשית לנו להרוג אשה עם חמשה בנים והשיב להם נוא איך בין אריבער גיפאלין מה אעשה כי לא יכולתי לעמוד על יצרי כי גבר עלי ובאותו היום הלך מאתם

ועתה באו אלי האיש ואשתו בוכים ומבכים על צרת נפשם. כי יש להם ארבעה בנים וגם היא מעוברת אשר אם יורו המורים להם להפטר זמ"ז בג"פ. טוב מותם מחיים. כי אין לו מה ליתן לה כתובה ויש בזה סכנות כמה נפשות. כי מארץ רחוקה באו הנה וגם אמר הגם כי רבים מלמדים אותו לומר כי אינו מאמין לדבריה. אך כאשר ידעתי טבעה עמדי לא אוכל לומר ולהכחישה בזה והנה כאשר נמצא ת"י ס' שו"ת הנק' תשובת שמואל מהגאון דאמדור מביא בסי' ח' מעשה כעין זה והעלה להתיר בהסכמת הרה"ג מהר"י דק"ק איווניץ. אך אי אפשר לדמות מלתא למלתא וגם מי אנכי אשר אכניס ראשי במעשה כזו ע"כ אנא ימחל מעכת"ה לעיין בזה ולהשיבני תשובה. כי לא אוכל להעלות על הגליון הרחמנות אשר עליהם. וה' ירפא לב הנדכאים כאות נפשו ונפש ידידו דו"ש עכ"ל הרב השואל

ואח"כ באו האיש והאשה הנ"ל לפני להורות להם כדת מה לעשות וחקרתי אצל האשה אופן הביאה. [אם הי' כדי לאוסרה על בעלה] והשיבה שמחמת חוזק שנתה לא תוכל לידע הדבר בבירור וכמדומה לה שהי' כראוי וחקרתי עוד ממנה יען לא הי' דבריה דברים ברורים. והשיבה אשר סוף הביאה זוכרת שהי' כבעל באשתו ובעלה עמד בעת שחקרתי ממנה כ"ז ענה ואמר כי אינני מאמין לה כלל שבא עליה כדי לאוסרה מהרבה טעמים ואמתלאות שאמר אז לפני ואמרתי לו הלא בפני הרב [דשם] אמרת כי אתה מאמין לה והשיב כי הרב לא חקר על איכות הדברים איך היה ודמיתי כי אף בנגיעה בעלמא בנשיקת אבר לבד נאסרה עלי. אך עתה בשומי על לב חקירה זו שחקרתם. לא אאמין בלבי שהוטמאה באופן שתהא אסורה עלי ואין לבי נוקף ע"ז כלל. ואני מאמין לדבריה הראשונים שאינה זוכרת בבירור: