מלבושי יום טוב חלק א לא

למימר דאין הלכה כרשב"ג בבן שמנה דחשיב לי' בר קיימא כו' דודאי נראים דברי חכמים בזה שהרי רוב ולדות רגילין להשתהות במעי אמן עד תשעה חדשים וגם רגילין להשתהות יותר וזה שנולד לשמנה אם כן הוא שהוא בר קיימא ע"כ הוא מאותן המקדימין להולד ולא מן המאחרין מדלא המתין עד תשעה חדשים כדרך כל הולדות וא"כ דוחק גדול הוא שהוא בן שבעה ואשתהויי אשתהי עד חודש ימים במעי אמו שהרי אדרבה הוא מן המקדימין ולא מן המאחרין והרי אלו כשני הפכים בנושא אחד כו' עכ"ל וכן יש להוכיח מדברי התוס' דנדה (כז.) ד"ה אלא למ"ד כו' דכתבו שם וז"ל וא"ת ונימא דנגמר צורתו ואשתהי עד שמיני דהכי אית לי' לרבא תוספאה בפ' הערל דעבד עובדא באשה שהלך בעלה למדה"י וילדה לי"ב חודש ואכשריה וי"ל דרוב אמוראים לית להו דרבא תוספ' עכ"ל אלמא דס"ל להתוס' דבן ז' שישתהא בשמיני הוא דבר שאי אפשר להיות למ"ד דלא ס"ל כרבא תוספאה וא"כ אף לדידן דקיי"ל כרבא תוספאה מ"מ הוא דבר דלא שכיח כמו אשתהי די"ב חודש וא"כ לפי"ז באשה שנאנסה אף אם נבעלה לבעלה תחילה בתוך החודש אכתי איכא משום הבחנה וצריכה הפרשה דאולי תלד אח"כ בחודש השמיני לבעילת הבעל ולביאת הבועל יהי' בתוך ז' ויצטרכו לתלות בודאי אחר הבועל כיון דחזינן שהוא בר קיימא ואשתהי בח' הוא דבר דלא שכיח כמו י"ב חודש אבל באמת מדברי הרשב"א והריטב"א שם מוכח דז"א דלפי מאי דקיי"ל כרבא תוספאה הוה נמי אשתהי בחודש השמיני דבר הרגיל ואין זה ריעותא כלל דעל הא דפריך הגמרא שם תמתין חודש אחד ותנשא ואי לשבעה ילדה האי בר שבעה לבתרא הוא ואי לתמניא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא ומשני א"נ לתמניא ילדה איכא למימר דבתרא הוא דלמא אשתהויי אשתהי חודש אחד ואיעבר כתב הרשב"א שם וז"ל והוה מצי למימר דא"נ לתמניא ילדה איכא למימר בר בתרא הוא והאי לשבעה נגמר ואשתהויי אשתהי חודש ונ"מ היכא דבא עליה בתרא ופי' מיד וילדה לשמנה אלא משום דפלוגתא הוא לקמן ולא ניחא לי' לאוקמא בפלוגתא עכ"ל וכן כתב הריטב"א אלמא מוכח להדיא מדבריהם דאשתהויי בחודש השמיני אינו ריעותא כלל מדהוה ספק השקול אם ילדה לשמיני לבתרא כגון היכא דבעל ופירש אי מקמא הוא או מבתרא הוא אע"ג דאי אמרינן מבתרא הוא ע"כ צריכין לומר דאשתהויי אשתהי

ועלה בדעתי לומר דאשתהויי אשתהי בחודש השמיני דמי' לאשתהויי י"ב חודש כמש"ל אך הרשב"א והריטב"א פליגי על דברי מוהר"ם בהגהת מיימוני שהובא ברמ"א דהיכא דאיכא עידי כעור לא אמרינן אשתהויי אשתהי וכ"ש היכא שודאי זינתה ודאי תלינן אחר הבועל אבל הם סוברים דכל אשתהי הן בחודש השמיני אע"ג דהוי שני הפכים בנושא אחד כמ"ש המהרי"ק וכן בחודש י"ב לא הוה ריעותא כלל לפי מאי דקיי"ל כרבא תוספאה וזה הוה סיוע גדולה לתשו' מהר"מ פאדוואה תשובה ל"ג שהכשיר הולד שילדה לשמיני מהבעל אף שהי' עידי כיעור ומן הזמן של העידי כיעור עלה החשבון לתשיעי והגאון בעל תפארת צבי כתב בתשובה (סי' מ"ט) והובא ג"כ בתשו', רעק"א סי' ק"ד שע"כ צריך לפסוק דנא כמהר"מ פאדוואה דודאי לא ראה תשובת מוהר"מ. אבל לפי"ז א"כ אפשר שראה תשובת מוהר"מ רק שסמך על הרשב"א והריטב"א

אכן התבוננתי אח"כ ונראה לע"ד דע"כ צ"ל דאשתהויי אשתהי בחודש השמיני לא דמי לאשתהויי אשתהי בחודש י"ב וראי לזה דהא אפי' רבנן דפליגי על רבי ורשב"ג ביבמות (פ.) וס"ל דלא אמרינן בבן ח' אשתהי ולכך ס"ל דבן שמונה אינו יוצא מתורת נפל עד שיהא בן עשרים מודים דהולד כשר ואין תולין בזנות ולא אמרינן כיון דחזינן שהוא בר קיימא מסתמא לאו בר שמונה הוא לבעל אלא נתעברה מאחר והוא בן ז' או, בר ט' וא"כ אמאי בי"ב חודש תלינן בזנות ואמרינן שהולד ודאי ממזר הוא אע"כ דלא דמיין להדדי ומאן דלא ס"ל אשתהויי אשתהי לאו דס"ל דלעולם א"א להיות שיארע שישתהי אפי' על צד הרחוק והוא דבר שא"א להיות, במציאות אלא דס"ל דלפעמים אפשר שיארע להשתהות קצת אך הוא דבר דלא שכיח ולכך אין מוציאין את האשה מחזקת כשרותה, אם ילדה לשבעה ומחצה. כיון דאפשר להיות שישתהא אף שהוא על צד הרחוק ולדידן דקיי"ל אשתהויי אשתהי אף לשנים עשר חודש אף דלא שכיח מכל מקום אפשר להיות ע"ד הרחוק ס"ל דאשתהי בחודש השמיני שכיח טובא ולכך לרשב"ג בשלשים יום ולרבי בנגמרו סימניו יוצא מתורת נפל ונפלאתי על הגאון רעק"א שהחליט בתשו' בסי' ק"ה דלמ"ד דלא אמרינן אשתהי א"א להיות אף יום אחד ובזה לא שייך לומר דחזינן דרגילות הנשים לילד בחצי חודש עשירי דלהך מ"ד אמרינן צא וחזור על בניו מאין המה ואותן הנולדים לט' ומחצה בניהם ממזרים עכת"ד. לפ"ד מאי יענה הגאון הנז' על הא דאמרינן דבן שמנה אין עושין בו מעשה עד שיהא בן עשרים הא אינו יכול להיות במציאות בן שמנה וע"כ צריכין לתלות שהוא מן אחר וא"כ אינו בן שמנה ולכאורה מדברי התוס' דנדה שהבאתי למעלה מוכח כדברי הגאון רעק"א דאי הוה יכול להיות במציאות שישתהא ה"ל להגמרא לתרוצי דהולד הראשון נגמר ונולד בתחילת ז' והשני נולד לסוף ז' ואשתהי ג' ימים וע"ז סמך הגאון הנ"ל שם בתשובתו אבל באמת לפ"ד נראה דודאי כו"ע מודים דאשתהויי אשתהי קצת אפשר להיות. והא דלא מתרץ הגמרא כנ"ל משום דכיון דכבר נולד הולד הראשון א"א להיות שהשני אשתהי כלל לאחר שנגמר כיון דכבר נפתח רחמה בראשון. וסברא זאת למדתי מדברי התוס' רי"ד שם בנדה וקושית התוס' לפ"ד נראה דהכי קא קשי' להו נימא דהראשון נגמר לז' ואשתהויי אשתהי כ"ז ימים בחודש השמיני ואח"כ נולד הולד השני לתשיעי ולכך הוה ל"ג ימים בין ולד לולד וע"ז תירצו התוס' דלא ס"ל כרבא תוספאה ולכך ס"ל דיותר מחצי חודש א"א להשתהות כלל ולכך לפי דעתם היכא דצריכין לתלות שנשתהא יותר מחצי חודש הולד ודאי ממזר

ולפי"ז יצא לנו דהרשב"א והריטב"א לא פליגי אתשובת מוהר"ם דמוהר"ם איירי באשתהי יותר מחודש וזה ודאי א"א להיות רק לצד הרחוק ולכך אי איכא עידי כיעור לא תלינן בבעל כיון שיצאה מחזקת כשרותה אבל בחודש השמיני או בחודש העשירי כיון דשכיח כו"ע מודים דתלינן בבעל אף בזינתה ודאי וכ"ש בעידי כיעור לבד כעובדא דמהר"ם פאדוואה

מ"מ צע"ק כיון דזה ודאי מוכת מנדה שם דלמ"ד דלא אשתהי ע"כ סובר דיותר מחצי חודש א"א להיות במציאות א"כ מנ"ל להרשב"א והריטב"א לומר דלדידן דאמרינן אשתהי אמרינן נמי דחודש שלם שכיח ולא הוה ריעותא כלל ואולי י"ל דיצא להם זה מדאמר רשב"ג כל ששהה שלשים יום לא הוה נפל אף שנולד בכל חודש השמיני משמע וכן רבי דאמר דגמרו סימניו יצא מתורת נפל אף בכל חודש השמיני במשמע אלמא דס"ל דכל חודש השמיני לא הוה ריעותא כלל ושכיח טובא להשתהות בחודש השמיני דאלת"ה הוה סברי לכה"פ שאין יוצא מתורת נפל עד שנה כיון דהוא ודאי בן שמנה ואל תתמה דהאיך יפלגו בפלוגתא רחוקה כזו דלרבנן דסברי דלא אמרינן אשתהי סוברים דיותר מחצי חודש א"א להיות במציאות ולרשב"ג ורבי דסוברים דאמרינן אשתהי סוברים דכל חודש שלם שכיח טובא ואינו ריעותא כלל. דכה"ג מצינו לענין יולדות למקוטעין דיש סוברים דא"א להיות במציאות כלל שיולד למקוטעין בר קיימא ויש סוברים דיולדות למקוטעין שכיח טובא ולא הוה ריעותא כלל והוה ודאי בר קיימא וכמו שפסק הרמב"ן בתורת האדם

והמתבאר מכל דברינו אלה דאשתהויי אשתהי יותר מחודש זה דבר דלא שכיח כ"א במציאות