מלבושי יום טוב חלק א ל

תחלה צריכה להמתין וכתבו שם הח"מ והב"ש אם לא נבעלה לבעלה תחילה תוך ג"ח יעו"ש ונראה דס"ל דכיון דנבעלה לבעלה תוך ג"ח א"כ ליכא משום הבחנה דאפילו תלד לאחר ט' חדשים מביאת הבעל תלינן בבעל משום דאמרינן אשתהויי אשתהי דרוב בעילות אחר הבעל אך דבריהם תמוהים לפ"ד דהא כתב הרמב"ן בחידושיו ליבמות אע"ג דאנן קיי"ל באשה שהלך בעלה למדה"י כרבא תוספאה דאמרינן אשתהויי אשתהי זהו דוקא משום חזקת כשרות האשה. ומוכח מדבריו שם להדיא דזהו כ"ז שלא ידעינן שזינתה אז אמרינן דודאי זה מבעלה ואשתהויי אשתהי אבל היכא דידעינן שזינתה לא אמרינן אשתהויי אשתהי ותלינן יותר בזנות משום דאשתהי לא שכיח וכן כתב הרמ"א (בסי' ד' סי"ד) אבל תוך י"ב חודש אין לחוש דאמרינן דאשתהי כ"כ במעי אמו ודוקא שלא ראו בה דבר מכוער אבל אם ראו בה דבר מכוער לא אמרינן דאשתהי כ"כ וחיישינן לי' והוא מתשובות המיימוני וזהו מטעם הנ"ל דלא אמרינן אשתהי אלא מטעם חזקת כשרות ואף אם נולד בחודש עשירי דכתב שם הח"מ וז"ל משמע דוקא כ"כ דהיינו י"ב חודש לא אמרינן היכא דאיכא עדי כיעור אבל אם ילדה בחודש עשירי אף שהוא יותר מרע"א ימים אפשר דלא חיישינן אף בעידי כיעור מאחר שרגילות הוא להוליד עתה בחודש העשירי עכ"ל וכ"כ הב"ש שם נראה לפע"ד דדוקא היכא דאיכא עדי כיעור בלבד ולא ידעינן ברור שזינתה לכך כיון דשכיח לפעמים להוליד עתה בחודש העשירי לא מחזיקינן לה שזינתה בודאי מחמת זה אבל היכא דידעינן שזינתה נראה דאף בחודש העשירי לא אמרינן דאשתהי וכן מצאתי להגאון בעל הפלאה בספרו נתיבות לשבת דכתב שם על דברי הרמ"א בסי' י"ג וז"ל אשה שנאנסה תחת בעלה אם לא נבעלה תחילה כו' נראה דהיינו שנבעלה באותו יום תחילה אבל אם לא נבעלה באותו יום תחילה איכא משום הבחנה דאם תלד לט' חדשים שלמים ע"כ אין הולד מבעלה אלא מאותו שנאנסה דכיון דידוע שנבעלה לא אמרינן דאשתהי מבעלה דלא כח"מ שכתב שנבעלה לבעלה תוך ג"ח כו' עכ"ל הרי חזינן להדיא דס"ל דלא אמרינן אשתהי אפילו בחודש העשירי אע"ג דרוב בעילות אחר הבעל מסייע לזה ואע"ג דהוא בעצמו לא פליג על הח"מ וב"ש בסי' ד' וע"כ דס"ל לחלק כמו שכתבתי דבסי' ד' כיון שאינו ידוע שזינתה רק עדי כיעור לבד אמרינן דאשתהי אבל היכא דידוע שזינתה לא אמרינן כלל אשתהי וכדברי הגאון הנ"ל משמע קצת בא"ז הגדול שנובע מזה דברי, הרמ"א דכתב שם בסי' תרכ"ו וז"ל אשת ישראל שנבעלה לאחד וכסבורה שהוא בעלה אעפ"י שברצונה נבעלה הואיל ואנוסה בזה שהיתה סבורה שהוא בעלה הויא לה אנוסה ושריא לבעלה ומפרישין אותה מבעלה ג"ח שמא מעוברת היא מזה שנבעלה לו ואם היתה קטנה שאינה ראויה לילד וכן אם קודם שנבעלה לזה היתה תדיר משמשת עם בעלה ולא ידעה אם היתה מעוברת מבעלה אם לאו דהשתא ליכא להבחין ותלינן בבעלה להכשיר מחזירין אותה מיד כו' עכ"ל. משמע מלשונו דוקא קודם ממש אז אינה צריכה הבחנה. מ"מ על גוף הדין דהגאון בעל הפלאה הנ"ל דס"ל דהיכא דאשתהי יותר מחודש התשיעי תלינן ודאי בבועל והוה ממזר ודאי זה אינו נ"ל כיון דזה הוה מיעוטא דשכיחא דיולדת בחודש עשירי א"כ הוה כאן לכה"פ ספק השקול רוב בעילות אחר הבעל כנגד רוב דלא משתהין. ואם נאנסה ע"י אונס [שלא ע"י טעות] נראה לפי רוב הפוסקים דס"ל כר' יוסי דלא חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה תלינן ודאי בבעל משום דאיכא תרי רובי כנגד חד רובא חדא דרוב מזנות אינן מתעברות ועוד דרוב בעילות אחר הבעל וכנגד איכא חד רובא דרוב ולדות אינם משתהי כלל. וכל היכא דאיכא תרי רובי הוה המיעוט מיעוטא דלא שכיחא א"כ ודאי תלינן בבעל ולפי מה שכתבתי למעלה בסי' ה' דגם ר' יהודא מודה דרוב מתהפכות אלא דגבי הבחנה חייש למיעוטא א"כ אף לר' יהודא תלינן בבעל. אמנם כמו נ"ד [דנאנסה ע"י טעות] נראה דהוה ספק השקול דהוה רוב בעילות אחר הבעל נגד רובא דלא אשתהי א"כ לא הוה אלא ספק ממזר

אמנם אף שראיתי שגם הגאון בעל עצי ארזים עומד בשיטת הגאון בעל הפלאה דרוב אינן משתהי אף בחודש העשירי ולכך ס"ל דאי אשתהי בחודש העשירי תליא אחר הבועל [ותמה על הח"מ והב"ש ג"כ דלמה ס"ל דאם בא עליה בעלה תוך ג"ח לא בעי הפרשה] וע"כ דס"ל דרוב בעילות אחר הבעל הוא רוב גרוע נגד רוב זה דאין משתהי מ"מ לפענ"ד שנעלם מהני גאונים דברי הרשב"א והריטב"א בחידושם ליבמות. דשם מבואר להדיא דלפי מאי דקיי"ל כרבא תוספאה דאמרינן אשתהי הוה אשתהי בחודש העשירי רגיל כ"כ כמו בחודש ט' דעל הא דפריך הגמרא שם (מב.) ותמתין שני חדשים ומחצה ותנשא דאי לשבעה ילדה האי בר שבעה לבתרא הוא ואי לשיתא ופלגא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא כו' כתבו שם דהשתא אכתי לא אסיק אדעתי' דאשתהי אחר ט' עכ"ל ביאור דבריהם הוא דלפי מאי דמסיק לקמן דאמרינן אשתהי דאיך אמרינן דאי לשבעה ילדה האי בר שבעה ולבתרא הוא דלמא בר תשעה ומחצה לקמא הוא כיון דאמרינן אשתהי וע"כ ס"ל דאשתהי בחודש העשירי לא הוה ריעותא כלל להרוב דלתשעה ילדן דאי נימא דאשתהי הוה מיעוטא א"כ ודאי דאמרינן דהאי בר שבעה הוא משום דהוי תרי רובי נגד חדא רובא חדא דרוב הנולדין עיבורן ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר בר שבעה הוא ועוד דרוב אינן משתהי וכנגדן חד רובא דלתשעה ילדן א"כ מוכח מדבריהם להדיא דאפילו ילדה ספק בן תשעה ומחצה לראשון ספק בן שבעה לאחרון הוה נמי ספק השקול ואין להקשות לפי"ז דא"כ מאי מהני ג"ח הלא בהבחנה חששו חז"ל למיעוטא וכפי מה שביארתי למעלה לר' יהודא חששו אף למיעוטא כה"ג מה שדנין עליו עתה אם הוא מן המיעוט או מן הרוב וא"כ אכתי איכא למיחש דלמא היא מן המיעוט שלא הוכר עוברן לג"ח ואולי תלד לששה ומחצה לשני ואיכא לספוקי דלמא הוא בן תשעה ומחצה לראשון ז"א חדא שבתירוץ התוס' שם דכ"כ לא הי' אשתהי הכרת העובר מן הראשון עד שליש ימיה מן השני א"כ יתורץ ג"כ קושיא זו ועוד לפי מה שביארתי למעלה דהכרת הדדין היא בדיקה ברורה ואף מיעוטא ליכא א"כ ליכא למיחש דאולי היא מן המיעוט שלא ניכר עוברה לג"ח. דמסתמא קודם שנישאת לשני בודקת, את עצמה ע"י בדיקת הדדין בדיקה ברורה דחוששת שמא יתגלה אח"כ שהיא מעוברת מן הראשון ויצטרך לכה"פ להפרישה ואפשר גם לגרשה אם נחשב שהיא מזידה וא"כ אית לן חזקה כיון שעומדת להנשא בודאי בדקה א"ע ומצאה שאינה מעוברת ואף שיארע שתלד לששה ומחצה מן השני אין כאן שום ספק אולי הוא מן הראשון

וא"כ יש ללמוד מדברי הרשב"א והריטב"א דאשה שנבעלה תחילה לבעלה אף בתוך חודש אחד שנבעלה לאחר א"צ הפרשה דאפי' תלד ספק בן תשעה ויותר לבעלה או בן תשעה לשני מ"מ תלינן בבעל ודלא כהגאון בעל הפלאה והגאון בעל עצי ארזים הנ"ל אבל היכא שלא נבעלה תחילה בחודש זה לבעלה מסתברא ונראה שהדין עם הגאונים הנ"ל דיותר מחודש העשירי אם תלד ודאי יש לנו לתלות בבועל כיון דיותר מחודש העשירי לא שכיח והוה ריעותא להרוב ואיכא משום הבחנה וצריכה הפרשה

אך מ"מ יש לעיין בזה דהא מוכח להדיא בגמרא דיבמות (פ:) דאשתהויי אשתהי דבן ט' עד חודש י"ב ובן ז' עד לחודש השמיני דמיין להדדי דאמרינן שם אלא הא דעבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדה"י ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשרי' כמאן כרבי דאמר משתהא כו' יעו"ש ולפ"ז ע"כ מוכרחין לומר דאף דבן ט' שכיח להשתהות בחודש העשירי מ"מ בן ז' לא שכיח להשתהות בחודש השמיני כמ"ש המהרי"ק בשורש ק"ג וז"ל ועוד דמשום הכי איכא