מלבושי יום טוב חלק א כו

קושיתנו גם לפי דבריהם דדוקא גבי שתי חתיכות דמיד שנודע לו שאכל חתיכה אחת משתי חתיכות מיד נתחייב א"ת להגין מן היסורין עד שיודע לו ויביא חטאת לכך אפי' אכל א"י את השניה וא"א לברר עתה מחוייב א"ת כיון שכבר נתחייב אבל הכא כ"ז שלא הוכר שהיא מעוברת אין עליו חיוב דא"ת כלל וא"צ להביא א"ת להגין מן היסורין משום דמוקמינן לה בחזקת שהיא אינה מעוברת ולאחר שהוכר שהיא מעוברת ונסתפק לנו אם הוא בן ע' לראשון או בן ז' לאחרון הרי א"א לברר א"כ הרי לא היה עליו שעה שיתחייב בא"ת

והנה מדברי הירושלמי הנ"ל לכאורה יש להוכיח לסתור כל דברינו דהירושלמי מביא שם דרב ס"ל כל שאפשר לעמוד על וודאו חייבין על ספיקא א"ת יעו"ש דזה כשיטת ר"ז בגמרא דידן דנותן טעם לדברי רב דס"ל דאינו חייב אלא במקום שאפשר לברר וקאמר שם בירושלמי מתניתא פליגא על רב ספק בן ט' לראשון בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין אשם תלוי הרי אי אפשר לך לעמוד על וודייו וחייבין על ספיקא א"ת אמר ר' יוסא כו' קמינן מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא במשהו יכול לעמוד על וודייו כו' ע"כ. הרי ס"ל להדיא להירושלמי דלא כמרכבת המשנה הנ"ל דאפי' אכל א"י קודם שנודע לו שאכל ספק איסור נמי. חייב א"ת דהרי הכא מיד שגמר בעילתו הרי א"א לברר מ"מ קאמר בירושלמי דחייב א"ת [וקושיתנו שהקשינו על דברי הגמרא הרי אפשר לברר ע"י בדיקת דדין לזמן ג"ח לא קשה על הירושלמי דלמה צריך לדחוק ולתרץ כיון שאפשר לברר שיפרוש לאחר הערה ולא מתרץ בפשיעות דהרי אפשר לברר ע"י בדיקת דדין. משום דהירושלמי יש לו שיטה אחרת בכל דברי הבחנה ומוקי מתני' בספק בן ע' לראשון בן ז' לאחרון בגוונא אחרינא ודלא כהגמרא דידן ולדברי הירושלמי לא קשה זאת כלל ובמק"א אבאר זאת בס"ד] אבל באמת נראה דבזה גופה אם אכל א"י את השניה קודם שנודע לו שאכל ספק איסור פליגי הירושלמי והגמרא דידן דהירושלמי ס"ל דבכה"ג חייב א"ת כיון דבשעת אכילה אפשר לברר וה"ה הכא כיון דבשעת העראה היה פורש היה אפשר לברר והגמרא דידן ס"ל דבעינן שיהא אפשר לברר בשעה שחל עליו חיוב דא"ת ולכך הוכרח לתרץ דאתי מתני' כר"א ולא מתרץ כדברי הירושלמי

ועתה נחזור לענינינו לפי מה שבארנו דבדיקת דדין והילוכה היא בדיקה ברורה וליכא אפי' מיעוטא דאינה ניכר והא דאמרינן בגמרא דאיכא מיעוטא דאינה ניכר לג"ח זה הוא רק הכרה לעיני הרואים א"כ א"ש מה שהקשינו לעיל אמאי לא הזכירו הפוסקים גבי ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דאיירי שראינו שלא היה ניכר לג"ח דבלא ראינו הוה אזלינן בתר רובא דלט' ילדן דלא הוצרכו להזכיר זאת כלל. דכיון שלא היה ניכר לעיני הרואים שהיא מעוברת עד שנפל הספק אצלינו אם הוא מן הראשון או מן השני א"כ איתרע לה רובא דלתשעה ילדן והא דאמרינן שהאשה מחפה על עצמה כדי שבנה יירש בנכסי בעלה השני הוא דוקא על בדיקת הילוכה. אבל שלא יהא ניכר לעיני הרואים א"א לה לחפות. א"כ הדרא הקושיא על רי"ו הנ"ל אמאי ס"ל דאם נשאת לאחר זנות תוך ג"ח ונולד ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון דהוה ספק הא כיון דרוב מזנות אינן מתעברות משום דמתהפכות הוה כנגד הרוב דלתשעה ילדן והא דעוברה אינו ניכר לג"ח לעיני הרואים מסייע להרוב דמזנות אינן מתעברות וא"כ לא הוה ספק השקול ואמאי לא אמרינן שבודאי בן ז' לאחרון הוא מן הנשואין ומתיחס אחריו והוא כהן כשר ונראה לישב דבריהם דאף דבכל אשה אמרינן שהיא מחפה על עצמה כדי שיירש בנה כו'. ומ"מ מחמת שלא היה ניכר העובר לג"ח לעיני הרואים איתרע לה רובא דלט' ילדן אבל גבי זנות דהיא מחפה על עצמה בכל הטצדקי שאפשר לה למעבד כדי שלא יהא ניכר אין לומר דמשום זה איתרע לה רובא דלתשעה ילדן ותלינן שהיא חיפה בעצמה עד שלא יהא ניכר כלום לעיני הרואים. וא"כ הוה רובא דלט' ילדן כנגד רובא דמזנות אינן מתעברות. והוה ספק השקול וא"ש דברי רי"ו ולמד זאת מהגמרא דיבמות פרק נושאין על האנוסה והוא מפרש דשם מיירי בנשואין אחר זנות ואפ"ה הוה ספק בן ט' לראשון כו' ואתי כר' יהודא דס"ל דאנוסה ומפותה צריכה להמתין ג"ח

שוב בא לידי ס' רבינו ירוחם וראיתי דז"א דהוא בעצמו בנתיב כ"ג ח"ג כתב לענין אנוסה ומפותה אם צריכה להמתין ג"ח דרק קצת מן הפוסקים פסקו כר' יהודא והאיך יסתום בחלק ד' הך דינא דהיכא דנבעלה בעילת זנות לכהן ואח"כ נשאת לכהן אחר דפסלוהו רבנן מן העבודה ולמד זאת מהגמרא דיבמות הנ"ל ולא הזכיר דלפי הפוסקים כר' יוסי הוא כשר לעבודה ותלינן אחר הנשואין ע"כ נ"ל דע"כ צ"ל דס"ל לרי"ו דאף לר' יוסי דס"ל באנוסה ומפותה דאינה צריכה להמתין ג"ח לא משום דסובר דזה לא שכיח כלל דיתעברה מן הזנות משום דמתהפכת אלא דהיכא דהיא באה להנשא אמרינן זיל בתר רובא והיא מן הרוב דאינן מתעברות ע"י זנות. מ"מ אם אירע אח"כ שילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון אמרינן כיון דרובא לתשעה ילדן הוה ספוק השקול אף בנשואין אחר זנות וכמש"ל אך יש להקשות ע"ז דהאיך אפשר לומר דר' יוסי אזיל בתר רובא גם בהבחנה הא אנן חזינן דבהבחנה חששו חז"ל למיעוטא דהרי עיקר הבחנה הוא להבחין בין ע' לראשון ובין ז' לאחרון והרי רוב יולדות לתשעה ירחין ילדן ויעויין בתוס' יבמות (ל"ז.) ד"ה רוב כו' וע"כ צ"ל מחמת זה דכ"מ שיכול לבוא לידי ספק החמירו חז"ל וא"כ ה"נ כיון שאפשר לבוא לידי ספק אם ילדה אח"כ ספק בן תשעה לראשון מן הזנות ספק בן ז' לאחרון מן הנשואין האיך הקיל ר' יוסי להנשא אחר הזנות אבל אחר העיון לא קשה כלל דיש לחלק בין רובא לרובא דלכך חששו חז"ל בהבחנה אולי יולד לה בן שבעה לאחרון אע"ג דרובא לתשעה ילדן משום דא"א לומר בזה שבודאי לא תלד בן שבעה לאחרון דהא חזינן שנולדו לפעמים בן שבעה אבל גבי אנוסה ומפותה דאנו רוצין לדין על אשה זו אם היא מעוברת עתה מן הזנות או לא בודאי אמרינן זיל בתר רובא והיא אינה מעוברת משום דמתהפכות. וכה"ג מצינו בגיטין (כח.) לענין חזקת שהוא קיים דמחלק רבא בין שמא מת לשמא ימות דלשמא מת לא חיישינן ולשמא ימות חיישינן ואפ"ל שהוא ג"כ מסברא הנז' דהיכא דאנו באו לדין על האדם אם מת אמרינן דבודאי חי הוא מטעם חזקה אבל היכא דאנו דנין אם ימות מיד או לא חיישינן שמא ימות. דא"א לומר שבודאי לא ימות מטעם חזקה דהא חזינן שכמה ב"א מתים ולכאורה יש להביא ראיה לדברי לפי מ"ש בתשו' ר"י מינץ הובא ברמ"א (סי' ד' סי"ד) דאפשר לאשה לילד בר קיימא אף בחמשה חדשים וב' ימים משום דשופרא גרים ומיקרי בר ז'. א"כ לפ"ז אכתי מאי הועילו חכמים בתקנתן להמתין ג"ח מלהנשא הא כיון דחשו חז"ל בזה גם למיעוטא יש לחוש נמי דאולי היא מן המיעוט שאין ניכר עוברן לזמן ג"ח ואח"כ יולד לה מן האחרון לששה חדשים ואף פחות קצת ויהיה אז ספק אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון ע"י שופרא אבל אי אמרינן דבכה"ג גם בהבחנה אזלינן בתר רובא א"ש כיון דכבר עברו ג"ח ואין עוברה ניכר לא חיישינן שמא היא מן המיעוט שאין עוברן ניכר אע"ג דלכך צריכה להמתין ג"ח דחיישינן שמא לא יהא עוברה ניכר לזמן ג"ח מן הראשון וא"כ יולד לנו ספק שמא הוא בן ז' לאחרון שאני התם דלכתחילה ודאי חיישינן דאולי יקרה שיהא מן המיעוט שלא יהא עוברה ניכר כמו שמא ימות חיישינן אבל כיון שכבר עברו עליה ג"ח וחזינן דאין עוברה ניכר לא חיישינן שמא היא מן המיעוט שאין עוברה ניכר ואמרינן שודאי היא אינה מעוברת ולכך מותרת להנשא וכמו שמא מת לא חיישינן אבל זאת יש לדחות דהא עדיין יש לדקדק דהא ר' יהודא כיון דהוא חייש גבי אנוסה ומפותה להמיעוט שמא לא נתהפכה יפה יפה