מלבושי יום טוב חלק א כה

דהא הרמב"ן ס"ל להדיא דאף במקום שאין צריך להוציא מחזקה צריך לברר ולא סמכינן ארובא וכמש"ל ואולי יש לישב דס"ל דהיבם א"צ לבדוק אחר זאת כיון דעליה נמי איכא איסורא אם היא מעוברת ותנשא לו מסתמא היא בודקת א"ע מקודם בדדיה ולכך לא הזכירו חכמים בשום מקום דצריך לבדוק משום דסמכו דודאי היא בודקת א"ע מקודם וכיון שאין היבם מחויב לבדוק אח"ז לכך מיקרי אנוס אם נמצאת מעוברת אח"כ וס"ל להרמב"ן כדברי התוס' דהיכא דא"צ לבדוק זה מיקרי אנוס ולא שוגג ודלא כדברי הרמב"ם ז"ל ומזה יהיה ראיה ג"כ לדברי הפ"מ הנ"ל

אך צ"ע דברי הגמרא דכריתות (יז:) דקאמר ר"ז שם דטעמא דרב דס"ל דאינו חייב אשם תלוי אלא על חתיכה משתי חתיכות משום דבעינן דיכול לברר איסורא אבל חתיכה אחת אינו יכול לברר איסורא ופריך שם ר' ירמי' מספק בן תשעה לראשון, או בן ז' לאחרון דחייב אשם תלוי אלמא דספק בן ט' לראשון אינו יכול לברר איסורא ולפי מ"ש דבדיקת דדין והילוכה היא בדיקה ברורה בג' חדשים כמו שהוכחנו מדברי הגמרא דיבמות א"כ כיון שבא עליה היבם תוך ג"ח אמאי אינו יכול לברר איסורא דהא אם הוה בדקינן בדדין ובהילוכה לג"ח אם, היא מעוברת מן הראשון או לא הוה ידעינן אם הוא חייב חטאת או לא ואמאי מיקרי זה א"י לברר איסורא ואף שעתה א"י לברר מ"מ הא נראה מדברי הגמרא שם (יח.) דקאמר מאי איכא בין איקבע איסורא לשאי אפשר לברר איסורא איכא בינייהו כגון שהיו לפניו ב' חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ובא עובד כוכבים ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה לרבא ליכא מצוות בעידנא דאכל ישראל לר' זירא אי אפשר לברר איסורי' לר"נ איקבע איסורי' ע"כ א"כ מוכח להדיא דדוקא אם עובד כוכבים אכל את הראשונה אז פטור אבל אם עובד כוכבים אכל את השניה חייב אע"ג שעתה אינו יכול לברר מ"מ חייב כיון דבשעת אכילה היה יכול לברר א"כ הכא נמי כיון דבשעה שבא עליה יכול לברר אמאי אינו חייב אש תלוי אע"ג שעתה אינו יכול לברר והיא קושיא חמורה לפ"ד

אמנם ראיתי להגאון בעל מרכבת המשנה (בה' שגגות פ"ח ה"ב) דכתב וז"ל עיין בנח"מ ומ"ש דרבא מקיל מכולהו אינו מדוקדק דבהך בבא דברייתא דלקמן די"ח כשהיו לפניו ב"ח א' של חלב וא' של שומן בא ישראל ואכל את הא' בא א"י ואכל את השניה אליבא דרבא חייב דאיכא מצוות בשעת אכילה וכן אליבא דר"נ חייב דאיקבע איסורא ואליבא דר"ז פטור כיון דא"א לברר איסורא כו' עכ"ל ולפ"ז היה ניחא קושיא הנ"ל אבל באמת דבריו תמוהים דהא מדברי הגמ' הנ"ל מוכח כדברי הלח"מ ועוד דהא איתא שם להדיא בברייתא דאף לרבנן דס"ל דבעי שתי חתיכות דאם בא ישראל ואכל את הראשונה ובא עובד כוכבים ואכל את השניה דחייב א"כ האיך אפשר לומר דר"ז פליג על ברייתא זו אף שלכאורה קשה מברייתא זו גם לר"נ דהא הוא ס"ל דאף אם אכל עובד כוכבים את הראשונה נמי, חייב כיון דאיקבע איסורא ובברייתא קאמר להדיא דאם אכל עובד כוכבים את הראשונה ואכל ישראל את השניה פטור נ"ל דלר"נ איכא לתרוצי דתנא דברייתא ס"ל כמ"ד יש אם למסורת ומצוות קרינן לכך בעי שתי חתיכות גם בשעת אכילה ור"נ ס"ל כרבי דפליג שם וס"ל דבין כו"כ חייב אבל לר"ז אם נאמר דס"ל דאף אם א"י אכל את השניה נמי פטור א"כ כמאן ס"ל דלפלוג על ברייתא זו וע"כ צ"ל דלא כהגאון הנ"ל א"כ לפ"ז ישאר הקושיא מה שהקשינו אמאי פטור מאשם תלוי אם בא עליה תוך ג"ח כיון דאז היה יכול לברר איסורא

אח"כ התבוננתי ונ"ל לקיים דברי הגאון הנ"ל אך דוקא אם אכל א"י את השניה קודם שנודע לו שאכל ספק איסור אז הוא דפטור לר"ז מא"ת כיון שעדיין לא חל עליו חיוב דאשם תלוי ובשעה שנודע לו אז לא היה יכול לברר אבל אם אכל א"י את השניה לאחר שנודע לו שאכל ספק איסור גם ר"ז מודה דחייב אשם תלוי אף שעתה אינו יכול לברר מ"מ כיון דבשעת ידיעת הספק אז היה יכול לברר א"כ כבר נתחייב בא"ת ולא מיפטר מה שאח"כ אכל א"י את השניה ואינו יכול לברר ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשינו מדברי הברייתא דהברייתא מיירי דא"י אכל את השניה לאחר שנודע לו שאכל ספק איסור ודברי הגמרא נ"ל דאפשר לדחוק ולומר דלכך נקיט דנ"מ בין ר"נ לר"ז דאם א"י אכל את הראשונה לרבותא דר"נ דאפ"ה מתחייב משום דאיקבע איסורא ולפ"ז נראה דיש לתרץ קושיתנו החמורה דמאי הקשה לר"ז מספק בן ט' לראשון דהתם הא יכול לברר איסורא. דנראה דאע"ג דבתוך ג"ח היה יכול לברר איסורא אח"כ ע"י בדיקת דדין והילוכה לזמן ג"ח מן הראשון מ"מ כיון שעתה שנולד הולד אינו יכול לברר איסורא פטור מאשם תלוי לר"ז ואף שנודע לו תוך ג"ח שבא על יבמתו ואז הא יכול לברר איסורא מ"מ פטור משום דבעינן יכול לברר בשעה שנודע לו שעשה ספק איסור והכא כ"ז שלא יצא הולד לאויר העולם והוא בר קיימא לא נודע לו עדיין שעשה ספק איסור דהא חזינן דהכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מ"מ כ"ז שלא ילדה בר קיימא אינו יכול להביא חטאת דכן מוכח מלשון המשנה דיבמות דקאמר הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת בזמן שהולד בן קיימא יוציא וחייבין בקרבן אלמא דכ"ז שלא נולד הולד אינו חייב בקרבן משום דשמא יהא נפל אע"ג דרוב ולדות בני קיימא נינהו מ"מ הכא שאני דגלי קרא להדיא דכ"ז שלא נולד הולד לא נפטרה כדאיתא בירושלמי דילפינן זאת מן הקרא. וכן מוכח שם להדיא בירושלמי ה"ב דאינו חייב בחטאת כ"ז שלא נולד הולד דקאמר שם ר"י היה לפניו שתי זיתים א' של חלב וא' של שומן ואכל אחד מהן וחבירו מונח בתיבה ואמר מאחר שאילו אמצא את המפתח יכול אני לעמוד על וודאו מהו שיהו חייבין על ספיקו אשם תלוי נשמעינה מן הדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת עד שלא יודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא מביא [ר"ל בתמיה] הדא אמרי שאינו מביא ע"כ. הרי חזינן דהירושלמי מביא ראיה, מן המשנה דאף אשם תלוי אינו מביא כ"ז שלא נולד הולד אם כן כל שכן חטאת וכיון דכל זמן שלא נולד הולד אף שודאי מעוברת מן אחיו אינו יכול להביא חטאת משום שמא לא יהא הולד בר קיימא וכ"ז שלא נולד הולד עדיין אינו ידוע לו שחטא א"כ גבי ספק בן ע' לראשון כ"ז שלא נולד הולד אינו מחוייב אף באשם תלוי דהוה ספק ספיקא חדא דלמא לא יהא הולד בן קיימא ואף אם יהא בן קיימא דלמא נתעברה ממנו וכן משמע מהמשנה דקאמר ספק בן ט' לראשון כו' יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי משמע דאינו חייב בא"ת אלא לאחר שנולד הולד. א"כ לפ"ז מה שהיה לו ידיעה שבא על ספק ערוה בתוך ג"ח לא הוה ידיעה כיון שאז אינו מחוייב להביא אשם תלוי ועיקר הידיעה שעשה ספק איסור הוא לאחר שנולד הולד והוא בן קיימא ואז הא לא יכול לברר איסורא והוה כמו שאכל א"י את השניה קודם שנודע לו שאכל ספק איסור וכ"ז אפשר לישב לפי דברי הרמב"ם בה' שגגות פ"ח דנראה דס"ל דאינו חייב אשם תלוי על ס"ס יעו"ש בלח"מ לפי דבריו איכא למימר דגבי ספק בן ט' לראשון נמי כ"ז שלא נולד אינו חייב א"ת משום דהוה ס"ס וכמ"ש אמנם לפי דברי התוס' בכריתות (יז:

) ד"ה מדסיפא דכתבו שם דאשמעינן מתני' דאפי' בס"ס נמי מייתי אשם תלוי עדיין צ"ע דלפי דבריהם פשיטא דגבי ספק בן ט' לראשון חייב בא"ת אף קודם שנולד הולד א"כ הדקל"ד דאמאי לא מהני לו הידיעה שעשה ספק איסור בעת שהיה יכול לברר לחייב א"ת אף שעתה אינו יכול לברר דהוה כמו שאכל א"י את השניה לאחר שנודע לו שעשה ספק איסור דחייב בא"ת וכמ"ש

מ"מ לאחר העיון נ"ל דאפשר ליישב גם לפי דברי התוס' לשיטתם דס"ל ביבמות (לז.) ד"ה וזו כו' דאשה לאחר מיתת בעלה בחזקת היתר לייבם קיימא ולפי דבריהם היכא שבא עליה תוך ג"ח כ"ז שלא חזינן דהיא מעוברת אין עליו החיוב מא"ת משום דהיא בחזקת שאינה מעוברת א"כ ניחא