מלבושי יום טוב חלק א כב

לדור עמה ורוצה לגרשה מבוררת לב"ד והיא אינה רוצה לקבל גיטא יכול לגרשה בע"כ ולא הוה בזה חדר"ג כלל ואם אינו יכול לגרשה בע"כ נראה דיכול לישא אשה אחרת. אך מפני פריצות הדור מהראוי שלא להתיר לו בלא הסכמת שלשה גדולי הרבנים. א"כ כ"ש בנ"ד שהדבר פשוט לפ"ד שא"צ בזה הסכמת ק"ר רק הסכמת ג' גדולי רבנים דהא בארתי דלפי כמה פוסקים אשה זו א"צ גט אלא מדרבנן בלבד א"כ בודאי א"צ היתר מק"ר. ואפי' אם נאמר דצריכה גט מה"ד מ"מ כיון שהיא הטעתו במום גדול כזה מה שא"א לדור עמה כלל כיון שהיא משועממת לפרקים לפע"ד נראה ברור דאין בזה חדר"ג כלל וגם יש לצרף לזה מה דפסק בשו"ע סי' א' דהתקנה הי' דוקא בנשואה ולא בארוסה אם אינו רוצה ליכנס אלא לפטור. והוא מתשו' מהרי"ק סי' ק"א דכתב שם דע"כ לא תיקן ר"ג אלא שלא לישא אשה על אשתו הנשואה לו אבל היכא שלא נשאה ורצה לחזור בו מי יכריחנו לכתוב לה כתובה בע"כ ולהתחייב לה בשאר כסות ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כייפינן לי' לכנוס ע"כ. והדבר פשוט לדבריהם דהיכא דהיא הטעתו במומין כיון דאין לה כתובה וכל חיובא דבעל אין לה עליו לא עדיפא אשה זו אף שכנסה מארוסה ונראה דאף הח"צ דהשיג על מהרמ"א בזה בסי' קכ"ד וס"ל דגם בארוסה תיקן ר"ג יעו"ש מ"מ נראה דבכה"ג היכא שהיא הטעתו במומין גם הח"צ מודה דבכה"ג לא הי' חר"ג כיון שיש לו טעם הגון מה שרוצה לפטור אותה ולא לכונסה ע"כ הסכמתי גם אנכי עם הרבנים הגאונים המסכימים להתיר לו לישא אשה אחרת לאחר שישליש לה הגט וכל הנדוניא שלה ולאחר שישיג רשיון מהממשלה יר"ה וד' יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות כ"ד הבעה"ח יו"ט ליפמן הכהן: סימן ה

שאלה אשה אחת משומייאץ ושמה רחל בת יהודא ליב נשאת לאיש ושמו דוב בער ב"ר חנוך הענך. ואחר נשואיה ערך שלשה ירחים יצא עליה קול שנתעברה מאחיה אנ"ח קודם נשואיה ושלחתי אחריהם והודו שניהם לפני שזינתה ג' או ד' פעמים אך לפי דבריהם א"א שממנו נתעברה כי אמר ששמר א"ע מתת לה הריון. רק על פעם אחת אמר שנסתפק וזה נתברר שמעת שזינתה נפסק וסתה וגם כל המאכלים נתעבו לה כדרך הנשים בתחלת הריונם. וגם שלחתי נשים שיראוה ויבינו באיזה חדשים עומדת היא בעיבורה וקצתן אמרו שההריון גדול מאד שא"א להיות זאת מג' חדשים ובודאי נתעברה קודם נשואיה ואח"כ ילדה בן וספק הוא אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון ונסתפקתי בולד זה אם הוא ספק ממזר או לא וקול שאון בעיר שממזר ודאי הוא כי מגודל אבריו ומקולו שהוא חזק ניכר שהוא כן ט' ודאי וגם קצת נשים אמרו שגם בעת נשואיה היה ניכר שהיא מלאה כדרך הנשים בשלשה חדשים והיא טוענת שזה שהיתה מלאה הוא מחמת עיכוב הוסת

תשובה הנה בשו"ע סי' ג' ס"ט הובא בשם רי"ו אם זינתה עם כהן ובתוך שלשה נשאת לכהן אחר הולד פסול לכהן והקשה הח"מ למה לא אמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילות תלינן בבעל ולו יהא דזינתה תחת בעלה מ"מ הולד כשר ומסיק שם דרי"ו מפרש דברי הגמרא דיבמות (ק:) אלא לאו בזנות שבא עליה הכהן הראשון בזנות ולשני נשאת מ"מ הדין דשניהם אוננים עליו אבל רש"י פי' התם אלא לאו בזנות דשניהם באו עליה בזנות משמע דוקא שניהם בזנות אבל נשואין אחר זנות תלינן בנשואין וכן הדרישה דייק מדברי הטור ג"כ דס"ל דנשואין אחר זנות תלינן בנשואין אכן הב"ש כתב דאינו נ"ל דכי אמרינן דרוב בעילות תלינן אחר הבעל היינו דזינתה תחת בעלה כיון דהבעל מצוי אצלה תלינן בבעל אבל זינתה קודם נשואין יש לומר דכבר היתה מעוברת ודחק מאד לישב דברי רש"י ז"ל דכתב דשניהם באו עליה בזנות יעו"ש אמנם לפי מה שכתב התשב"ץ בחלק שני סי' צ"א על עובדא דאתי לפניו באשה שהלך בעלה למדה"י ונמצאת שזינתה ואח"כ בא בעלה ובא עליה באותה שבוע שגירשה ג"פ. ואח"כ נולד לה ולד ספק בן תשעה לזנותה וספק בן שבעה לבעלה וטען הבעל שהולד אינו ממנו: וכתב שם ע"ז וז"ל דספק בן ט' כו' הוא דוקא לאשה שנשאת ולא שהתה אחר בעלה ג"ח אבל לאשה שזינתה ונבעלה לבעלה אחר שזינתה תוך ג"ח תלוי זה בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודא גבי אנוסה ומפותה. ולפי דברי הריא"ף והרמב"ם והסמ"ג והרשב"א דפסקו כר' יוסי הולד מותר לבוא בקהל. כיון דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ולפ"ד רש"י ור"ת דפסקו כר' יהודא דס"ל דצריכה להמתין ג"ח דאימא לא נתהפכה יפה יפה וכן הוא הסכמת הרא"ש ז"ל. היה לנו לחוש לעובר זה אלא מחמת שספק ממזר מותר לבוא בקהל דבר תורה יש לסמוך בזה על המכשירין כו' יעו"ש א"כ א"ש דברי רש"י בפשיטות אף דסובר בזה כדברי הב"ש כיון דחיישינן דכבר היא מעוברת מן הזנות לא שייך למימר רוב בעילות אחר הבעל אך מ"מ לכך הוכרח רש"י לפרש דשניהם בזנות דבנשואין אחר זנות תלוי זה בפלוגתת ר' יוסי ור"י ואנן קיי"ל כר' יוסי לפי שיטת רוב הפוסקים ואולי גם דעת רש"י הוא כן או דניחא לו לפרש דליתי' אליבא דכו"ע

והנה דעת רי"ו דס"ל דבנשואין אחר זנות נמי הוה ספק בן ט' כו'. ע"כ ס"ל כשיטת הפוסקים דפסקו כר' יהודא דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה אבל מ"מ עדיין דברי רי"ו צריכין ביאור דאמאי חיישינן בנשואין אחר זנות דהא אף ר' יהודא מודה דאנוסה ומפותה הן מתהפכין. אלא רק משום דחייש ר' יהודא גבי הבחנה למיעוטא שמא לא נתהפכה יפה יפה לכך החמיר דגם אנוסה ומפותה צריכין להמתין ג"ח א"כ אף לדידי' מן הזנות רוב אינן מתעברות משום דמתהפכות א"כ יש לתלות בנשואין אחר זנות גם לר' יהודא דנתעברה מן הנשואין אכן י"ל משום דאיכא רובא לאידך גיסא דרוב נשים יולדות לתשעה וא"כ צריך לתלות דמהזנות נתעברה והוה ספק השקול אע"ג דביבמות (לז.) על הא דאיתא שם במשנה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון יוציא והולד כשר פריך שם הגמרא לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה יולדין. ומשני שם הגמרא דרוב היולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר בשליש ימיה איתרע לה רובא וא"כ אין כאן ספק השקול דאיכא כאן תרי רובי נגד חד רובא דהרוב דלתשעה ילדין עוברה ניכר לשליש ימיה הוא נגד הרוב דרוב נשים לתשעה ילדין. והרוב השני דרוב מזנות אינן מתעברות משום דמתהפכות מכריע לצד השני. מ"מ אפשר לומר דלכך הוה כאן ספק השקול משום דדוקא היכא: דידעינן שלא הי' העובר ניכר לשליש ימיה. אז הוה הרוב דעובר ניכר בשליש ימיה כנגד הרוב דלתשעה ילדין. אבל היכא דלא ידעינן אם הי' ניכר או לא ליכא כאן האי רובא. ואמרינן דמסתמא הוה מן הרוב דנולד לתשעה והי' ניכר לשליש ימיה וא"כ נשאר רק האי רוב דרוב מזנות אינן מתעברות משום דמתהפכות נגד הרוב דלתשעה ילדין. והוה ספק השקול והכא ליכא הרוב דעוברה ניכר לשליש ימיה כיון דזינתה מחפה עצמה כדי שלא יוציאנה מתחת בעלה שנשאת לו כעת ועיין ביבמות פרק החולץ על מה ששנינו שם וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהי' להם ג' חדשים הקשו שם ונבדקה בהילוכה כלומר שנאמר להאשה שתלך ע"ג עפר תיחוח ואם היא מעוברת יראה מקום פסיעותיה עמוק יותר משאר נשים לפי שהולד מכבידה כן פירש"י ז"ל ומהדרי' דלא אפשר בבדיקה