מלבושי יום טוב חלק א רג

בח"ג סי' י"ד דלכך מהני מחילה במשכנתא דלא מסלקי משום כיון דלענין גוף המעות ודאי דמהני מחילה ממילא נפקע השעבוד וכיון דמעות אין כאן ממילא נפקע המשכנתא גם לענין זה מה שזכה בה לאכול הפירות עד הזמן שקבל לו יעו"ש אע"ג דהרשב"א ס"ל שם דגם במשכון של מטלטלין מהני מחילה ובזה פליג שם הר"ן עליו מ"מ נראה דגבי משכנתא של קרקע ס"ל להר"ן דמהני מחילה מטעמא של הרשב"א דלא כהמח"א. מ"מ לאחר העיון נ"ל דאף לפי"ז יש לישב דברי הגמרא דגיטין וב"ב כמש"כ דנראה דבגולה לא נתן להם המלך הקרקע בשטר ע"מ. לפרוע מס אלא מעצמן זכו כמש"כ רש"י בב"מ (קח.) וז"ל בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע להמלך טסקא כו' עכ"ל א"כ זכות זה נראה דלא מיקרי אף ק"פ. אלא זכה מן הפקר שהוא קודם לחבירו לפרוע המס ולאכול פירותיה אבל קנין גמור ודאי דליכא כיון דאם לא ירצו לאכול פירותיה ולפרוע המס הרשות בידם ע"כ לא דמי זה לשכירות בתים דכתב הריב"ש דמחילה לא מהני לכך נראה דאם אח"כ מחיל לאחר שהחזיק בקרקע שהוא יפרע המס להמלך ויאכל פירותיה דמהני בזה מחילה שלא מחיל לי' אלא זכות שהיה לו על קרקע זו וכן שם גבי מצרנות כיון דאין זה אלא זכות בעלמא פירש"י שם דלכך צריך למקני בי' דאל"כ מצי למימר לו משטה הייתי בך אלמא דאי לאו טעמא דמשטה הייתי בך הוה סגי במחילה בלבד על זכות שלו. ויש לי לדבר עוד הרבה בזה אי מהני בזה יאוש או לא. אע"ג דאין יאוש מועיל בקרקע מ"מ בכה"ג דאין לו אלא זכות בעלמא לפרוע מס ולאכול פירותיה איכא למימר דמהני יאוש בזה. ויתישב בזה ג"כ דברי הגמרא בגיטין שהבאתי למעלה ועיין תוס' ב"ב (מד.) ד"ה דווקא כו' ועוד נדבר בזה במק"א אי"ה

ועתה נשובה לדברי כת"ר דמש"כ בעיקר הדין באם סמך חבירו עליו אם מחוייב לשלם או לא דזה תלוי בפלוגתת הראשונים אי שומר חייב בשמירה תיכף בעת שנסתלקו הבעלים משמירתן או לא גם בזה לא דקדק יפה דהא הרא"ש סובר גבי מאן דיהיב זוזי לחבירו כו' כהר"י דמיירי דקבל להדיא לשלם לו אם לא יעמיד לו היין. א"כ אינו סובר כהריטב"א דבשביל שסמך עליו חייב ואפ"ה ס"ל גבי שומרין דמיד שנסתלקו הבעלים חייבין. וע"כ צ"ל דהרא"ש סובר דלחייב השומר בשמירתן לא שייך כלל משיכה בזה כיון דאין זה רוצה לקנות כלל. וע"כ חייבתו התורה אף מיד שנסתלקו הבעלים גם מה שכתב כת"ר דהפוסקים דסוברים דאינו חייב בשמירתן אלא לאחר משיכת החפץ ע"כ סברי דגם היכא דסמך עליו אינו חייב רק אם קבל עליו בפירוש לשלם. גם מזה אין ראי' כלל דשאני פשיעה דהוא רק גרמא בעלמא כמש"כ המח"א שם בה' שומרין דאל"כ אמאי פטור על קרקעות עבדים ושטרות והנה מה שהקשה כת"ר על דברי הריטב"א דלפ"ד יורה לנו דין חדש דאם אחד קנה מחבירו יין או תבואה במקום הזול או בעת הזול במעות לבד ואח"כ חזר בו יתחייב המוכר לשלם לו מה שהפסיד ע"י כעין זה הקשה הנתיבות בסי' של"ג ס"ב. והכריח מזה דפועל דחייב הוא רק תקנת חכמים בלבד יעו"ש אבל זה דחוק. ולפ"ד נראה דלרב חמא דס"ל גבי יהיב זוזי אחמרא חייב. לפי"ד ודאי צריך לדחוק דהא דנתן מעות ולא משך יכול לחזור בי' איירי דלא גרם לו בזה הפסד מה שמכר לו והוא סמך עליו והיינו שבלא"ה נמי לא היה יכול הלוקח לקנות במק"א או שלא היה דעתו כלל לקנות במק"א. אבל לדידן כיון דאנן לא ס"ל כרב חמא ואף גבי אפרוותא דזולשפט ששם המקום שהיין נלקח לרוב מ"מ אינו חייב משום דכה"ג הוה אסמכתא. וע"כ משום דגם ביין סתם נמי אין היזק ברור כ"כ משום דאולי לא יזדמן לו לקנות א"כ לדידן ודאי ליתא הדין החדש מה שכתב כת"ר שנולד לפי דברי הריטב"א ואם ההפסד ברור כגון שהוא קנה ממנו ומכר לאחרים על סמך זה באמת חייב לדברי הריטב"א. ועיין בתשובת ח"ס חו"מ סי' קע"ח מש"כ בזה לדינא

וע"ד השאלה מהדגים היבשים. הנה באמת קשה לי להשיב בזה מפני יראת הכבוד של א"ז הגאון מהור"ר קלמן זצללה"ה אב"ד דק"ק הלוסק שאסר זה להדיא וגזר שלא לאכול דגים יבשים מחמת זה כי העידו לפניו דבכל דגים יבשים שמיבשים על האור תלוים גם דגים טמאים ונוטף הציר מהדגים טמאין עליהם. כך ספרו לי מכבר זקני העיר הנ"ל אך מ"מ כיון שכבר נהגו העם היתר בזה א"א לאסור זאת. ונראה דטעמם משום דזה ודאי דעל רוב הדגים אין הציר נוטף עליהם כלל וא"כ בטלו הדגים האסורין אשר נטף עליהם הציר דאיסורא ברובא דהתירא אשר לא נטף עליהם הציר כלל וגם הדגים אשר נטף עליהם הציר קרוב הדבר שיש בהם ס' נגד ציר הנוטף אע"ג דגבי צלי בעי נטילה נמי עיין יו"ד סי' ק"ה סקט"ו בש"ך דבשמן אין צריך נטילת מקום כלל ואפי' בכחוש עיין מה שכתב הגאון רעק"א דאם ידוע שנגע במקום אחד ואינו ידוע מקומו הנטילה בטיל ברוב נטילות אחרות. וא"כ הכא ודאי יש בכל דג רובא נטילות דהתירא נגד מקום הנטילה דאיסורא. וגם יש לצרף לזה מה דנסתפק הש"ך בסי' ק"ז סק"א דאולי דג טמא עם דג טהור הוה שוה בטעמא והוה מין במינו ועיין מה שכתב בזה הגאון רעק"א דהגאון בעל בית מאיר כתב לו הוכחה דמקרי שוה בטעמא מדכתב רש"י בחולין (צז) גבי כלכס באלפס של בשר ואמאי לא פירש של דגים דמצוי יותר למצוא דג טמא בין דגים טהורים א"ו משום דאמרינן לטעמי' קפילא ובדג בין הדגים לא שייך כן דשוים בטעמא עכ"ל וכתב עליו דפח"ח אף שלפע"ד ראי' זו אינה מוכרחת די"ל כיון דכלכס גדולו בציר דגים טהורים עיין רש"י ע"ז (לט:) לכך דומה בטעמא לדג טהור אבל בשאר דגים טמאין אפשר לו' דמשונים הם בטעמם מ"מ לצירוף ודאי דיש לנו לסמוך על דעת הגאונים הנ"ל: כ"ד ידידו דו"ש יו"ט ליפמן הכהן: סימן ט

וזה אשר השבתי לרב אחד מפורסם הנה מה שהעיר כת"ר בדברי התוס' דסנהדרין (עז:) ד"ה סוף כו' דכתבו שם דלמ"ד אשו משום חציו נפלה נמי כהפילה לענין שחיטה וסוגיא דחולין אתיא כמ"ד אשו משום ממונו והכריח כת"ר דע"כ כוונת התוס' הוא דמ"ד אשו משום חציו יפרש דהמתני' אתי' כרבנן דבעי כונה לשחיטה ולאו דוקא נקיט נפלה אלא ה"ה הפילה נמי פסולה ומחמת זה הוקשה לכת"ר דמאי פריך שם (לא:) מי אמר ר"י הכי דבעי כונה לחולין והא אמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן נפלה כו'. הא כיון דר"י ס"ל אשו משום חציו ע"כ הוכרח לפרש דהמתני' אתיא כרבנן עכת"ד

ולפע"ד נראה לפרש דכונת התוס' הוא דהגמרא דדייק נפלה פסולה הא הפילה כשרה דמשמע דוקא הפילה ממש כשרה אבל נפלה בכל גונא פסולה ואף ע"י רוח מצויה שהי' ראוי לפול משעה ראשונה מ"מ פסולה זה אתי' כמ"ד אשו משום ממונו אמנם לר"י דס"ל אשו משום חצו א"כ הא איכא גונא דגם בנפלה כשרה דהיינו שנפלה ע"י רוח מצויה דהוה כמו חצו. אבל ודאי דהמשנה בעצמה יתפרש שפיר גם לר"י כר"נ דאל"כ אמאי נקיט נפלה ולא נקיט רבותא יותר דאפי' הפילה פסולה. אלא ה"פ נפלה הסכין ושחטה פסולה היינו שנפלה מעצמה ולא הי' ראוי לפול משעת הנחתו ונפלה ע"י רוח שאינו מצויה או ע"י סיבה אחרת שנתחדש לאחר הנחתו ולא היה ראוי לכך משעת הנחתו את הסכין פסולה השחיטה. אבל היכא דנפלה ע"י רוח מצויה והיה ראוי לפול משעת הנחתו