מלבושי יום טוב חלק א רב

סימן ח

עוד להנ"ל. ע"ד אשר כתב כת"ר שלא ירד לסוף דעתי מה שכתבתי דבנ"ד הוה כמו שעושה בשכר כיון שהיה מחוייב לקבל המס מידו ע"מ למסור להאדון כי ע"ד זה קנה מאביו את הפלאץ שהוא ימסור את המס שלו להאדון א"כ בנו של ראובן שירד להפלאץ מסתמא ע"ד זה נחית. וכתב כת"ר הא הוא לא ירש מאביו את הכסף שקבל אביו מהלוקח ואף שאביו היה מחוייב למסור את המס להאדון ובנו ירש מאביו חצי הפלאץ אינו נחשב כנוטל שכר בשביל מסירת המס. והביא ראי' מהניח להם אביהם פרה שאולה דאף דאביהם נתחייב לשמור אותה וקבל שכר ע"ז הוא הנאת תשמיש הפרה והמה ירשו נכסים מאביהם מ"מ אינם נחשבין כש"ש בשביל הנכסים שירשו מאביהם אף דאביהם היה מחוייב לשמור עד כלות ימי שאילתה עכת"ד. נפלאתי על דבריו דלדעתו דהשואל מחוייב לשמור אותה עד כלות ימי שאילתה ואף שמת עדיין הוא החיוב על השואל. א"כ ה"ל להקשות על גוף הדין דאמאי אם מתה אינם חייבים באונסיה אף שהניח להם אביהם אחריות נכסים. הא כיון דהשואל כבר התחייב א"ע בזה וגם הניח אחריות נכסים אמאי אינם מחוייבים היורשין לשלם על האונס מהנכסים שהניח להם אביהם. דהא בכל החיובים שאדם מתחייב א"ע אעפ"י שהוא מת מחוייבים היורשין לשלם מנכסים שירשו מאביהם והכא אמאי פטורין היורשין מלשלם אע"כ צ"ל דלפי מאי דאמרינן דמתני לה אסיפא וס"ל דלא רמי חיוב האונסין על השואל אלא עד שעת אונסין והכא כי איתניס ליתא לשואל ע"כ פטורין היורשין ע"כ צ"ל נמי לפי"ז דהשואל גופא אינו מקבל מתחילה אחריות האונסין אלא כ"ז שהוא בחיים אבל לאחר מיתתו מתחילה לא קבל אחריותה אף שיהי' זה תוך ימי שאילתה לכך פטורין היורשין לשלם מן הנכסים שהניח להם אביהם כיון שכבר כלתה החיוב של אביהם. וא"כ האיך אפשר לחשוב אותם כש"ש במה שירדו לנכסים של אביהם כיון שכבר כלתה החיוב של אביהם אבל בנ"ד קבל ראובן על עצמו שמכר חזקת הקרקע שלו לשמעון ע"מ שהוא מחוייב לפרוע המס שיקבל משמעון ליד האדון וקבל ע"ז אחריות שהוא מחוייב לקיים כפי מה שקבל על עצמו ואם לא יקיים משועבדים הנכסים שלו לאחריות. א"כ בנו של ראובן שירד לנכסים של אביו ג"כ הוא מחוייב לקיים כל הפרטים שהתחייב אביו ונ"ד דמי להא דפסקינן בשו"ע סי' ס"ו סט"ו דאם מכר ש"ח לחבירו ומת וטען הלוה שהוא פרוע מחוייב היורש לישבע שלא פקדני אבא ואם אינו רוצה לישבע מחוייב היורש לשלם מנכסים שהניח לו אביו כמו דפסק שם הסמ"ע בסקמ"א והש"ך פוסק שם דמחוייב לשלם אף מנכסים של עצמו אך האחרונים השיגו עליו וכתבו דאינו מחוייב לשלם רק מהנכסים שירש מאביו ועיי"ש בשעה"מ ס"ק ט"ז דכתב וז"ל בשלמא כשירש מאביו חייב לישבע משום דמסתמא כשאביו מכר השטר קבל ע"ע שיקיים המכירה בכל אופן אף לישבע ובנו כשירש מאביו במקומו עומד וחל עליו חיוב זה משא"כ כשלא ירש מאביו ואינו רוצה לישבע למה יתחייב לשלם כו' עכ"ל הרי להדיא מבואר כמש"כ דהיכא שירש מאביו נכסים הוא מחוייב לקיים כל ההתחייבות שהתחייב אביו לקיים המכירה. ואם אינו רוצה לקיים מחוייב לשלם מהנכסים שהניח לו אביו א"כ אין לך עושה בשכר גדול מזה כיון שהוא מחוייב מה"ד לקבל המס ולמסור להאדון אך מ"מ אם לא קיים א"א לחייבו דהא הנכסים של אביו כבר ערף האדון ומנכסים של עצמו א"א לחייבו מטעם שלא שילם אע"ג דבזה גרם לו הפסד אף דלפי דעת הש"ך נראה דגם הכא מחוייב לשלם מנכסים של עצמו. מ"מ הא רוב האחרונים השיגו על הש"ך ע"כ לא חייבתי אותו רק מטעם שקבל ע"ד למסור המס להאדון ולא מסר ושמעון סמך עליו בזה

עוד כתב כת"ר וגם בעיקר הדמיון לפועל דחייב לשלם בדבר האבוד משום גרמי לא זכיתי להבין דע"כ לא מצינו לחייב את הפועל בדבר האבוד אלא בסך שקיבל לעשות ר"ל אם הפועל קבל קמה לקצור והקמה היה שוה למשל סך חמישים זוז וחזר בו ובשביל חזרתו נאבד הקמה אז שפיר מחוייב לשלם סך חמישים זוז אשר הפסיד בעה"ב על ידו אבל אם יצוייר דאם יאבד הקמה אשר קבל עליו הפועל לקצור יאבד הבעה"ב בשביל זה עוד חמשים זוז הלא אז ודאי לא יתחייב הפועל לשלם רק בעד הקמה אשר קבל עליו לקצור ולא יותר. וכן ה"נ בנ"ד לא נוכל לחייב את היורש להחזיר רק את הכסף אשר קבל לידו עכ"ד. וע"ז נפלאתי עליו מאד הלא זה ודאי דעיקר חזקת הקרקע על האדון תלוי בהשלמות המס כפי הפונקע של הקאנטראקט דבאם לא ישלם המס יאבד החזקה א"כ מאי נ"מ בין שלום המס ונאבד חזקת הקרקע ע"י זה שלא שילם המס כפי מה שקבל לידו ע"מ שימסור להאדון לבין כשנאבד הקמה ע"י שלא נקצרה והאיך כתב כת"ר דע"י שלא שילם המס נאבד דבר אחר מידו איזה דבר אחר נאבד ע"י זה הא ע"י שלא שילם המס להאדון נאבד זכות הקאנטראקט שהיה לו על האדון וזכות זה תלוי רק בשלום המס. והוה כמו שנאבד הקמה ע"י מה שסמך בעה"ב על הפועל שהוא יקצרנה לכן חייבתי אותו לשלם כפי שווי הקרקע דכל שווי הקרקע כזו שגוף הקרקע אינו שלו רק של האדון אין אנו יכולין לשום אותה אלא רק שווי הזכות שיש לו קאנטראקט על האדון באם שישלם לו מס אז חזקת הקרקע הוא שלו

ומדי דברי בזה אבאר מה שעלה על דעתי לומר בנדון זה דהיכא דגוף הקרקע הוא של המלך או של אדונים והוא יש לו זכות בזה כשישלם מס דחזקת הקרקע שלו. דמהני בזה מחילה אם מחל לאחד שהחזיק בה ובזה י"ל הגמ' בב"ב (מא.) גבי רב ענן שקל בידקא בארעי' דאמרינן שם א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי והנה הראשונים דחקו בזה הרבה דלמה מהני בזה מחילה אבל לפע"ד נראה דהכא מיירי בגולה דגוף הקרקע לא היה שלהם אלא של המלך ע"מ לפרוע טסקא כדאמרינן שם (נד:) דמלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא וכיון דגוף הקרקע הוא אינו שלו אלא רק חזקה בעלמא לפרוע טסקא ולאכול אותה לכך מהני בזה מחילה דכיון דאין זה אלא רק זכות בעלמא לכך יכול למחול לאחר שהחזיק בה הזכות שהיה לו בקרקע זו מקודם מאת המלך לפרוע טסקא ולאכול פירותיה שמעתה יהיה לו הזכות. וכן נתישב בזה ג"כ דברי הגמרא בגיטין (נח:) דקאמר שם אמר ר"י נקטינן אין אנפרות בבבל ומסקינן דאין דין אנפרות בבבל מ"ט כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קביל אימר אחולי אחיל והנה גם הכא יש לתמוה דמה מהני מחילה בקרקע. ומצאתי בחידושי הר"ן שעמד בזה וכתב דהכא מיירי דלקח מאנפרות ואח"כ לקח מישראל דאם לא חזר ולקח ליכא למימר דארעא לא מיקני במחילה ע"כ אבל לפע"ד פשטות הגמרא לא משמע כלל דהכא מיירי שחזר ולקח גם מישראל אלא יותר נראה לישב דהכא מיירי בבבל והקרקעות לא היו שלהם אלא של המלך לכך מהני בזה מחילה דכל היכא דאין גופו קנוי לו מהני בזה מחילה כדאמרינן בקדושין (טז

) אח"כ התבוננתי בזה דאפשר לומר דכיון שיש להם קאנטראקט מן המלך או מן האדון שהם יפרעו מס בכל שנה וחזקת הקרקע תהי' שלהם א"כ אית להם בקרקע זו קנין פירות וגם בק"פ לא מהני מחילה כמש"כ הריב"ש בסי' תק"י גבי שכירות בתים דלא מהני בזה סילוק בדבור בלבד אלא דוקא בקנין דשכירות ליומא ממכר הוא. ועיין במח"א בה' שכירות ס"ט שהביא דברי הריב"ש הללו וכתב דלפ"ד נראה דלא כהריב"ש דסילוק מהני מדין הפקר אבל מחילה כתב שם דנ"ל דלא מהני והביא שם דברי הר"ן בחידושיו לגיטין דמחילה מהני גבי משכנתא באתרא דלא מסלקי א"כ נראה דס"ל דמחילה מהני בק"פ אבל המח"א השיג עליו במק"א והביא ראי' דמחילה לא מהני אף היכא דאין לו אלא ק"פ בלבד ובאמת לפע"ד אין ראי' מדברי הר"ן דס"ל דמחילה מהני בק"פ דהא ביאר הרשב"א