מלבושי יום טוב חלק א ר

משכח רק שהיה צריך להוסיף קצת על השכירות א"כ פועלים הללו שהשכירו עצמן לו גרמו לו הפסד שעתה אינו מוצא פועלים כלל לשכור לכך מקרי זה דבר האבוד ושוכר עליהן או מטען אבל היכא דבלא"ה לא היה מוצא פועלים כלל לשכור גם הרמב"ן מודה להרשב"א דזה לא מיקרי דבר האבוד אבל דעת הג"א הוא מבואר שם להדיא דאפי' באופן שלא גרמו לו שום הפסד בזה מ"מ מקרי זה דבר האבוד א"כ דעת הג"א הוא דעת יחידאי לגמרי וא"כ אין לתמוה רק על השו"ע אמאי לא הביא דעת הרמב"ן דאף אם אינו מוצא פועלים לשכור רק ע"י טורח דגם זה מקרי דבר האבוד וגם זה י"ל שהב"י והרמ"א מפרשים דברי הרשב"א שהוא אינו מחולק כלל עם הרמב"ן ומה שכתב אבל אם לא היה מוצא אחרים פטורים שהרי לא הפסידו לו כלום כונתו היכא שאם לא היה מוצא אף אם היה טרח. אבל היכא שמוצא פועלים ע"י טורח זה קרי הרשב"א מוצא פועלים לשכור וכן משמע מדברי הטור והה"מ שלא הביאו כלל דעת הרמב"ן שחולק על הרשב"א אלא המה מפרשים מה שקרי הרמב"ן אינו מוצא פועלים לשכור זה קרי הרשב"א מוצא פועלים לשכור ולענין דינא אין חילוק ביניהם ולפי"ז א"ש דברי השו"ע מה שהשמיטו דברי הרמב"ן כי גם כונתם אף כשהיה מוצא פועלים לשכור אף ע"י טורח זה מקרי נמי מוצא פועלים לשכור אבל דעת הג"א אף אם אינו מוצא פועלים כלל לשכור מ"מ מקרי דבר האבוד השמיט השו"ע משום דהוא דעת יחידאי לגמרי ולא נראה להם להביא דעתו משום דכמעט כל הראשוני' חולקים עליו ועיין בחידושי רעק"א סוף מס' ב"מ שכתב ע"ז וז"ל ותימא דא"כ בבעה"ב החוזר דתמיד הוה דבר האבוד כדאיתא בשו"ע סע"ב וא"כ גם באם לא היו מוצאים פועלים אמש להשתכר לחייב שלם להם וצע"ג עכ"ל ובעל פתחי תשובה כתב ע"ז ואיני מבין תמיהתו דהדבר מבואר בב"י שהרמב"ן עצמו מישב זאת שגבי פועלים אין שייך למימר אנא טרחנא ומתגרנא דאפשר שיטרח כל היום ולא יוכל להשתכר אבל בעה"ב בדבר האבוד מסתמא טרח בתר פועלים ומשכח ובמחכ"ת שגג בזה כי הגאון הנ"ל הקשה זאת רק על דברי הג"א ועל דברי הג"א לא שייך תירוץ זה כלל דהא הג"א ס"ל אע"ג דלא היה מוצא פועלים כלל לשכור מ"מ בדבר האבוד שוכר עליהן או מטען ונראה לפענ"ד לישב קושית הגאון רע"א ז"ל בקושית המהר"ם שיף על הנ"י הביאו קצה"ח ס"ק ג' כיון דדבר האבוד לא מהני אלא לשכור עליהן או מטען אבל לשלומי לא א"כ בעה"ב שחוזר בפועלים אמאי חייב לשלומי משום דבר האבוד ולקמן נדבר בזה דלפי דעת הנ"י אינו כן אבל מ"מ דעת הג"א ודאי דנוכל לישב שפיר בזה ס"ל אם לא שכר עליהן והפסיד הבעה"ב עי"ז בכה"ג דאינו מוצא פועלים לשכור מתחילה אינם מחוייבים לשלם רק שוכר עליהם בלבד לכך בעה"ב שחוזר בפועלים שלא היה מוצא חמש להשתכר אינו מחוייב לשלם אע"ג דזה הוה דבר האבוד

וגם הגאון בעל ושב הכהן בסי' י"ג במחכ"ת שגג בזה דהביא שם ראיה דלא כהרמב"ן מדברי הגמרא ב"ק (קט"ז:) דאיתא התם ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עלי' גייס וטרפה ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע ואי אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו ופריך הש"ס ה"ד כו' ומסקינן רבא אמר הכא בפועלים עסקינן וכרב דאמר פועל יכול לחזור אפי' בחצי היום וכמה דלא הדר בי' כברשותו דבעה"ב דמי כו' וכתב דלהרמב"ן קשה טובא מהש"ס דאי אמרינן בדבר האבוד אעפ"י שלא היה מוצא פועלים אחרים לשכור אפ"ה א"י לחזור א"כ אמאי אמרינן הכא דאם אמר לעצמי אני מציל שהציל לעצמו משום שפועל יכול לחזור הא הוה דבר האבוד וא"י לחזור והאריך שם הרבה בזה ולפי מה שבארנו ליתא לדבריו כלל דהא הרמב"ן כתב להדיא דוקא היכא שמוצא פועלים ע"י טורח א"כ במדבר דא"א למצוא כלל ודאי לדברי הרמב"ן לא מקרי זה דבר האבוד. ובלא"ה דבריו שם א"נ לפענ"ד דאף לדעת הג"א דס"ל דמקרי דבר האבוד אף שאינו מוצא פועלים כלל לשכור נמי לא קשה כלל מסוגיא זו דהא שם מיירי בשאינו יכול להציל כלל ומחמת זה הוה הפקר לכל ולכך כי הדר הפועל מצי לזכות לעצמו מן ההפקר כמבואר שם א"כ זה הוה כמו מציאה ובשכר פועלים ללקוט מציאות לפענ"ד אין סברא כלל לומר דפועל אינו יכול לחזור בחצי היום דזה לא מקרי דבר האבוד כיון דהוא רוצה לזכות בדבר של הפקר וזה הוה רק להרויח והפועל מונע ממנו במה שהוא חוזר רק מניעת הרוח ומניעת הרוח לא מקרי דבר האבוד וכה"ג אמרינן גבי מלאכת חוה"מ דכתב הרא"ש בשם הראב"ד במו"ק סוף פ"ק דלכך אסור לצוד דגים ולמלוח אלא כשיכול לאכול מהם במועד משום דשאני מציאה דליכא שום פסידא אלא רק רווחא בעלמא הוא ונראה דזהו כונת בעל מ"א בסי' הנ"ל דהקשה כעין קושית בעל ושב הכהן ומתרץ דהתם מיירי כשאינו יכול להציל כמו שפירש"י ז"ל וכבר נתייאשו הבעלים מהם אלא שהפועלים מסרו את עצמם והצילו ע"כ וכונתו כמו שכתבתי דכיון שכבר הוא הפקר א"כ הוה כמו מציאה וזה לא מקרי דבר האבוד דאין זה רק מניעת הרוח. אך לפי"ז צ"ל דהא דאם בעה"ב גרם הפסד להפועלים דהיינו כשהיו מוצאים אתמול להשכיר ועתה אינם מוצאים אע"ג דגם שם אין זה רק מניעת הרוח והראשונים כתבו דזה הוה דבר האבוד ש"ה משים כיון דקבל עליו בעה"ב לשלם כמו שכתב המרדכי בפ' הגוזל קמא דאל"כ תיקשי אמאי חייב בעה"ב לשלם הא זה הוה מבטל כיסו של חבירו אך מדברי המ"א שם משמע קצת דלא כדברי יעו"ש היטיב ויעויין גם מה שמפלפל הגאון הנ"ל בה' גזילה סי' י"א ועוד דלאחר העיון אף אם נימא דמניעת הרוח נמי מקרי דבר האבוד מ"מ דוקא כה"ג כמו גבי פועלים שהיו יכולין להשכיר מאתמול ועתה אינם מוצאים אבל אם גם אתמול לא היו מוצאים להשכיר אין הבעה"ב משלם להם א"כ איכא למימר מה"ט דמניעת הרוח כה"ג לא מקרי דבר האבוד א"כ הכא דאיירי במדבר ואינו יכול להשכיר כלל לאחרים א"כ כה"ג מניעת הרוח ודאי דאיכא למימר דאין זה מקרי דבר האבוד. ולפי"ז יתיישב קושית הגאון רעק"א מה שהבאתי למעלה בפשיטות

ועתה נשובה לבאר דברי הנתיבו' דהקשה דלפי דברי הרשב"א דמיירי שהיה מוצא פועלים אחרים לשכור ישאר קושית הג"א. וכן הקשה הגאון רעק"א בחידושיו והכריחו מזה דע"כ הרשב"א ס"ל דזה לא הוה גרמי דלא כהג"א נראה לפע"ד דזה אינו מוכרח כלל דהא הרשב"א כתב בחידושיו הובא בש"מ וז"ל ואם באה חבילה לידו אם דבר האבוד שוכר עליהן ואפי' עד מ' ונ' זוז ואפי' לא נתייקרה המלאכה ואם ממתין ויטרח מוצא בפחות מתייקר ושוכר ואינו ממתין כדי שלא תפסד מלאכתו עליו כו' עכ"ל א"כ נוכל לישב קושית הג"א דהרשב"א ס"ל דאף בכה"ג דלא ברי לן הזיקא שאפשר שטר שיופסד הדבר ימצא לשכור בפחות מ"מ אינו מחוייב להמתין ושוכר עליהם מיד עד מ' ונ' זוז אם באה חבילה לידו ואינו ממתין דאולי ע"י המתנתו ולא ימצא אח"כ יופסד מלאכתו לכך אינו מחוייב להמתין אבל אם לא באה חבילה לידו אינו יכול לשכור עליהן רק כדי שכרן משום דלא ברי הזיקא דאולי עד שיופסד יכול לשכור בפחות ולא יופסד וא"כ א"א לחייבן מטעם דינא דגרמי דהא מטעם דינא דגרמי אינו יכול לחייבן רק היכא דברי הזיקא שבחזרתן בודאי יופסד הדבר אבל היכא דיודע שאף אם ימתין לא ימצא אח"כ לשכור בפחות גם הרשב"א מודה דיכול לשכור עליהם בכמה שיכול אף אם לא באם חבילה לידו כיון דהם מחוייבים נשלם לו הזיקו מה שהפסיד ע"י כנ"ל

אמנם ראיתי להריטב"א בר"פ השוכר את האומנין דכתב שם וז"ל והטעם בתשלומין אלו ממה שאמרנו למעלה דכל שהבטיח לחבירו וסמך חבירו עליו ואלמלא הבטחתו לא היה בא לו שום הפסד חייב לשלם לו אם פשע בדבר דאלו כשנאנס פטור הוא וא"ת א"כ למה אינו שוכר עליהן אלא כדי כפל שכרן בלבד או כדי חבילה י"ל דמסתמא היינו דאסוקי אדעתייהו שאם לא יוכלו לעשות שימצא לעולם פועלים בכפל שכרן ועל זה בלבד הבטיחוהו אא"כ נתנו לו חבילה שלהן להתחייב