מלבושי יום טוב חלק א קצד

שהלוקח לא הי' ירא מפני המצרן וקנה ולא היה במכירה זו כלל טובת המוכר א"כ למה אינו מוטל על הלוקח לעשות הטוה"י ובפרט שהלוקח נחית אדעתא דהכי שאם יבא המצרן יחזור לו המעות ויסתלק מחמתו א"כ מאי איכפת להלוקח מה שנתודע עכשיו שהמוכר מכר מפני המס או כדי לגאול בקרוב הא מ"מ עליו מוטל לעשות הטוה"י ולהסתלק בעד המצרן כיון שלא הי' במכירה זו כלל טובת המוכר כן היה נ"ל ברור אך מה אעשה שמדברי הסמ"ע והש"ך גבי טענת ספק של הלוקח דאולי מפני המס מכר לו וכדומה נראה דס"ל דלא בעינן ידיעת הלוקח שאם אח"כ יתברר שהמוכר מכר מפני אילו אין בה דדב"מ א"כ בודאי קשה לעשות מעשה נגד דבריהם

אך מ"מ נ"ל בנ"ד כיון שהמוכר מרוצה עתה שישאר לפני המצרן כה"ג שהמוכר לא הודיע להלוקח מקודם שלכך מוכר הקרקע כדי לקנות את הבית זו כמו שטוען הלוקח בעצמו שרק בדרך סיפור בעלמא אמר שעומד לקנות בית בודאי יכול המוכר לוותר אח"כ ולומר שאינו מקפיד על רעתו וישאר לפני המצרן והלוקח מחוייב לעשות הטוה"י. וכן נ"ל בזה שהביא מע"כ בשם הגאון ר' אברהם שמואל ז"ל מאישישק שהשיג על הגאון בעל חמדת שלמה ז"ל על מה שפסק גבי נמלך המוכר במצרן ואמר לא בעינן לו זיל זבין לעלמא שפסק הגאון בעל ח"ש שאם אח"כ מרוצה המוכר שישאר לפני המצרן לא אבד המצרן זכותו אף הודיע המוכר להלוקח שכבר נמלך אצל המצרן והגרא"ש השיג עליו שאין ביד המוכר לוותר אלא על רעתו שיבא אחר המכירה ולא על רעתו שהי' בעת המכירה ולי נראה להכריע בזה שאם הודיע המוכר להלוקח שכבר נמלך אצל המצרן וכבר סילק את עצמו א"כ קנה הלוקח באופן שאין בה דדב"מ אין סברא כלל שיכול המוכר אח"כ לגרוע זכות הלוקח. אבל אם לא הודיע להלוקח שהוא נמלך אצל המצרן א"כ הלוקח נחית אדעתא שיש בה דדב"מ א"כ ודאי שיכול אח"כ המוכר לומר להלוקח מאי איכפת לך ששאלתי אצלו והוא נתן לי רשות למכור למי שארצה כיון דאני לא הודעתיך מזה בידי למחול להמצרן שישאר לפני המצרן ואתה מחוייב להסתלק בעד המצרן לעשות הטוה"י. וכן נ"ל בכל הני דאין בהם דדב"מ כגון מוכר מפני המס וכדומה אם הודיע המוכר להלוקח שמוכר מפני כל אילו כדי שלא ירא מפני המצרן כיון דלוקח נחית אדעתא דהכי ומחמת זה קנה ודאי דאין ביד המוכר לוותר אח"כ ולו' שאינו מקפיד על רעתו שישאר לפני המצרן כיון דהלוקח כבר זכה בה ודאי אין ביד המוכר לגרוע זכות הלוקח. ואם לא ידע הלוקח כלל מזה מפני מה מכר המוכר נ"ל דודאי יכול המוכר אח"כ לו' שישאר לפני המצרן שהא יכול המוכר לו' להלוקח כיון שאני לא הודעתיך מזה מקודם ואתה קנית ממני בסתם הרשות בידי לוותר על רעתי וכ"ש אם טוען המוכר שלא היה חושש אם לא היה הלוקח רוצה לקנות והיה ממתין על המצרן

ויותר מזה יש ללמוד מדברי הסמ"ע דאף אם ידע הלוקח שהמוכר מכר ברחוק כדי לגאול בקרוב מ"מ אם רוצה המוכר לוותר אח"כ ולו' שישאר לפני המצרן זכה המצרן דהסמ"ע הביא שם מה שכתב הג"א גבי מכר כל נכסיו לאחד אין בו משום דדב"מ שאם אח"כ מרוצה המוכר ליתן להמצרן זוכה המצרן כיון דכל זה הוא משום טובת המוכר. והסמ"ע גופא הביא שם להדיא ס"ק י"ג דלכך אף אם רוצה המצרן ליקח כל נכסיו לא מהני מה שכתב שם הרא"ש משום שאינו מצוי אדם שיקנה כל נכסיו ביחד והרא"ש מסיים שם דזה דמי למוכר ברחוק כדי לגאול בקרוב. א"כ מוכח דס"ל דגם למכור ברחוק כדי לגאול בקרוב נמי מהני ריצוי המוכר אח"כ. ומה שהביא מע"כ בשם הגרא"ש הנ"ל דהוא פירש דהג"א קאמר זאת דיכול המוכר לוותר ואח"כ דוקא לשיטת רש"י דהוא נותן הטעם דלכך אין בזה משום דדב"מ שמא לא ירצה הלוקח לקנות השאר א"כ רעת המוכר הוא אלא אח"כ כשיבא המצרן וימשוך ידו מן השאר. ולפע"ד מדברי הסמ"ע מוכח דאינו מפרש כן דברי הג"א דהא הביא זאת להלכה ועיין בנה"מ. והוא בעצמו הביא טעם של הרא"ש. אלמא דס"ל דאין שום חילוק לענין זה בין לפי טעם של' רש"י ובין לפי טעם הרא"ש דאף לפ"ד הרא"ש נמי יכול המוכר לוותר אח"כ ועוד הא גם לפירש"י יכול להיות דרעת המוכר הוא בשעת המכירה כגון שהלוקח גילה דעתו מקודם שאינו רוצה לקנות אלא הכל ביחד אלא נראה הא דקאמר הג"א שם בשם הא"ז לפי פירש"י כוונתו לאפוקי ממי שנותן טעם אחר על הא דמוכר כל נכסיו לאחד אין בזה משום דדב"מ דהטעם הוא כיון דבמכירה זו יש בה נמי הני שדות שאין בהם דדב"מ והמכירה היה הכל ביחד ע"כ לא היה בזה תקנת חכמים שיהיה בזה דדב"מ. וקצת משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל להמעיין בדבריו ולפי טעם זה ודאי אפי' באו כל המצרנים יחד נמי לא מהני כיון דכל מצרן אין לו זכות אלא באחת מן השדות ואין לו זכות בכל המכירה [ומדברי הב"י נראה דס"ל דגם לדברי הרא"ש לא מהני אם באו כל המצרנים יחד וצ"ע] וכן נמי לא מהני מה שנתרצה המוכר אח"כ כיון דהא שאין בזה דדב"מ הוא לא משום טובת המוכר. כנ"ל כוונת הג"א מאי דקאמר לפי פירש"י. אבל לא לאפוקי מפי' הרא"ש כמו שפירש הגרא"ש ז"ל. ומ"מ דברי הגאון בעל ח"ש דס"ל דאפי' הודיע להלוקח שהוא נמלך במצרן ונתן לו רשות וה"ה אם מוכר בכל הני שאין בהם דדב"מ והודיע זאת להלוקח כדי שלא ירא מפני המצרן מ"מ יכול המוכר לוותר אח"כ זה אין נ"ל כלל כמשב"ל. והסמ"ע מיירי היכא שלא אמר המוכר כלום להלוקח רק שהלוקח ידע מזה לכך ס"ל שיכול המוכר לוותר אח"כ כיון שלא אמר לו להדיא שהוא אין צריך לירא מפני המצרן. אבל היכא דאמר לו להדיא שהוא א"צ לירא מפני המצרן כיון שהוא מוכר מפני כל אילו ודאי אין סברא כלל שיכול המוכר לוותר אח"כ. ועוד דא"כ כל לוקח ירא מפני המצרן שמא אח"כ יתרצה המוכר להמצרן ויסלקנו. אלא ודאי היכא שהמוכר הודיע זאת ללוקח שלכך אינו ממתין על המצרן משום דמתירא שלא יהיה לו הפסד מזה אינו יכול המוכר אח"כ לוותר ולומר שישאר לפני המצרן. וגם הסמ"ע מודה לזה

ולפי המתבאר מכל דברינו אלה שבנ"ד לפי מה שנראה מהודאת הלוקח בעצמו מה שסיפר לפני ב"ד שהוא דרש מהמוכר לעשות תחבולות שונות כדי שלא יסלקנו המצרן אבל המוכר לא חשש לזה כלל אפי' בשעת המכירה אם ישאר אח"כ לפני המצרן. אף אם יתברר עפ"י עדים שהמוכר מכר ברע כדי לגאול ביפה ודאי שיכול המוכר לטעון אף שאני מכרתי ברע כדי לגאול ביפה מ"מ כיון שאני לא הודעתיך מזה וגם לא דברתי עמך שמחמת זה אין אני ממתין על המצרן לכו"ע יכול המוכר לומר שאני רוצה שישאר עתה לפני המצרן. כנ"ל הדין ברור ועל הטענה הראשונה כיון שלא היה המצרן בעיר שהמוכר והקונה שם בזה נ"ל כדברי כת"ר כיון שהמצרן קרוב למקום שהמוכר שם רק שלש פרסאות ומצויים עוברים ושבים בכל יום ודאי דמחוייב הוא להודיע להמצרן. וזה מבואר להדיא בתשו' המבי"ט סי' פ"ו יעו"ש ולא מצאנו מי שחולק עליו בזה. ועובדא דרדב"ז סי' ש"א שאני שהיה המוכר במקום רחוק ושם מכר קרקע שהי' לו בעירו. וגם מחמת התנאי א"צ להאריך בזה כיון שהלוקח הודה בעצמו שעשה זאת בערמה כדי להפקיע זכות המצרן ודאי דאין זה כלום כמבואר בכל הראשונים כנ"ל בזה: כה דברי ידידו יו"ט ליפמאן הכהן: סימן ג

אח"כ מצאתי תשו' הרשב"א בת"א סי' פ"ה וז"ל תשובה אין בזה משום דדב"מ דכל מקום שיש קפידא למוכר אין בו משום דדב"מ וכיון שכן כל שזוקף במלוה שהלוקח נוח ליה