מלבושי יום טוב חלק א קצב

גם הראב"ד הובא שם בש"מ דדחיק לישב דברי הגמרא וכתב וז"ל מסתברא מלתי' דר' אבין שנתחייב שבועה בב"ד אבל חייב עצמו שבועה לא כגון האומר לחבירו עבדי גנבת לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרת לי רצונך השבע וטול וזה הלוקח לא החזיק בו שני חזקה והיה זה התובע יכול ליטלו בלא שבועה וחייב עצמו שבועה שקבלו בב"ד שלא יטלנו עד שישבע דהו"ל כמחול לך ואינו יכול לחזור בו אפי' קודם גמר דין אם אמר נשבעתי והעדים הכחישוהו יכול לומר אח"כ נשבעתי כו' עכ"ל ונראה דסובר כשיטת הרשב"ם בב"ב (ל"ג קכ"ח) דאין נשבעין היסת על קרקעות ועבדים אבל לפי שיטת רוב הראשונים א"א לפרש כדברי הראב"ד אך איכא לאשכוחי בגוונא אחרינא כגון שהיה לו שער עם נאמנות דצריך התובע ליטול בלא שבועה וחייב עצמו שבועה שלא עפי"ד. אך אפשר לומר מה שמיאן בזה הרמ"ה והרא"ש כיון דכל נשבע ונועל אינו נאמן לומר נשבעתי עד שיביא ראי' כמו שכתבו הפוסקים א"כ הך אף שהוא התחייב עצמו שבועה זאת מ"מ כיון שעכשיו א"א ליטול בלא שבועה אמאי נאמן לומר נשבעתי וצ"ע לדינא: כ"ד יו"ט ליפמאן הכהן סימן ב אל כבוד ידידי הרב הגדול חו"ב ירא ושלם מו"ה יעקב גרשון ליססא אב"ד דק"ק הארעדאק

ע"ד שאלתו ראובן יש לו בית ישנה ופלאץ אחורי ביתו בפ"ק. ובאמצע הפלאץ הנ"ל מפסיקין עשרים אמה פלאץ השייכים לשמעון. ושמעון זה כבר עקר דירתו מכמה שנים מפ"ק לעיר הסמוכה לפ"ק. ומרחקה מפ"ק שלש פרסאות. ועוברים ושבים מצויים בכל יום. ויהי היום קרה מקרה כי בעל בית אחד מפ"ק ושמו לוי נסע לשם וקנה משמעון הנ"ל את העשרים אמה הנ"ל המפסיקין בין קרקע ראובן הנ"ל בכסף ובשטר. ובשער הנ"ל כתוב תנאי מפורש בזה"ל. רק זאת הותנה בתנאי מפורש בתנאי ב"ג וב"ר כו' שיש לו כח ורשות לשמעון המוכר להחזיר ללוי הלוקח את כל אשר יוציא הלוקח על בנין אשר יבנה על הפלאץ הנ"ל. וגם המעות אשר קבל כעת בעד הפלאץ הנ"ל. רק שינכה ללוי הלוקח א' רובל לשנה דמי דירה. ועד עשר שנים מיום דלמטה ולא פחות משמונה שנים יש לו רשות לשמעון המוכר להחזיר המעות הנ"ל ומחויב לוי הלוקח להחזיר לו לשמעון המוכר הבית אשר יבנה על הפלאץ וכדת"נ ללוי הלוקח על הוצאת הלוקח ע"כ לשון התנאי. ובא אח"כ שמעון המוכר ותבע את לוי הלוקח לד"ת לפנינו ב"ד דפ"ק. היות כי גילה ללוי הלוקח את דעתו כי עומד על המקח לקנות בית ופלאץ במקום שדר בו עתה. ועתה כי לא עלתה בידו. כי גוי אחד עמד לשטנה ומעכב קנינו. לזאת חוזר מממכרו שמכר ללוי. והשיב לו לוי הלוקח כי קודם המכירה סיפר לו שמעון המוכר בדרך סיפור דברים כי עומד הנהו על מקח לקנות בית. ועל שעת הקנין אינו זוכר כלל. ואנחנו ב"ד שאלנו את פי שמעון המוכר כדי לברר דבריו אם דעתך במכירה הי' רק על אופן שתעמוד בידך מקחך שאתה עומד עליו. ואם לא תעלה בידך תחזור ממקחך שמכרת ללוי למה התנית תנאי בשטר קנין שמשמונה ועד עשר שנים הרשות בידך להחזיר ללוי הלוקח מעותיו. השיב שמעון המוכר כי לא דיבר כלל עם לוי הלוקח משום תנאי ולא ידע מזה כ"א בבואם לכתוב את השטר בקש ממני אז לוי הלוקח לכתוב תנאי זה. באמרו כי נדרש לו התנאי ולוי השיב כי כמה פעמים קודם כל אמר אל שמעון המוכר כ"א לא באופן התנאי אינו רוצה לקנות משמעון כי מה תועלת תהי' לו קנינו הלא המצרן יסלקו. אך אופן זה הוא המועיל עפ"י ד"ת לסלק את המצרן. והנה מד"ת זו יצא הלוקח זכאי באשר כי לא היה נראה לנו לגילוי דעת ממש עפ"י ד"ת. ויצא מב"ד. זה יוצא וזה שמעון המוכר בא לפנינו עם ראובן המצרן ואמר דעו כי גם המצרן נות לו בקיום התנאי והנה שמעון יוצא וראובן המצרן בא עם המעות של מקח ותבע את לוי הלוקח לד"ת בדבר המצרנות ולוי שלח את גרשון בנו לטעון עם המצרן. וטען ראובן כי מצרן הוא ולוי הלוקח הפריד בין הדביקים וחלק הפלאץ שלו לשנים. וגרשון בן לוי הלוקח השיב. הא לפניכם השטר וראו מה שכתוב אם יש בו דין מצרנות עכ"ל השאלה

תשובה הנה מע"כ האריך בקונטר' היקר בכמה פרטים בזה בדברים ישרים וגם היה למראה עיני תשובת גאון אחד מגאוני דורנו מה שהשיב למע"כ אם הלוקח טוען כי בעת שקנה אמר לו אז המוכר שמוכר זה כדי שיקנה בית במקום דירתו כעת אין בזה דין דב"מ דהרי זה דומה למוכר ברחוק כדי לקנות בקרוב גם אנכי מסכים לזה בעיקר הסברא דלא כמו שראיתי לגאון אחד שכתב בזה דלקנות בקרוב דוקא הוא בקרוב לשדהו או לביתו שאין זה מצוי להשיג שדה כזו לקנות. אבל הכא כיון דכל העיר לפניו ויכול לקנות במקום שירצה אין זה מקרי בקרוב. אף שהגאון הנ"ל כתב שזה דבר פשוט. ולפע"ד נראה דאינו כן דאף אם נימא כסברתו דזה לא מקרי בקרוב מ"מ הא לא יצא זה מן הכלל למכור ברע ולקנות ביפה דאין לך רע גדולה מזו שיהי' לו קרקע במקום שאינו דר בה ואין לך יפה מזו לקנות בית דירה במקום שהוא דר. ובפרט בנ"ד כמכר קרקע בלא בנין לקנות בית בנוי ודאי דזה מקרי למכור ברע ולקנות ביפה אפי' בעיר אחת

מ"מ בנ"ד לאחר העיון נ"ל לזכות את המצרן כמו שאבאר בס"ד דהא הכא א"א הלוקח לטעון בטענת ודאי שהמוכר מכר ברע כדי לקנות ביפה כיון שהלוקח הודה בעצמו לפנינו שהמוכר לא אמר לו בעת המכירה אלא רק דרך סיפור בעלמא שהוא עומד לקנות בית במקום שהוא דר. א"כ הוא אינו יודע בודאי שהמוכר מכר קרקע זו כדי לקנות בית דירה ע"כ א"א לדחות אח המצרן מחמת טענה זו אף שדעת הסמ"ע ס"ק ע"ע גבי מפני המס מכר לו המוכר דאפי' טוען הלוקח בטענת ספק דאולי מפני המס מכר לו צריך המצרן להביא ראי'. ולמד זאת מדברי הרמב"ם שכתב אפי' הי' שם בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראי' ברורה אבל כבר השיג עליו הש"ך ופי' דברי הרמב"ם דמה שכתב דאפי' היה שם בדבר ספק כו'. קאי על מה שהביא שם הרמב"ם אח"כ כגון גזלן אתה על שדה זו או אריס או שכיר כו'. אבל גבי טענת מס כתב דנראה כיון שהמצרן מברר שהוא מצרן והוא טוען שמא מפני המס מכר אין ספק מוציא מידי ודאי כו' והגע עצמך דאם תאמר כן בטלת דין מצרנות שיטעון שמא מכר לגאול בקרוב או לקנות שדה יפה או ליתן מנת המלך או למזונות כו' עכ"ל. וכן נ"ל הביא ראי' מדברי הטור. דהטור הביא שם כל דברי הרמב"ם ודבר זה דאפי' היה שם דבר ספק אין מסתלק אלא בראי' ברורה השמיט זאת מדברי הרמב"ם. ולפי דברי הסמ"ע דהרמב"ם השמיענו דין חדש דאפי' בטענה דמפני המס מכר לו מהני נמי טענת הלוקח אפי' בטענת ספק תמוהים מאד דברי העור דהאיך השמיט דין זה מדברי הרמב"ם. אלא ע"כ צ"ל דהטור מפרש דברי הרמב"ם כדברי הש"ך דטענת ספק לא מהני אלא רק גבי גזלן אתה כו' ועוד נראה דגבי גזלן אתה כיון דשם מהני טענת ספק של הלוקח משום דכ"ז שאינו מברר המצרן שהשדה לקוחה בידו והוא מצרן בודאי אין לו על הלוקח כלום. ע"כ שם אין צריך לישבע הלוקח שבועת היסת אפי' כשטוען הלוקח גזלן אתה על שדה זו טענת ודאי כמש"כ הסמ"ע בס"ק פ"א ודלא כהש"ך שם. א"כ א"ש דלא הזכיר הטור בפי' דטענת ספק מהני משום דממילא מוכח כן כיון דלא הזכיר שם הטור שישבע הלוקח ע"כ משום דגבי גזלן אתה מהני אפי' טענת ספק. וזה ברור בדברי הטור להמעיין שם: