מלבושי יום טוב חלק א יט

מומין אלו (מד. מה) תנן חרש שוטה וקטן [וקטן ט"ס דליתא במשנה] פסולין באדם וכשרין בבהמה ובאדם לא מיפסלי אלא משום דאינו שוה בזרעו של אהרן כדמפרש לקמן ואין לחלק [כצ"ל] בין חרש בידי אדם לחרש בידי שמים כו' עכ"ל ואם נימא דחרש דהתם הוא דוקא חרש גמור היינו שאינו שומע ואינו מדבר אבל אינו שומע לבד לא הוה מום א"כ הו"ל להתוס' להקשות יותר דמ"ש גבי עבד חשיב מומא אינו שומע לבד ובאדם לא הוה מום כלל והתוס' כתבו שם דלא מיפסלי אלא משום דאינו שוה בזרעו של אהרן אע"כ דמפרשי כמש"כ דהכא מיירי בחרש שאינו גמור אלא שאינו שומע בלבד ודלא כהנו"ב. ואפשר לומר דהאי כללא דכייל לנו חז"ל בחגיגה דחרש שדברו בו חכמים בכ"מ הוא אינו שומע ואינו מדבר וכן בשוטה דקאמר שם איזה שוטה היוצא יחידי כו' הוא דוקא היכא דחשיב חרש שוטה וקטן כאחת וכן משמע לישנא דגמרא דחגיגה (ב:) תנא חרש דומיא דשוטה וקטן מה שו"ק דלאו בני דיעה נינהו אף חרש דלאו בר דיעה הוא ועיקר דיוקא הוא משום דתנא דומיא דקטן אע"ג דמדברי רש"י שם משמע דעיקר דיוקא הוא משום דתנא דומיא דשוטה מ"מ נראה דלאו דוקא אלא דגם שוטה נמי לא פסיקא לן דמיירי בשוטה גמור אלא היכא דקתני שוטה וקטן כאחת דאז מיירי בשוטה גמור שהוא לאו ב"ד דומיא דקטן אבל היכא דחשיב חרש לבד או אפי' היכא דחשיב חרש ושוטה רק כיון דלא חשיב גבייהו קטן איכא למימר דמיירי בחרש שאינו גמור אלא שאינו שומע בלבד ושוטה נמי היכא דמשונה בדעתו משאר ב"א שדעתו דלה וקלושה שזה מיקרי נמי לפעמים שוטה ולולי דמסתפינא הייתי אומר דחרש דמתני' דבכורות מיירי בחרש כל דהו היינו שאינו שומע לבד או אינו מדבר לבד כההוא חרש דחשיב שם בחגיגה וכדמפרש שם בגמרא וכן איתא בירושלמי דריש תרומות דחרש כל דהו כנזכר מקרי לפעמים בדבריהם סתם חרש א"כ לפ"ז גם כהן אלם פסול לעבודה ובזה יתיישב ג"כ דהא אילמת ודאי דהוה מום בנשים ואם נאמר דחרש הוא רק שאינו שומע לבד אבל לא אלם ולא הוה מום בכהנים אמאי לא חשיב זה גבי מומין היתרים כו' אף שזה אפשר לדחות ולומר כיון דחשיב גבי מומי נשים קול עבה א"כ לא צריך לחשוב גם אלם דהוה כ"ש מ"מ מסברא נ"ל דאלם לגבי כהנים הוה מום דהא לא מיקרי שוה בזרעו של אהרן ואף שאין שום שינוי בגופו לא גרע משכור משאר דברים המשכרים עיין בכורות (מה:) דפסול הוא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן מ"מ ראיתי מכבר להגאון בעל חות יאיר דכתב בפשיטות דאלם כשר לעבודה וגם הפוסקים לא הזכירו זאת להדיא ע"כ בטל דעתי כנגד דעתו הרחבה אבל בחרש שאינו שומע הדבר ברור דהוא פסול לעבודה ובזה מיירי המתני' וכן בשוטה איירי בשוטה שאינו גמור

ולפי מה שבארנו נתישב שפיר מה שהקשינו למעלה דאמאי לא חשיב במומי כהנים גם משועמם מחמת מרה שחורה דהא גבי נשים ודאי דהוה מומא כמו שהוכחנו לעיל מהתוספתא וכיון דלא חשיב זאת במומין היתרים בנשים מבכהנים ע"כ דגם גבי כהנים נמי הוה מומא אבל לדברינו דהמשנה מיירי בשוטה שאינו גמור ניחא כיון דהמשנה מיירי רק היכא שהוא משונה בדעתו משאר ב"א והיא דלה וקלושה א"כ משועמם מחמת מ"ש כייל המשנה בכלל שוטה ולא חשיב משועמם בלבד למום אבל התוספתא מבאר יותר וחשיב משועמם ושוטה בתרתי. א"כ לפ"ז משועמם מחמת מ"ש אינו פסול לעבודה אלא בשעה שאחזתו המ"ש דזה הוה כעתים חלים ועתים שוטה ושם משמע דאינו פסול לעבודה אלא בעת שטותו אבל בשעה שהוא חלים והוא כשאר בני אדם הוא כשר לעבודה

העולה מכל דברינו אלה שבארנו לדינא דלפי דברי רש"י שפי' על רוח קצרית באה עליו דהיינו רוח שטות אם הוא משוגע לפרקים הוה מום אפי' לגבי כהנים ואפי' בעת שהוא חלים ג"כ פסול לעבודה ולא נאה לאיש כזה לעבוד לפני המלך הכבוד וכ"ש דהוה מום לגבי נשים ואם הוא מרה שחורה לפרקים לפי דברי רש"י אינו פסול לעבודה אלא בעת אחזתו המ"ש דאז הוא בכלל שוטה דחשיב במתני' אבל בעת שהוא חלים והוא כשאר בני אדם הוא כשר לעבודה ולדברי הרמב"ם בחבורו בעל מ"ש פסול לעבודה אף בעת שהוא חלים דהא כתב הרמב"ם דר"ר מבעתו לעתים ידועים פסול לעבודה דהוא מפרש דזהו רוח קצרית באה עליו אבל לדברי הרמב"ם בפי' המשנה ולדעת הרע"ב דפירשו רוח קצרית באה עליו היינו שנשאר לפעמים בלא הרגש אין לנו ראיה לפסול לעבודה אפי' אם הוא משוגע לפרקים דבעת שהוא חלים איכא למימר דהוא כשר לעבודה. רק בעת שהוא משוגע ודאי דפסול אפי' לא הגיע לכלל שוטה דחגיגה דזה נכלל בכלל שוטה דמתני' דאפי' בעל מ"ש לבד נמי פסול לעבודה בעת שאחזתו המ"ש וכמש"ב. וכ"ז לגבי כהנים אבל לגבי נשים אפי' היא מ"ש לפרקים נמי הוה מומא ואין לנו לחלק בין אם הויא אצלה בתמידיות או לפרקים דכיון דאיכא זמן שנחשב לגבה מום א"כ יוכל הבעל לומר אין אני רוצה לדור עמה כמו שהבאתי ראיה לעיל מדברי הגמרא

ועתה נבוא לנ"ד באשה זו שהיא משוגעת לפרקים אע"ג דלא הגיעה לכלל שוטה דריש חגיגה מ"מ מתורת משועממת ודאי דלא נפקית א"כ ודאי דהוה מום ואין לה כתובה ולא תוספת ומום שבגלוי נמי לא הוה כיון דהטירוף הוא אצלה לפרקים ידועים א"כ יכולים אביה ואמה לשומרה שלא תלך לשוק כדי שלא יתודע זאת והוה כמו נכפה לזמן דמקרי נמי מום שבסתר מהאי טעמא ועיין ברמב"ם (בה"א פכ"ה ה"ב) דמסיים שם והדברים האלו דברים של טעם הם ואינם גזה"כ עכ"ל וא"כ יש לנו ללמוד מזה דכל היכא שיכולים לשמור שלא יודע מום זה לרבים מקרי מום שבסתר וראיה לזה שאביה ואמה הסתירו הדבר כי כאשר היה צריך לעשות גב"ע עליה אם היה אצלה המום מקודם לא השיגו רק אנשים מתי מספר שידעו מזה בכרך גדול כזה וזה שידעו האנשים האלו היה ג"כ מחמת שבאו לביתה וראו כל הנעשה עמה. ועיין בשו"ע א"ע (סי' ל"ט ס"ד) דיש מומים שאף שיש מרחץ בעיר לא מהני

והנה לפי מה שבארנו נלפע"ד דיש לצדד הרבה דאין אשה זו צריכה גט מה"ד אף מספיקא ול"ד לכל מומין דצריכה גט מספיקא דהנה על הא דאמר רבא בכתובות (ע"ג:) דלכך בכנסה סתם בעי גט משום דתנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא וגבי איסורא לחומרא פירש"י שם משום דספוקי מספקא ליה על סתם ב"א אי קפדי באשה נדרנית או לאו הקשה הפנ"י ע"ז וז"ל ומיהו יש לדקדק דהא לקמן פשיטא לן חזקה דאין אדם מתפייס במומין ואמרינן נמי בדוכתא טובא חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו והאיך קאמר הכא דמספקא לן בסתם ב"א אי קפדי במומין ונדרים לכך נראה דדוקא בכנסה כתב רש"י דמספקא לן בסתם ב"א שכונסין סתם אי אמרינן דקפדי משום חזקה דאין אדם מתפייס במומין או איפכא דחזקה שאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ומסתמא ראה ונתפייס ודוקא בכנסה שייך האי ספיקא אבל בקידשה לחוד מסתמא דעתו לבודקה והוה ליה סימפון ולא בעי גיטא כנ"ל עכ"ל ולדבריו כיון דהא דבעי גיטא גבי מומין מספיקא הוא מטעם דיש כאן חזקה דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו נגד חזקה דאין אדם מתפייס במומין לכך הוה ספיקא דאורייתא נראה ברור דגבי מומין שאינן נבדקין כלל כגון נכפית לזמן או כמו נ"ד שהיא משועממת לפרקים ודאי גם רבא מודה דלא בעיא גיטא כלל מה"ד משום דהא התם יש חזקה דאין אדם מתפייס במומין כנ"ל. ואף לפי דעת תי' הב' של התוס' שם (עב:) ד"ה ע"מ והרא"ש דס"ל דאף בקדשה סתם ונמצא אח"כ מומין דבעי גיטא מספיקא. וסברי דגם גבי מומין מספקא לן על סתם ב"א