מלבושי יום טוב חלק א קפט

ירושה בסתם ולא אמר להם כלום ומתנה מיקרי היכא שחלק להם אביהם וריבה לאחד ומיעט לאחד בלשון ירושה או בסתמא דאמר פ' יטול כך וכך דנמי דינו כירושה דהא אנן קיי"ל כריב"ב דיכול לרבות לאחד ולמעט לאחד ואע"ג דזה הוה ירושה גמורה מ"מ קריא הגמרא זאת מתנה משום דהך ירושה דינה כמתנה לכמה דברים כמו חלק בכורה דקריא רחמנא מתנה אע"ג דבאמת הוא ירושה לענין חזרה ביובל מ"מ קריא רחמנא מתנה משום דדינה כמתנה עיין בב"ב (קכד.) וכן מה שהוסיף האב לאחד נראה דדינו נמי כבכורה [ולענין מלוה נראה דיכול להוריש האב לאחד ובמק"א אבאר זאת באריכות בס"ד] ואינו חוזרת ביובל מ"מ לכמה דברים דינו כמתנה וע"ז המתנה קאי כונת הגמרא דהיינו היכא דחלקו האחין היכא שריבה לאחד ומיעט לאחד דה"א דלא ליהדר ביובל קמ"ל דחוזרין זל"ז ביובל אך שאינו חוזר לבטלה כמו חלק בכורה דג"כ חוזר ביובל אך אינו חוזר לבטלה ובדרך פשוט אפשר לומר דמתנה קאי על חלק בכורה דה"א דלא ליהדר ביובל קמ"ל דחוזר ביובל אך לא לבטלה כמשב"ל בסי' ט"ז. וזה נראה יותר נכון כי דרך הראשון דחוק קצת דהא בארנו למעלה בסי' י"ח דאי אמרינן דא"ב מטעם ודאי ס"ל לר"י דאינו יכול האב להוריש לאחד מבניו אם לא שיברר חלקו להדיא א"כ א"א לאשכוחי שחלקו האחין מה שריבה לא' ומיעט לאחד אף דהצריכותא קאי דה"א דס"ל לר"י דא"ב מטעם ספק א"כ יכול האב להוריש על סמך ברירה דאח"כ מ"מ דחוק הוא לומר דהגמרא הזכיר זאת מה שא"א לומר לפי האמת לדברי ר"י דס"ל דא"ב מטעם ודאי

ועתה נבאר לפ"ד הצריכותא דבכורות דקאמר שם (נו:) ור"י אמר אפילו חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ואזדא ר"י לטעמיה דאמר ר"א אמר ר"י כו' וצריכי דאי אשמעינן הכא בהא קאמר ר"י דומיא דבנך מה בנך בברור לך אף שורך וצאנך בברור לך אבל שדה מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל כו' ואי אשמעינן שדה לחומרא כו' אבל הכא אימא לא צריכא. והנה הגמרא הלזו ג"כ תמוה לכאורה כיון דכבר אשמעינן ר"י גבי שדה דלקוחות הן אף אם נימא דזהו מטעם ספיקא ולחומרא מחזירין ביובל מ"מ האיך ה"א דגבי מעשר בהמה אזלינן לחומרא ומספיקא מחוייב לעשר הא גלי קרא להדיא דעשירי ודאי ולא עשירי ספק ומצאתי דהשעה"מ בה' גירושין פ"ג ה"ד נתקשה בזה והכריח מזה, כלל חדש וז"ל וי"ל דכי אמרינן דספק מ"ב פטור ה"ד כההיא דמתני' דקפץ אחד מן המנויין לתוכו דהו"ל ספק דמציאות דבכל חד וחד מספק"ל אי חייב במעשר או לא ומשו"ה פטור דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק משא"כ בספיקא דדינא והלכך היינו דקאמר תלמודא אי אשמעינן גבי שדה הו"א משום דאזיל לחומרא כלומר דמספק"ל לר"י הלכה כמאן כו' אבל גבי מעשר דלקולא אימא לא כו' עכ"ל והנה תירוצו תמוה מאד דהא מוכח בבכורות (נח:) דגם בספיקא דדינא אמרינן עשירי ודאי ולא עשירי ספק דאמרינן שם אמר רבא לדברי בן עזאי נולדו לו חמשה באב וה' באלול וחמשה בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין ממ"נ אי באחד באלול ר"ה דאלול ותשרי מצטרפין ודאב פטורין ואי באחד בתשרי ר"ה דאב ואלול מצטרפין דתשרי פטורין מאי אמרת לצרפו לגורן אחר עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק כו' והא התם נמי הוה ספיקא דדינא לבן עזאי אי הוה ר"ה תשרי או אלול ואפי"ה אמרינן דאינו צריך לצרפו לגורן אחר משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק

ויותר קשה לי הצריכותא דהכא לפי פירושם דהנה לפי פי' ר"י בגיטין הצריכותא אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר אבל ירושה ומתנה לא משום דס"ל לר"י בכ"מ י"ב ורק בגיטין משום דבעינן וכתב לה לשמה לכך לא אמרינן בזה ברירה וכמו כן צריך לפרש הצריכותא דהכא ובכאן הא א"א לפרש כן כיון דס"ל לר"י בכ"מ י"ב א"כ האחין שחלקו יורשין הוה וזכה כל אחד חלקו שהגיע לו משעה שמת אביו א"כ האיך אפשר לומר דה"א דהכא ס"ל לר"י דא"ב ופטור ממעשר בהמה משום דבעינן דומיא דבנך בברור לך הא אין לך בירור גדול מזה והמהרש"ל פי' הצריכותא דהכא כעין מה שפי' בגיטין דה"א דבכ"מ ס"ל לר"י דא"ב רק לענין חזרה ביובל ה"א דאין צריך להחזיר כמשב"ל. וגם פירושו תמוה לבד מה שהקשינו עליו למעלה קשה דא"כ אמאי צריך הגמרא לומר משום דבעינן דומיא דבנך בברור לך אף בקרך וצאנך בברור לך כיון דס"ל דא"ב והאחין שחלקו לקוחות הוה ודאי דפטור משום לקוח ואמאי צריך הגמרא להוסיף טעם חדש בזה אבל לפי מש"ב דהצריכותא אשמעינן דה"א דר"י ס"ל דא"ב מטעם ספק אבל לפי האמת ר"י ס"ל דא"ב מטעם ודאי יתפרש שפיר דברי הגמרא כעין מה שפירשנו בגיטין. וה"פ דר"י דאשמעינן גבי מעשר בהמה דאפי' חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה אין אומר זה חלקו המגיע לו משע' ראשונ' לכך ופטור ממעשר בהמה. אשמעינן ר"י דכלוקח ודאי הוה ולא מטעם ספיקא דאולי לא הגיע לו חלקו והגיע לו חלק חבירו דא"כ הוה רק ספק לקוח אלא דהוא ס"ל דא"ב הוא מטעם ודאי א"כ הוה כל או"א כלוקח בודאי במחצית חבירו א"כ פטורים מטעם ודאי ולא מטעם ספק ונ"מ אע"ג דגם ספק לקוח נמי פטור ממעשר מטעם דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק מ"מ נ"מ לדינא אי אמרינן דזה הוה ספק לקוח או ודאי לקוח כגון שקפץ אחד מהני לתוך הדיר ומנה גם אותו א"כ אם הוא ודאי לקוח הא אינו נחשב כלל השה הזה במנין ונחשב כאלו אינו כיון דהוא אינו בר מעשר כלל והי"א קדוש ודאי. אבל אי אמרינן דהוה ספק לקוח אע"ג דהוא אינו מחוייב להכניסו לדיר ולעשר מטעם ספק מ"מ בדיעבד דיצא ונמנה עמהם כיון דהוה ספק אי הוה בר חיובא או לא א"כ משוי להעשירי ולהאחד עשר עשירי ספק דאם הוא בר חיובא א"כ העשירי קדוש ולא הי"א ואם הוא לאו בר חיובא האחד עשר קדוש והנה נסתפקתי בהא דאמרינן עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק אם זהו רק לכתחילה לא חייבתו התורה לעשר מספק או אפי' בדיעבד נמי אינו קדוש מספיקא מטעם גזה"כ. וא"כ ה"נ אי אמרינן דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק דאפי' בדיעבד אינו קדוש א"כ הכא אינו קדוש לא העשירי ולא האחד עשר כיון דשניהם הוי עשירי ספק ואי אמרינן דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד קדוש מספיקא א"כ הכא העשירי והאחד עשר קדוש מספיקא ושניהם נאכלים במומם לבעלים ולפי"ז יש נפקותא בין ודאי לקוח ובין ספק לקוח בפשיטות אם עבר ועישר דבספק לקוח קדוש מספיקא ור"י אשמעינן אף דחלקו במין אחד נמי ודאי לקוח הוה משום דס"ל דא"ב מטעם ודאי דכן משמע פשטות המתני' פטורין ממ"ב מטעם ודאי ולא מטעם ספק וכן מוכח מדברי ר"י שם דהא ר"י מפרש המתני' במין אחד דומיא דאמוראים דמפרשי שם המתני' דאיירי בחלקו מין זה כנגד מין אחר ובשני מינים ודאי דכו"ע מודים דא"ב מטעם ודאי משום דכל אחד מוכר לחבירו מחצית המין שיש לו בעד מחצית המין שמקבל מאחיו כנגדו דהא שניהם יש להם זכות בשוה בכל מין ומין וקאמר וצריכא דאי אשמעינן הכא ה"א דבעלמא ס"ל לר"י דא"ב מטעם ספק והא דס"ל לר"י הכא דפטור. ממעשר בהמה מטעם ודאי משום דבעינן דומיא דבנך מה בנך בברור לך אף שורך וצאנך בברור לך וכיון דא"ב והוה ספק א"כ לא הוה בר חיובא כלל כיון דאין שורך וצאנך בברור לך אבל שדה מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל דוקא ודאי מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר אבל ירושה ומתנה דהוה ספק מכר לא וכמשב"ל. ואי אשמעינן שדה לחומרא אע"ג דס"ל דא"ב מטעם ספק מ"מ לחומרא מחזירין ביובל א"נ כבתחיל' אבל הכא אימא לא כיון דא"ב מטעם ספק א"כ רק ספק לקוח הוה וא"כ אע"ג דלענין לעשר לכתחילה ודאי דפטור מספיקא דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק מ"מ נ"מ אם עבר ועישר א"נ היכא דנתערב בדיר אחר ונמנה עמהם דמשוי להאחד עשר עשירי ספק כמשב"ל. ע"כ צריכא הכא לאשמעינן דפטור