מלבושי יום טוב חלק א קפה

הגיע לו חלקו וא"כ המע"ה אלא משום דמוקמינן לה אחזקת מרי' קמא כמש"ב א"כ אינו מחוייב להחזיר ביובל רק לחזקת מרי' קמא כמו שהיה קודם החלוקה. אבל להחזיר לחבירו לגמרי אינו מחוייב אע"ג דשמא הגיע לו חלק חבירו מ"מ אינו מחוייב דהמע"ה. ואדרבה דעת הרמב"ם צ"ע דאמאי מחוייב מספיקא להחזיר חלקו לחבירו וליטול חלקו של כנגדו. ונראה דלפי דעת הרמב"ם ע"כ צריך לתרץ כמו שתי' השעה"מ בה"ג פ"ג ה"ד וכתב דלכך לא שייך בזה לומר המע"ה משום דאיכא מצות יובל ואע"ג דגבי ספק בכור קיי"ל דפטור מפדיון מטעם המע"ה אע"ג דאיכא מצוה שאני התם דאיכא פסידא דבעי לאפוקי מיני' חמשה סלעים מספק משא"כ הכא דליכא פסידא כ"כ שהרי מחזירין זה לזה ומתחילה ודאי חלקו בשוה והלכך כל כה"ג כיון דאיכא מצוה לא אמרינן המע"ה. אבל מ"מ צ"ע דמי לא עסקינן דבתוך הזמן שעד היובל נשבח חלקו של אחד מהם כגון דיקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון ומשמע מדברי הרמב"ם שם ה"ח שכ' וז"ל הלוקח שדה אחוזה ונטעה אילנות והשביחה כשהיא חוזרת ביובל שמין שבח האילנות שבתוכה ונותן בעל השדה דמי השבח ללוקח כו'. ומדכתב הרמב"ם ונטעה אילנות משמע דוקא כשהשביח הקרקע ע"י הלוקח אין צריך להחזיר לו כל השבח מטעם גזה"כ ממכר חוזר ולא שבח. ואין דינו כאחר היורד ברשות דשמין לו כאריס אבל שבח דאתי' ממילא צריך להחזיר. אע"ג דמגמרא ב"מ (קט.) מוכח דגם שבח שקמה נוטל ואינו חוזר. שאני התם דאדעתא דהכי נחית והוה כמו פירי. ועיי"ש בדברי התוס' ד"ה אלא כו'. ועוד אפשר לאשכוחי בכגון שחלק של אחד מהם הכסיף כגון שהיה השדה מלאה אילנות ונתייבש חלק של אחד מהם. וא"כ איכא. פסידא כשמחזיר אחד לחבירו חלקו ונוטל חלק חבירו. וע"כ צריך לדחוקי דבכה"ג היכא דאיכא פסידא לאחד מהם גם הרמב"ם מודה דאינו מחזיר אחד לחבירו אלא מתערבין החלקים וחוזרין וחולקין כבתחילה

אך צ"ע מנ"ל להרמב"ם זאת דאפי' היכא דליכא פסידא הוא מחוייב מספיקא להחליף עם אחיו כדי לקיים מצות יובל. ואי משום דלישנא דר"י מחזירין זה לזה משמע דמחזירין זה לזה ממש. ז"א דהא לפי מאי דקאמר הגמרא בגיטין (כה.) אי נמי כתחילה. ע"כ פירוש דברי ר"י דמחזירין זה לזה ומתערבין החלקים ואח"כ חולקין עפ"י גורל. א"כ איכא למימר דאף לפי האמת דטעמא דר"י הוא משום דס"ל דאין ברירה מ"מ מספיקא דאולי לא הגיע לו חלקו אינו מחוייב רק לערב החלקים זה בזה ואח"כ לחלוק עפ"י גורל או עפ"י שומא אבל לא להחליף עם אחיו ולהוציא מתחת ידו. ומדברי הכ"מ בה' שמיטה ויובל פי"א ה"כ נראה דהרמב"ם למד זאת מדברי הגמרא דבכורות דז"ל וכן הבכור והמייבם כו'. משנה בפ' יש בכור ואלו שאין חוזרין ביובל הבכור והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו ואמרינן בגמרא דמחזירין זה לזה ומאי אין חוזרין אין חוזרין לבטלה כלומר שיהא מאבד חלק בכורתו אלא חוזרים וחולקים ונוטל פי שנים כבתחילה כך פירש"י ומדברי רבינו נראה דה"ק אין מחזירין לבטל החלוקה לגמרי ולחזור ולחלוק כבתחילה אלא החלוקה קיימת רק שמחליפים של זה בשל זה דאילו לפירש"י קשה מהיכא תיסק אדעתין שהיה מפסיד זה חלק בכורתו עכ"ל. אבל לפע"ד דבריו נפלאים מאד דהאיך אפשר לומר דהרמב"ם מפרש שזה כונת הגמרא בהא דקאמר אין חוזרין לבטלה. דא"כ לפי"ז פליגי ר"א ורבנן בפלוגתא האיך חולקין לאחר היובל אבל לכו"ע חלק הבכורה אינו מפסיד. ואמאי לא נחלקו אלא בבכור ומייבם ולא פליגי בכל ירושה שצריך לחזור ביובל האיך חולקין אח"כ. אע"כ צ"ל דלא כהכ"מ. ופירוש של חוזר לבטלה הוא כפירש"י דלר"א מפסיד חלק הבכורה לגמרי. ומה שהקשה הכ"מ האיך תיסק אדעתין שיפסיד חלק בכורתו אין אני רואה בזה שום קושיא דהא קאמר הגמרא להדיא דר"א סובר דבכורה מתנה קריא רחמנא. וא"כ גזר הכתוב שיתן לו חלק בכורתו בתורת מתנה וכמו שבמתנה בעלמא הוא רק עד היובל ואחר. היובל חוזרת לבעלים. ה"ה נמי לגבי חלק הבכורה. ואפי' רבנן הוי מודים לזה אי לאו דגלי לן הקרא דמקיש חלק בכורה לחלק פשיטות

וגם אתקפתא דרב ששת שם (נב:) מכלל דמ"ד חוזרין חוזרין לבטלה קאמר פי' בתמיה. לכאורה תמוה מאד דמה היה קשה לר"ש על ר"א אי אמרינן דס"ל דחוזרין לבטלה החלק בכורה. הא הטעם פשוט שם בגמרא כיון דמתנה קריא רחמנא ע"כ חוזרין לבטלה. ודוחק לומר דר"ש לא ידע טעם זה וסבר דפליגי אי יורשים הוה או לקוחות הוה דהא לפי זה קשה אמאי לא פליגי גם בחלק פשיטות. ונראה דע"כ צ"ל דתמיהת ר"ש דמתמה על ר"א האיך יסבור דחוזר לבטלה. הוא לאו משום דסובר דבאמת ס"ל לר"א דחוזרין שלא לבטלה. דבאמת גם ר"ש ידע מהך טעמא דר' אלעזר סובר דחלק בכורה הוא רק מתנה וכמו שמתנה חוזרת ביובל ה"ה נמי הבכורה חוזרת ביובל. אלא אתקפתא שלו הוא לפי דברי ר"י דקאמר דחלוקת האחין הוא רק עד היובל אי אמרינן דא"ב מטעם ודאי הא הטעם פשוט משום דהוה כמו שמכרו זה לזה את חלקו שיש לו בחלק חבירו עד היובל ואף אי אמרינן דא"ב מטעם ספק. הא כבר בארנו למעלה דלכך צריך להחזיר ביובל משום דמספיקא אינו יכול לזכות בה קנין הגוף ולא זכה כל או"א בחלקו קנין פירות בלבד עד היובל ואחר היובל בטלה חלוקתן וצריכין לחלוק מחדש ע"כ תמה ר"ש דלפי דברי ר"י אמאי סובר ר"א דחלק בכורה חוזרת לבטלה כיון שגזר הכתוב שבעת חלוקת הירושה לאחר מיתת אביהן צריך לתת להבכור פי שנים א"כ מה לי פעם ראשון ומה לי פעם שני. בשלמא אי אמרינן דחלוקת האחין היא לעולם משום דיורשים הוה ניחא שפיר מה דסובר ר"א דחוזר לבטלה החלק בכורה כיון דהיא מתנה בעלמא. אבל ר"י כיון דס"ל דלקוחות הוה א"כ אמאי לא יתנו לו פי שנים כשחולקין מחדש לאחר היובל מידי דהוה שמת אביהן קודם היובל ולא חלקו עד לאחר היובל דודאי צריכין ליתן להבכור פי שנים ואמאי נמ"ל בזה שחלקו מקודם כיון שלא חלקו רק עד היובל ואחר היובל צריך להיות חלוקה מחדש. ואמאי לא יתנו לו פי שנים אז. וע"כ סובר ר"ש דלר"י א"א לפרש דר"א פליג עם הת"ק אם חוזר חלק בכורה לבטלה או לא ומשני רמי ב"ח לא שמיע לי' הא דאמר רבין אמר ר' יוחנן ואמרי לי' אר"א משום ר"א בן שמוע מאי חוזר חוזר לבטלה א"כ סובר ר"י להדיא דלר"א בן שמוע חוזר חלק בכורה לבטלה. וע"כ צ"ל כיון דמתנה קריא רחמנא גזה"כ הוא דאין לו חלק בכורה רק בחלוקה הראשונה לאחר מיתת אביהן עד היובל. אבל לא בחלוקה השניה לאחר היובל. ומה שכתבנו לישב דברי הגמרא נוכל לישב זאת אף לדעת הרמב"ם דס"ל דאף לר"י לא בטלה חלוקתן אלא מחליפין זה עם זה מ"מ הא כבר בארנו למעלה דדוקא במקום שאין הפסד כגון שהחלקים שוים גם עכשיו א"כ מחוייב מספיקא להחליף עם אחיו כדי לקיים מצות יובל אבל במקום שיש הפסד כגון שאין החלקים שוים כעת ודאי דגם הרמב"ם מודה דאינו מחוייב ליתן לאחיו אלא שמין זה כנגד זה כמו בתחילת החלוקה ובטלה חלוקתן דלמפרע וצריכין לחזור ולחלוק. ע"כ פריך שפיר ר"ש דלמה ס"ל לר"א דחלק בכורה חוזר לבטלה כמש"ב

ומדי דברי בזה אכתוב מה שנראה לפ"ד לבאר מה שלא בארו הראשונים להדיא דלפעמים משכחת דהאחין שחלקו אינן חוזרין כלל ביובל אפי' לר"י דהא הטעם דסובר ר"י דלקוחות הן משום דסובר דא"ב. וזה דוקא בשניהם פשוטים שחלקו שדות שוות. אבל בכור שחלק עם פשיט שהבכור נטל השדה הגדולה והפשוט נטל שדה הקטנה וזה הוא מה"ד דגזר הכתוב שהבכור נוטל אחד מצרא השני חלקים כדאמרינן בב"ב. א"כ אין שייך בזה ברירה דהא הוברר מתחילה בשעת מיתת האב דהבכור יעול את הגדולה והפשוט את הקטנה וא"כ בזה אינו חוזר כלל ביובל. ואף לפי דעת הר"י דס"ל דמ"ה חולקין בכל שדה ושדה אלא דבכל שדה ושדה נוטל הבכור שני חלקים בב"א. מ"מ הא מודה הר"י דמשום דכופין על מ"ס נוטל הבכור השדה