מלבושי יום טוב חלק א קעז

שלכאורה נראה משום דחזקת ממון אלים טובא ולכך מצטרפינן מיעוט לחזקה אע"ג דבחזקת איסור לא מצטרפינן מיעוט לחזקה משום דחזקת איסור לא אלים כ"כ כחזקת ממון אבל באמת א"א לומר כן דא"כ לסומכוס דס"ל דחזקת ממון לא אלים כ"כ היכא דאיכא ספיקא דדררא דממונא וע"כ ס"ל דחולקין אמאי לא אזלינן לדידי' בתר רובא בספיקא דדררא דממונא לכו"ע אף לשמואל והא חזינן בגמרא ב"ב (צ"ג.) דפריך שם על דברי רב מסומכוס משור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה דמשלם חצי נזק לפרה ורביע לולד ואמאי לימא הולכין אחר הרוב ורוב פרות מתעברות ויולדות יעו"ש ברשב"ם דפי' להדיא דקפריך זאת לדברי רב וכן משמע מפשטות הגמרא וא"כ מוכח להדיא דשמואל סובר דלא אזלינן בתר רובא בממונא אף בספיקא דדררא דממונא ולסומכוס דסובר דחולקין ולא מהני חזקת ממון כ"כ מ"מ לא אזלינן בתר רובא ולא מהני רובא להוציא מחזקת ממון אע"ג דגם בספק השקול חולקין ה"ה גבי ס"ס אע"ג היכא דבספק אחד אמרינן דחולקין מ"מ לא מהני הספק השני להוציא מיד המוחזק היוצא מכל דברינו אלה לפי פירש"י והתוס' בדברי ר"א א"כ מוכרח לומר דבס"ס אין מוציאין מיד המוחזק דלא כהאו"ת. אכן לפי מש"פ שיטה חדשה דהגמרא מביא דברי ר"א דס"ל דא"ב מטעם ודאי והוה מחצה יורש ומחצה לוקח לפי"ז ע"כ צ"ל דבס"ס מוציאין מיד המוחזק וגם יתיישב שפיר דברי הרמב"ם וכמש"ב

עוד התבוננתי דגם לפי מש"פ בדברי ר"א אינו מוכרח לומר דס"ס מוציאין מיד המוחזק אלא נראה דלכך קאמר הגמרא דכו"ע ס"ל כר"א דא"ב הוא מטעם ודאי הוא מטעם אחר דהנה האחרונים הקשו לפי מאי דקיי"ל דיורשים שחלקו לקוחות הוה א"כ האיך מצינו ידינו ורגלינו בבהמ"ד דבכל יום אנו גובים מלוה ע"פ מיורשים שחלקו והנה כבר הבאתי למעלה דברי הרמב"ן דמישב זאת וקאמר כיון דאנן ס"ל לדברי רב דבטלה החלוקה היכא דטרף בע"ח חלקו של אחד מהם אע"ג דלקוחות הן משום דודאי אדעתא דהכי חולקין שאם יטרוף בע"ח חלקו של אחד מהם תתבטל החלוקה. כן ה"ה נמי לענין שאם ימצא עליהם מלוה ע"פ לא לקחו אדעתא דהכי שלא יוכל לגבות מהן. אבל התוס' דגיטין לא ס"ל כסברת הרמב"ן כמשב"ל ובאמת סברא דחוקה היא ע"כ נ"ל לישב טעם המנהג מה שאנו גובין מלוה ע"פ מהיורשין שחלקו משום דהא רוב הפוסקים מסכימים דשעבודא דאורייתא והא דאינו גובה מלוה ע"פ מן הלקוחות הוא מטעם תקנה כמו דאמרינן בב"ב (קעו.) משום דלית לי' קלא וכיון דהוצרכו חכמים לתקן דמלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות לא חלקו חכמים בין לקוחות דחיישינן להפסד ממונא ובין לקוחות דלא חיישינן להפסד ממונא ולכך אף באחים שחלקו כיון דלקוחות הן אינו גובה מלוה ע"פ מהם כמו דאמרינן הכא בסוגיא אך כ"ז אי אמרינן דהאחים שחלקו לקוחות ודאין הם א"כ הם בכלל התקנה שאמרו החכמים דאינו גובה מלוה ע"פ מן הלקוחות אבל אי אמרינן דא"ב הוא מטעם ספק דאולי הגיע לו חלק חבירו א"כ אף שהוה כלוקח בכל החלק שלו אבל מ"מ רק ספק לוקח הוא דהוה וכיון דלא הוה אלא רק ספק לוקח א"כ לא הוה בכלל התקנה שתקנו החכמים דמלוה ע"פ לא יגבה מן הלקוחות דלא תקנו חכמים אלא בלקוחות ודאין אבל בספק לוקח לא תקנו כלל וא"כ הם נשארים על הדין דמלוה ע"פ גובה אף מן הלקוחות כיון דשעבודא דאורייתא ולכך הוכרח הגמרא לומר דכו"ע ס"ל כר"א דהאחים שחלקו הם מחצה יורש ומחצה לוקח היינו מטעם דס"ל דא"ב הוא מטעם ודאי ולא מטעם ספק לכך אינו גובה מלוה ע"פ אלא מזה מחצה ומזה מחצה לכך א"ש הא דלדידן מגבינן מלוה ע"פ מהאחין שחלקו כיון דלדידן דפסקינן בדרבנן י"ב א"כ הא דא"ב הוא הטעם ספיקא לכך גבינן מלוה ע"פ מן היורשין שחלקו

וגם נ"ל לפי"ז לפרש פי' אחר בגמרא דהא דקאמר שם במסקנא דכו"ע חמש ולא חצי חמש והכא בדר"א ודר"פ קמיפלגי והנה רש"י פי' שם או בדר"א או בדר"פ קמיפלגי והקשו התוס' ד"ה ודכו"ע האיך אפשר לומר דבדר"פ קמיפלגי היינו אם גובה מלוה ע"פ מן הלקוחות או לא דהא בזה לא מצינו פלוגתא כלל דהא מדרבנן ודאי דלא גבינן מלוה ע"פ מלקוחות כמו שמפורש במשנה דב"ב. (ונראה דדעת התוס' שם דהא דקאמר בב"ב (קעה:) ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ גובה מן היורשים ומן הלקוחות היינו דבר תורה אבל מדרבנן ודאי דלא גובה מן הלקוחות דמסתמא ר"י ור"ל ודאי דלא פליגי על המשנה. ועיין תוס' רי"ד בקדושין דגריס גירסא אחרת בדברי ר"י ור"ל] וע"כ פירשו התוס' דבכורות דכונת הגמרא הוא לאו ממש בדר"פ פליגי אלא במלוה ע"פ כהך דפדיון הבן שכתובה בתורה פליגי. ועיין ביש"ש שלא ניחא לו פי' התוס' והשיג ע"ז באורך וע"כ פי' פירוש אחר בגמרא. ולפע"ד גם פירושו דחוק ואינו משמע כלל בגמרא דלפי"ד לא פליגי בדר"פ וגם לפי פירושם נראה דחסר בגמרא או בדר"פ קמיפלגי ולפי הגירסא בדר"א ובדר"פ קמיפלגי לא משמע דפליגי או בזה או בזה וע"כ נראה לפרש לפי משפ"ל דכונת הגמרא הוא בדר"א ובדר"פ קמיפלגי היינו מחמת דפליגי בדר"א ממילא פליגי נמי בדר"פ אי איתא הך דינא דר"פ באחים שחלקו או לא אך עיקר פלוגתתם הוא בדר"א אי א"ב הוא מטעם ודאי או מטעם ספק דאי מטעם ודאי א"כ איתא דינא דר"פ אפי' באחים שחלקו דמ"מ הוה ודאי מחצה לוקח ואי אמרינן דא"ב הוא מטעם ספק א"כ הוה כלוקח בכל החלק אך דלוקח ספק הוא דהוה וא"כ בכה"ג לא תקנו חכמים דלא לגבי כמשב"ל דהחכמים לא תקנו אלא בלקוחות ודאין אבל לא בספק לוקח ולפי"ז אפשר לפרש דברי הפי' המשנה להרמב"ם דכתב דפליגי ר"מ ור"י אי כלקוחות הוה אי כיורשין הוה ופסקינן כר"י דכיורשים הוה. כונתו דר"מ סבר כר"א וא"כ הוה ודאי לוקח במחצה אבל ר"י סבר דספק לוקח הוה א"כ לענין מלוה ע"פ דינו כיורשים דבכה"ג לא תקנו חכמים דלא לגבי מלוה ע"פ. לכך קאמר הרמב"ם דפסקינן כר"י דכיורשים הוה היינו לענין מלוה ע"פ וכן משמע קצת מדבריו מדלא הזכיר כלל האוקימתא דפליגי בדר"פ משמע דמפרש כמש"ב

ולפי מה שפירשנו שיטה חדשה בדברי הסוגיא דבכורות יתיישב דברי הר"ח והרי"ף בב"ב אשר תמהו עליהם כל הראשונים דגרסי שם שלשה אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם ופירשו לפי"ז בדברי ר' אסי דקאמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות לא היינו מן כל הנכסים אלא בעד חלקו נוטל מאחיו רביע בקרקע ורביע במעות משום דנוטל רק מחצה אבל מחצה הפסיד דמספק"ל אי כיורשים הוה או כלקוחות שלא באחריות הוה ומשום דמספק"ל גם אולי הוה כלוקח באחריות לכך מה שנוטל אינו נוטל רק רביע בקרקע ורביע נוטל במעות והתוס' דבכורות והרמב"ן בב"ב דחו גירסא זו בשתי ידים והקשו ע"ז חדא דהשתא אי לא הוה לספוקי לן אלא אי כיורשין אי כלקוחות שלא באחריות נוטל חלקו בקרקע. ומשו' דאיכא נמי לספוקי דאפי' אי הוה לוקח שמא לוקח באחריות הוא הורע כחו אדרבה הוה לן לומר דחצי חלקו יטול בקרקע והרביע במעות ועוד הקשו ע"ז קושיא חמורה מהגמרא דבכורות דהא מוקמינן הכא מתני' כגון דליכא אלא חמשה סלעים ואי לא חשיב להו רב אסי כיורשין אלא ברביע אפי' יש שם עשר סלעים פטורים שלא יכול לגבות הכהן כי אם הרביע דהוי בהו כיורשים והיינו חצי חמש אבל לפעד"נ דקושיא הראשונה י"ל בפשיטות דר"א מספק"ל חדא אי כרב אי כשמואל לכך קאמר דאינו נוטל אלא מחצה וגם מספק"ל בדברי רב אי יורשים ממש הוה א"כ אינו יכול לסלק לו במעות ומחוייב ליתן לו קרקע או דלאו יורשים ממש הוה אלא להך מילתא כיורשין הוה וחשבינן להם כלקוחות באחריות וא"כ יכולין לסלק לו אף בדמים וכן סובר הרא"ש באמת בב"ב אף אליבא דרב לכך סבר דגם המחצה שנוטל אינו נוטל רק רביע בקרקע אבל רביע יכול לסלק לו במעות והקושיא השניה מה שהקשו מבכורות