מלבושי יום טוב חלק א קעד

מקום הברכתה הוא על הקרקע דכ"ז שהברכה קיימת הוא שלו לכך מביא ואינו קורא

וגם מדברי הראב"ד בה' בכורים פ"ב הי"ג מוכח כדברי דעל דברי הרמב"ם דקאמר שם שלשה יש לו קרקע ואעפ"י שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמו שקנה קרקע. כתב ע"ז הראב"ד וז"ל לא כי אלא מפני שבסתם קנה עמהם קרקע ואם פירש בלא קרקע אינו מביא כו' ואם דמה אותו למבריך ברשות לשעה טעה שהרי אף השנים יש לו להעמידם שט כל ימי היותם ואם לאו מפני הספק לא היה מביא ולמבריך ברשות אינו דומה כלל שהמבריך עיקרו ברשות עצמו ויניקת הברכה מעוטה היא וכיון שהוא ברשות אינו אוסרת עכ"ל. וע"כ הראב"ד איירי לענין הזקינה משום דהזקינה עיקרה ברשות עצמו ומה שיונקת מן הברכה הוא מועטת לכך מהני נתינת רשות לשעה. אבל אי אמרינן דמהני נתינת רשות לשעה אף לענין הילדה א"כ האיך קאמר הראב"ד דיניקת ההברכה הוא מועטת כיון דעיקר יניקתה הוא ממקום הברכתה. ואין לומר דס"ל דעיקר יניקת הברכה הוא רק מן הזקינה ומה שיונק מן ההברכה הוא מועטת. ז"א דהא קאמר שם בירושלמי הדא אמרה כשם שהילדה חיה מן הזקינה כך הזקינה חיה מן הילדה א"כ האיך אפשר דעיקר יניקת הברכה הוא רק מן הזקינה הא אמרינן דיניקת הילדה מן הזקינה הוא כמו יניקת הזקינה מן הילדה ושם ודאי א"א לומר דעיקר יניקתה הוא רק מן הילדה אלא ע"כ רק דמסייע לה ביניקה. א"כ יניקת ילדה מן הזקינה הוא רק דמסייע לה ביניקה. וא"כ ע"כ הראב"ד דקאמר יניקת הברכה מועטת היא על הזקינה קאמר. וגם לפי"ז מדוקדק דברי הראב"ד מה שכתב כיון שהוא ברשות אינה אוסרת. דר"ל אינה אוסרת אחרים היינו דהברכה אינה אוסרת את הזקינה מלהביא בכורים משום דכל איסור הזקינה הוא רק היכא דיש בו איסור גזל בהברכה אז אוסר גם הזקינה מלהביא בכורים כמו דאמר ר"י כולהן משום תורת הגוזלן ירדו להן

היוצא לנו מכל מש"ב דברי הירושלמי דמוכח להדיא דשרשים לא דמי לגוף האילן. דגוף האילן ודאי דבעי שיעמוד על קרקע שלו ממש אף לכשיבש האילן למשטח בי' פירי אבל השרשים לא בעי שיהא שלו ממש רק שיהא לו רשות על היניקה. ולפי"ז תמוה מאד דברי עולא דס"ל דאפי' היכא דסמך ברשות נמי אינו מביא וקורא כמו שמוכח שם מדברי הגמרא הא מבואר בהדיא בברייתא דאיתא בירושלמי דאם הבריך ברשות מביא וקורא. ואין לדחות דעולא מפרש שהבריך ברשות היינו שנתן לו הקרקע אף לכשיבש יכול למשטח בי' פירי דזה אין סברא כלל דא"כ הקנה לו הקרקע ממש ופשיטא דמביא וקורא ועיין בר"ש פ"א דבכורים מ"ב דלאחר שהביא דברי הירושלמי הבאתי למעלה גבי פלוגתא דרבנן ור"י בדרך הרבים כתב ע"ז וז"ל וקשה הא דאמר עולא בסוף לא יחפור (כז:) אילן הסמוך למיצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואינו מביא ממנו בכורים אמאי הא ברשות נוטע בתוך שלו ואפי' לרבנן יביא אע"ג דנמשכה יניקתו עד שש עשרה אמה עכ"ל. ונראה דזה הכריח להר"ח שם בתוס' ד"ה גזלן כו' לפרש דהא דסובר עולא דאינו מביא ממנו בכורים משום דאין מביאין גזל על גבי מזבח. אבל היכא דיש לו רשות לסמוך מביא ממנו בכורים אף לעולא. אך התוס' הקשו שם ע"ז קושיא חמורה דא"כ מאי פריך הגמרא מקנה אילן וקרקעו הא התם סמך ברשות, ומה שתי' הת"ח ע"ז דהר"ח ס"ל דהיכא דסמך ברשות מביא ואינו קורא: זה אינו עולה כלל לפי דברינו דהא מבואר להדיא בברייתא דאם הבריך ברשות מביא וקורא. ועוד מנ"ל להגמרא דעולא סובר כן דהיכא דסמך ברשות מביא ואינו קורא דילמא גם עולא מודה דהיכא דסמך ברשות מביא וקורא אע"ג דמקום השרשים לא הוה הגדולין מאדמתך מ"מ מביא וקורא משום דשרשים אין בהם ממש לכך לא בעינן שיהא גם מקום השרשים מאדמתך. מ"מ היכא דסמך שלא ברשות אינו מביא כיון דאיכא בהם תערובות גזל וכמו דס"ל לר"י גבי הברכה דאם נתן לו רשות לשעה מביא וקורא ובשלא ברשות אינו מביא כלל מהאי טעמא

אבל לאחר העיון נראה דהסוגיא נתפרש יפה אי טעמא דעולא הוא משום גזל. אך צ"ל דעולא סובר דאפי' היכא דסמך ברשות דהיינו שקנה אילנות עם קרקע מחבירו מ"מ מחוייב לקוצצן כשיצאו השרשים אח"כ מקרקע שלו לתוך קרקע של חבירו כדי שלא ינקו מתוך של חבירו. וגם זה גזל הוא ואינו מביא ממנו בכורים ובכה"ג מיירי עולא. והגמרא דייק זאת מדקאמר אילן הסמוך למיצר חבירו בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא כו' אלמא דמיירי בסמך ברשות. דאל"כ הו"ל לעולא למימר אסור לסמוך אילן למיצר חבירו בתוך שש עשרה אמה ואם סמך אינו מביא ממנו בכורים. ומדקאמר אילן הסמוך למיצר חבירו גזלן הוא אלמא דעולא בא להשמיענו רבותא יותר דאפי' היכא דסמך ברשות מ"מ אם השרשים יוצאין אח"כ בתוך של חבירו גם זה גזל הוא ואינו מביא ממנו בכורים. א"כ לפי"ז א"ש מה דפריך הגמרא מקנה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו כ"ש. ומדקאמר מביא וקורא משמע בכ"מ אף דהשרשים יוצאין אח"כ בתוך של חבירו משום דלא איכפת לן כלל מה דהשרשים יונקים בתוך של חבירו. ומשני לא ט"ז אמה. היינו שקנה אילן והשרשים שלו כבר יצאו בתוך חבירו ע"ז אמה וקנה כך א"כ אינו מחוייב לקוצצן והקרקע של מקום האילן הוא שלו לגמרי לכך הוא מביא וקורא. אע"ג דמקום השרשים אינו שלו אלא כ"ז שהם קיימין ורק ליניקה בלבד מ"מ מביא וקורא משום דלא בעי מקום השרשים אלא רק שיהא לו רשות כ"ז שהם קיימין כמשב"ל מדברי הירושלמי. ולפי"ז אין צריך לדחוק מה שדחקו התוס' שם ד"ה אילן דלפי מאי דמוקי לה בט"ז אמה צריך לפרש דמה אתא לאשמעינן, וזה לפי פירושם דפי' לא ט"ז אמה היינו דקנה קרקע ט"ז אמה. אבל לדברינו ניחא דאתא לאשמעינן אף דלא קנה הקרקע אלא מקום האילן בלבד נמי מביא וקורא כיון דמקום השרשים הוא שלו כ"ז שהם קיימין. וכן הא דפריך מהא דשלשה אילנות מביא וקורא מאי לאו כ"ש. פירושו נמי כן אע"ג דהשרשים יצאו אח"כ א"כ מחוייב לקוצצן כדי שלא ינקו מתוך של חבירו מ"מ מביא וקורא. ומשני לא ט"ז אמה. היינו שקנה שלשה אילנות והשרשים שלהם כבר יצאו ט"ז אמה א"כ מקום יניקתם הוא שלו לכה"פ כ"ז שהם קיימין. ולפי"ז אין צריך למימר דלעולא היכא דקנה שלשה אילנות קנה ט"ז אמה לכל צד כפי' התוס'. או כפי' הר"ש דהמתני' דמביא וקורא מיירי שענפיהם גדולים ט"ז אמה לכל צד דזה דוחק גדול לומר דהמתני' מיירי באילנות כהני או לפי' התוס' מיירי הברייתא דקנה כמלוא אורה וסלו באילנות כהני משום דאילנות גדולים כהני לא יוכלו לעמוד בבית סאה רק שנים בדוחק ובלבד שלא יהא הבית סאה מרובע. ועוד דהא אמרינן שם (פג.) כמה יהא ביניהם הילכתא מארבע ועד שש עשרה שלא יהא מורחקים זה מזה. וא"כ האיך אפשר שמיירי באילנות גדולים שיהא ענפיהם גדולים שש עשרה אמה מכל צד וצד הא א"כ יהיו מורחקים זה מזה ל"ב אמות ולא קנה קרקע כלל. וע"כ צריך לדחוק לפי פירושם דענפיהם שביניהם אינם גדולים רק ח' אמה ורק ענפיהם שבחוץ הם גדולים שש עשרה אמה וע"ז האופן מיירי. וזהו דוחק גדול. אבל לפי מש"ב א"צ לכ"ז אלא דמיירי דהשרשים כבר יצאו ט"ז אמה לכל צד. אמנם לפי מאי דקיי"ל דאילן הסמוך למיצר חבירו מביא וקורא משום תקנת יהושע א"צ לכ"ז אלא אפי' קנה אילן וקרקעו ואח"כ יצאו השרשים בתוך של חבירו א"כ אין לו אלא מקום האילן לבד נמי מביא וקורא. ונראה דזהו כונת הרמב"ם בה' בכורים (הבאתיו למעלה) דכתב שלשה יש לו קרקע אעפ"י שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמו שקנה קרקע. והראב"ד ז"ל השיג עליו ע"ז. כמו שהבאתי למעלה. ודחקו בזה הרבה הכ"מ ומהרי"ק. ולפע"ד נראה דכונת הרמב"ם הוא במה דכתב אעפ"י שאין לו אלא אילנות בלבד. פי' מקום אילנות בלבד. היינו שקנה האילן