מלבושי יום טוב חלק א קעא

הגמרא שם בחולין דבארצך אתא למעוטי שותפות עובד כוכבים נראה משום דזה מאדמתך נפקא עיין ב"ב (פא.). ובזה נוכל לישב קושית התוס' שם ד"ה ההוא ועוד נוכל לומר משום דרוצה לתרץ אף למ"ד דס"ל אין קנין לעובד כוכבים בא"י ולדידי' ודאי דאפי' בשותפת עובד כוכבים נמי חייב דהא אפי' ישראל שקנה ממנו הפירות עם הקרקע מה שבכרו ברשות העובד כוכבים חייב להביא וכ"ש שאינו פוטר החלק של ישראל ואפי' לדעת הרמב"ם בה' בכורים פ"ב הט"ו דמשמע מדבריו דדוקא שבכרו ברשות ישראל יעו"ש בכ"מ בשם מהרי"ק. אבל אם בכרו ברשות הא"י פעור. מ"מ נ"ל כיון דאין קנין לא"י א"כ א"א למעוטי מאדמתך וחלק של הישראל ודאי דחייב ולמ"ד דיש ברירה ודאי דחלק של ישראל חייב וחלק של א"י פעור ולמ"ד דאין ברירה אי אמרינן דאין ברירה מטעם ודאי צריך להביא ולקרות ולהקדיש המותר. ואי אמרינן הא דאין ברירה הוא מטעם ספיקא צריך לנהוג בהם כדין הקונה שני אילנות בכל הפרטים א"נ שיקנה גם חלק הא"י מן הבכורים ואז יכול להביא ולקרות בודאי. אך כ"ז למ"ד אין קנין לא"י להפקיע מיד תו"מ. אבל למ"ד יש קנין ודאי דפטור גם חלק של ישראל כיון דיונק נמי מן הפטור. א"כ נראה דלא כהגאון בעל מקו"ח אלא דהיכא דשותף אחד הקנה לחבירו קנין פירות בלבד אינו חייב בבכורים כלל דהא כיון שהחלק שהקנה הוא פטור מן הבכורים דהא המוכר ודאי פטור מן הבכורים כיון שאין הקרקע בידו והלוקח נמי פטור משום דאין לו בה רק קנין פירות בלבד א"כ אפי' חלקו שיש לו קנין הגוף נמי פטור משום דיונק נמי מן החלק הפטור והוה כמו שותפת עובד כוכבים דלא רבי קרא לחיובא נמי מהאי טעמא משום דיונק נמי מן חלק הפטור. ומה שתמה הגאון הנ"ל וכי משום שיש לו קנין נוסף בחלק חבירו מגרע גרע לאו תמיה היא כלל דודאי מגרע גרע בזה שהקנה לחבירו קנין פירות בלבד דאז חלקו פעור מן הבכורים לכך חלק חבירו נמי פטור

אך כ"ז לפי שיטת הסוברים דהיכא דאין לו רק קנין פירות בלבד פטור מהבאת בכורים מדאורייתא ורק מדרבנן לבד הוא דחייב בהבאה. וכן הוא שיטת התוס' בגיטין שם. ובהרשב"א שם בחידושיו. וכן הוא שיטת התוס' בב"ב (קלו:) ד"ה מביא וכתבו שם כיון דלא קרינן בי' מן האדמה אשר נתת לי לא קרינן בי' נמי אדמתך (ומזה השיג הגאון בעל מקו"ח על הגאון בעל הש"א דס"ל דחייב בהבאה מדאורייתא) א"כ בשותפת כה"ג שהקנה אחד לחבירו קנין פירות פעור מהבאת בכורים מדאורייתא כמש"ב. אכן לפי שיטת הש"א בעצמו שם דס"ל כשיטת הרשב"ם בב"ב שם דדוקא אינו יכול לקרות היכא דאין לו רק קנין פירות בלבד משום דאינו יכול לומר האדמה אשר נתת לי דמשמע קנין הגוף. אבל אדמתך מיקרי אף היכא דאין לו בקרקע זו אלא ק"פ בלבד. וכן משמע מסתימת הרמב"ם. ולא דמי לקונה אילן אחד דאמרינן כיון דלא קנה קרקע אינו מביא דע"כ צריך לחלק בזה כמו שחלקו התוס' שם (כז.) ד"ה לא כו' לתרץ לר"י דס"ל ק"פ כקה"ג דמי ומביא וקורא ואפי"ה בקונה אילן אחד אינו מביא דש"ה שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש מיד האילן אין לו בקרקע כלום א"נ התם קרקע קנוי לו לכל דבר למשטח בה פירי ולמיזרע בה סילקא וירקא אבל גבי אילן אין לו אלא יניקה לבדה ע"כ. ה"נ צריך לחלוק לר"ל בחלוק זה לענין הבאה. וכיון דקרינן בי' אדמתך רק לענין קריאה אינו יכול לקרות משום דאינו יכול לומר האדמה אשר נתת לי א"כ נראה דהדין הוא כהגאון בעל מקו"ח ושותף שהקנה חלקו לחבירו ק"פ יכול חבירו להביא ולקרות דהא הבכורים הם ודאי בכורים כיון דבקנין פירות בלבד נמי חייבין להביא בכורים א"כ א"א לפוערן משום דיונק נמי מחלק חבירו. ולענין לקרות ודאי דיכול לקרות משום חלקו שיש לו בקרקע זו קנין הגוף א"כ יכול לומר האדמה אשר נתת לי ואין לומר דהא אשר נתת לי משמע דזה שלו לבדו ואין לאחר חלק עמו והכא הא יש לחבירו חלק עמו בקנין הגוף בקרקע זו. ז"א דא"כ האיך שותפין חייבין בבכורים ומשמע דמביאין וקורין (דהא לא חשב זאת במתני' דאלו מביאין ולא קורין) והאיך יכולין לומר האדמה אשר נתת לי הא יש לחבירו חלק עמו. אלא ודאי דיכול לומר האדמה אשר נתת לי אף שיש לחבירו חלק עמו

היוצא לנו מדברינו אלה דלפי שיטת התוס' בעצמן דס"ל דק"פ פטור מהבאה מדאורייתא ודאי דנוכל ליישב קושיתם על שיטה זו דאמאי פטורין האחין שחלקו מהבאת בכורים לגמרי מדאורייתא. כיון דיונק נמי מן חלק הפטור א"כ לא הוי כל הגדולין מאדמתך. אמנם לפי שיטת הראשונים דס"ל דחייב בהבאה מדאורייתא וע"כ צ"ל דקושית הגמרא הוא רק מקריאה דהאיך יכול להביא ולקרות כמו שהאריך הגאון בעל ש"א. נראה דעדיין קשה קושית התוס' על שיטה זו דא"ב מטעם ודאי: סימן יב

עוד התבוננתי בדין זה בשותף שהקנה לחבירו ק"פ אם יכול חבירו להביא ולקרות או לא. ונראה שיש להביא ראי' שמביא וקורא. מאילן הסמוך למיצר דלאחר תקנת יהושע מביא וקורא אף לדידן דקיי"ל דלא כר"י דק"פ כקנין הגוף דמי מ"מ פסק הרמב"ם בה' בכורים פ"ב הי"א דמביא וקורא באילן הסמוך למיצר דאע"ג דהשרשים שיונקים מחלק חבירו אף לאחר תקנת יהושע אין לו אלא ק"פ בלבד. וכן כתב הש"א בעצמו שם דמחמת תקנה זו אין לו אלא ק"פ בלבד (ומה שסובר הגאון הנ"ל דבאמת באילן הסמוך למיצר מביא ואינו קורא לדידן דקיי"ל דק"פ לאו כקנין הגוף דמי. דבריו נפלאים ממני דהאיך לא הזכיר כלל דעת הרמב"ם דס"ל דמביא וקורא) א"כ מוכח מדברי הרמב"ם להדיא דאף שבחלק אחד אין לו אלא ק"פ בלבד יכול להביא ולקרות כיון שבחלק אחד יש לו קנין הגוף עם קנין פירות. ואין לדחות ולומר דלאחר תקנת יהושע חשיב כמו שיש לו קנין הגוף בקרקע של חבירו ודלא כהש"א דכתב דלא חשיב אלא ק"פ בלבד. וכן משמע קצת מדברי התוס' שם (כו:) ד"ה גזלן דכתבו וז"ל ולקמן דאמר אילן הסמוך מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ לא קאמר שע"מ כן הנחיל שיהא מותר לסמוך דבלאו הכי שרי אלא ע"מ כן הנחיל שיהא חשוב כמו מארצך ויכול לומר אשר נתת לי עכ"ל. אבל ז"א דהאיך אפשר לומר דכל או"א יש לו בחלק חבירו קנין הגוף מטעם תקנת יהושע כיון דמותר לחפור בורות שיחין ומערות ולקצץ ויורד השרשים של חבירו כדאיתא במשנה שם. א"כ איזה קנין הגוף יש לו בזה כיון דחבירו יכול לקוצצן כשירצה לחפור בורות שיחין ומערות. וע"כ צ"ל דמש"כ התוס' דיכול לומר האדמה אשר נתת לי הוא רק לר"י דס"ל דק"פ כקה"ג דמי. ואף לפי מה שפי' הרי"מ והראב"ד שם בעובדא דר"פ דהוה לי' דיקלי אמיצרא דר"ה בדר"י ואשכחי' דהוה חפר וקיץ שרשיו דלאחר דנפיק ר"ה בדר"י חזר בי' ר"פ אמאי לא אמר לי' דהאיך הביא ראי' מהמתני' דמותר לקצוץ שרשיו כשרוצה לחפור בורות שיחין ומערות ש"ה דאיירי חוץ לשש עשרה אמה דלא הפסיק בזה היניקה. אבל תוך שש עשרה אמה מחמת תקנת יהושע דיש לו יניקה בשל חבירו אסור לקצץ א"כ לפי"ז ודאי דאיכא למימר דיש לו קנין גמור בשל חבירו. מ"מ נראה דגם לפי פירושם מ"מ לדינא קיי"ל כר"ה בדר"י דעביד עובדא וקצץ