מלבושי יום טוב חלק א קע

אבל זה ודאי נראה דגורל של יהושע דהיה בקלפי של קודש לא היה רק על החלוקה דקאי הקרא ולמ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ וכפי שסתמה לנו המשנה לא היה יהושע מחלק ע"י גורל בקלפי של קודש רק כפי קרקפתא דגברי שיצאו ממצרים. אבל בין הבנים שהיו מבאי הארץ לא היה יהושע מחלק ביניהם ע"י גורל בקלפי של קודש אלא חלקו לעצמם ככל חלוקת אחין. א"כ גם לפי"ז ניחא מה שתירצנו למעלה קושית התוס' על דברי רש"י דהא פריך הגמרא חד בר חד עד יהושע ובימי יהושע החלוקה שחלקו הבאי ארץ ביניהם של יוצאי מצרים חזרו זל"ז ביובל כיון שלא חלקו בגורל עפ"י קלפי של קודש א"כ יהי' תלתא ריבעא פטור וריבעא חיוב ויתבטל ברובא וכפי משב"ל כך עלה בדעתי לכאורה לישב דברי הר"ש והרא"ש ז"ל

אח"כ התבוננתי בחידושי הרשב"א דסוף פ', השולח דכתב שם דאנן ס"ל דלא כר"י והאחין שחלקו אין צריכין להחזיר ביובל משום דילפינן כל חלוקת אחין מחלוקת יהושע דאין צריכין להחזיר ביובל ובנות צלפחד יוכיחו שנטלו חלק בכורה בנכסי חפר ואפי"ה לא החזירו ביובל יעו"ש. ונראה דע"כ יש ט"ס בהרשב"א וצ"ל שנטלו חלק ובכורה בנכסי חפר משום דהא גם מחלק פשוט שנטלו בנכסי חפר ולא חזרו זל"ז ביובל נמי יש להוכיח ומה עדיפא להביא ראי' מחלק בכירה יותר מחלק פשיטות. והא דפשיטא לי' להרשב"א שלא חזרו בנות צלפחד לדודיהן או לבני דודיהן ודודיהן או בני דודירן להן ביובל. משום דמשמע לי' מן הקרא דכתיב ביהושע ויפול חבלי מנשה עשרה ואמרינן בב"ב (קיח:) דשיתא בתי אבות וארבע דידהו הא עשרה. א"כ משמע דגם בנות צלפחד לא חזרו להם כמו כל השיתא בתי אבות שלא חזרו זל"ז. (וצ"ע דהאיך סובר ראב"ש בבכורות (נב:) דחלק בכורה חוזר לבטלה משום דמתנה קריא רחמנא א"כ אמאי לא חזרו בנות צלפחד חלק בכירה מה שנטלו בנכסי חפר) א"כ לפי"ז מוכח דלא כפי מה שעלה על דעתנו דיהושע לא חלק להם עפ"י גורל למ"ד ליוצאי מצרים רק כפי קרקפתא דגברי שיצאו ממצרים ולמ"ד לבאי ארץ כפי קרקפתא דגברי שהיו מבאי ארץ. ומה שצוה הקרא לאלה תחלק הארץ היה מצווה יהושע לחלוק להם עפ"י הגורל. אבל הטפלים כיון דעליהם לא קאי הקרא לאלה תחלק הארץ חלקו בינם לבין עצמם לא עפ"י יהושע והנשיאים דז"א דע"כ יהושע והנשיאים גם בין הטפלים שלא היו לא מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ מ"מ בררו להם לכל או"א מהם חלקו עפ"י גורל של קודש. והראי' דהא בנות צלפחד עם בני חפר בנכסי חפר דע"ז לא קאי הקרא לאלה תחלק הארץ מ"מ חלק להם יהושע עפ"י גורל של קודש דאל"כ אמאי לא חזרו זל"ז ביובל. אח"כ ראיתי דמהקרא מוכח כן דהא כתיב ויפול חבלי מנשה עשרה ואמרינן דעשרה הוא שיתא בתי אבות וארבע דידהו היינו חד נכסי אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחד חלק שנטלו בנכסי חפר ושהיה בכור ונוטל שני חלקים וחד אחי דאבא היה להן ונטלו חלקו בנכסיו. ומשמע מפשטות הקרא דזה היה עפ"י יהושע והנשיאים כמו חבלי של שיתא בתי אבות דשם ודאי היה עפ"י יהושע והנשיאים. ונראה דלכך היה מחוייב יהושע והנשיאים לחלק גם בין הטפלים אף דהקרא לאלה תחלק הארץ לא קאי ע"ז מ"מ היו מחוייבין לברר לכל או"א חלקו אף בין הטפלים משום דכ"ז שלא הכיר כל או"א חלקו לא היו מחוייבין במעשרות ושמיטה כדאיתא בת"כ ריש פ' בהר יעו"ש. וכיון שזה הי' עפ"י יהושע והנשיאים א"כ היה זה עפ"י גורל של קודש. ויותר מוכח בקדושין (מב.) בתוס' ד"ה יתומים כו' דגם בין הטפלים חלק להם יהושע עפ"י דבור ואו"ת יעו"ש. א"כ מה שעלה ע"ד לישב דברי הר"ש והרא"ש ליתא כלל דכל החלוקה שהיתה עפ"י יהושע כיון שהי' עפ"י גורל של קודש או לדברי התוס' עפ"י האו"ת לא חזרו זל"ז ביובל א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא דאמאי לא משכחת אלא חד בר חד עד יהושע ב"נ כיון דאיכא בזה מחצה שבודאי חייב א"כ אמאי לא יכול להביא ולקרות משום חלקו שבודאי חייב: סימן יא

אמנם הגאון בעל ש"א בסי' צ' מיישב קושית התוס' על שיטה הנ"ל בדרך נכון. משום דהא אמרינן בב"ב (כו:) אילן הסמוך למצר ט"ז אמה כו' דמוכח התם דבעינן שיהא כל שיעור יניקת הקרקע משלו ואי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי א"כ ליכא כל שיעור יניקה משלו בבכורי פירות האילן כיון שהאחין שחלקו לקוחות הן כל משהו ומשהו מן הקרקע מקצתו יש לו בה קנין הגוף ומקצתו יש לו בה קנין פירות וכדפירש"י גבי ישראל וא"י שקנו שדה בשותפות למ"ד אין ברירה כל חטה וחטה חציה מחלקו של ישראל וחציה מחלקו של א"י ואח"כ מסיק הש"א דאף על בכורי חטה ושעורה נמי פריך הגמרא משום דכל חטה וחטה יונקת מכל הקרקע שגדלם בה ומקצת חטה שבעבר זה יונקת ממשהו קרקע של מקצת חטה שבעבר השני והרי בכל חטה וחטה איכא תערובת יניקה מחלקו שיש לו בו קנין הגוף ומחלק אחיו שאין לו בו אלא קנין פירות לחוד עכת"ד. ואף שעיקר תירוצו של הגאון הנ"ל הוא נכון מאד בישוב דברי רש"י ז"ל כאשר אבאר בס"ד. אך זאת נפלאתי מאד על הגאון הנ"ל מה דהוצרך לדחוק ולומר שמקצת חטה שבעבר הזה יונקת ממקצת קרקע שבעבר השני. ונראה דהוא סובר דאי אמרינן דאין ברירה מטעם ודאי בכל חלק וחלק איכא משהו קרקע שלו ומשהו קרקע שקנה מאחיו. ונראה דלמד זאת מדברי רש"י דקאמר בכל חטה וחטה איכא מחצה חיוב ומחצה פטור והבין הגאון בכונת רש"י דאם חלקו כל חטה וחטה אף לדבריו יש לחוש שמא הגיע להישראל חלק א"י ולהא"י חלקו של הישראל. ולפע"ד זה דבר שא"א לומר כלל בכונת רש"י ז"ל אף לפי הבנת התוס' בכוונת רש"י ז"ל. (וכ"ש לפי מה שאבאר בס"ד בסי' ט"ו כונת רש"י ז"ל ודאי דא"א לומר כן). דהא אין זה דרך חלוקה לחלוק כל חטה וחטה וכיון דא"א לכופו לחלוק כל חטה וחטה א"כ האיך אפשר לומר דבכל חטה וחטה יש מחצה חיוב ומחצה פטור דהא אינו עומד לחלוק כך משעה הראשונה. וכ"ש גבי קרקע דודאי אינו עומד לחלוק כן כל משהו ומשהו קרקע כיון דמשהו קרקע אינה ראויה כלל אלא נראה ברור דכונת רש"י הוא לפ"ד כיון דאין ברירה א"כ א"א לברר למפרע דהחלק שהגיע להישראל גדל בחלק של הישראל והחלק שגדל בחלק של הא"י הגיע להא"י אלא אמרינן דכל חטה וחטה הוה כמו שגדלה ברשות של שניהם לכך בכל חטה וחטה איכא מחצה חיוב ומחצה פטור וכן גבי חלוקת אחין אמרינן כיון דאין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע דלכל או"א הגיע לו חלקו מה שירש מאביו דא"א לברר כלל ע"י חלוקה למפרע ולכך כל חלוקת אחין הוה כמו שמוכר כל או"א חלקו לאחיו זכות מה שיש לו בחלקו בעד הזכות שיש לאחיו בחלקו א"כ לכל או"א כשחלקו יש לו בכל הקרקע מחצה קנין הגוף ומחצה מה שקנה מן אחיו ואין לו אלא קנין פירות בלבד. א"כ תירוץ הגאון ניחא בפשיטות דהא בכל הבכורים יש בכל היניקה שלהם מחצה חיוב ומחצה פטור מחצה מה שיש לו קנין הגוף ומחצה מה שקנה מאחיו ואין לו אלא קנין פירות בלבד

אולם הגאון בעל מקו"ח השיג עליו וכתב שבמחכ"ת שגה בדבר פשוט וז"ל וכי קרקע של שני שותפין ויקנה אחד מחבירו קרקע ופירותיה שיהיה לו ג"כ קנין פירות בחנק של חבירו לא יביא ויקרא אתמה וכי משום שיש לו קנין נוסף בחלק חבירו מגרע גרע עכ"ל. והנה מה דמפשט פשיטא לי' להגאון הנ"ל דקרקע של שני שותפין וקנה אחד חלק חבירו שודאי דמביא וקורא. לדידן מיבעי לן טובא ומסתברא לן דלא כוותי' אלא כהגאון בעל הש"א דהא נראה ברור דדוקא בשותפות ישראל הוא דרבי קרא לחיובא כיון דשני החלקים שניהם הם בני חיובא בבכורים. אבל בשותפות א"י למ"ד יש קנין לא"י בא"י להפקיע מתו"מ גם חלק הישראל נמי פטור כיון דיונק נמי מן הפטור ולא הוה כל הגדולין מאדמתך. והא דלא מתרץ