מלבושי יום טוב חלק א קסט

דנראה מדברי רש"י בכמה מקומות דס"ל דא"ב מטעם ספק) ובכלל הסכים לדברי התוס' שם דא"ב מטעם ספק. אמנם הגאון הנ"ל לא העיר כלל מדברי הר"ש בפ"ו דדמאי מ"ז דעל הא דאיתא שם שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא הביא הר"ש ע"ז דברי הירושלמי יעו"ש והמתבאר מדבריו דר"א ס"ל הא דאין ברירה הוא מטעם ספיקא דאולי הגיע חלקו לחבירו וחלק חבירו הגיע לו ולכך מחוייב לתקן זה שבידו בתורת ודאי וגם מה שביד חבירו בתורת דמאי דאולי הגיע לחבירו חלקו והוה כמוכר לו. לכך מחוייב לתקן גם חלק חבירו בתורת דמאי. אמנם ר"י ס"ל דא"ב הוא מטעם ודאי א"כ כל או"א לאחר החלוקה יש בידו מחצה שלו ומחצה של חבירו לכך מחוייב הוא לתקן על שלו בכל מקום שהוא בתורת ודאי וגם על חצי חלקו שבידו משל חבירו בתורת דמאי. ומדברי הרא"ש והרע"ב דמפרשי המתני' כשיטת ר"י בירושלמי נראה דס"ל ג"כ דא"ב הוא מטעם ודאי ולא חששו לקושית התוס' דגיטין דדחו שיטה זו. והכריחו דא"א לומר דא"ב מטעם ודאי דא"כ ס"ל לר"י דהאחין שחלקו הוי מחצה יורש ומחצה לוקח בודאי א"כ מאי פריך הגמרא דלא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע ב"נ אי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הא במחצה ודאי חייב והמותר יכול להקדיש

ועלה בדעתי דהר"ש והרא"ש מיישבים קושית התוס' משום דהא הטעם שלא חזרו מה שחלק להם יהושע עפ"י גורל אע"ג דירושה היה להם מאבותיהם משום דהיה עפ"י גורל וע"י או"ת כמו שכתבו התוס' בבכורות (נב:) ד"ה אמר יעו"ש והא נראה דלא חלקו עפ"י גורל וע"י או"ת אלא לשמות מטה אבותם כמו דאמרינן בב"ב (קיז.) דהיינו יוצאי מצרים וכפי מה דסתם לנו המתני' שם דליוצאי מצרים נתחלק הארץ. אבל הבנים חלקו ביניהם אח"כ עפ"י גורל בלבד ולא ע"י או"ת דיהושע לא היה מחוייב לחלק עפ"י גורל ואו"ת אלא כפי מה שצוה הקרא לשמות מטה אבותם ולאלה תחלק הארץ. א"כ גם בימי יהושע כשחלקו אח"כ מה שנתן להם יהושע היו מחוייבין להחזיר זה לזה ביובל לדברי ר"י. אע"כ צ"ל מה דלא פריך הגמרא רק עד יהושע אע"ג דגם בימי יהושע אם חלקו הבנים מה שירשו מאביהם שהיו מיוצאי מצרים נמי הוה כלקוחות מ"מ בימי יהושע משכחת לה אף אם לא היה חד בר חד ואף בתרי אחים שחלקו חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וירשו ממנו מ"מ איכא מחצה חיוב ומחצה פטור א"כ היה יכול להביא בכורים ולהקדיש המותר כמש"כ התוס'. אבל אחר יהושע אם ירשו בניהם של אלו וירשו חלקם של אלו וחלקו גם הם א"כ הם לא היו יכולין להביא בכורים כלל ולא מהני אף להקדיש המותר דהא איכא בכל או"א תלתא ריבעא פטור משום שיש מחצה מה שהוא של בני דודו וריבעא של אחיו ותלתא ריבעא הללו שהם קנין פירות בלבד מבטלין הריבעא מה דהוא קנין הגוף א"כ לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע ב"נ. וגם בימי יהושע אם חלקו ג' אחין איכא בכל או"א תלתא חיובא ושני תלתי פטור דהוה עליהם כלוקח ונמי פטור מן בכורים מטעם הנ"ל דבטל ברובא אלא משום דלא פסיקא לי' למיפרך כ"כ מימי יהושע משום דהתם אפי' היו תרי נמי מחוייבים להביא בכורים וכמש"ב. ואדרבה הא איכא למידק דע"כ הא דאין ברירה הוא מטעם ודאי והאחים שחלקו הוה בודאי מחצה יורש ומחצה לוקח דאל"כ אמאי קאמר הגמרא עד יהושע הא גם בימי יהושע לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד היינו שיהיה חד מבאי הארץ שירש מאביו שהיה מיוצאי מצרים ולא יצטרך לחלק עם אחיו. אבל אם חלק עם אחיו כיון דא"ב מטעם ספק דילמא הגיע לו חלק אחיו ואמאי חייב בבכורים. אבל אין זה ראי' מוכרחת דהא איכא למימר דלכך לא פריך גם על ימי יהושע משום דלמ"ד לבאי הארץ נתחלק א"כ קאי הקרא לאלה תחלק הארץ לבאי הארץ וא"כ הגורל ואו"ת קאי על החלוקה שחלק לבאי הארץ אף שנטלו ע"י חזרה מאביהם כדאמרינן שם בגמרא דמתים יורשים את החיים ועיי"ש היטיב בפי' הרשב"ם והתוס'. מ"מ אח"כ ע"י חזרה נמי נתחלק להם עפ"י הגורל והאו"ת כיון דהקרא קאי על חלוקה דבאי הארץ. וכ"ש לדברי ר' שמעון בן אלעזר לדידי' ודאי היה החלוקה עפ"י גורל והאו"ת לבאי הארץ יעו"ש. ואפשר שזהו דעת התוס' דבכורות דמשמע שם דכל חלוקה דיהושע היה עפ"י גורל ואו"ת

אח"ז ראיתי להש"מ בב"ב (קיז.) דהביא דברי הראב"ד וכתב וז"ל דע והבין כי א"י נתחלקה לי"ב שבטים בגורל ואו"ת כו' השאלה ששאלו לשבטים איפלוג או לקרפף גברי איפלוג על חלוקת גורל שאלו ולא על דבר אחר וקפשיט לי' בין רב למעט בין שבט מרובה לשבט מועט יהי' עפ"י גורל אבל למשפחות לא הוזקקו להם לגורל עיי"ש מה שהאריך בזה. וכן ראיתי להרא"ם בחומש פ' פנחס שמישב דברי רש"י מה שהשיג עליו הרמב"ן מדברי הגמרא דהא שם מוכח דלשבטים איתפלג והיינו כל שבט ושבט בין שהיה מרובה ובין שהיה מועט נטלו חלקים בשוה. ומישב הרא"ם דכונת הגמרא הוא על הגורל ואו"ת אבל השבטים לא חלקו בשוה אלא חלקו לפי מספר אנשים שהיו בשבט. וזהו כדרך הראב"ד. אבל לפע"ד קשה דא"כ מאי עדיפא חלוקה דבימי יהושע מחלוקה דאח"כ כיון שלא חלקו עפ"י גורל ואו"ת ואמאי קאמר הגמרא עד יהושע וכמו שמדייק התוס' בבכורות שוב ראיתי דגם הראב"ד בעצמו שם (קכא:

) תברא לגזיזי' וכתב וז"ל ועדיין לא יצאתי ידי חובתי משום דכתיב והתנחלתם הארץ בגורל למשפחותי' כו'. ועל כן אני חוזר על פי' הראשון כי לא היתר השאלה אלא על או"ת אם הוזקקו בין איש לאיש והשיב שלא הוזקקו אלא בין שבט לשבט שנאמר עפ"י הגורל תחלק הארץ בין רב למעט וע"פ הוא או"ת וקאמר בין רב למעט אלמא לשבטים הוזקקו בלבד אבל הגורל הי' אפי' בין איש לאיש והחלקים לפי אנשי השבע כו' עכ"ל. אך לכאורה גם לפי"ז קשה דאף דהגורל דהקרא קאי גם על חלוקה דבין איש לאיש מ"מ כיון דהגורל היה בלא או"ת רק ככל גורלות א"כ מאי עדיפא גורל דיהושע מגורל דאח"כ כיון דאמרינן א"ב אף שחלקו בגורל מ"מ אמרינן דלקוחות הן וצריך להחזיר ביובל א"כ גם בחלוקה דיהושע אמאי אין צריך להחזיר ביובל. אבל לאחר העיון דלפי מה שחזר בי' הראב"ד ניחא דלכאורה דברי הראב"ד תמוהים דהאיך אפשר לומר דבין איש לאיש היה הגורל בלבד לא ע"י או"ת א"כ תקשה דברי הגמרא בב"ב (קו:

) דאמרינן שם תניא ר' יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהם קנו כולם מ"ט א"ר אלעזר לתחלת ארץ ישראל מה תחילה בגורל אף כאן בגורל ופריך אי מה להלן בקלפי ואו"ת אף כאן בקלפי ואו"ת אמר רב אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקני להדדי. ולפי דבריו אמאי לא ילפינן מגורל דקרא דגם שם היה בלא או"ת בחלוקה דבין איש לאיש. ונראה דע"כ צריך לישב דברי הראב"ד עפ"י דברי האבן מיגש שהביא הש"מ שכתב וז"ל ויש לפרש דמשניהם הוא פריך או"ת בקלפי לפי שלא שנינו בכאן אלא כיון שעלה גורל לאחד מהם ואפשר שיהא גורל בלא קלפי ועוד שקלפי שחלקו בה א"י קלפי של קודש היה ואנן לית לן השתא קלפי של קודש כו' עכ"ל. וא"כ לפי"ז יתישב דברי הראב"ד דגם הוא מפרש דכונת הגמרא מאו"ח לאו דוקא ועיקר הקושיא מקלפי דשם היה הקלפי של קודש לכך מהני הגורל ואפשר דנקט או"ת לפי מאי דסבר מעיקרא בהאבעי' דלקמן דגם בין איש לאיש היה הגורל עפ"י או"ת. אבל לפי האמת לא מצינו למילף גורל שלנו דקנה מגורל שלהם משום דשם היה הקלפי של קודש לכך הוצרך ר"א לתרץ בההיא הנאה דלכך מקנה ע"י גורל. ולפי"ז ניחא נמי מה שהקשינו דאמאי עדיפא חלוקת יהושע כיון שהיה עפ"י גורל בלבד דאין צריך להחזיר ביובל. משום דש"ה שהיתה החלוקה ע"י גורל בקלפי של קודש א"כ א"א למילף חלוקה שלנו מחלוקה של יהושע: