מלבושי יום טוב חלק א קסו

להישראל א"כ האיך שייך לומר ברירה מטעם זה דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי ניחא לו בהאי א"כ אין עומד זאת לחלק כך משעה ראשונה. כיון דבתחילת השותפות היו ראוים גם החטים היפות להישראל דזה ברור דהיכא דהיו שני עובדי כוכבים שותפות ואח"כ נתגייר אחד מהם אף הרמב"ם מודה דאסור לומר עול אתה עבודת כוכבים ואני מעות מטעם דהוה חליפי עבודת כוכבים ולא מטעם דרוצה בקיומו בלבד ואסור מדאורייתא משום דאין שייך לומר בזה ברירה מטעם דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי בהאי כיון דבתחילת השותפות היה ניחא להעובד כוכבים שאח"כ נתגייר בתרווייהו אף שלכאורה מדברי הרמב"ם בה' מ"א פי"ג הכ"ב דכתב וז"ל וכן גר ועובד כוכבים שהיו שותפין ובאו לחלוק אין הגר יכול לומר להעובד כוכבים טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות אתה יין ואני פירות שהרי רוצה בקיומן כדי שיטול כנגדן כו' עכ"ל מדנקט גר ועובד כוכבים שהיו שותפין פשטות דבריו משמע שהיו שותפין בעודו בגיותו ואח"כ באו לחלוק מ"מ כתב הרמב"ם שאינו אסור אלא משום רוצה בקיומו לבד אבל לא משום חליפי עבודת כוכבים משום דאמרינן בזה ברירה וכמש"ל א"כ נראה מדבריו דאף אם רק בעת החלוקה האי ניחא לו בהאי והאי בהאי נמי אמרינן בזה ברירה אבל באמת זה לא מסתבר כלל וע"כ צריך לדחוק בדברי הרמב"ם דפירושו הוא דגר ועובד כוכבים שהיו שותפין היינו שקנו ביתו של עובד כוכבים כדאיירי בירושלמי ובאו לחלוק והא דנקט גר ועובד כוכבים ולא נקט ישראל ועובד כוכבים נראה משום דקאמר בסיפא דגר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים התירו איסור דרוצה בקיומו כדי שלא יחזור לסורו א"כ ה"א דבגר כיון דסורו רע כמו דאמרינן בב"מ (נ"ט:) הקילו גבי' איסור דרוצה בקיומו ה"ה גם בנשתתפו קמ"ל דדוקא בירושה כיון דכל עיקר הירושה הוא מטעם תקנה כדי שלא יחזור לסורו לכך הקילו גם בזה אבל בנשתתפו היינו שקנו ביתו של עובד כוכבים לא הקילו גבי גר יותר משאר ישראל גם האיסור דרוצה בקיומו אבל היכא שהיו שותפין מקודם שנתגייר ודאי דגם הרמב"ם מודה דאסור מטעם חליפי עבודת כוכבים חדא כיון דהוה תרי מיני. ועוד דבדאורייתא לא אמרינן ברירה א"כ מטעם זה אין להקל בנ"ד. מ"מ נ"ל להקל בנ"ד מטעם שבררנו בסי' ו' דלפי דעת כמה ראשונים רע כנגד יפה הוה כחד מינא ואמרינן ברירה אף שאפשר לחלוק היפות והרעות לשנים. אף דדעת הרמב"ם נראה דאינו כן מ"מ בדרבנן יש לסמוך על הראשונים שמקילין בזה. וגם הגירסא בגמרא דידן דחגיגה מסייע להם

אך כ"ז היכא דהיפות והרעות המה ממין חטים אחד אבל היכא דהיפות והרעות המה משני מיני חטים ודאי לא אמרינן בזה ברירה לכו"ע וא"א להקל כלל דזה ברור דאף דקאמר המשנה דדמאי לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים. ה"ה בשני מיני חטים כגון שחמתית ולבנה נמי הוה תרי מיני לענין זה כיון דלענין פאה חלוק ממין אחד עיין בפ"ב דפאה מ"ה וגם לענין מקח וממכר הוה כשני מינים כדאמרינן בב"ב (פ"ג:) יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו כו'. שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית שניהם יכולין לחזור בהם ופירשב"ם שם משום דהוה כשני מינים ואיכא דניחא לו בהאי ולא ניחא לו בהאי לכך שניהם יכולין לחזור בהם א"כ ה"ה לענין ברירה הוה כשני מינים ולא אמרינן ברירה אף בדרבנן דקיי"ל דיש ברירה מ"מ בזה לא אמרינן ברירה

וכן נ"ל לענין תחומין דקיי"ל גבי חבית דיש ברירה ואם חלקו כל אחד מוליכו לתחום שלו דאם קנו שני מיני יין אחד מבושל ואחד שאינו מבושל וחלקו מבושל כנגד שאינו מבושל אינו יכול להוליכו לתחום שלו משום דזה הוה תרי מיני וא"כ לא אמרינן בזה ברירה לא מיבעי דאם נאמר דרע ויפה מיקרי תרי מיני דודאי הכא מיקרי תרי מיני משום דמבושל מיקרי רע כנגד שאינו מבושל כדאיתא בפ"ב דתרומות מ"ו אלא אף אם נאמר דרע ויפה מיקרי מין אחד ואמרינן גם בזה ברירה והא יין מבושל ושאינו מבושל מיקרי מין אחד לענין תרומה מ"מ לענין ברירה מיקרי שני מינים מה"ט כיון דלענין מו"מ מיקרי ב' מינין אע"ג דלכאורה משמע מדברי הגמרא ב"ב (פ"ד.) דכל דמיקרי לענין תרומה מין אחד מיקרי ג"כ לענין מו"מ מין אחד דהגמרא פריך שם לימא מתני' רבי ולא רבנן דתנן יין וחומץ מין אחד הוא רבי אומר שני מינים אלמא דמדמי הגמרא להדדי דין דתרומה לדין דמו"מ מ"מ ז"א לפי מאי דמסיק שם הגמרא דמו"מ לא דמי לתרומה משום דשאני מו"מ דאיכא דניחא לו בחמרא ולא ניחא לו בחלא ואיכא דניחא לו בחלא ולא ניחא לו בחמרא. א"כ ה"ה בכל דבר דקפדי אינשי ואיכא דניחא לו בהאי ואיכא דניחא לו בהאי מיקרי שני מינים וא"כ גבי מבושל ואינו מבושל מיקרי שני מינים לענין מו"מ דאיכא דניחא לו ביפה ואיכא דניחא לו במתקיים [דמבושל מתקיים יותר כדאיתא שם בתרומות] והוה כמו שחמתית ולבנה וכן נ"ל גבי הודאה במקצת הטענה דבעינן שיודה ממין הטענה עיין ש"ך סי' פ"ח סק"ז דיין וחומץ מיקרי מין אחד לענין זה אבל האו"ת הניח זה בצ"ע דכיון דלענין מו"מ מיקרי ב' מינים ה"ה לענין זה א"כ ה"ה שחמתית ולבנה ויין מבושל ושאינו מבושל מיקרי שני מינים לענין הודאה במקצת] מ"מ נראה אם קנו שתי חביות יין מחד מין אך אחת יפה היתה מחברתה וחלקו חבית כנגד חבית משום שבחבית הגרועה מחברתה היה יין יותר ועלה עפ"י השומא כנגד היפה. כיון דאין זה דרך חלוקה לחלוק כל חבית לשנים משום דבחבית שלימה מתקיימת יותר שלא תחמץ כדאמרינן בב"מ (מ"ד.) אבל החמיצה משלם כולה מ"ט גירא דידי' הוא דאהני לה ופירש"י משום שבשביל שחסרה החמיצה שכך דרך יין להחמיץ בכלי חסר א"כ עומד מתחילת הקניה לכך לחלוק חבית כנגד חבית וכפי מה שבררנו למעלה דנראה לעיקר דדוקא בתרי מיני לא אמרינן ברירה אבל ברע ויפה היכא דא"א לחלוק לשנים אמרינן ברירה בדרבנן לכו"ע א"כ יש להקל לכו"ע שמותר כל אחד להוליכה לתחום שלו מ"מ בתרי מיני ממש כה"ג דהיינו מבושל ושאינו מבושל אע"ג דאין זה דרך חלוקה לחלוק כל חבית וחבית לשנים מ"מ כיון דזה הוה תרי מיני ממש לא מהני הך סברא ואם חלקו אח"כ חבית כנגד חבית אסורין להוליכם לתחומין שלהם. אמנם אם חלקו רע כנגד יפה ואפשר לחלוק לשנים הרעות והיפות צ"ע אם יש להקל גבי תחומין או לא. אע"ג דבררנו למעלה דדעת כמה ראשונים דרע כנגד יפה הוה כחד מינא ובחמץ לאחר הפסח יש לסמוך על הני ראשונים דס"ל דגם בזה אמרינן ברירה מ"מ גבי תחומין כיון דהוא דבר שיש לו מתירין ומחמרינן בספיקא צ"ע אם יש להקל בזה או לא אע"ג דבספיקא דדינא דעת השג"א דלא מחמרינן אף בדבר שיש לו מתירין. מ"מ יש לחלוק בין ספיקא דדינא שנשאר בגמרא בספק ובין ספיקא דדינא דפלוגתא דרבוותא:

סימן ט

עוד נ"ל שיש לצרף טעם אחר בנ"ד שמותר לומר טול אתה יפות ואני רעות משום דלכמה רבוותא חטים הללו אינם אלא ספק חמץ בלבד אע"ג דהם נתכבסו במים ואח"כ שוטחין אותן ליבשן בחמה וא"כ אין זה דמי ללתיתה דבעי דוקא נתבקע ש"ה כיון דעסק בי' לכך לא אתא לידי חימוץ אבל הכא כיון דמינח נייחי אתי לידי חימוץ וכן פסקינן בשו"ע סי' תס"ז ס"ב אבל מ"מ הא דעת רוב הראשונים הוא דמתירין שם בס"ט התבשיל שנמצא בי' חטים או שעורים אם לא נתבקע ועי"ש בט"ז דאף שנתרככו מ"מ מתירין התבשיל משום דהוה ספק חמץ לכך גבי תבשיל דאיסור משהו אינו אלא מדרבנן לכך