מלבושי יום טוב חלק א קסה

מחמת זה אבל אם נאמר דירושת הגר היא דאורייתא אין סברא שיקילו בזה חכמים האיסור דרוצה בקיומו משום שאם לא יכול הגר ליעול כנגד הע"ז וי"נ יחזור לסורו וכיון דזה לא שכיח שמחמת דבר קטן יחזור לקלקולו ובודאי מחמת זה בלבד לא היו מתקנים החכמים כלל כיון דבעיקר הירושה נוטל חלקו ובזה נתיישב דברי הגמרא דקדושין דהביא ראי' מהברייתא דאסור בנשתתפו לדברי רבא ולכאורה קשה דהא לכך לא סגי ליה בהראי' מן המשנה משום דאיכא למידחי דהטעם משום ברירה א"כ אכתי גם מהברייתא נמי אין ראיה דהא איכא למימר דהא דאסור בנשתתפו משום דרוצה בקיומו אבל לפי מה שבארנו ניחא דאם נאמר דבנשתתפו אסור משום רוצה בקיומו א"כ אכתי תקשה דאמאי בירשו מותר ואינו אסור שם משום רוצה בקיומו וע"כ צ"ל דשאני ירושת הגר גזירה שמא יחזור לקלקולו ולכך הקילו בזה א"כ ממילא מוכח דירושת הגר היא מדרבנן דאל"כ לא הקילו בזה האיסור דרוצה בקיומו וכמו שבארנו

והנה בשו"ע סי' קמ"ו ס"ד איתא וז"ל גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול הגר לומר להעובד כוכבים טול אתה ע"ז ואני מעות משבאת האלילים לרשות הגר אסור עכ"ל ומדברי השו"ע מוכח להדיא דדוקא לאחר שחלקו זכה הגר בע"ז אז אסור להחליף אבל אם באה הירושה כולה ליד הגר וזכה כיון שלא בירר חלקו ע"כ מותר לומר להעובד כוכבים טול אתה ע"ז ואני מעות וצ"ע דהא מדברי הירושלמי שהבאתיו למעלה מוכח דס"ל דאפי' קודם החלוקה אם באה כל הירושה ליד הגר אסור לומר להא"י טול אתה כו' וכן הוא דעת התוס' דקדושין כמש"ב. אבל לאחר העיון בזה ניחא דהא מן הירושלמי מוכח שם להדיא דס"ל דבנשתתפו אסור משום דאין ברירה בתרי מיני דלא ס"ל הך סברא דאסור משום דרוצה בקיומו [ועיין בר"ש שם] דהא ע"ז קאמר אמר ר"י לא סוף דבר יי"נ וע"ז ומעות אלא אפי' שני צלמים כו' עיין מה שהבאתי למעלה ובארתיו בסי' א' ה' וע"כ דלא ס"ל הך סברא כיון דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי ניחא לו בהאי הוה כחד מינא לכך ס"ל להירושלמי דמיד שבא לרשותו הירושה כיון שזכה בזה מדאורייתא אף קודם שבירר חלקו נמי אסור כיון דאין ברירה אבל השו"ע אזיל בשיטת הרמב"ם ורש"י דס"ל דאמרינן בזה ברירה משום דאנן סהדי ומפרשים דלפי הסוגיא דע"ז אינו אסור בנשתתפו אלא רק משום דרוצה בקיומו לכך אף שזכה הגר בירושה מדאורייתא מ"מ כיון שלא בירר עדיין הגר חלקו נמי אינו אסור אלא משום רוצה בקיומו בלבד. ובגר הא תקנו חכמים משום גזירה שמא יחזור לקלקולו אינו אסור משום רוצה בקיומו ומצאתי למהרי"ט בחידושיו על קדושין דהקשה על דברי התוס' דהאיך ר"ל משום ברירה הא זה הוה תרי מיני. ועוד. הקשה על תירוצם דא"כ אפי' בא לרשותו נמי יהא מותר דילמא באו לרשותו שנתן לו י"נ וע"ז לחלקו קאמר וכתב ע"ז וז"ל וי"ל דלישנא דמשבאו לרשותו משמע שהכל בא לידו בלא בירור ולשון אסור נמי משמע דקאי אהא דקתני לעיל יכול לומר לו טול אתה כו' דמשמע דעדיין לא חלקו מדלא קאמר אסור להחליפם וכגון שזכה לו כל הנכסים ע"מ לחלקם דהשתא זכה לחלקו מן התורה ועוד אפילו לא זכהו העובד כוכבים כיון שהן ביד ישראל מכי אסח עובד כוכבים דעתי' מיניה נקנה כו' ומיהו הוה מצי. לאוכוחי מרישא דמתני' דחבר וע"ה דבתרי מיני לא אמרינן הוברר הדבר אלא דניחא להו להוכיח מהך מילתא גופא דמייתי בגמרא לומר דגמרא סמיך אהאי עכ"ל. הנה מה שכתב דהתוס' היה יכול לדחות מרישא דמתני' אלא דרוצה לדחות ממשנה זו כבר בארתי למעלה דז"א דע"כ סוגיא דע"ז לפי הה"א ע"כ מפרש דהטעם דמתני' הוא משום ברירה וכן הוא דעת הרמב"ם ורש"י והריטב"א משום כיון דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי ניחא לו בהאי גם בשני מינים אמרינן ברירה. גם מה שכתב דלישנא משבא לרשותו משמע להדיא דהכל בא לידו בלא בירור לפע"ד אין זה מכרעת דודאי נוכל לפרש משבא לרשותו לאחר שחלקו דאל"כ אמאי הוצרך הגמרא בקדושין להביא ראי' לדברי רבא מהברייתא דנשתתפו אסור כיון דבהמשנה גופה מבואר דלאחר שבא לרשותו כל הירושה אסור א"כ מבואר להדיא בהמשנה דירושת הגר הוא מדרבנן דאל"כ מה חילוק יש בין באה לידו כל הירושה או לא וגם הסוגיא דע"ז ע"כ מפרש משבא לרשותו לאחר שחלקו כמשב"ל. וכן הרמב"ם והשו"ע מפרשים כן כמש"ב

והמתבאר לנו מכל דברינו אלה דהיכא דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי ניחא לו בהאי לפיד הרמב"ם ורש"י והריטב"א גם בתרי מיני אמרינן ברירה אך הריטב"א נסתפק אי זה הוה לכו"ע או רק למ"ד דאית ליה בריר' ולהרמב"ם פשיטא לי' דלכו"ע אמרינן בזה ברירה א"כ יוצא לנו לדינא דהא דכתב הגאון מליסא בס' מקו"ח סי' תמ"ח סק"ג וז"ל ואם ישראל ועובד כוכבים יש להם שותפות בחמץ ובשאר דברים נראה דאין הישראל יכול לומר להעובד כוכבים טול אתה חמץ ואני מעות כמבואר בע"ז (ס"ד.) דדוקא בירושת הגר דרבנן יכול לומר כן אבל נשתתפו אסור ע"ש כו' עכ"ל ולפי מה שבארנו ז"א דהא הרמב"ם פסק להדיא דהא דאסור בנשתתפו משום דרוצה בקיומו לבד אבל לא משום חלופי עבודת כוכבים משום דבזה לכו"ע אמרינן ברירה כמשב"ל. א"כ בחמץ דאינו אסור משום רוצה בקיומו כמו שהכריח הגאון הנ"ל בסי' ת"נ סק"ז יעו"ש א"כ נראה דמותר בחמץ לומר טול אתה חמץ ואני שאר דברים כנגדו לדעת הרמב"ם אף בפסח ולדעת הריטב"א דנסתפק דאולי זה דוקא למ"ד דאית לי' ברירה בכ"מ ואפשר דגם דעת רש"י הוא כן א"כ לכה"פ לאחר הפסח כיון דאז אינו אלא מדרבנן בלבד מותר לומר טול אתה חמץ ואני שאר דברים והגאון הנ"ל אסר אף לאחר הפסח ולפע"ד זה אינו אלא דעת התוס' בלבד דנראה מדבריהם דלפי האמת לא אמרינן בזה ברירה כלל כיון דהוה תרי מיני א"כ בדרבנן נראה דיש לסמוך טל הני פוסקים דס"ל דבכה"ג אמרינן ברירה אף בשני מינים: אך לכאורה יש לומר דדוקא בטול אתה עבודת כוכבים ואני מעות משום דהתם ודאי האי ניחא לי' בהאי והאי ניחא לו בהאי משום דמסתמא נוטל העובד כוכבים את העבודת כוכבים בשוי המשקל על כסף בלבד לכך גם להעובד כוכבים ודאי ניחא לו בחלוקה כזאת ולהכי אמרינן בזה ברירה אבל הכא גבי חמץ אע"ג דלישראל ודאי ניחא לו בשאר דברים ולא בחמץ מ"מ מאן נימא לן דלהעובד כוכבים ניחא ליה בחמץ ולא בשאר דברים. אבל באמת ז"א דא"כ תקשה הא תינח בטול אתה עבודת כוכבים ואני מעות אבל טול אתה י"נ ואני פירות דאמאי אמרינן גם בזה ברירה דמאי ניחא ליה להעובד כוכבים בי"נ יותר מהפירות הא אין שום יתרון בי"נ יותר משארי יינות דהא סתם י"נ הוא סתם יינם] אלא ע"כ צ"ל כיון דלהישראל ודאי ניחא לי' בהפירות א"כ עומד מתחילה לחלוק כן משום דמסתמא לא ידקדק הישראל עם העובד כוכבים בהחלוקה כדי שיתרצה לחלוק כן לכך אמרינן בזה ברירה א"כ ה"נ גבי חמץ אמרינן בזה ברירה משום דעומד לכתחלה לחלוק כן מטעם הנ"ל: סימן ח

ואף שבררנו למעלה דהיכא דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי ניחא לי' בהאי אמרינן ברירה בדרבנן אף בתרי מיני א"כ לאחר הפסח יש להקל מ"מ נראה בנ"ד א"א להקל מטעם זה דדוקא היכא דתחילת השותפות הי' בפסח א"כ עומד מתחילה לחלוק כן משום דלישראל ודאי לא ניחא לו לזכות באיסורא א"כ בודאי יחלוק באופן שהוא יטול שאר דברים כנגד החמץ שיקבל העובד כוכבים אבל הכא כיון דתחילת השותפות הי' קודם הפסח וקודם הפסח היה ראוים גם החטים היפות