מלבושי יום טוב חלק א קסג

כלל דר"נ ס"ל דאין ברירה במינים שווים דהא הכא איירי שחלקו עפ"י שומא דהא קאמר פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח כו' אלמא מיירי שחלקו עפ"י שומא. וגם מהא דאין להן דרך זה על זה נמי אין ראי' דהתם איירי נמי שחלקו בשומא כיון דאחד לקח שדה פנימית ואחד לקח שדה חיצונית

ע"כ נ"ל לומר דגם הרמב"ן והרשב"א מודים לדברי הרמ"ה והר"י דהיכא דא"א לחלוק בענין אחר חולקין עדית כנגד בינונית וזבורית עפ"י שומא. ודלא כפי המבואר בהריב"ש סי' רכ"ז הבאתיו למעלה בסי' ב'. ורק פליגי על הרמ"ה היכא שצריך לחלוק זה כנגד זה ולהעלות בדמים בגאא"ג דס"ל להרמב"ן והרשב"א דאין חולקין בגאא"ג ברע כנגד יפה. אבל היכא שאפשר להעלות בקרקע ודאי חולקין זה כנגד זה עפ"י גורל ולכך אמרינן בזה ברירה למ"ד דס"ל דיש ברירה. ור"א ורב ענן דפליגי בבכורות ע"כ צ"ל כמשפ"ל דמיירי שעומדין לשחיטה א"כ אפשר לחלוק הרעות והיפות לשנים בזה פליגי דר"א ס"ל דלא אמרינן בזה ברירה משום דהוה כתרי מיני. ורב ענן ס"ל דאפי' בכה"ג נמי אמרינן ברירה ודוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה. ונראה מדברי הרשב"א הנ"ל דס"ל להלכה כרב ענן דדוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה לכו"ע אבל ברע כנגד יפה אפי' היכא שאפשר לחלוק הרע והיפה לשנים אמרינן ברירה לכך פירש המתני' דשרי לומר טול אתה מן המוכשרין אף שזה רע כנגד יפה ואפשר לחלוק לשנים

עוד כתב הרשב"א שם בחידושיו וז"ל ואכתי לא ניחא לי דהא תנינן בתמורה בפ' כל האיסורין לגבי מזבח וכן שני שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל ט' וכלב א' את שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרין ואקשינן עלה בגמרא ואמאי אסירי נשקול חד בהדי כלב ונתסר כלומר משום ברירה וט' אוחרני נשתרי ופריק רב אשי כגון כו' אלמא אי לאו הכי ט' אחריני שרי דאלמא אף בשני מינים אמרינן ברירה ושמא רבא סבר דבשני מינים אין ברירה וההיא מתני' כפשטה מפרש לה אפי' לא שוה כלבא טפי כו' עכ"ל. ודברי הרשב"א הללו לא יכולתי להבין ולהעמיד עליהם בשום אופן דהא פריך הגמרא בתמורה ונברר חד מנייהו לבהדי כלב. היינו שיברר חד מעשרה טלאים שנטל שותף אחד כנגד ט' טלאים והכלב שנטל שותף השני. יברר חד מעשרה שיהא הוא החלוף כנגד הכלב והשאר לשתרי וכיון שזה הברירה הוא מהעשרה טלאים א"כ זה הוה מין אחר. ואמאי קרי להרשב"א ברירה דבתרי מיני. ואדרבה אי אמרינן ברירה גם בתרי מיני א"כ לשתרי כולהו כיון דאמרינן דמתחילה הוברר הדבר שזה חלקו המגיע לו משעה ראשונה וא"כ הטלה הוה של שותף זה משעה ראשונה והכלב הוה של שותף השני משעה ראשונה א"כ לא הוה הטלה מחיר הכלב כלל. כמו דכתב הרשב"א בעצמו דאי הוה אמרינן ברירה בתרי מיני לא הוה אמרינן דדמי כו"ם הוא דשקיל והוה רשאי לומר טול אתה כו"ם ואני מעות. אלא משום דלא אמרינן ברירה בתרי מיני וא"א לומר בתרי מיני שזהו חלקו המגיע לו משעה ראשונה מפני שא"א לכוף לחבירו לחלוק מין כנגד מין והוה כמו תרווייהו צריכין להאי ותרווייהו צריכין להאי ולכך אם נתרצה אחד לחלוק מין כנגד מין הוה כמוכר לו זכות שיש לו במין הזה כנגד זכות שמקבל במין השני ולכך הוה חליפי עבודת כוכבים והוה מחיר כלב. וא"כ האיך רוצה הרשב"א לומר דהגמרא דתמורה ס"ל דיש ברירה אף בתרי מיני. דהא פירכת הגמרא הוא מברירה דחד מינא. ואבאר עוד בזה דנחזי אנן דאם בעת החלוקה היה מברר להדיא שעלה זה אני נוטל בעד הזכות שיש לי בהכלב שאתה נוטל והתשעה טלאים אני נוטל כנגד התשעה שאתה נוטל היה מותר אפי' למ"ד דלית לי' ברירה. והוה כמו חלקו מקודם טלה כנגד כלב ואח"כ חלקו ט' טלאים כנגד ט' טלאים דודאי לא שייך כלל לומר על הט' טלאים שנטל אח"כ שהם מחיר כלב רק מחמת שלא בירר זאת בפירוש בשעת החלוקה רק רוצה לברר עתה אחד ואנו רוצין לומר שמה שבירר עתה הוה כמו שבירר להדיא בעת החלוקה לכך תלוי זה בברירה. א"כ זה הוה ברירה דחד מינא דעל איזה טלה היה דעתו בשעת החלוקה שהוא יהא חלופי כלב. וגם פירכת הגמרא בבכורות (נז.) על רב ענן ור"א דס"ל דבחד מינא יש ברירה ובתרי מיני לא אמרינן ברירה פריך הגמרא ממשנה דתמורה דנברר חד ולישתרי כולהו. מוכח להדיא דזה מיקרי ברירה דחד מינא. ועוד תמוה דברי הרשב"א מאד דאחר שהביא בעצמו דבמשנה דדמאי מבואר דבתרי מיני לא אמרינן ברירה האיך אפשר לומר דרב אשי דתמורה לא ס"ל הכי ואמאי לא חש הרשב"א לבאר דהאיך יתרץ רב אשי המשנה דדמאי דשם מבואר דבתרי מיני לא אמרינן ברירה. ע"כ נ"ל ברור דדברים הללו לא יצאו מפה קדוש של הרשב"א ז"ל. וא"א לסמוך על דברים הללו ואין להקל בתרי מיני כלל כמו שמפורש להדיא במשנה דדמאי דבזה לא אמרינן ברירה. וכן פי' שם כל המפרשים הראשונים. אח"כ מצאתי שהגאון מליסא בספרו מקו"ח סי' תמ"ח סק"ג כתב להדיא כדברי והביא ראי' לזה גם מתמורה דלא קאמר דלישתרי כולהו משום ברירה. אלמא דבשני מינים לא אמרינן ברירה אף מדרבנן. דשם ע"כ מדרבנן הוא משום דחד בתרי בטל מדאורייתא רק משום דבעלי חיים חשיבי לא בטילי ומשו"ה פסק הרמב"ם דיכול ליפוק חד מינייהו להדי כלבא ואידך שרי. וזה עולה כפי מה שבארתי דמתמורה מוכח להדיא דבתרי מיני לא אמרינן ברירה:

סימן ז

עוד נבאר בזה דברי התוס' בחגיגה (כה:) ד"ה חבר כו' אשר לכאורה הם תמוהים מאד דכתבו וז"ל ופירש"י טעם של משנה זו מטעם ברירה דמעיקרא הוברר הדבר שאלו לחלקו נפל אבל בשני מינים לא אמרינן הוברר הדבר וכן פי' הוא עצמו משנה אחרת גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם יכול לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני אטול מעות דאית לי' ברירה עכ"ל. ותמה ע"ז הגאון בעל טו"א דהם סותרים דברי עצמם דמתחילה כתבו בשני מינים לא אמרינן ברירה ואח"כ כתבו דבעבודת כוכבים ומעות אמרינן ברירה. וכן תמה שם הגאון הנז' על דברי התוס' דקדושין (יז:) ד"ה חליפי כו' דכתבו וז"ל ואין לומר טעמא משום ברירה כלומר השתא הוברר הדבר דזה חלקו דא"כ אפי' בא לרשותו נמי יהא מותר מהאי טעמא עכ"ל. דהאיך רוצים התוס' לומר דלכך מותר לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות משום ברירה. הא זה הוי שני מינים. ומפלפל שם הגאון דאולי ס"ל להתוס' דגם בשני מינים אמרינן ברירה והמשנה דדמאי דמוכח שם דבשני מינים לא אמרינן ברירה מישבים באופן אחר ולבסוף הניח דברי התוס' בתמיה מהסוגיא דבכורות שהבאתי למעלה דהא אמרינן להדיא שם דבשני מינים לא אמרינן ברירה יעו"ש

אבל לפע"ד דברי התוס' הללו א"ש בפשיטות עפ"י דברי הריטב"א בע"ז (סד.) דכתב שם וז"ל יכול לומר גר לא"י טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות פי' וסבר לה דיש ברירה אבל לדידן דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה אסור ואפשר דהכא הכל מודים דיש ברירה דאנן סהדי שמתחילת ירושה האי ניחא ליה בעבודת כוכבים והאי ניחא לי' במעות וכמבורר מתחילתו דמי וצ"ע עכ"ל ולפע"ד סברת הריטב"א הנ"ל מוכרחת מאד דאמרינן שם וכי רוצה בקיומו כה"ג מי אסור והתנן גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול לומר לו טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות טול אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור כו' אלא אמר ר"פ ירושת הגר קאמרת שאני ירושת הגר דאקילו בו רבנן גזירה שמא יחזור לקלקולו תנ"ה בד"א שירשו אבל נשתתפו אסור והנה מדברה הגמרא משמע להדיא דה"א דהגמרא שם לא הוה ידע כלל שיש חילוק בין ירושת הגר לשאר ירושות דא"כ אף בלא סברא דרוצה