מלבושי יום טוב חלק א קסב

בלא גורל. ור"י קאמר דאינו יכול ליטלה בלא גורל כיון שהיא עדית יכול לומר מעלינן כנכסי דבר מריון א"כ ע"כ מוכח דחולקין עדית כנגד בינונית וזבורית בגורל עפ"י שומא. א"כ זה לא אתיא כר"א דלדידי' הא רע ויפה הוה כשני מינים ואינו יכול לכופו לחלוק זה כנגד זה בגורל. (אך קשה לפי מש"פ לפי גירסת הרמב"ם דע"כ לח פירושו הוא היינו תבואה שהוכשרו א"כ מאי הביא רב ששת ראי' בחגיגה מהא דשורף את הלח ומניח את היבש דאמאי לא יניחנו לגת הבאה. כיון דהכא איירי בתבואה שהוכשרו. ונראה דע"כ צריך לדחוק דהלח כולל ג"כ זיתים וענבים שהוכשרו לכך פריך דאמאי לא יניחנו לגת הבאה. ומשני בדבר שאין לו גת ולא מיירי בזיתים וענבים)

ועוד אפשר לומר דהרמב"ם פסק כר"א וגם ר"א מודה היכא דחלקו ט' כנגד י' וא"א לחלוק בענין אחר כגון שעומדין לגיזה ולשארי דברים אמרינן בזה ברירה אף שחלקו בשומא כיון שא"א לחלוק בענין אחר א"כ עומדין לכך מתחילה ויכול לכופו לחלוק זה כנגד זה בגורל. והא דקאמר ר"א ט' כנגד י' לא אמרינן ברירה לכו"ע מיירי בשעומדין לשחיטה א"כ יכול לחלוק בכל אחד ואחד ולכך ס"ל דאם לא חלקו כן אלא חלקו ט' כנגד י' אז הוה כשני מינים ולא אמרינן בזה ברירה לכו"ע. ולפי"ז רב ענן ס"ל דוקא גדיים כנגד תיישים אבל רע כנגד יפה אף שאפשר לחלוק לשנים הרעות והיפות אמרינן ברירה דדרך חלוקה הוא כן שלא להקפיד ע"ז ועומדין לכך מתחילה לחלוק כן כמשב"ל. והוא יפרש המתני' דלח היינו יין ושמן ויבש היינו תבואה כמשפ"ל סי' א' לדברי רש"י דחגיגה לישב קושית הטו"א

וראיתי להגאון בעל אמרי ברוך בהגהותיו על טו"א דמישב קושיתו על דברי רש"י דכתב דרשאי לומר טול אתה חטים שבמקום פ' שהוכשרו ואני אטול שלא הוכשרו דהא אמרינן בסיפא דטול אתה לח ואני יבש דאסור. וכתב הגאון הנ"ל וז"ל דלרש"י י"ל שמיירי שהיבש ג"כ הוכשר רק כיון שאינם שווים שזהו לח וזה יבש הוה כב' מינים ולא שייך בי' ברירה כו' עכ"ל. אבל לפע"ד פי' הגאון הנ"ל לא מסתבר כלל חדא כי מה שפי' למעלה בדברי רש"י דהוא ז"ל מפרש דלח היינו לח ממש כגון יין ושמן ויבש היינו תבואה הוא מוכרח מאד בדברי רש"י שם כאשר בארתי לעיל. ועוד דפירושו הוא פי' זר מאד נפרש בכונת המשנה לח ויבש הוא תבואה לחה ותבואה יבשה כי לא נמצא כן בשום מקום דיאמר סתם לח ויבש והוא תבואה לחה ותבואה יבשה. כי סתם לח ויבש באמת לא משמע רק לח ממש ויבש ממש. אם לא היכא דמוכח להדיא נוכל לפרש לח שהוכשר ויבש שלא הוכשר. כי הנה מדת הלח ומדת היבש וכן בדמאי פ"ב מ"ה אי זו מדה גסה ביבש שלשה קבין ובלח דינר שם ודאי הוא כונתם לח ממש ויבש ממש. אך במשנה ג' המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לע"ה לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח. דפי' דאינו לוקח ממנו לח ע"כ צריך לפרש היינו תבואה שהוכשר עיין בירושלמי שם. אמנם ברישא דקאמר דאינו מוכר לע"ה לח ויבש צ"ע. דפשטות המשנה מורה דלח היינו שהוכשר ויבש היינו שלא הוכשר. ואף שעדיין לא הוכשר מ"מ אסור למכור לע"ה משום שודאי יוכשרו ביד ע"ה ויטמאם. וקשה דהא אמרינן שם בפ"ו בש"א לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר בה"א אף למעשר פי' שאינו נזהר בטהרות מ"מ כיון שעדיין לא הוכשרו אימר שמא יאכלם קודם שיזיעו ואע"ג דרוב זיתים אין עומדין לאכלן כך בעלילה כל דהו דמצינן לתלות תלינן וא"כ אמאי אסרינן שם יבש כיון שעדיין לא הוכשר. ומצאתי להגאון בעל ת"י דפי' דשם איירי יבש שהוכשר אבל דבריו צ"ע דא"כ ע"כ צריך לפרש דלח לח ממש ויבש יבש ממש. ובסיפא ע"כ קרי לח לתבואה שהוכשר כדמוכח מדברי הירושלמי, וא"כ איך אפשר דבחד משנה לא הוי סיפא דומיא לרישא. ע"כ נ"ל יותר דודאי התם פי' דלח היינו שהוכשר ויבש שלא הוכשר. ואף שמה"ד הוא מותר למכור יבש לדברי ב"ה מ"מ נקט התם לח ויבש משום דמסיים המשנה דצנועי ב"ה היו נוהגין כדברי ב"ש ומחמירין שלא למכור גם יבש שלא הוכשר. לכך נקיט לי' אף שזה אינו מה"ד. ועיין בהגר"א פ"ו מ"ט וצ"ע בזה. (אח"כ הראני גדול אחד דבירושלמי בפ"ב דתרומות איתא שם תני ר' אילעאי אומר משום ר' ליעזר תורמין מן הטהור על הטמא בלח כיצד כבש זיתים בטומאה והוא רוצה לתרמן בטהרה מביא משפך כו' אמרו לו אין לך כל לח קרוי לח אלא יין ושמן בלבד מבואר שם להדיא דפליגי תנאי בלישנא דלח אי פירושו היינו דבר שהוכשר או לח ממש) ולפי"ז ודאי נראה ברור דרש"י פי' במשנה לח ממש ויבש ממש. ורש"י הוכיח זאת לפי הגירסא דתני מעיקרא לח ויבש ואח"כ חטים ושעורים. וכן נראה דרב ענן ע"כ מפרש כן לכך סובר דדוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה אבל רע ויפה הוה חד מינא אמנם בירושלמי שהבאתי למעלה דקאמר להדיא דאסור לומר טול אתה שהוכשר ואני שלא הוכשר ע"כ מפרש דלח שהוכשר ויבש שלא הוכשר והוא כדברי ר"א דס"ל דגם רע ויפה הוה כתרי מיני וכן פסק הרמב"ם. אך דוקא היכא שאפשר לחלוק הרעות והיפות לשנים אבל היכא שא"א לחלוק בענין אחר אלא רק רע כנגד יפה אמרינן ברירה בדרבנן וכמו שהוכחתי למעלה

שוב ראיתי להרשב"א בקדושין (יז:) על דברי הגמרא ואי ס"ד דאורייתא כי לא באו לידו מ"ה כי קא שקיל חלופי ע"ז הוא דשקיל. כתב שם וז"ל ואיכא למידק והא אמרינן חבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה והניח פירות מעושרין ושאינן מעושרין יכול חבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פ' ודעתו על המעושרין ואע"ג דירושה דאורייתא וי"ל דהתם במין אחד ומשום ברירה אבל בב' מינים כי הכא אין ברירה וכדאמרינן התם בהדיא כו' עכ"ל, ודברי הרשב"א הללו מרפסין איגרא דאיך אפשר לומר דיהי' מותר לחבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פלוני שאינם מעושרין והוא יטול כנגדן פירות מעושרין דהנה בלא ידיעת אחיו ודאי דאסור להטעותו ולומר כן ליטול לעצמו המעושרין וליתן לאחיו שאינם מעושרין. אלא ע"כ מיירי שזה עושה בידיעת אחיו ואחיו לא איכפת ליה בזה מפני שאין דעתו לעשרם ואין לו הפסד מה שהם אינם מעושרין מ"מ תמוה האיך מותר החבר לומר כן דהא כמדה שנותן משאינו מעושרין מקבל בעדה מן המעושרין א"כ משתרשי לי' מקום המעשר וזה ודאי דאסור כדמוכח בחולין (קלא.) ע"כ נ"ל להגיה בדברי הרשב"א וצ"ל פירות מוכשרין ושאינם מוכשרין. וס"ל כדברי רש"י בחגיגה. מ"מ עדיין צ"ע דהא כבר בארתי למעלה בסי' ב' דהרמב"ן והרשב"א ס"ל דאין חולקין רע כנגד יפה והוה כתרי מיני ממש ומשום דפסקו כר"א דאפי' חלקו ט' כנגד י' נמי לא אמרינן ברירה והם מפרשים דר"א ס"ל אפי' אם א"א לחלוק בענין אחר מ"מ לא אמרינן ברירה משום שא"א לכופו לחלוק זה כנגד זה בגורל. א"כ האיך אפשר לומר דמוכשרין כנגד שאינם מוכשרין אמרינן ברירה. וכבר הוכחנו למעלה מן הירושלמי דמוכשרין כנגד שאינם מוכשרין מיקרי רע כנגד יפה אע"ג דדעת רש"י הוא דמותר לומר טול אתה פירות מוכשרין ואני שאינו מוכשרין הא זהו לפי דעת רב ענן דס"ל דרע ויפה הוה חד מינא. אבל לר"א מודה דאסור כדעת הירושלמי. אבל הרשב"א כיון דפסק כר"א ואפי"ה כתב בפשיטות דשרי לומר טול אתה מהמוכשרין כו' תמוה מאד לפע"ד

וכן קשה לי דברי הרמב"ן בחידושיו בפ' בית כור שהביא דברי הר"ת דפסק דבדאורייתא אין ברירה והביא ראי' מדאמר רבא אמר ר"נ בקדושין האחין שחלקו לקוחות הן וקיי"ל דהלכתא כר"נ בדינא ופסקינן נמי בפ' המוכר את הבית דאין להן דרך זה על זה משום דמוכר בעין יפה הוא מוכר אלמא דלקוחות הן והא דפסקינן הכא דבטלה המחלוקת לאו משום דיורשין הוו אלא משום דלהך מילתא כיורשים הוו כו' עכ"ל. ונראה שם מדברי הרמב"ן שהסכים לראית הר"ת ולפי מה שסובר הרמב"ן דרע ויפה הוה תרי מיני וזה כדעת ר"א דכל היכא שחולקין עפ"י שומא לא אמרינן ברירה לכו"ע א"כ אין מזה ראי'