מלבושי יום טוב חלק א קסא

סוף דבר י"נ וע"ז ומעות אלא אפי' הי' שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי כו'. אתא לאשמעינן דזה נמי הוה כתרי מיני. ולכאורה יש לתמוה ע"ז הא ר"י ס"ל דאפי' בחד מינא נמי לא אמרינן ברירה א"כ אין נפקותא בין חד מינא לתרי מיני. אבל לפי מש"ב א"ש משום דהאחד שאינו עשוי כמין דלופקי הוא אינו אסור אלא משום ספיקא דשמא עבדו לו כמו דמוכח בע"ז פ' כל הצלמים א"כ אי הוה כחד מינא הוה מותר לומר להעובד כוכבים טול אתה שאינו עשוי כמין דלופקי מטעם ס"ס חדא דאולי הגיע לו חלקו ממש הראוי לו ואת"ל דלא הגיע לו חלקו מ"מ אין זה חלופי ע"ז דלמא לא נעבד לו כלל ע"כ אשמעינן ר"י ואמר דלא סוף דבר י"נ וע"ז ומעות דשם איכא תרווייהו לגריעותא חדא דזה ודאי אסור משום דהוה תרי מיני ממש ועוד דהתם הוה ודאי ע"ז. אלא אפי' היכא דאיכא תרווייהו למעליותא כגון שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי כו' דלא הוה תרי מיני ממש וגם לא הוה ע"ז ודאית מ"מ אסור משום דגם זה חשיב כתרי מיני וא"כ חשיב כודאי מוכר לו ספק ע"ז ונהנה מחליפי ספק ע"ז וע"ז אמר ר"ז ויאות אילו חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה והי' שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין כו' דאסור לומר טול אתה מוכשרין דדמאי נמי אינו אלא ספק איסור שמא לא עישר. וגם אינו תרי מיני ממש מ"מ אסור משום דרע ויפה נמי חשיב כתרי מיני ממש דס"ל כר"א דבכורות א"כ חשיב כודאי מוכר לו דמאי א"כ כ"ש בשני צלמין בכה"ג דאסור

אך כ"ז ניחא לדעת הרמב"ם דס"ל דהא דאסור לומר טול אתה לח ואני יבש הוא מטעם דאסור למכור לע"ה דמאי עיין היטיב בפי' המשנה ונראה דדעתו הוא דהכא לא שייך כלל לאסור מטעם דאסור למכור לע"ה לח ויבש דהא כל איסור למכור לע"ה לח ויבש הוא רק מטעם דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י וזה דוקא היכא דהחבר מול תבואה שלו א"כ בזה שמוכר לע"ה הוא גורם טומאה. אבל הכא דזה ירשו מאביהם ע"ה א"כ הפירות שהוכשרו הן בלא"ה בחזקת טומאה ס"ל להרמב"ם דבזה אין איסור כלל למכור לע"ה אם לא משום איסור דמאי. אמנם לשיטת הר"ש והרא"ש והרע"ב וכן הסכים הגר"א דהכא אסור גם מטעם דאסור למכור לע"ה לח ויבש. ונראה דס"ל דאף שהפירות היו ביד ע"ה מ"מ אפשר שעדיין לא נטמאו. לכך גם הכא אסור למוכרן לע"ה. א"כ לכאורה עדין קשה דאמאי מותר לר"י הכא במין אחד לומר טול אתה דהא בזה גורם ודאי טומאה לפירות הללו. אבל באמת ניחא גם לפירושם דהא לא אמרינן דודאי שלא יזהר בטומאה ויטמאם אלא חששא בעלמא הוא שמא יטמאם כיון שהוא חשוד ע"ז. וכן כתבו התוס' בגיטין (סא.) ד"ה רישא יעו"ש בפי' ר"ת. לכך לא הוה אלא ספק איסור שמא יגרום לו טומאה ועיין שם דרבא פליג על אביי וס"ל דטומאה וטהרה קיל מדמאי יעו"ש בתוס' ד"ה רבא כו'. לכך הכא במין אחד אינו אלא ספק מכירה ומותר מטעם ס"ס לכו"ע וכמש"פ

אמנם בדברי הגמרא דידן בעירובין (לז:) קאמר שם ואכתי סובר ר' יוסי אין ברירה והתניא ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה אחת של ירק או גלוסקא אחת אינו צריך לעשר דברי ר' יוסי וחכ"א צריך לעשר כו'. מבואר שם להדיא דאי אמרינן אין ברירה גם במין אחד אסור אף גבי דמאי ולא שרינן מטעם ס"ס וס"ל להגמרא דידן כיון דאסרו חכמים למכור לע"ה דמאי וכיון דאין ברירה הוה כמוכר לו. ולפ"ז ע"כ צ"ל דהא דשרי במתני' לומר טול אתה חטים שבמקום פלוני משום דס"ל כמ"ד יש ברירה. אבל מ"מ אין זה סתירה לדברינו אלה מה שפירשנו בדברי הירושלמי דבירושלמי מוכח דגם ר"י ס"ל כהאי מתני' דהירושלמי פליגי על גמרא דידן גם בפירוש המתני' שם דע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק אחת פי' דר"י ורבנן פליגי אפי' באגודה אחת ולא תלוי זה כלל בברירה א"כ לפי דברי הירושלמי ודאי איכא למימר כמש"פ דהחכמים לא אסרו למכור דמאי אלא בודאי מכירה כמו שני מינים דהוה ודאי מכירה. אבל במין אחד דלא הוה אלא ספק מכירה מותר אפי' אי אמרינן דאין ברירה. אמנם לפי מש"כ הר"ש בפ"ו דדמאי משנה ז' דמבאר שם דברי הירושלמי ופי' דר"י ור"א פליגי באין ברירה אם הוא מטעם ודאי או מטעם ספק ור"י ס"ל דהוא מטעם ודאי. א"כ א"א לתרץ דברי הירושלמי כדברינו. וע"כ צריך לישב בדרך אחר ואבאר במק"א בס"ד

הכלל היוצא מכל דברינו אלה דמהירושלמי מוכח להדיא דמוכשרים נגד שאינו מוכשרין מיקרי רע כנגד יפה. א"כ לפי דברי הגמרא דידן וכפירש"י בחגיגה דמותר לומר טול אתה חטים שבמקום פ' אף שהוכשרו ס"ל דאם חלקו רע כנגד יפה אפי' היכא דחזי לחלוק לשנים היפות והרעות מ"מ אם לא חלקו אמרינן ברירה בדרבנן ודוקא בשני מינים ממש לא אמרינן ברירה סימן ו

אח"כ התבוננתי עוד בזה וראיתי דברי הרמב"ם בה' מעשרות פי"א ה"ו דכתב שם המשנה דדמאי ושם איתא אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני היבש. מפני שזה מוכר דמאי עכ"ד. וזה כפי הגירסא דסדר המשנה דירושלמי. ונראה דכן הי' גירסתו גם בגמרא דידן. וע"כ הפירוש הוא דטול אתה הלח ואני היבש כפי' הירושלמי היינו שהוכשר כנגד שלא הוכשר. דאל"כ כיון דקאמר דלא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים א"כ כ"ש לח ויבש ממש. וא"כ ע"כ ס"ל דלא כדברי רש"י בחגיגה אלא ס"ל דאם חלקו רע כנגד יפה היכא דאפשר לחלוק לשנים הרעות והיפות ולא חלקו לא אמרינן ברירה אף בדרבנן. אבל אין לומר דפסק כר"א דגם בט' כנגד י' לא אמרינן ברירה אע"ג היכא דא"א לחלוק לשנים. דרע ויפה הוה כשני מינים. וכן נראה קצת מדברי הרמב"ם בה' בכורות פ"ו ה"י דכתב שם אעפ"י שחלקו גדיים כנגד גדיים טלאים כנגד טלאים וי' כנגד י' הכל פטורין מן המעשר והרי הן כלקוחין ולכאורה יש ללמוד מדבריו דפסק כר"א דגם בט' כנגד י' לא אמרינן ברירה לכו"ע. מדכתב י' כנגד י' אלמא דבט' כנגד י' הוה כלוקח לכו"ע. אבל באמת ז"א כיון דס"ל להרמב"ם ורבו דחולקין עדית כנגד בינונית וזבורית אעפ"י שיש בכדי חלוקה בכל שדה ושדה. מ"מ כיון דס"ל דאין זה דרך חלוקה לחלוק כל שדה ושדה ע"כ חולקין עדית כנגד בינונית עפ"י שומא ומפילין גורל. א"כ כיון שיכול לכפות לפי דבריהם לחלק רע כנגד יפה ולהפיל גורל. איך אפשר לומר דלא אמרינן בזה ברירה דהא זה עומד משעה ראשונה לכך לחלוק זה כנגד זה ולהפיל גורל. ולא דמי לשני מינים שאינו יכול לכפות לחלוק זה כנגד זה ולהפיל גורל אף שאין בכדי חלוקה בכל מין ומין בפ"ע משום דתרווייהו צריכי להאי ולהאי כדאמרינן בב"ב גבי תרי אמתא. אלא ע"כ דהרמב"ם פסק כרב ענן דדוקא גדיים כנגד תיישים הוא דלא אמרינן ברירה לכו"ע דהוה שני מינים ממש. או ברע ויפה במטלטלין אם היה אפשר לחלוק הרעות והיפות לשנים וחלקו רע כנגד יפה אז לא אמרינן ברירה. אבל חלקו ט' כנגד י' כיון דא"א לחלוק בענין אחר יכול לכוף אחד לחבירו לחלוק ע' כנגד י' עפ"י גורל דהרע ויפה הוה כחד מינא א"כ אמרינן בזה ברירה למ"ד דיש ברירה. והא דנקיט הרמב"ם אע"פ שחלקו י' כנגד י' זה רק לרבותא נקיט דאפי' בכה"ג קיי"ל דלא אמרינן ברירה. ונראה דהא דפסק כרב ענן ולא כר"א משום דסוגיא דב"ב כוותי' אזלי דרע ויפה הוה חד מינא לפי מה שפי' הרמב"ם והרי"מ רבו דהא דזבין אמצרא דבי נשיא ורצה ליטלה בלא גורל היה השדה זו עדית ורצה ליטלה בשומא וקאמר רבה דכופין על מ"ס ונוטלה