מלבושי יום טוב חלק א קס

בשותפות אחד שליש ואחד שני חלקים דכשחולקין זה שצריך ליטול שני שליש ביחד נוטל אף העדית כשהיא באמצע דילמא דוקא בבכור דגלי קרא ומחידוש לא ילפינן. ומבאר שם דעת הרמב"ם ורבו יעו"ש היטיב דדבריו עולים כמש"ב. א"כ דברי מה שחדשתי לדעת הר"י והרא"ש דלפעמים נוטל הבכור את העדית ממ"נ נכונים הם לדינא: סימן ה

ולפי מה שבארנו ועלה לנו דרוב הפוסקים פסקו כרב ענן דדוקא בתרי מיני לא אמרינן ברירה. אבל חלקו ע' כנגד י' אמרינן ברירה אף שצריך לחלוק זה כנגד זה בשומא הנה עתה נשובה לבאר נ"ד משום דיש להסתפק דאולי אף למאן דס"ל דרע ויפה הוה חד מינא היינו דוקא במקום שא"א לחלוק אלא רק רע כנגד יפה כמו דאיירי ר"א שחלקו ע' כנגד י' בזה פוסקים כרב ענן וס"ל כיון דא"א לחלוק רק רע כנגד יפה ע"כ יכול לכוף לחבירו לחלוק זה כנגד זה ולהפיל גורל וע"כ אמרינן בזה ברירה. אבל במקום שאפשר לחלוק הרע והיפה לשנים כמו נ"ד שאפשר לחלוק החטים המכובסין שהם יפות והחטים שאינם מכובסין הרעות לשנים איכא למימר דגם רב ענן מודה דלא אמרינן בזה ברירה כיון דאינו מחוייב לחלוק רע כנגד יפה ואם וותר לו וחלקו רע כנגד יפה הוה כמוכר לו לכו"ע וגם. רב ענן מודה בזה דלא אמרינן ברירה. והא דנקט גדיים כנגד תיישים ולא נקט ח' כנגד י' דהוה רבותא יותר דגם בזה לא אמרינן ברירה כיון דיכולין לחלוק שזה יעול ד' מן היפות וה' מן הרעות וכן השני ואם לא חלקו כן ונטל אחד הח' והשני הי' הוה כמוכר לו. דזה אין ראי' דלכך נקט גדיים כנגד תיישים דהוה מילתא דפסיקתא אבל ברעות כנגד יפות לא הוה מילתא דפסיקתא משום דיש חילוק אם יכולין לחלוק היפות והרעות לשנים או לא

אמנם לפי מה שפירשתי למעלה (סי' א') דנראה דהא דסובר רב ענן דדוקא בתרי מיני לא אמרינן ברירה אבל ברע כנגד יפה אמרינן ברירה יצא לו זאת מהמשנה דדמאי דהוא פירש לח ויבש דמתני' לח ממש היינו יין ושמן ויבש היינו תבואה. אבל בטול חטים שבמקום פ' יכול לומר אף שזה הוכשר וזה לא הוכשר כפירש"י דחגיגה. וכיון שזה הוכשר וזה לא הוכשר הוה רע כנגד יפה דתבואה שלא הוכשרו חזי' לחבר אף בימי טהרה מ"מ אמרינן ברירה. א"כ נוכל ללמוד מזה דאף בכה"ג שיכול לחלוק ברע ויפה מ"מ אם נתרצה ליטול רע כנגד יפה אמרינן ברירה דהא שם נמי נוכל לחלוק בכל החטים שבשני המקומות אפ"ה אמרינן ברירה. מ"מ לא ידעתי אם נוכל להשען על סברא זאת להקל. דאולי דהא דאמרינן שיכול לומר טול אתה שבמקום פ' שהוכשרו כנגד שלא הוכשרו אף שזהו רע כנגד יפה ויכול לחלוק בכל החטים לשניהם דהתם שאני דאף שהם מיקרי רע ויפה אצל החבר מ"מ הא אצל ע"ה הם שניהם שווים. וכיון דאצל ע"ה ליכא קפידא משו"ה אמרינן בזה ברירה. אבל היכא דהוה רע ויפה לכל ליכא למידק משם ואיכא למימר דהיכא דיכול לחלוק הן ברע והן ביפה והוא וותר לו וחלק רע כנגד יפה הוה כמוכר לו לכו"ע. ולפי"ז הא דרב ענן דפליג על ר"א בט' כנגד י' לא למד ממשנה זו אלא היא סברא חיצונה דס"ל לרב ענן כיון דא"א לחלוק רק ט' כנגד י' יכול לכופו לחלוק זה כנגד זה לכך אמרינן ברירה ור"א סבירא ליה דאינו יכול לכופו לחלוק זה כנגד זה כיון דהם רע כנגד יפה הוה כשני מינים לכך לא אמרינן בזה ברירה. אבל לא למדו שניהם ממשנה זו כלל

מ"מ מדברי הירושלמי שהבאתי למעלה (שם) דהביא ר' זעירא ראיה לדברי ר"י ויאות אלו חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה והי' שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא אומר לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין. ופירשתי שם דמאי דפסיקא לי' לר"ז דאסור משום דהוא מפרש המתני' דאסור לומר טול אתה לח ואני יבש. דלח היינו מוכשרין ויבש היינו שאינם מוכשרין. א"כ שמעינן להדיא דאף בכה"ג מיקרי רע ויפה דאף שאצל ע"ה היורש אינם גרועים החטים מפני שהם מוכשרין מ"מ הם גרועין דאולי ירצה למכור לחבר וע"כ ימכור לו בפחות משום דלא חזי לחבר בימי טהרה, וס"ל לר"ז כר"א דבכורות דרע ויפה הוי כשני מינים. מ"מ ס"ל לרש"י ז"ל בחגיגה דדוקא לח ויבש ממש הוא דאסור אבל פירות שהוכשרו כנגד שלא הוכשרו מותר ומפרש המתני' דלא כהירושלמי משום דהוכיח מהגירסא דגמרא דידן דמעיקרא תני טול אתה לח ואני יבש ואח"כ תני טול אתה חטים ואני שעורין ע"כ פירושו לח ויבש ממש כמשפ"ל. א"כ מוכח להדיא דאף היכא דחזי לחלוק היפות והרעות לשנים מ"מ אם חלקו יפות כנגד רעות אמרינן ברירה לרב ענן דקיי"ל כוותי' לרוב הפוסקים דזה אין סברא לומר כלל דבהא גופא פליגי הירושלמי עם הגמרא דידן אי פירות שהוכשרו נגד שלא הוכשרו מיקרי רע ויפה או לא. אלא מסתברא דלכו"ע פירות שהוכשרו נגד שלא הוכשרו מיקרי רע כנגד יפה. אלא דפליגי בפירושא דמתניתין בפלוגתא דרב ענן ור"א אי רע ויפה מיקרי שני מינים או לא. וע"כ צ"ל דאע"ג דמצי להקפיד ולחלוק היפות והרעות לשנים מ"מ אם לא הקפיד וחלקו יפות כנגד רעות אמרינן ברירה משום דזהו דרך חלוקה שלא להקפיד ע"ז כיון דחולקין עפ"י שומא ודוקא בתרי מינים ממש לא אמרינן ברירה. ואין לדחות דהא דס"ל לר"ז בירושלמי דאסור לומר טול אתה המוכשרין ואני אטול שאינם מוכשרין לא משום דמיקרי רע ויפה אלא משום דהתם איירי לר"י ור"י הא ס"ל דאין ברירה אף במין אחד. אבל ז"א דא"כ אמאי מותר לומר טול אתה חטים שבמקום פ' ואני שבמקום פ' כיון דאין ברירה ובאמת התוס' בחגיגה שם ד"ה חבר כו' הקשה על ר"י ממשנה זו וכתבו דהא מהמשנה מוכח כיון דמותר בחד מינא לומר טול אתה כו' אלמא דאמרינן ברירה והאיך סובר ר"י דאחין שחלקו לקוחות הן ולא אמרינן ברירה. ותירצו ומיהו דמצינו בכמה סתמי דמשנה דס"ל דאין ברירה וס"ל דלא כהך משנה אבל דבריהם תמוהים מירושלמי הנ"ל דהא מוכח מר"ז דהביא ראי' לר"י מהך משנה דגם ר"י ס"ל כמשנה זו ודוקא לומר טול אתה מוכשרין ואני שאינו מוכשרין הוא דאסור לר"י אבל במין אחד ממש גם לר"י מותר

אלא ע"כ צריך לישב דברי הירושלמי עפ"י דברי התוס' דגיטין סוף פ' השולח דס"ל דהא דעובד כוכבים וישראל שלקחו שדה בשותפות דטבל וחולין מעורבין זה בזה למ"ד דלא אמרינן ברירה הוא זה רק מטעם ספק דאולי הגיע להישראל חלק העובד כוכבים ולעובד כוכבים חלק הישראל ולקמן נבאר שיטתם באריכות בס"ד] ולשיטתם א"ש הא דמודה ר"י דבדמאי בחד מינא שרי לומר טול אתה חטים שבמקום פ' כו'. משום דהא כל האיסור שאסור למכור לע"ה דמאי הוא רק מטעם ספק דאולי אינם מעושרים הם ומכשילו באיסור א"כ מותר בחד מינא מטעם ס"ס חדא דאולי אינו מוכר לו כלל ולע"ה הגיע חלקו ממש. ואת"ל דלא הגיע לו חלקו והגיע לו חלק החבר אולי מעושרים הם ואינו מכשילו כלל. משו"ה דוקא בתרי מיני הוא דאסור אפי' בדמאי משום דזה הוה מוכר לו בודאי דהא בתרי מיני לא שייך למימר דאולי הגיע לו חלקו ממש כיון דכל אח ואח יש לו חלק בכל מין ומין משעה שירשו. והם חלקו מין כנגד מין ע"כ הוה כמוכר לו מחצית מן המין שלו ואסור אפי' בדמאי. וכו"ע מודים דבתרי מיני אין ברירה לא מטעם ספק אלא מטעם ודאי (וזהו נ"מ לדינא לכמה דברים ואבאר לקמן בס"ד). ובזה יתיישב גם מה שפירשנו למעלה בדברי הירושלמי הנ"ל דכונת ר"י דהא דקאמר שם לא