מלבושי יום טוב חלק א קנז

וי"ל דודאי אם בא לחלוק בכל אחת ואחת חולקים אלא שאין פשוט יכול לומר נעשה ג' חלקים שווים בדמים ותטול א' כאן וא' כאן ואפי' אתי לעלוי' כנכסי דבר מריון לא צייתינן לי' לעולם דלשקול איהו חלק כא' ולשקול בכור חלק כשנים כו' ואלו ביבם מצי האיך לעלויי חדא ושקיל ליה בעלויי ושקיל יבם חלק כשנים רואין אותן כאלו אחיו קיים וזה מעלה עם שניהם אלא שאם בא ליטול חלקו בכל אחת הרשות בידו כיון שהן עדית וזבורית דחלוקה בשוה עדיפא בעלוי עכ"ל. והנה דברי הרמב"ן לתרץ דברי הרי"מ צריכין ישוב דהא אכתי לא מתרץ על הרי"מ דהא גם בהא דזבן ארעא אמצרא דבי נשיא פירש הרי"מ שהיה השדה הסמוכה לו עדית א"כ אכתי תקשה דאמאי ס"ל לרבה שמחמת שכופין על מדת סדום נוטלה לגמרי ודוחה את אחיו שלא ליטול חלקו מה שיש לו בעדית. אך זה איכא למימר משום דהא כל קושית הרמב"ן הוא מדברי רב יוסף גבי חדא אהאי נגרא וחדא אהאי נגרא דאמר דמשום דדילמא האי מידויל לכך חלוקה בתרווייהו עדיפא. א"כ כ"ש גבי עדית ובינונית. אבל רבה איכא למימר דס"ל דחולקין זה כנגד זה אפי' עדית ובינונית ולא אמרינן דחלוקה דתרווייהו עדיפא לכך היכא דסמוכה למיצר שלו נוטלה לגמרי משום דכופין על מ"ס. מ"מ עדיין לא נתיישב בזה דהא הרמב"ן גופא הביא לקמן דהרי"מ מפרש הא דאמר ר"י מעלינן כנכסי דבר מריון מ"מ אם אחיו רוצה ליתן רק כמו שהוא נותן ולא יותר נוטלה בעל המיצר א"כ קשה אמאי כיון דהוא פי' דזו השדה היא עדית האיך דוחה את אחיו מפני שהיא סמוכה למיצר שלו שלא ליטול חלקו בעדית מפני שאינו רוצה להעלות בדמים אלא ע"כ גם הכא מתרץ הרמב"ן דודאי אם היה רוצה אחיו שיטול חלקו בכל שדה ושדה ודאי היו שומעין לו רק מפני שגם אחיו לא רצה לחלוק בכל שדה ושדה אלא רוצה לשום שדה כנגד שדה ולהפיל גורל לכך ס"ל לרבה דנוטלה בעל המיצר בלא גורל אף שהיא עדית ואף שאחיו רוצה להעלות עליה מפני שהיא עדית וליטלה מ"מ ס"ל לרבה דנוטלה בעל המיצר. ור"י ס"ל כיון דרוצה אחיו לעלות עליה יכול ליטלה בלא גורל אבל אם אינו רוצה להעלות עליה אעפ"י שהיא עדית מ"מ כיון שאינו רוצה לחלוק בה אלא להפיל גורל גם ר"י מודה דנוטלה בעל המיצר בלא גורל והא דצריך קרא גבי בכור דנותן לו אחד מצרא אף שהאמצעית היא עדית. הא גם יבם נמי נותן לו אחד מצרא כיון שאחיו אינו רוצה לחלוק בכל שדה ושדה אלא להפיל גורל הא כתב הרמב"ן בתירוצו דאף אם אחיו רוצה להעלות כדי שיטול הבכור בשני מקומות נמי אין שומעין לו אבל גבי יבם שומעין לו כיון שהוא רוצה להעלות עד העדית דמים יותר דודאי נוטל היבם בשני מקומות

ומדברי הרי"מ הנ"ל מוכח דבשדות שוות אף שאחיו רוצה להעלות בדמים בעד השדה הסמוכה אין שומעין לו ונוטלה בעל המיצר כפי שומת ב"ד כיון שאין כאן טעם למה מעלה בדמים מוכח מלתא דזה מעלה בדמים כדי לדחות את בעל המיצר. ודלא כהסמ"ע בסי' קע"ה ס"ק י"ז דכתב על הא דאמרינן שם האחים שבאו לחלוק ואחד מהם מעלה בדמים נוטל בלא גורל וז"ל בזה גם הרמב"ם מודה ולא פליג על הרא"ש בס"א אלא כשרוצה להעלותו על מי שיש לו שדה בצדו ואינו אומר לו אני אקחנו באותו סך או קחהו אתה עכ"ל ולפע"ד נראה כמ"ש דלאו כו"ע מודים בדין זה כדמוכח מדברי הרי"מ הנ"ל דעלוי לא מהני אלא דוקא גבי עדית ואף שהרמב"ם ס"ל בזה דלא כרבו הרי"מ וס"ל כיון שהשדה הסמוכה היא עדית יכול לומר מעלינן אף בלא העלאת דמים מ"מ בשדות שוות לא מצינו דפליג על רבו בזה ועוד מוכח כן מדברי הרמב"ן בשיטת הרי"מ דהא דצריך הקרא לגלות גבי בכור שנוטל חלקו במקום אחד ולא בשני מקומות אף שאחיו רוצה להעלות בדמים בעד השדה האמצעית א"כ למה צריך הרי"מ לאוקמי שהשדה האמצעית היא עדית. נימא דצריך הקרא לגלות שאחיו לא מצי למדחי משום העלאת דמים בלבד אלא ע"כ דאם השדות שוות גם יבם נמי לא מצי למדחי שיטול בשני מקומות משום העלאת דמים לדברי הרי"מ. לכך צריך לאוקמי דהוא רוצה להעלות בדמים משום שחביבה עליו שהיא עדית מ"מ גלי הקרא דאינו יכול לדחותו משום דמחמת זה יטול בשני מקומות ובזה יסתלק מה שהשיג עליו אחד מן הראשונים הביא הש"מ בשם שיטה לא נודעה למי (ונראה שהוא מן הראשונים) וז"ל על מה שתירץ הרמב"ן ז"ל לדעת הר"י ן' מיגש ז"ל ולדידי לא מסתברי הכי דא"כ אמאי נקט הרב ז"ל בינונית ועדית ובינונית אפי' כולהו שוו איכא נמי נפקותא לענין בכור כו' יעו"ש ולפי מה שבארתי נ"ש דאם היו כולן שוות לא מהני עלוי לדחות אף את היבם שלא ליטול במקום אחד ודוקא היכא שמעלה מפני העדית ס"ל להר"י מיגש דמחמת זה יכול לדחות את היבם ליטול בשני מקומות. כל זה הוא שיטת הרמב"ן לתרץ דברי הרי"מ

אמנם השיטה הנ"ל המובא בש"מ פי' דברי הרי"מ כפשוטו וז"ל לפיכך נ"ל דבכולהו שוות ליכא נפקותא כלל לענין בכור דאף יבם נמי שקיל אחד מצרא מפני מ"ס כדאמרי בסמוך תרווייהו א' נגרא כו' לפי' פירשה הרב ז"ל באינם שוות ואין שומעין לפשוט לחלוק בכל שדה וכן נמי פשוט ופשוט שהניח להם אביהם עדית ובינונית שווים בדמים רחוקים זו מזו. כופין זה את זה לחלוק בגורל ויקח כ"א א' ואם אמר בעיני למפלג בתרווייהו אין שומעין לו והיינו דקאמר תלמודא וחלק פשוט יהבי' לי' אחד מצרא והא דאמרינן בסמוך תרתי ארעתי אחד נגרא כו' התם בסמוכות זו אצל זו ואע"ג דפליגי בתרווייהו ה"ל חלוקה דכל חד ביחד לפי' שומעין לו כנ"ל עכ"ל. וכן הוא דעת הר"מ בדעת הרמב"ם והרי"מ רבו דכתב בה' שכנים פי"ב ה"ב וז"ל לדעת המחבר ז"ל הכונה שאפי' אין השדה כולה שוה וכגון שהי' בה שני חלקים בינונית והחלק האמצעי עדית שא"א לו לבכור שיטול כל חלקו כאחד אא"כ כל העדית שלו ה"ז נוטלו ובשומת דמים וכן פי' רבו ז"ל ולדעת שאר המפרשים דוקא כשהכל שוה הא לאו הכי חולקין כל אחד בעדית וכל א' בבינונית והבכור נוטל בכל א' שני חלקים ביחד וכן פירשו ז"ל עכ"ל והנה המעיין היטיב בדברי הרמב"ם יראה להדיא שצדקו דברי הה"מ בדברי הרמב"ם ז"ל ונראה שגם הוא מפרש דברי הרי"מ רבו כפשוטו וכפי השיטה הנ"ל דלא כהרמב"ן ז"ל. דעיקר מה שדחק הרמב"ן לפרש דברי הרי"מ דהכא מיירי שגם הפשוט אינו רוצה לחלוק בכל שדה ושדה לכך נוטל הבכור את העדית. משום דהרמב"ן הוכיח מדברי הגמרא דהשתא משום דהאי מידויל והאי לא מידויל אמרינן דחולקין בכל שדה ושדה כ"ש היכא שאחת מהן עדית דודאי חולקין בכל שדה ושדה אבל הרמב"ם ע"כ מפרש שם דברי הגמרא הא דקאמר תרי ארעתי אתרי נגרי דפלוגתא דרבה ור"י קאי נמי אדאחד הי' לו שדה אצל אחת מהן כדפירש"י והוא רוצה ליטול אותה הסמוכה לשדהו בלא גורל ופירש"י דמפרש הא דקאמר רב יוסף זמנין האי מידויל והאי לא מידויל לכך חולקים לשתים לא ס"ל להרמב"ם אלא מפרש דאין יכול ליטלה בלא גורל משום האי טענה וא"כ היה קשה להרמב"ם דאמאי קאמר ר"י זימנין האי מידויל והאי לא מידויל כיון דלא ידעי הי מידויל ליכא טענה ועלויי הך אמצרי' טפי מאידך כמו שהקשה הרמב"ן על פי' זה לכך פי' הרמב"ם דהני תרי נגרי לא היו שווים והסמוכה לשדהו היתה קרובה להנהר ביותר וכעין עובדא הראשונה דפליגי רבה ור"י דמיירי שהסמוכה למיצר היתה טובה ביותר לפי שיטת הרי"מ והרמב"ם ז"ל ומשו"ה קאמר דזמנין האי מידויל והאי לא מידייל שאינו מחוייב ליתן לו הקרובה לנהר ביותר בלא גורל ומזה יצא להרמב"ם מה דהביא שם אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב או קרוב לנהר יותר כו' ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו אלא נוטל בגורל היינו עובדא קמייתא ועובדא בתרייתא דפליגי רבה ור"י [ועיין במהרשד"ם חו"מ סי' תס"ג וט"ז סי' קע"ד ס"ד ועיין לח"מ שם והשיג על הב"י שגם הם ביארו ששיטת הרמב"ם הוא כן] ולפ"ז לא קשה כלל קושית הרמב"ן שהקשה על הרי"מ דהשתא משום דזמנין האי מידויל והאי לא