מלבושי יום טוב חלק א קנו

היפה בדמים דזה א"א לומר רק היכא דנותן הברירה לאחיו בתורת גאא"ג אבל אין שייך בזה טענה שנחלוק עפ"י גורל ומי שיזכה היפה שבהם יתן לחבירו הדמים ששוה היפה יותר דאולי אין לו דמים וע"כ צריך לבא בטענת גאא"ג אבל היכא דאפשר להעלות בקרקע כנגד היפה דהיינו שהקרקע של זבורית יפה בדמים כנגד העדית או הבינונית ודאי דיכול לכופו (לדברי הרמ"ה והר"י כיון דס"ל דחשיב כחד מינא) לחלוק עפ"י גורל אם אין בכדי חלוקה בכל או"א בפ"ע וצריך לחלוק דוקא שדה כנגד שדה

אך עלה בדעתי דאולי איכא למימר איפכא דאף הרמב"ן דס"ל דרע ויפה מיקרי שני מינים הוא דוקא לענין זה כיון שאין דמיהם שווים ורוצה לעשות גאא"ג על יתר הדמים שאחת שוה יותר מחברתה בזה. ס"ל להרמב"ן דלא אמרינן גאא"ג וכ"ש דאינו יכול לכופו לחלוק ע"פ גורל אבל היכא דדמיהם שווים ואינו מבקש דמים מחבירו אע"ג שאחת גרועה מחברתה ודאי דיכול לכופו לחלוק עפ"י גורל אע"פ שלאחד יגיע לו עדית ולאחד בינונית או זבורית מ"מ אין יכול לעכב ע"ז שלא לחלוק עפ"י גורל שדה כנגד שדה אע"ג דקפיד רחמנא לענין נזקין דדוקא בעדית מ"מ לענין לכופו לחלק ע"פ הגורל אין יכול לעכב ע"י כיון דאין בכל שדה ושדה בפ"ע דין חלוקה לכל או"א א"כ מוכרחין הם לחלק שדה כנגד שדה אבל מצאתי בריב"ש סי' רכ"ז דכתב וז"ל איברא שרוב הבתים אין בהם דין חלוקה לפי שרוב הבתים אינם שווים כו' לפי שתשמישו של זה אינו כתשמישו של זה כו' ואין צריך לומר לדעת הרמב"ן זה דכתב דרע ויפה כשני מינים הם ואפי' אם יהיה דמיהן שווים שאין חולקין זה כנגד זה כו' עכ"ל א"כ מפרש להדיא דברי הרמב"ן דהוי כשני מינים ממש ואינו יכול לכופו לחלוק זה כנגד זה אפי' עפ"י גורל והוה כשדה וכרם דאף שאין בכדי חלוקה לכל או"א אין יכול לכופו לחלק זה כנגד זה ולאחר העיון נראה דגם מדברי הטור גופא מוכח דלדברי הרמב"ן אין חולקין רע כנגד יפה אף שדמיהן שווים. דהא הביא שם וז"ל וכן כתב הר' יונה דאם יש להם עדית וזבורית כו' יכול לומר לו טול אתה מהעדית בשומא כדי שווי הזבורית ומה שישאר מן העדית יותר על שווי הזבורית אני אטלנה ואתן לך דמים אף שאין בו שעור או אתה תעשה כן עכ"ל ונראה מדברי העור שם דהרמב"ן פליג גם על דין דהר"י נמי וא"כ אף שאינו מבקש דמים מחבירו נמי אינו יכול לומר טול אתה יפה ואני הרע אלמא דס"ל דלדברי הרמב"ן כיון דכתב דזה הוי כשני מינים א"כ אין יכול לחלוק יפה כנגד רע אף שדמיהם שווים כדברי הריב"ש ז"ל והנה דעת הרשב"א מבואר בש"מ בשיטה דגאא"ג דהוא ס"ל כדברי הרמב"ן דרע ויפה הוי כשני מינים יעו"ש

א"כ לפי דעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל דרע ויפה הוי כשני מינים ממש ואינו יכול לכוף לחבירו לחלוק זה כנגד זה ע"י גאא"ג ואף שדמיהן שווים אינו יכול לכוף לחבירו לחלוק ע"י גורל נראה ברור לפ"ד דאם אחד נתרצה לחבירו לחלוק זה כנגד זה הוה כמוכר לו א"כ הוה כמו חלקו מין כנגד מין כיון שאינו יכול לכוף לחבירו לחלוק זה כנגד זה לכך כו"ע מודים בזה דלא אמרינן ברירה משום דזה שנתרצה לו לחלוק מין כנגד מין הוה כמוכר לו חלקו מה שיש לו במין אחר כמו כן ברע כנגד יפה אף בט' כנגד י' שא"א לחלוק בענין אחר נמי לא אמרינן ברירה משום דהוה כשני מינים וזהו דעת ר"א בבכורות והם פסקו כוותי' אמנם הרמ"ה והר"י דס"ל דרע ויפה הוה כמין אחד ויכול לכוף לחבירו לחלוק עפ"י גאא"ג אם אין דמיהן שווין וה"ה ע"פ גורל אם דמיהן שווים ולפ"ד ודאי דאמרינן ברירה דהוברר הדבר למפרע שזהו חלקו שהיה מגיע לו משעה הראשונה כיון שעומד לחלוק כך ויכול לכופו לחלוק או ע"פ גורל אם דמיהן שווין או ע"פ גאא"ג אם אין דמיהן שווים. וזהו דעת רב ענן בבכורות דנקט דוקא שני מינים אבל ברע ויפה ס"ל דאמרינן ברירה והם פסקו כוותי' משום דסוגית הגמרא דחגיגה אזלי כוותיה כמשפ"ל בסי' א' אך מ"מ מבואר בדברי הר"י בש"מ שאם יש עדית ובינונית ויש בכדי חלוקה בכל שדה ושדה אינו יכול לכופו לחלוק שדה כנגד שדה אלא חולקין בכל שדה ושדה דס"ל דמעיקר הדין צריך לחלוק בכל שדה ושדה אלא משום דכופין על מדת סדום חולקין שדה כנגד שדה. וזה דוקא כששניהם שווים אבל לא כשאחת יפה מחברתה א"כ אין זה מדת סדום וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל: סימן ג

אמנם דעת הרמב"ם הוא דרע ויפה הוה כחד מינא ממש וכופין לחלוק שדה כנגד שדה אף שיש בכדי חלוקה בכל שדה ושדה וכן לפ"ד דעת הר"י מיגש רבו ז"ל כאשר אבאר בס"ד

הנה על הא דאמרינן בב"ב (י"ב:) אמר ר"ה בדר"י פשיטא חלק בכור וחלק פשוט יהבינן ליה אחד מצרא יבם מאי כו' פי' הר"י מיגש וז"ל ואע"ג דלא שוה חולקי אהדדי שיימינן להו בארעא ושקיל פי שנים בה במקום אחד כגון שיש שדה אחת עדית בין ארבע שדות של זבורית דאי יהבינן להו אחד מצרא לעולם שקיל לעדית הילכך שמין בקרקע ונוטל אותה שדה של זבורית ובעדית הסמוכה לה עד כדי דמי פי שנים של שדות המגיעות לחלק אחיו וכן אם הי' להן שתי שדות עדית ובינונית במקום אחד ובינונית אחרת במקום אחר נוטל בכור שתים שבמקום אחר שהן פי שנים בדמים של אחרת כו' עכ"ל וכן פי' דהפלוגתא דרבה ורב יוסף גבי ההוא דזבין ארעא אמצרא דבי נשיא דהי' השדה הסמוכה למיצר שלו עדית. מ"מ ס"ל לרבה דכופין אותו על מדת סדום ונוטלה כיון שנוטל אותה עפ"י שומא ורב יוסף ס"ל כיון דזו השדה היא טובה מחברתה יכול לומר לו מעלינן כנכסי דבר מריון וס"ל דבשדות שוות לא הוה פליג רב יוסף וכן פסק הרמב"ם להדיא ריש פי"ב מה' שכנים דאם אמר אחד תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לצד שדה שלי שומעין לו ואפשר לומר דמה דפי' הרי"מ והרמב"ם דלא כשארי מפרשים דס"ל דאף בשדות שוות יכול לומר מעלינן כנכסי דבר מריון והם ס"ל דבשדות שוות כו"ע מודים דכופין על מדת סדום. יצא להם זאת מן המשנה דדמאי פ"ו מ"ח דתנן התם שנים שקבלו את השדה באריסות או שירשו או שנשתתפו יכול לומר טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פ' ואני יין שבמקום פ' אבל לא יאמר טול אתה חטים ואני שעורין אתה יין ואני שמן ופי' הרמב"ם בפי' המשנה דלא מיירי הכא מאיסור והיתר אלא לענין דינא קאמר דאם ב' מינים מן החטים ומן היין שווים ואין ביניהם שום חילוף ושינוי אז יש רשות לא' מהם לומר לחבירו אחר שיין זה כמו יין ההוא וזה קרוב למקומי ושלך קרוב למקומך קח אתה היין שיש שם ואני אקח זה ואל תטריחני ליקח מן הרחוק ולשאת לביתי ואין חבירו יכול לעכב עליו דכגון זה כופין על מדת סדום עכת"ד. ואף שעל הרמב"ם עצמו ק"ק ליתן טעם זה מפני שבחיבורו ה' מעשר פ"ו הי"ד נראה שחזר מזה הפי' מ"מ על הרי"מ נ"ל דודאי אפשר לומר דמזה יצא לו לכך פי' כל הסוגיא דמיירי דשדה הסמוכה לשדהו היתה טובה באיזה דבר

והרמב"ן בחידושיו הקשה על דברי הר"י מיגש הללו וכתב וז"ל וקשה לי דהא אמרינן בסמוך חדא אהאי נגרא וחדא אהאי נגרא זימנין דהאי מידויל והא לא מידויל כלומר וחלוקה בתרווייהו עדיפא לי אלמא אפי' בחד חלוקה פלגי' לי' בשני מקומות והילכך אפי' בבכור דין הוא שיטול בעדית פי שנים בה ובינונית פי שנים בה ואפי' יבם דינו ליטול כן שאלו הי' אחיו קיים נוטל היה בעדית אף זה לא יטול חלקו בה כו'