מלבושי יום טוב חלק א קנה

[עיין ברמב"ם בה' מעשה הקרבנות פ"א הי"ד ודבריו צ"ע עיין מ"ל שם מ"מ במנחות (ק"ז) מוכח קצת כדבריו] וכיון דנשתנה שמו ונשתנה דינו לענין קרבן נעשה שינוי בידו וקנאו דאז הוא מיקרי מין אחר א"כ ה"ה לענין ברירה נמי מיקרי מין אחר. וכיון דחלקו גדיים כנגד תיישים הוי כחלקו שני מינים מין זה כנגד מין אחר לכך לא אמרינן בזה ברירה אבל ברע כנגד יפה ס"ל לרב ענן כיון דזה הוה מין אחד ממש אמרינן בזה ברירה

עוד נ"ל לבאר, דפלוגתא דרב ענן ור"א ברע ויפה אי הוה כחד מינא יצא להם זאת משום דפליגי בפירושו דמתני' דדמאי דהובא בחגיגה הנ"ל דעל הא דאיתא שם דיכול לומר לו טול אתה חטים שבמקום פ' ואני אטול חטים שבמקום פלוני פירש"י שם דיכול לומר לו עול אתה חטים שבמקום פ' דיודע בהן שהוכשרו ואני אטול חטים שבמקום פ' שיודע שלא הוכשרו אבל הרע"ב כתב להדיא על הא דלא יאמר לו טול אתה לח ואני אטול יבש פי' אבל לא יאמר לו עול אתה לח שהוכשר לקבל טומאה ואני היבש שלא הוכשר לקבל טומאה לפי שאסור לחבר למכור לע"ה לח ויבש ונראה דע"כ רש"י מפרש לח ויבש דלא כהרע"ב אלא לח הוא יין ושמן ויבש הוא תבואה אבל הוכשר כנגד לא הוכשר מותר לומר לו כיון דזה הוא חד מינא אע"ג דזה הוא רע כנגד יפה דפירות שהוכשרו לא חזו לחבר אלא בימי טומאתו א"כ הן רעות נגד פירות שלא הוכשרו וכן מפרש רב ענן המתני' ע"כ ס"ל דדוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה אבל רע כנגד יפה הוה כחד מינא אבל ר"א מפרש לח ויבש כפי' הרע"ב דלח היינו שהוכשרו ויבש הוא שלא הוכשרו מ"מ אסור לומר לו טול אתה לח ואני אטול יבש משום דברע כנגד יפה נמי לא אמרינן ברירה ע"כ סובר דאפי' חלקו ע' כנגד י' נמי לא אמרינן ברירה

ובזה נ"ל לישב שינוי הגרסאות שנמצאו במשנה דדמאי הנ"ל דבגמרא דידן הגירסא במשנה הנ"ל אבל לא יאמר לו עול אתה לח ואני יבש טול אתה חטים ואני שעורים ובסדר המשנה דירושלמי הגירסא להיפך אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה לח ואני יבש וכבר עמד בזה הגאון בעל טו"א ולפי מה שבארתי נראה דזה תלוי בפלוגתא דהני אמוראי אם רע ויפה הוי שני מינים וכפי מה שבארתי דפליגי בפי' דמתני' מה הן לח ויבש דלפי מאי דמפרשינן דלח היינו שהוכשרו ויבש שלא הוכשרו ע"כ צריך לגרוס כהגירסא דסדר המשנה מתחילה קתני שני מינים ממש ואח"כ אשמעינן דאפי' אינו שני מינים ממש כגון רע ויפה נמי לא אמרינן ברירה אבל למ"ד דרע ויפה לא הוי שני מינים ע"כ צריך לפרש דלח היינו יין ושמן ויבש היינו תבואה. ע"כ צריך לגרום כגירסת הגמרא דידן שבתחילה קתני שני מינים רחוקים זה מזה והדר תני חד מינא תבואה כיון דהם שני מינים כגון חטים ושעורים לא אמרינן ברירה ולפי"ז יובן היטיב דברי הירושלמי דמאי פ"ו ה"ז דאיתא שם ישראל וא"י שקנו ביתו של א"י והי' שם יין נסך וע"ז ומעות לא יאמר לו טול אתה י"נ וע"ז ואני מעות א"ר יוחנן לא סוף דבר י"נ וע"ז ומעות אלא אפי' היה שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי וא' שאינו עשוי כמין דלופקי לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי אמר ר' זעירא ויאות אלו חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה והיה שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין שמא אומר לו עול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינו מוכשרין ע"כ. והנה הבעל פ"מ דחק הרבה בפירושו יעו"ש ודבריו אינם נכונים כלל אבל לפי מה שבארתי כונת הירושלמי הוא פשוט לא סוף דבר י"נ וע"ז ומעות דהוי שני מינים רחוקים זמ"ז ובזה ודאי לא אמרינן ברירה אלא אפי' שני צלמין ואחד עשוי כמין דלופקי ואין בו חשש ע"ז ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי ויש בו חשש ע"ז ואע"ג דשניהם עשוין כמין צלמין והוה כמין אחד מ"מ לא אמרינן בזה ברירה ואמר ר' זעירא ויאות שזה שמעינן מפירות מוכשרין ושאינו מוכשרין דאסור לומר טול אתה לח ואני יבש שמעינן דגם ברע ויפה נמי לא אמרינן ברירה וכ"ש כה"ג דלא אמרינן ברירה. אך מה שצריך לבאר עוד בזה דהא ר' יוחנן ס"ל דאף במין אחד ממש לא אמרינן ברירה אבאר לקמן בס"ד

ונפלאתי על הגאון בעל טו"א דהקשה שם על פירש"י וכתב וז"ל אי חטים שבמקום פ' לענין הכשר מיירי שאלו הוכשרו ואלו לא היינו סיפא עול אתה לח ואני יבש דלח היינו שהוכשרו ויבש לא ועוד דא"כ קשיא רישא אסיפא דברישא תני דיכול לומר לו עול אתה חטים כו' דהיינו הוכשר ולא הוכשר ובסיפא בלח ויבש אין יכול לומר כן כו' עכ"ל ותמוה בעיני האיך לא הרגיש הגאון הנ"ל דרש"י מפרש לח היינו יין ושמן ויבש היינו תבואה וכמש"פ. דהא על הא דאיתא שם בברייתא ותני עלה אותו חבר שורף את הלח ומניח את היבש פירש"י להדיא אם כהן הוא ויש שמן לתרומה מדליק לו נרות. א"כ הרי פי' להדיא דלח היינו יין ושמן ולא תבואה שהוכשרו. ועוד קשה לי דהא מדברי רב ששת שם מוכח להדיא דמפרש דלח היינו יין ושמן ופליג על הירושלמי דמפרש דלח היינו שהוכשרו דהא מביא שם ראי' מהברייתא הנ"ל מדשורף את הלח ולא מניחו לגת הבאה אלמא דלא מהני ואי מפרש דלח היינו תבואה שהוכשרו א"כ מאי שייך בזה יניחנו לגת הבאה אלא ע"כ צ"ל דמפרש דלח היינו יין ושמן וכן ע"כ מפרש רב ענן דבכורות וכפי מה שבארתי מהגירסא דידן דלא יאמר לו טול אתה לח ואני יבש מקודם דלא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים דחקם לפרש כן גם מה שהקשה הגאון הנ"ל שם דא"כ סיפא דקתני טול אתה יין שבמקום פ' ואני יין שבמקום פלוני מא"ל הא ביין לא שייך הכשר וא"כ ב' היינות טמאין הן. לפע"ד יש לתרץ דמיירי שיודע שיין שבמקום פ' הוא נעשה ע"י חבר. והחבר שמרם בטהרה: סימן ב

ומאחר שבארנו דברע ויפה פליגי אמוראי בזה אי מיקרי זה תרי מיני לענין ברירה אי לא צריכין אנו לבאר האיך דעת הראשונים מסכימים לפסק הלכה בזה

הנה הטור בסי' קע"א כתב וז"ל וב' דברים שתשמישן שוים ודמיהם שוים ואין בשום א' כדין חלוקה בהא ודאי חולקים אחד כנגד חבירו בגוד או אגוד אבל אם אין דמיהן שווין כתב הרמב"ן דאין אומרים גוד או אגוד אע"פ שתשמישן שווים דיפה ורע כב' מינים דמי והרמ"ה כתב כיון שתשמישן שווים אע"פ שאין דמיהן שווים יש בו גוד או אגוד בין אם יאמר לו כל מי שיקח המעולה יוסיף לחבירו דמים לפי שומא בין אם יאמר שיקח איזה מהן שירצה בלא תוספת דמים וכן כתב הר"י כו' עכ"ל ולפ"ד נראה דהרמב"ן והרמ"ה והר"י פליגי בזה אם רע ויפה מקרי שני מינים לחלוק עפ"י שומא זה כנגד זה. דהרמב"ן ס"ל דאין חולקין עפ"י שומא זה כנגד זה לכך ס"ל דגם גוד או אגוד לא אמרינן והרמ"ה והר"י ס"ל דזה הוה כחד מינא לענין לחלוק עפ"י שומא זה כנגד זה לכך סבירא ליה דאמרינן גוד או אגוד ולכאורה איכא למימר דאף הרמ"ה והר"י דס"ל דאמרינן גאא"ג בזה גם ברע כנגד יפה מ"מ מודים דאין חולקין זה כנגד זה עפ"י שומא ולהטיל גורל דדוקא גבי גוד או אגוד דכיון דנותן הברירה לאחיו שיטול מה שירצה ואם יטול היפה יוסיף הדמים כנגד הרע אז ודאי יכול לכופו לחלוק עמו רע כנגד יפה אבל זה אין יכול לכופו לאחיו שישומו רע כנגד היפה ויטילו גורל ביניהם שמי שיזכה ביפה יתן הוא לחבירו הדמים ששוה היפה יותר דיכול לטעון דאולי יזכה חבירו עפ"י גודל היפה שבהן

אבל לאחר העיון נראה דז"א דע"כ לא קאמר הרמ"ה דצריך ליתן הברירה לאחיו דוקא היכא דצריך לעלות כנגד