מלבושי יום טוב חלק א קנד

לקיים כפי מה שהתנה ע"י דרך רחוקה וכ"ז שלא בא ע"י דו רחוקה מיקרי עדיין שלא קיים כפי התנאי שהתנה א"כ זה לא מיקרי תנאי שמתקיים בע"כ ויכולין לבטלו שניהם אפי' לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א והה"מ ז"ל ואף שלכאורה עלה בדעתי שמדברי הרב בעל מכ"א בש"ז ספ"ה שכתב שם וז"ל המגרש ע"מ אם לא יתראה ליום נועד הוי תנאי המתקיים בע"כ כמו אם מתי שכתב הרמב"ן ז"ל דמשום שמתקיים בע"כ אינו יכול לבטל הגט אפי' בהסכמת האשה. מורי הר"ם ח"ב סי' נ"א יע"ש עכ"ל. יש ללמוד כדברי הרב דוויעטקא דהא ע"כ לכך ס"ל להר"ם דזה הוה תנאי שמתקיים בע"כ הוא מטעם המהראנ"ח הנ"ל כיון שהתנה אם לא יתראה ליום נועד ואין בידו לקיים התנאי קודם שיבוא הזמן א"כ חיישינן שמא ימות מקודם ולא יתקיים התנאי בע"כ ולכך מיקרי זאת תנאי המתקיים בע"כ אף שעתה לא מת ויש בידו לקיימו לזמן הנועד מ"מ אם בטלו קודם הזמן אינו מבוטל כיון שהתנה גם טל דבר שאין בידו לקיימו א"כ לפי זה לא מהני בטול מדעת שניהם אלא אם התנה על דבר שבודאי בידו לקיימו או לבטלו אבל לאחר העיון בדברי המהראנ"ח [כי תשובת הר"מ אין בידי] ראיתי דז"א דע"כ לא קאמר המהראנ"ח דאין בידם לבטלו אלא אם ימות קודם הזמן ולכך החמיר המהראנ"ח בנ"ד שהיה רוצה הכהן לבטל הגט קודם הזמן ולדור עמה וקאמר המהראנ"ח דחיישינן שמא ימות קודם הזמן א"כ הוה אז תנאי המתקיים בע"כ א"כ עביד איסורא הכהן שדר עמה למפרע דאם ימות הא לא נתבטל הגט למפרע. אבל ודאי אם לא מת קודם הזמן ובטלו תוך הזמן הגט בטל אף שהתנאי היה רק על זמן מיוחד אף לדעת המהראנ"ח כיון דאז היה התנאי בידו לקיימו או לבטלו וגם בלא"ה הביא הגאון בטל דברי אמת שהמהרי"ט ותלמידו מהר"ח אלגזי חלקו על דברי המהראנ"ח הללו יעו"ש. הכלל מה שיצא לנו מכל דברינו אלה דהאשה הזאת מותרת לבעלה: כה דברי יו"ט ליפמאן הכהן: קונטרס בדיני ברירה סימן א

שאלה ישראל ואינו ישראל שקנו חטים בשותפות והיה בהן יפות ורעות והיפות שבהן אסורין משום חמץ מפני שהיו מכובסין במים. והישראל לא מכר את חלקו שיש לו בהם קודם הפסח מפני שהיה סבר כיון שהם מונחין ת"י הא"י ע"כ אין צריך למוכרן. ועתה אחר הפסח בא הישראל לשאל אחר שנתודע לו שלא עשה כדין מה שלא מכר אם מותר לומר להא"י טול חלקך עפ"י שומא מן היפות שבהן ואני אטול עפ"י שומא כנגדן מן הרעות שבהן

תשובה הנה הדין פשוט באחרונים דאם ישראל וא"י הי' להם חמץ בשותפות ומונח מחצה ת"י הישראל ומחצה ת"י א"י והישראל מכר את החמץ שת"י קודם הפסח כדין ואת החלק שיש לו בהחמץ שת"י הא"י לא מכר מותר הישראל לומר להא"י אחר הפסח טול אתה החמץ שת"י ואני אטול החמץ שת"י ומותרין שני החלקים מטעם דבדרבנן אמרינן דיש ברירה והא חמץ שעבר עליו הפסח הוא רק מדרבנן בלבד ע"כ אמרינן הוברר הדבר למפרע שהחמץ שת"י הישראל שייך לו מעיקרא והא הוא נמכר לא"י קודם הפסח והחמץ שת"י הא"י שייך להא"י למפרע א"כ לא עבר עליו הישראל בב"י וא"כ בנ"ד נמי לכאורה הדבר פשוט שיכול הישראל לומר להא"י טול אתה חלקך עפ"י שומא מהחטים היפות ואני אטול כנגדן עפ"י שומא מהחטים הרעות שאין בהם חשש חימוץ ומותר זאת מטעם ברירה שהוברר הדבר למפרע שהחטין החמוצין הן של הא"י מעיקרא

אבל לאחר העיון נראה דדין זה צ"ע טובא. דהא זה ודאי דבשני מינים לא אמרינן ברירה כדאיתא להדיא בחגיגה (כ"ה:) חבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה יכול לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני כו' אבל לא יאמר לו טול אתה לח ואני יבש טול אתה חטים ואני שעורים ופירש"י יכול לומר לו טול אתה חטים במקום פ' שיודע בהן שהוכשרו ואני אטול חטים במקום פ' שיודע שלא הוכשרו דכיון דחד מינא הם אמרינן דיש ברירה שאלו הן חלקו של זה ואלו הן חלקו של זה ולא החליף לו חבר לע"ה חלקו שבטמאין בשביל חלקו של ע"ה בטהורין. אבל בשני מינים אין לומר ברירה דכשמת אביהם נפל חלק לזה וחלק לזה בכל המינים ונמצא חבר זה מחליפה לו ועובר בלפני עור לא תתן מכשול עכ"ל א"כ בנ"ד דלא הוי שני מינים ממש אלא רע ויפה צריך לברר אם זה הוה כשני מינים ממש ולא אמרינן בזה ברירה או לא ולא מצאתי שום גלוי לדין זה בכל האחרונים

וראיתי לבאר שנראה דבזה פליגי אמוראי בבכורות (נ"ו:) דאיתא שם אמר רב ענן לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך. ור"נ אמר אפי' חלקו גדיים כנגד גדיים כו' אין אומרים זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור' אלעזר אומר לא שנו אלא שחלקו ט' כנגד י' וי' כנגד ט' אבל חלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור' יוחנן אמר אפי' חלקו ט' כנגד ט' כו' אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ע"כ והנה רש"י פי' שם דר"א ור"י פליגי בפלוגתא דרב ענן ור"נ אי אמרינן ברירה אי לא מ"מ קשה על שינוי הלשון דרב ענן נקט גדיים כנגד תיישים ור"א נקט ט' כנגד י'. ט"כ נראה דר"א ורב ענן פליגי אהדדי אע"ג דתרווייהו ס"ל דבחד מינא אמרינן ברירה ובתרי מינא לא אמרינן ברירה מ"מ ר"א ס"ל דאף ברע כנגד יפה הוה כתרי מינא כדאמר שם להדיא דאפי' חלקו ט' כנגד י' נמי לא אמרינן ברירה אבל רב ענן ס"ל דדוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה אבל רע כנגד יפה הוה כחד מינא והנה בביצה (ל"ט:) הובא שם דברי רב ענן בזה הלשון לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד טלאים כו' וזה ודאי הוי תרי מינים דחלקו עזים כנגד כבשים ואפי' לפי מה דאיתא בבכורות בלישנא דרב ענן לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים כו' וזה הוא מין אחד שבעודו בקטנותו נקרא גדי ולאחר שהזקין נקרא תיש מ"מ כיון שנעשה תיש הוא מיקרי מין אחר לכל מילי וכדאמרינן בב"ק (ס"ה:) גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאה כו'. וע"כ משום כיון דנעשה איל או שור הוא עתה מין אחר ולא המין הראשון לכך קנאו [ועיין ביש"ש שם מה שהשיג על הטור. ויש לישב דברי הטור אך אין כאן המקום להאריך בזה] ונראה לי דה"ה גדי ונעשה תיש דנעשה שינוי בידו וקנאו דהכלל נראה לי בזה דכל היכא דחזינן דנשתנה שמו והקפידה התורה בזה לענין קרבן כמו בכבש הקפידה התורה דאינו מיקרי כבש או כבשה רק תוך שנתו וכן גבי עגל רק תוך שנתו מיקרי עגל וכן גבי גדי דוקא תוך שנתו מיקרי ודי או שעיר עזים