מלבושי יום טוב חלק א קנג

דלשמא פייס ודאי חיישינן וח"כ תקשה אמאי קאמר גבי משליש הגט דלגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחדה עמו אלמא דאם נתייחדו לא הוה אלא גט ישן בלבד ואינו פסול אלא משום גזירת גיטה קודם לבנה הא כיון דנתייחדו חיישינן שמא נתפייס ונתבטל הגט וליכא למימר דהתם מיירי שנתן לה נאמנות. דהא הרשב"א פי' להדיא כדעת התוס' דגבי משליש גט לא בעינן נאמנות כלל דהתם לא חיישינן לפיוס. ומה שנתן זמן ג"ח הוא משום הבחנה וכיון דהתם מיירי בלא נאמנות א"כ קשה אמאי אינו פסול אלא משום גט ישן בלבד. דהא חששא דשמא פייס חמור יותר מגט ישן דהא בגט ישן אם נתגרשה תנשא לכתחילה. ואף אם נאמר כסברת הרמ"ה דס"ל דהיכא דלא נתן לה הבעל את הגט אח"כ אלא השליח גם משום חששא דגט ישן לא תנשא מ"מ אכתי חששא דשמא פייס חמור יותר מחששא דגט ישן דהא בגט ישן אם נשאת לא תצא ומשום חששא דשמא פייס נראה מדברי הראשונים דאם נשאת תצא ועוד נראה מדברי הרשב"א דלא ס"ל סברת הרמ"ה כלל וצ"ע אבל לפי"ד הרמב"ם דס"ל דאיכא גט ישן דפסול מטעם בטול הגט א"ש. ונראה לדברי הרמב"ם דגבי משליש גט היכא דנתייחד עמה בטל הגט בודאי דזה דמי למש"כ הרמב"ם דהיכא דאמר לשליח לכתוב וליתן לה ואח"כ נתייחד עמה דאינו גט כלל וכן כתב המל"מ בה"ג פ"ג ה"ה

עוד נ"ל דלפי דברי הרמב"ם והיא שיטת הגאונים ז"ל דאיכא גט ישן דפסול מטעם בטול הגט לדברי ב"ה יבוא מדויק יותר דברי הגמרא דיבמות (י"ד.) דאיתא שם ת"ש אעפ"י שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות ובאחיות בגט ישן בספק א"א ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולח ב"ה מב"ש כו' ע"כ והנה רש"י פי' בספק א"א בפרק ב"ש (ק"ו.) דתנן ב"ש אומרים אין ממאנים אלא ארוסות כו' לישנא אחרינא נראה ש"מ שכתב לאשה זה גיטך מהיום אם מתי כו' אעפ"י שלא שנינו בה מחלוקת ב"ש וב"ה ע"כ נחלקו בה אותו מחלוקת שנחלקו במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק כו' ע"כ והנה התוס' כתבו דלשון אחר דפירש"י לא נהירא דהא בהדיא חשיב הכא האי פלוגתא דמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק אבל לפע"ד גם פי' ראשון דרש"י הוא דחוק מאד דהא חזינן דהגמרא נקיט פלוגתא דב"ש וב"ה כפי הסדר שנשנית בש"ס וא"כ הו"ל למיתני הפלוגתא ובספק א"א מיד לאחר בצרות ובאחיות. אך מדברי רש"י והתוס' נראה דהיה גירסתם באמת כן מ"מ קשה דאמאי לא חשיב פלוגתא דב"ש וב"ה אם כתב לגרש את אשתו ונמלך דב"ש פוסלין לכהונה וב"ה מתירין ע"כ נ"ל דהברייתא לא חשיב רק מאי דפליגי ב"ש וב"ה בדאורייתא דאיכא רבותא יותר דאע"ג דאיכא חששא דאורייתא מ"מ לא נמנעו ב"ש וב"ה מלישא נשים זמ"ז משום דמודע להו ופרשי אבל מאי דפליגי בדרבנן לא חשיב שם ומאי דחשיב שם מאי דפליגי ב"ש וב"ה באחיות נראה דכונתם במאי דפליגי ב"ש וב"ה שם (כ"ט) אם מאמר קונה קנין גמור מדאורייתא לדחות את הצרה או לא. וגט ישן היינו כמו גבי משליש הגט דלב"ש אף אם נתייחדו הגט כשר דלא אמרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה ולב"ה בטל הגט וספק א"א כונתם היינו אם נתן גט טל תנאי מהיום אם מתי ואח"כ נתייחד עמה דלב"ש הגט כשר ולב"ה הוה ספק מגורשת דחיישינן שמא בטל הגט ואח"כ חשיב המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דפליגי אי חיישינן לקדושין או לא. וכ"ש דא"ש לפי גירסת הר"ח שהביא הרמב"ן בחידושיו דגריס ובספק א"א בגט ישן ובמגרש את אשתו וכו' ופי' הר"ח ז"ל דפרושי מפרש ואזיל בצרות ואחיות ליבום. ובספיקות דא"א כגון גט ישן ובפונדקי וכסף ופרוטה. וכתב הרמב"ן מ"מ גט ישן אגב שארא נקיט ליה אבל לפי דברי הרמב"ם דס"ל דהיכא שנתייחדו לאחר שנתן לה קודם קיום התנאי לדברי ב"ה הוה ספק מגורשת משום דחיישינן לבטול הגט הברייתא דיבמות מיירי בגט ישן כה"ג וכן הבאנו לעיל דברי הירושלמי דהביא דאית דתני דפלוגתא דב"ש וב"ה הוא שנתייחדו לאחר שנתן לה

הכלל מה שנלפע"ד ברור דהרמב"ם ס"ל דגם במהיום אם מתי הא דאסורה להתייחד עמו הוא משום חששא דשמא יתבטלו הגט ולא משום חשש קדושין וכן נראה מלשון הפי' המשנה להרמב"ם יעו"ש ולא הזכיר בשום מקום חששא דקדושין אלא כתב רק דאם נתייחדו חיישינן שמא בא עליה ובטל הגט ובאמת אי כונת הרמב"ם הוא משום חששא דקדושין תמוה מאד דהאיך לא הזכיר זאת וסתם הדברים הא הוא נפקותא גדולה לדינא אי מטעם חשש קדושין או מטעם בטול הגט למפרע דאי משום חשש קדושין א"כ גבי כהן אם נתייחדו אין הגט בטל משום דלא חיישינן דקדשה כדי שלא תהא בב"ז דהא אדרבה אם יקדשה יהא חמור איסורא דיתחייב גם משום לא יקח כמשב"ל בס"ג אך מ"מ עדיין לא נתיישב לי היטב מה דס"ל להרמב"ם דבעי דוקא שיראו שני עדים כאחד את היחוד כיון דאנן קיי"ל כריב"ק א"כ אמאי לא מצטרפי אף שלא ראו כאחד ומה שתרצנו למעלה דהכא מיירי שנתן לה נאמנות מ"מ כיון דנאמנת לא מהני כנגד עדים לכך אם ראו כאחד לא מהני נאמנות שלה כיון דחיישינן מה"ד לביטול הגט א"כ מאי מהני נאמנות שלה א"כ אפי' אם לא ראו כאחד אמאי לא מצטרפי והא מוכח מדברי הירושלמי להדיא דלדידן דקיי"ל כריב"ק מצטרפי לענין סתירה ה"ה לענין אם נתייחדו לאחר שנתן לה וצריך לדחוק דהרמב"ם ס"ל דדיני אישות דמי לדיני נפשות ואין מצטרפין גם לריב"ק כמו שכתב הר"ן פ' מי שאחזו וזה דלא כהירושלמי אבל צ"ע מנ"ל להרמב"ם והר"ן לחלוק על דברי הירושלמי כיון שאין לנו ראי' מוכרחת דהגמרא דידן פליג בזה על הירושלמי אך אפשר לומר דסמכו על הגמרא שם (ל"ג:) דקאמר שם ה"נ מסתברא דקתני סיפא אמר לזה בפני עצמו ולזה בפ"ע יכול לבטל זה שלא בפני זה אא"ב בעדי הולכה שפיר אלא א"א בעדי כתיבה מי מצטרפי הא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד דילמא כריב"ק ס"ל ע"כ ועיין מה שהקשה הרשב"א ע"ז מאי דקאמר בפשיטות הא אמר מר כו' הא אנן קיי"ל כריב"ק. ונראה דהרמב"ם והר"ן ס"ל דהגמ' דידן ס"ל דבד"א לא קיי"ל כריב"ק משום דזה דמי לד"נ ודחי הגמרא דילמא ס"ל גם בד"א כריב"ק וס"ל דד"א לא דמי לד"נ וכיון דפשטות הגמרא ס"ל דד"א דמי לד"נ ולא קיי"ל כריב"ק בזה לכך פסקו הרמב"ם והר"ן דלא כהירושלמי וצ"ע בזה

ועתה נשובה לדברינו דלפי"ד הרמב"ם נראה ברור דאין חילוק בין תנאי שבידם לקיימו או לא כמש"כ הגאון בעל מכ"א וכ"ש לפי שיטתנו בדברי הרמב"ם ודאי דאין חילוק כיון דס"ל, דהא דאסור להתייחד גבי מהיום אם מתי עיקר החשש הוא משום בטול הגט ובפרט לפי שיטת הר"ן והרבה מן הראשונים דבכל תנאי שהוא מתנה להנאתה יכולה לומר לו כלום אמרת אלא להנאתי זהו הנאתי ודאי דאין חילוק בין היכא דבידם לקיימו או לא כיון דטעמם דבתנאי שהוא מתנה להנאתה מתנה על דעתה שאם היא לא תקפיד ע"ז שיתקיים כפי מה שהתנה יכולה למחול והוה כמו שנתקיים א"כ אין חילוק אם התנאי היה בדבר שבידם לקיימו או לא ונפלאתי על המהראנ"ח הנ"ל דנראה מדבריו שם דגם לשיטת הר"ן יש חילוק בין היכא דבידם לקיימו או לא ולפע"ד נראה ברור דז"א דהר"ן לא הביא זאת אלא לפי שיטת הרמב"ן וכמשב"ל א"כ בנ"ד אפי' אם אנו באנו לחוש לדברי הרב דוויעטקא דכיון שהוא יצא למלחמה והתנה אם לא אבוא לז"פ לוויטעפסק הוה זה כמו שהתנה על תנאי שמתקיים בע"כ ג"כ יש להקל בזה דהא כבר בארנו למעלה דרוב הראשונים עומדים בשיטת הר"ן ובפרט דדעת הרמב"ם נראה ודאי דס"ל כן דאין חילוק בזה

ועוד נ"ל עיקר דלא כדברי הרב הנ"ל אלא דבכה"ג לא מיקרי תנאי שמתקיים בע"כ כיון שהוא התנה בסתמא אם לא אבוא אף שהתנאי היה עיקר כוונתו שאם ימות במלחמה וע"ז היה התנאי שמתקיים בע"כ: מ"מ כיון שהוא לא מת והוא יכול