מלבושי יום טוב חלק א קנא

התוס' בקדושין (ס.) ד"ה כל כו' דאף לר"י דס"ל דשיורא הוה מ"מ אם אמר מעכשיו ולאחר יב"ח הוה גיטא דלא כפירש"י שם. מ"מ הא הרמב"ם חשש ג"כ להא דרב כמש"כ הה"מ בה"א פ"ז הי"ב ולדברי רב הא יכול לחזור בו קודם שהגיע הזמן. כיון דמספקא לי' אי תנאה הוה או חזרה הוה. אמנם הראי' הראשונה שהביא מדברי הרמב"ם נראה עיקר דפשטות דברי הרמב"ם נראה שהוא אינו מחלק בין תנאי שהוא תלוי בידם לקיימו או לא כמו שמחלק הרמב"ן לפי"ד. ועוד דהא הרמב"ם כתב וכל התנאים שהם תלויין לרצונה ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט. ולא הזכיר כלל שהבעל מבטל הגט. אלמא דס"ל דבמחילתה לבד סגי משום דס"ל כדעת הר"ן דבכל תנאי שהוא מתנה להנאתה יכולה היא לומר כלום אמרת אלא להנאתי זהו הנאתי וכמשב"ל. ולפע"ד נראה דלפי דעת הר"ן והעומדין בשיטתי' אין חילוק בין דבר שבידם לקיימו או לא. והר"ן שהביא חילוק בין דבר שבידם לקיימו או לא לא הביא זה אלא לפי שיטת הרמב"ן שנותן טעם לדבריו דלכך יכולין לבטלו כיון שבידם שלא יתקיים יכולין לומר אף שיתקיים יהא כאלו לא נתקיים לכך סובר הרמב"ן דבתנאי שמתקיים בע"כ אין בידם לומר שיהא כאלו לא נתקיים אבל לפי דעת הר"ן דהטעם כיון שזהו להנאתה יכולה היא למחול לא שייך כלל לחלק בין תנאי שמתקיים בע"כ או לא ואף בתנאי שמתקיים בע"כ יכולה היא למחול על תנאי'. אך מ"מ נראה דאף לפי שיטת הר"ן גבי מהיום אם מתי אם נתייחד עמה לא חיישינן לשמא בא עליה והיא מחלה לו על תנאי' כיון שהתנאי היה לטובתה. משום דאין סברא כלל שהוא יפייסה שתמחול לו על תנאי' והיא תאמר לו שלא איכפת לה אף שימות ומוחלת לו ע"ז. דאל"כ תקשה קושית הרמב"ן לפי שיטת הר"ן דאמאי לא חיישינן כשנתייחדו לבטול הגט ולא חיישינן רק לקדושין. וכ"ש דלא חיישינן מטעם זה לפיוס ולא בעינן נאמנת שלא נתפייסתי גבי מהיום אם מתי אף בלא סברת התשב"ץ אכן לפי מה שמדייק הבעל מכתב מדברי הרמב"ם מדלא הוציא מכללן תנאי דאם מתי א"כ ס"ל להרמב"ם דגם בתנאי דמהיום אם מתי חיישינן לפיוס ובעינן נאמנות. ובזה מתרץ שם הבעל מכתב קושית הרמב"ן דאמאי לא חיישינן כשנתייחדו לבטול הגט משום כיון שהאמינה אף אם נתייחדו לא חיישינן לבעול הגע. והביא ראי' לזה מדברי הרמב"ם פ"ח מה"ג שכתב כל המגרש ע"ת בין שאמר מעכשיו בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה ה"ז לא יתייחד עם אשתו כ"ז שלא נתקיים התנאי והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני שני עדים אפי' לאחר שנתקיים התנאי ה"ז ספק מגורשת שמא בעלה ובטל הגט עכ"ל הרי שהשוה כל התנאים ועל כולם בא משום חשש קדושין והיינו ודאי במאמינה דאלו בלא האמינה בלא קדושין יש לחוש לפיוס ואפי' בליכא עדי יחוד עכ"ד. ולפי"ז צ"ל דאף אם יש עדים שנתייחדו מהני נאמנות שלה ולא חיישינן לבטול. וכן כתב הגאון בעל דברי אמת לפי"ד

ולולי דמסתפינא מרבותינו היה נ"ל דכונת הרמב"ם הוא לא משום חשש קדושין אלא משום חשש בעול הגט. דכן משמע מלשון הרמב"ם דקאמר ה"ז ספק מגורשת. אלמא דיש ספיקא בעיקר הגירושין אם היא מגורשת או לא. וכן כתב הב"ח בסי' קמ"ב דמלשון הרמב"ם משמע דלאו משום חשש קדושין אתא עלה אלא מטעם בטול הגט. אלא דהוא הניח בצ"ע דאם דעת הרמב"ם משום שמא פייסה וביטל הגט אמאי הצריך שיראו העדים כאחד אפילו לא ראו כאחד חיישינן שמא פייסה. אבל לפי מש"כ הבעל מכתב דהכא מיירי שהאמינה נ"ש. דאף שמהני נאמנות שלה כנגד עדים היינו היכא שלא ראו כאחד א"כ יכולה להכחיש לכל עד ועד בפ"ע וא"כ אף שלא הכחישה היחוד ואומרת שלא נתבטל הגט לענין זה מהני נאמנות שלה. אבל היכא שראו כאחד שנתייחדו ואמרינן דהן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה לענין זה לא מהני נאמנות שלה והוה ספק מגורשת. וגם בזה נתיישב שפיר דברי הרמב"ם ה"ג פ"ט הכ"ה דכתב שם וז"ל נתייחד עמה אחר שאמר להן לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו: וקו"ח הדברים אם הגט שניתן לה לידה כשנתייחד עמה נפסל הגט שמא בעל. קו"ח לזה שלא נכתב כו' עכ"ל. והנה הכ"מ הביא בשם שתמה ע"ז שאין זה קו"ח של כלום דבשמעתין איכא למיחש לקדושין ובנדון שלו ליכא למיחש להכי. אבל לפי מש"פ דגם כשנתייחדו לאחר נתינה ס"ל להרמב"ם דחיישינן לבטול הגט ולא משום חשש קדושין. א"ש דברי הרמב"ם בפשיטות. ונראה דהרמב"ם מפרש דהא דאמרינן שם (עג:) ת"ר ראוהו שנתייחד עמה באפילה כו' לא קאי על המתני' דמהיום אם מתי. דהא בברייתא קאמר להדיא דחיישינן לקדושין ולפי"ד הרמב"ם כ"ז שלא נגמר הגירושין לא חיישינן לקדושין דס"ל להרמב"ם דכ"ז שלא נגמרו הגירושין בכל התנאים יכול לבטל א"כ למה לי' לקדשה. אלא קאי הברייתא היכא דגרשה גירושין גמורים ואח"כ נתייחד עמה. ומביא הברייתא שם ללמוד ממנה כמו דהתם חיישינן שמא בא עליה כיון דנתייחד עמה ובודאי קדשה ה"ה הכא חיישינן שמא בא עליה וביטל הגט. ואף דבתנאי דמעכשיו הוא לבדו אינו יכול לבטל מ"מ אמרינן דבטלו מדעת שניהם

עוד נ"ל דהרמב"ם למד זאת מדברי הברייתא שם (עו:) ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מנגד פניך שלשים יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. וגירסת הגאונים הוא שם ע"מ שאעבור כו' וגם גרסי שם ולאחר לא תנשא עד שיעבור שלשים יום. דזה נתיישב יותר אם גרסינן שם ע"מ. וא"כ קשה אמאי קאמר שם ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה דהא בע"מ ליכא גט ישן דהא גט ישן הוא רק דחיישינן שמא גיטא קודם לבנה ובע"מ הרי באמת גיטא קודם לבנה. ולהרמב"ן והרשב"א צריך לדחוק דהסיפא לא מיירי בע"מ או איירי שמסרו ליד שליש. אבל הרמב"ם ז"ל מפרש דאיכא תרי גוונא גט ישן חד גוונא דמיירי המתני' היינו שנתייחדו בין כתיבה לנתינה והתם אם נתגרשה תנשא לכתחילה דהתם ליכא חששא רק שמא גיטא קודם לבנה. אבל איכא עוד גוונא גט ישן דאסורה מה"ד להנשא ואף אם נשאת תצא דהיינו היכא שנתייחדו לאחר הנתינה קודם קיום התנאי והתם איכא חששא דאורייתא שמא בטלו הגט ואף שנתן לה נאמנות לא מהני אם נתייחדו בפני עדים שראו כאחד. ולפי"ז א"ש הא דאמרינן ולגט ישן אין חוששין משמע דאיכא חששא גמורה בגט זה אם נתייחדו. וכן גבי משליש גט לאשתו אמרינן שם ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה לפי דעת הרמב"ם ניחא דאיכא חששא שמא בטל השליחות. ועיין מש"כ הרא"ש בפ' הזורק בשם הרמ"ה דהקשה על הא דמשליש ועל הא דכ"ז שאעבור מנגד פניך דמשמע שם דבגט ישן אסורה להנשא. ותירץ דשאני התם דהוא בעצמו נתן לה ואמרינן דאם איתא דבא עליה הוה חייש לפגמא דבריה אבל היכא דלא נתן לה אח"כ אסורה להנשא אך אם נשאת לא תצא. ובאמת לפי דבריו קשה דאמאי לא חשיב זאת במתני' דשלשה גיטין פסולין. ומצאתי דכן הקשה בס' בני יעקב וכתב דע"כ צריך לדחוק כיון דלא תני זאת במתני' ובברייתא להדיא רק מדיוקא לכך לא חשיב זאת. וזה דוחק גדול דהא עיקר דתני במתני' הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט דלא הוה גט ישן. א"כ הרי תני בהדיא דאם נתייחד עמה ה"ז גט ישן. אבל לפי מש"ב דברי הרמב"ם ניחא דבגט ישן כה"ג אם נשאת תצא משום דהוה ספק מגורשת דחיישינן לבטול הגט וכן משמע בירושלמי דאיכא תרי גוונא גט ישן דאיתא בירושלמי פ"ח ה"ד אנן תנינן מאחר שכתבו לה אית תניי תני מאחר שנתנו לה מאן דאמר מאחר שכתבו לה מסייעא לב"ש מאן דאמר מאחר שנתנו לה מסייע לב"ה ע"כ. ועיין מה שנדחקו בזה המפרשים ולא מצאתי קורת רוח בכל הפירושים. אבל לפי"ד דיש חילוק בין גט ישן לאחר שכתב לה דליכא אלא רק שמא יאמרו גיטא קודם לבנה. ובין גט ישן לאחר שנתן לה היינו קודם קיום התנאי דשם איכא חששא גדולה שמא בטל הגט. ניחא דע"ז קאמר הירושלמי דמאן דאמר לאחר שכתבו לה מסייע לטעמי' דב"ש