מלבושי יום טוב חלק א קנ

שנראה מדברי רש"י ז"ל דכיון דא"א לבוא עפ"י דרך העולם מיקרי נתקיים התנאי מ"מ יש להקל בנ"ד דהא היא באה לשאול פי המורים מה לעשות שבעלה לא יהא יכולת בידו לקיים התנאי לבוא לזמן שקבע מטעם הממשלה יר"ה והיא יראה מחמת שהוא כהן א"כ לא יוכל לשוב אליה וגלתה דעתה להדיא שהיא מוחלת על התנאי ורצונה בבטול הגע. ועיקר נסיעתה לאנדרינאפל היה כדי לשוב אליו ולבטל הגט א"כ מאז שגלתה דעתה שמוחלת על התנאי הוה אז כאלו בא. ובשעה שגלתה דעתה שמוחלת על התנאי הא הוא יכול לבוא לוויעטפסק כדרך העולם. וכבר בארתי למעלה שמוכח מדברי הרא"ה והריטב"א דמחילתה מהני והוה כאלו בא אף בלא הסכם בעלה וכ"ש בנ"ד כיון שכבר היה מכתב מן הבעל אליה שתבוא אליו ותדור עמו. א"כ זה הוה בהסכמתו ובודאי יכולה היא למחול. ומאז נתבטל הגט לפי שיטת הראשונים דהיכא שהתנה לטובתה יכולה היא למחול על התנאי אף בדבר שאינו של ממון. ובפרט בנ"ד כיון שהיה שהות ד' ימים אף שהיה שבת באמצע מ"מ עפ"י הדחק אפשר לבוא לוויטעפסק. ואפשר דכו"ע מודים בזה דלא מיקרי עדיין נתקיים התנאי כיון שאפשר לבוא עפ"י הדחק. וכן מסתברי כדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה בין הראשונים. א"כ מהני נמי הכא הבטול מה שבטלו שניהם הגע בבואה לאנדרינאפל. כנ"ל בזה

ומה שמערער עוד הרב הנ"ל כיון שיצאה הפקודה מהממשלה יר"ה אשר ישארו שם על זמן מה א"כ מאז הוה כאלו נתקיים התנאי כיון שא"א לבוא. הנה לפי מש"ב דאפי' אפשר לבוא בדרך רחוקה מאד נמי הוה כאלו לא נתקיים התנאי עדיין א"כ בודאי אין צריך לחוש לזה. ואפי' לדעת הש"מ וכפי מה שנראה מדברי רש"י ז"ל דהיכא דא"א לבוא עפ"י דרך העולם הוה מאז כאלו נתקיים התנאי מ"מ נראה דבנ"ד אין צריך לחוש לזה דהא זה ברור דמה שהוא נשאר שם לאחר המלחמה לא מיקרי אונס דשכיח כמו פסקא מברא אלא הוא אונס דשכיח ולא שכיח כמו חולי. והיכא דחלה בתוך הזמן ואינו יכול לבוא לקיים התנאי לזמן שקבע כבר הוכחנו למעלה דגם הם מודים דזה לא מיקרי נתקיים התנאי דהא כיון דמה"ד אונס מבטל הגט רק מטעם תקנת צו"פ התקינו חכמים דאונס אינו מבטל הגע א"כ אין סברא לומר שיהא עדיפא היכא שאירע לו אונס מהיכא דלא אירע לו אונס והדבר ברור דהיכא דחלה וא"א לבוא והיא רוצה למחול לו על תנאי' בודאי יכולה למחול אף שא"א לבוא לקיים התנאי לפי הפוסקים דמחילת התנאי הוה כקיומו. וכן לפי שיטת הראשונים דמהני בטול מדעת שניהם ודאי דיכולין לבטל הגט. א"כ בנ"ד נמי כיון דזה מה שנשאר שם אחר המלחמה ודאי דמיקרי אונס דשכיח ולא שכיח כמו שהסכימו לזה כמה רבנים היודעים גופא דעובדא וגם הא לא עלה על הדעת שתמשוך חזרתו מן המלחמה אם ישאר בחיים זמן כ"כ ולכך לא האריכו הבד"צ דוויטעפסק הזמן יותר מזה. א"כ זה ודאי דלא מיקרי אונס דשכיח ומה"ד האונס מבעל הגע ורק מטעם תקנת צו"פ התקינו שלא יתבטל הגע א"כ לא עדיפא מהיכא דלא אירע לו אונס וכמשב"ל

וגם מה שמערער הרב הנ"ל דהא בנ"ד כיון שהוא יצא למלחמה והתנה אם לא אבוא לז"פ לוויטעפסק זה הוה תנאי שמתקיים בע"כ ובתנאי שמתקיים בע"כ גם הרמב"ן והרשב"א מודים דאינם יכולין לבעל אף מדעת שניהם. הנה ראיתי להמהראנ"ח בס"ו דכתב וז"ל אלא שסברת הר"ן ז"ל זו (דדוקא בתנאי שבידם לבטלו אבל בתנאי שאין בידם לבטלו לא) לא נמצא מפורשת בשאר הפוסקים וגם יש חולקים עליה כאשר יראה הרואה בהגהת אלפסי ע"מ שתצא חמה מנרתקה כתב אמר לה ע"מ שתצא חמה מנרתקה ה"ז מגורשת למפרע ואע"פ שמת קודם לכן שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ונראה בעיני שאם בא עליה בלילה קודם שיתקיים התנאי הרי זה גט בטל כאלו אינו ואם היא אשת כהן מותרת לבעלה עד כאן. ולפי הנראה כי הריא"ז סובר כיון שבעל בלילה קודם קיום התנאי הרי הן מבטלין התנאי דאם לא כן לא היה בא עליה בלתי קדושין וכ"ש אם הוא כהן אלא הרי הם כאלו בטלו התנאי הוא והיא בפי' כו' ומכלל דבריו למדנו שאפי' בתנאי שאינו בידם לבטלו כגון ע"מ שתצא חמה מנרתקה יכול לבטלו ואפי' שאין בידו כו' עכ"ל המהראנ"ח ז"ל. ונפלאתי עליו מה שכתב דסברת הר"ן זו לא נמצא מפורשת בשאר הפוסקים. הלא היא מפורשת בהרמב"ן והרשב"א והה"מ. והכריחו כן מהא דאמרינן בברייתא שם (עג:

) ראוהו שנתייחד עמה כו' דקאי על אם נתן לה גט מהיום אם מתי דחיישינן לקדושין ולא חיישינן לבעול הגט מדעת שניהם. אלמא דבתנאי שמתקיים בע"כ א"א לבטלו אף מדעת שניהם. ויותר נפלאתי עליו האיך אפשר לומר כן בדעת הריא"ז כיון דתנאי זה שתצא חמה מנרתקה בודאי יבוא א"כ לא אגידה בו כלל ומותרת להנשא מיד לכו"ע האיך אפשר לומר דעד שתצא חמה מנרתקה יכול לבעל הגט. ואף אם נאמר שזהו מדעת שניהם מ"מ האיך הם יכולין לבטלו כיון שכבר נפטרה ממנו. ע"כ נלפע"ד דסובר הריא"ז דאף דבכל תנאי דמעכשיו אין הבעל יכול לבטל הגט כמו שכתב הגאון בעל דברי אמת בדף מ"א שכן מצא מפורש בכ"י להריא"ז דדעתי' דלא כבעל העיטור. ובתנאי שהוא מתקיים בע"כ אפי' מדעת שניהם אינם יכולין לבטלו. מ"מ בע"מ שתצא חמה מנרתקה כיון שהוא תנאי שמתקיים בודאי שבודאי למחר יאיר היום א"כ בכדי הוא מתנה. ע"כ סובר הריא"ז דהוא גרוע מכל תנאי דמעכשיו משום דאמרינן שזהו גופא הוא מתנה דעד שתצא חמה מנרתקה יש בידו לחזור. וכה"ג אמרינן גבי מעכשיו ולאחר שלשים יום דלמ"ד תנאה הוה דפירושו דיהא הגט מעכשיו אם לא אחזור עד שלשים יום וכפי' רש"י בקדושין (נט:

) לכך קאמר הריא"ז דאם בא עליה בלילה בודאי בעל הגט. ונראה דקאי נמי על הא דקאמר הריא"ז מקודם ה"ז גיטך לאחר ל' יום ומת או לכשתצא חמה מנרתקה ומת ה"ז ספק מגורשת מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו והרי הוא כאומר מהיום ולאחר מיתה. דאם בא עליה בתוך הזמן ה"ז גט בטל בודאי. משום דהריא"ז סובר דקיי"ל כרב דבמעכשיו ולאחר שלשים יום הוה ספק אי תנאה הוה או חזרה הוה. א"כ אם בא עליה ממ"נ בעל הגט דאי חזרה הוה, א"כ בודאי בידו לבעל הגט. ואי תנאה הוה א"כ הרי הוא מתנה להדיא שאם לא יחזור עד ז"פ יהא גט מעכשיו וכיון שבא עליה בתוך הזמן בודאי בטל הגע. וזה ברור לפע"ד

ומה שכתב הגאון בעל מכתב מאליהו ש"ח סי' מ"ב שמדברי הרשב"ץ שהביא הב"י סי' קמ"ד נראה דהרשב"ץ סובר דאף בתנאי שמתקיים בע"כ אם בעלו שניהם בטל. ודחק שם לישב קושית הרמב"ן מההיא דראוהו שנתייחד עמה. נראה דלא היה לפניו ס' התשב"ץ וראה רק בב"י בלבד ע"כ סבר דהתשב"ץ חולק על דברי הרמב"ן. אבל באמת בתשב"ץ ח"א סי' קי"ח (דתשובה הנ"ל הובא בב"י בקצור ובקצת שבושים) מבואר להדיא שם דהוא אינו חולק על הרמב"ן כלל רק דכתב דאף אם היה אפשר לומר דגם במהיום אם מתי מהני בעול מדעת שניהם מ"מ ליכא למיחוש לפיוס גבי מהיום אם מתי ואין צריך להתנות שתהא נאמנת לומר שלא פייסתיה. עוד כתב שם הגאון הנ"ל וז"ל אמנם מדברי הרמב"ם שם נראה שהוא מדעת הרשב"ץ ז"ל שהרי כתב וכן כל התנאים שהם תלוין ברצונה ואם רצתה ומחלה אותם לבעלה בעל הגט חוששין לה שמא פייס כו' הרי דכייל כללא בכל התנאים שהם תלויים ברצונה כו' ולא הוציא מכללן תנאי דאם מתי מפני שהוא מתקיים בע"כ. ועוד לי ראיה שכן הוא דעת הרמב"ם ממ"ש שם קמי הכי וכן האומר לאשה ה"ז גיטך לאחר יב"ח חוששין שמא פייסה כו' והרי התם הזמן בא מעצמו בע"כ כמו המיתה ואפ"ה הבטול מועיל בו עכ"ל. והנה הראי' השניה שלו הוא תמוה מאד דהא התם בודאי מועיל הבטול דאם לא אמר מעכשיו א"כ בודאי מועיל הבטול קודם שהגיע הזמן. ואף אם נפרש דהתם מיירי דאמר מעכשיו. ע"כ צ"ל דס"ל דאם אמר מעכשיו ולאחר יב"ח הוה גט וס"ל כדעת