מלבושי יום טוב חלק א קמט

שמדברי רש"י נמי משמע כן הם תמוהים מאד דא"כ קשה דהאיך סתם המשנה דאם מת תוך יב"ח לא הוה ביטא. דהא מסתמא לא מת מיחה פתאומית אלא ודאי חלה מקודם וכיון שחלה והיה קרוב למיתה א"כ מאז הוה כאלו נתקיים התנאי כיון שא"א לבוא לביתו לזמן שקבע ואמאי אם מת אח"כ לא הוה גט הא הוה גט מקודם ואמאי אמרינן דזה הוה גט לאחר מיתה וכה"ג כתב גם השעה"מ ה"ג פ"ח ה"א על דברי הרב מכתב אליהו דכתב על דברי הרמב"ם דכתב אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי ה"ז מקיים תנאה אחר מותו כו' כתב הרב הנ"ל שהיא משנה ערוכה בשלהי פ' מי שאחזו מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך יב"ח ה"ז גט והא התם אין התנאי מתקיים אלא בתשלום יב"ח וכבר מת בתוך יב"ח ואפי"ה הוי מגורשת יעו"ש וכתב השעה"מ ולע"ד נראה שאין ראיה דהתם שאני דמשעה שנטה למות שעה אחת קודם מיתתו חל הגע מאותה שעה כיון שודאי לא יבוא הו"ל כאלו נתקיים קודם מיתתו משעה שאינו ראוי לשוב לביתו עוד כו' עכ"ל וא"כ תקשה לפ"ז דאמאי אם לא אמר מעכשיו ומת תוך יב"ח לא הוה גט הא נתקיים הגט קודם מיתתו. אלא ע"כ צ"ל כמשב"ל בסי' א' דהתנאי והזמן הם שני דברים דאף אם נתקיים התנאי מ"מ לא הוה גיטא אלא כשיגיע הזמן אם לא אמר מעכשיו. אבל לפי דברי הש"מ דס"ל דהזמן תלוי בהתנאי וכיון שנתקיים התנאי אף שלא הגיע הזמן חל מאז הגע א"כ תמוה דאמאי לא הוה גט אף בלא אמר מעכשיו ומת תוך יב"ח הא נתקיים התנאי קודם מיתתו משעה שאינו ראוי לבוא לביתו. ולפי משב"ל דנראה מדברי הראשונים דכ"ז שלא הגיע הזמן לא הוה כאלו נתקיים התנאי אף שא"א לבוא ע"י דרך העולם מ"מ כיון שאפשר לבוא ע"י דרך רחוקה מאד ע"כ לא הוה כאלו נתקיים התנאי. א"כ כ"ש דכ"ז שלא מח אף שהוא קרוב למיתה לא הוה כאלו נתקיים התנאי אף דרוב גוססין למיתה מ"מ הא אפשר שיתרפא ויוכל לבוא ודוקא במת הוא דפליגי בירושלמי אם מיקרי נתקיים התנאי או לא וכמשב"ל. ולפי"ז א"ש דברי הרב מ"ת ודלא כהשעה"מ. אמנם לפי הש"מ דס"ל כיון דא"א לבוא ע"י דרך העולם מאז הוה כאלו נתקיים התנאי וגם ס"ל דהזמן תלוי בהתנאי א"כ תקשה דאמאי במת תוך יב"ח לא הוה גט. אבל לאחר העיון ראיתי דיש לישב דברי הש"מ דגם הוא מודה דהיכא דחלה בתוך הזמן ומחמת החולי א"א לבוא לביתו לזמן שקבע לא אמרינן כיון שבודאי לא יהא באפשרו לבוא לביתו לזמן שקבע א"כ מאז הוה כנתקיים הגט. משום דהא מה"ד יש טענת אונס בגיטין דהא חולי הוא אונס דלא שכיח ולא אסיק אדעתי' רק משום צנועות ופרוצות התקינו חכמים דלא מהני טענת אונס א"כ האיך אפשר לומר שיהא עדיפא משום שאירע לו אונם וא"א לבוא לביתו שיחול הגט מאז שא"א לבוא לביתו מחמת האונס דהא לא התקינו חכמים שיהא עדיפא היכא דאירע לו אונס מהיכא דלא אירע לו אונס כלל וכיון דבלא אונס אין הגט חל אלא לזמן שקבע לכך אף היכא דאירע לו אונס נמי אין הגט חל אלא לזמן שקבע לכך אם מת תוך יב"ח אינו גט. אע"ג דמשעה שהיה קרוב למיתה לא היה אפשר לבוא לביתו מ"מ לא הוה גיטא דלענין זה מהני טענת אונס. אבל הכא גבי פסקא מברא היה אונס דשכיח ואסיק אדעתי' וכיון דלא התנה הוה כמו שפירש להדיא דאף אם יארע לו אונס דיפסק המברא מחמת זה לא יתבטל תנאו והוה כמו שנתקיים לכך ס"ל דהכא הוה גט מזמן שנתקיים התנאי וא"א לעבור ולבוא לביתו. וכן הוא דעת רש"י ז"ל

אבל מ"מ הרמב"ן ודאי דאינו סובר כן דהא הרמב"ן הקשה על דברי הגמרא דכתובות דהיכא מתרץ שם דהיא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה ת"ל דהא הכא אנוס וקס"ד השתא דיש אונס בגיטין והיכא שמעינן מיני' היכא דלא אנוס. ומתרץ שם דאיכא לדחוקי דהכי קאמר מתני' בשאין בה טענת אונס כגון שהתנה בפירוש אם לא בא עד יב"ח אעפ"י שנאנס יהא גט דהכא ודאי משום דאין גט לאחר מיתה הוא עכ"ל. וא"כ תקשה דאמאי במת לא הוה גט כיון דהתנה להדיא דלא להני טענת אונס א"כ משעה שחלה והוה קרוב למיתה חל הגט ואמאי הוה זה גט לאחר מיתה. וע"כ סובר דגם גבי פסקא מברא לא הוה גיטא אלא לאחר שכלה הזמן דלא כפי מה שנראה מדברי רש"י ז"ל והש"מ. וכן אם חלה בתוך הזמן שאף שהתנה להדיא שלא יהא מהני טענת אונס מ"מ לא הוה גיטא קודם כלות הזמן אף שמחמת החולי בודאי לא יהא אפשר לבוא לביתו קודם כלות הזמן. ולכך סתם המשנה מת בתוך יב"ח אינו גט ולא חלקו בין שמת בזמן שהיה אפשר לבוא לביתו או לא. דלפי דברי רש"י והש"מ אם שהה בדרכו שלא היה אפשר לבוא לביתו ואח"כ חלה ומת הוה גט אף שמת בתוך יב"ח קשה דהאיך קאמר המתני' סתם מת תוך יב"ח אינו גט דמשמע אפי' בסוף יב"ח שבודאי לא היה אפשר לבוא לביתו עפ"י דרך העולם וזה דוחק לומר דתוך משמע דוקא בתוך הזמן ולא בסופו דז"א דהיא לישנא דתוך משמע נמי אף בסופו כמש"כ הטור בסי' קמ"ג ע"מ שתתני לי ר' זוז בתוך ל' יום דאפי' לא נתנה לו עד סוף ל' יום בסופו נמי הוה מגורשת. וכן הרמב"ם ודאי דפליג על דברי רש"י והש"מ דהא ס"ל גבי מעכשיו אם לא באתי עד יב"ח ומת תוך יב"ח דאסורה להנשא מה"ד עד אחר הזמן משום דבעי שיתקיים התנאי בפועל ממש כמש"כ הה"מ. א"כ כ"ש גבי פסקא מברא דאסורה להנשא קודם כלות הזמן דהא לא נתקיים התנאי בפועל ממש ויכול לבוא לעיר ע"י דרך רחוקה כגון ע"י קפיצה וכמשב"ל

מ"מ מה שמוכח מדברי רש"י והש"מ הנ"ל דס"ל דהזמן תלוי בהתנאי א"כ לפי דבריהם היכא דלא כפלי לתנאי' כיון שנתבטל התנאי נתבטל נמי הזמן והוה גיטא מיד. והוכחתי למעלה בסי' א' דמדברי הר"ן מוכח להדיא דס"ל דהזמן אינו תלוי בהתנאי ואף שנתבטל התנאי מ"מ הזמן לא נתבטל. ראיתי כעת דמדברי הרמב"ם משמע דס"ל כדברי רש"י והש"מ. ולכך לא הזכיר דגם היכא דתלה התנאי בהזמן כגון שהתנה אם לא אבוא עד ז"פ יהא גט דצריך שיהא הגט ברשותה בסוף כלות הזמן ולא קאמר שצריך שיהא הגט ברשותה רק היכא דאמר ה"ז גיטך לאחר ל' יום. ונראה דאזלי לשיטתייהו דהא הרמב"ם ס"ל דבתנאי דבאם מתחילין הגירושין מיד אלא דאינן נגמרין עד שיתקיים התנאי וכמו שמבאר דעתו באריכות הגאון בעל מכתב אליהו בטוב טעם ולכך ס"ל דגם בתנאי דבאם אם נשאת אף קודם שיתקיים התנאי לא תצא. ונראה דלפי דבריו אע"ג דהיכא שתלה התנאי בהזמן מ"מ כיון דחלה הגט בתנאי אם לא אבוא רוצה שיתחילו הגירושין מיד וגמר הגירושין לא יהא מעכב רק התנאי בלבד והזמן הוא רק להשלמת התנאי בלבד. אבל באומר ה"ז גיטך לאחר ז"פ אז אינו רוצה שיתחילו הגירושין רק לאחר הזמן בלבד א"כ לפי"ד אף דהיכא דתלה התנאי בהזמן מ"מ היכא דלא כפלי לתנאי' כיון שנתבטל התנאי נתבטל גם הזמן כיון שרצה שיחולו הגירושין מיד ורק התנאי הוא מעכב גמר הגירושין א"כ כיון שנתבטל התנאי ממילא נתבטל גם הזמן ונגמרין הגירושין מיד. אבל הר"ן ס"ל דגם בתנאי דבאם אין מתחילין הגירושין מיד אלא לאחר שיתקיים התנאי ופליג על דברי הרמב"ם דס"ל דאם נשאת לא תצא ולכך ס"ל להר"ן דהיכא שתלה התנאי בהזמן הוה כאומר לא תתגרשי אלא לאחר ז"פ ואף שנתבטל התנאי מ"מ א"א לחול הגירושין מיד כיון שלא גרשה אלא לאחר ז"פ כשיתקיים התנאי היינו שלא יבוא עד ז"פ א"א לחול הגירושין רק עד ז"פ אף בלא התנאי. ועיין במכתב אליהו שער ח' סי' נ"א מה שהביא שם מדברי הרלב"ח בסי' נ"ב ומה שהשיג עליו המהראנ"ח בסי' נ"ב יראה להדיא דהמהראנ"ח סובר כמש"ב לדברי הר"ן דהיכא דנתבטל התנאי מ"מ הזמן לא נתבטל

ועתה נשובה לנ"ד דהא בארנו דנראה מדברי הראשונים דכ"ז שלא הגיע הזמן אף שא"א לבוא עפ"י דרך העולם לא הוה כאלו נתקיים התנאי א"כ מועיל אז הבטול מה שבטלו שניהם הגט בבואה לאנדרינאפל. ואף אם נאמר כדעת הש"מ וכפי מה