מלבושי יום טוב חלק א טו

דרבנן מ"מ ממ"נ חד דרבנן הוא צריך לעבור למה לי' להתכוין לקדשה כדי שלא תהא בב"ז ולפי"ז שפיר למד המהרי"ט מזה לנ"ד דגירש משום מוש"ר ואסור מדרבנן להחזירה ואם יתכוין לקדשה יהא מוכרח לעבור על איסור מדרבנן לכך אמרינן דלא נתכוין לקדשה ועבר על איסור ב"ז. אבל היכא דבזה שלא יתכוין לקדשה יעבור על תרי דרבנן ואם יתכוין לקדשה יעבור על חד דרבנן לכך איכא למימר אע"ג דרוצה לעבור על איסור דרבנן מ"מ על תרי דרבנן אינו רוצה לעבור משו"ה נתכוין לקדשה דמה דאפשר לתקוני מתקני כמ"ש הרדב"ז אך ממה שכתב המהרי"ט מקודם משמע דגם בנ"ד אין לחוש ועוד נ"ל דבנ"ד כו"ע מודים דלא חיישינן דמשום שבעל שנתכוין לקדשה כדי שלא יהא בב"ז. אף אם תהיה אסורה עליו באיסור שניות לעריות משום דזה בודאי אינש לא מסיק אדעתא שמא הטעתו. ול"ד למומין דבשלמא גבי מומין י"ל דיעלה על דעתו לבעול אותה לשם קדושין דיסבור דילמא אית לה מומין והיא אינה רוצה לגלות לו מה שאין כן גבי טעות דאיסורא דהיא מוזהרת על האיסור כמו הוא ודאי דלא יעלה על דעתו דלמא הטעתו דאם כן צריך לאחזוקה ברשיעי וזה הוה מילתא דלא שכיחא ולא אסיק אדעתו כלל וכעין זה כתבו התוס' בגיטין (מו:) ד"ה המוציא אשתו משום אילונית כו' ועוד דמומין מסיק אדעתיה שמא לא יתקיים התנאי דשכיחי ובועל לשם קדושין אבל אילונית דלא שכיחי לא מסיק לבעול לשם קדושין עכ"ל וא"כ כ"ש כאן בנ"ד שתרצה אשה להכשיל עצמה ולאחרים ולהנשא באיסור דלא שכיח כלל בודאי לא מסיק אדעתו לבעול לשם קדושין. ומסתברא דגם רש"י שם דס"ל דגבי אילונית אמרינן אא"ע בב"ז מ"מ הכא דלא שכיחא כלל מודה דלאו אדעתו לבעול לשם קדושין א"כ נראה לפע"ד ברור דגם בנ"ד אינה צריכה גט מה"ד אלא מדרבנן בלבד כדי שלא יאמרו כו'

ומאחר שבארנו שבין בנדון דהנו"ב ובין בנ"ד אינה צריכה גט מה"ד לפ"ז הדבר ברור דבכה"ג יכולין להתיר אותו לישא אשה אחרת ואין צריך לזה היתר מק' רבנים. ונפלאתי על הגאון בעל ח"ס (בח' א"ע סי' ג') דאתא עובד כעין זה לידו והחמיר בזה וכתב דצריך לזה היתר מק' רבנים. כיון שאפשר להיות ההיתר ע"י ק' רבנים. חמירא האי חדר"ג שלא לישא אשה על אשתו מחדר"ג שלא לגרשה בע"כ. ואני תמה ע"ז הרבה כיון דמה"ד א"צ גט כלל כמש"ל למה לנו לעגן אותו בחנם על לא דבר ולהכריחו שימצא היתר מק' רבנים ואף שמחמירין בזה שצריכה גט כדי שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט הוא דוקא עליה מחמרינן משום חומר א"א. אבל עליו שאין חשש רק משום חדר"ג ל"ל להחמיר ועוד נ"ל דכל האריכות שלנו אם צריכה גט מה"ד או לא אין נ"מ לנ"ד אם צריך היתר מק' רבנים או לא דאפי' אם נאמר דצריכה גט מה"ד לפע"ד אין צריך היתר מק' רבנים בעובדא דהח"ס ובעובדא דידן מטעם הפשוט כיון דהיא אסורה עליו עולמית ואינה ראויה לו כלל אינה נקראת אשתו לענין זה שיחול עליו חדר"ג דהא כל עיקר התקנה של ר"ג שלא לישא אשה על אשתו הוא כדי שלא להכניס קטטה בתוך ביתו ואולי לא יוכל למיקם בסיפוקייהו א"כ בזו שבודאי גרשה בע"כ דאנן כפינן לי' לגרשה א"כ לא שייך בזה תקנת ר"ג כלל וכ"כ הגאון בעל חמדת שלמה בא"ע סי' ד' וז"ל והי' נ"ל פשוט דה"ט כיון דנשתמדה והיא בחזקת זונה והיא אסורה עליו א"כ אינו בכלל נושא שתי נשים כיון שאסורה עליו מדאורייתא ול"ד למ"ש דאף במקום מצוה גזר הגאון דהיינו בשהה יו"ד שנים דעכ"פ אינה אסורה לו או עוברת על דת אף דמצוה לגרשה מ"מ אינה אסורה עליו ואם רוצה מקיימה משא"כ היכא דהוה בחזקת זונה דאינה בכלל אשה הראויה לו ובזה ודאי לא גזר וכן כתב המהרי"ק להדיא בשורש קמ"א דמלתא דפשיטא היא היכא שהיא אסורה לו אינו בכלל שתי נשים עכ"ל וא"כ לא מבעי בעובדא דהח"ס דמיירי שם בגרושה שהחזיקה עצמה לאלמנה דאסורה עליו מה"ת. ודאי ליכא חדר"ג עליו. ואפי' בנ"ד שהיא אסורה עליו רק מדרבנן מ"מ מיקרי אשה שאינה ראויה לו ואינו בכלל נושא שתי נשים. ולא גרע ממאנס ומוש"ר דפסק הרמב"ם בהנ"ב (פ"א ה"ה ובפ"ג ה"ה) דאינו מחוייב לכונסה ומצי אף לגרשה דהיינו במוש"ר ועיין במל"מ שם א"כ כ"ש כאן לענין חדר"ג ודאי כיון שהיא אסורה עליו מדרבנן לא חל עליו חדר"ג כלל ומותר לו לישא אשה אחרת בלא היתר מק' רבנים ולענין תוספת כתובה כבר בארתי למעלה בסי' א' דאין לה תוספת וגם הוספת שליש מה שמוסיף על הנדוניא נמי אין לה דגם אף לענין נדוניא גופא שהכניסה לו נ"ל דרק מה שהוא בעין נוטלת דלא גרע מזינתה ועוברת על דת אבל מה שאינו בעין אינה נוטלת אף דקיי"ל בשנייה אף שלא הכיר בה לענין נכסי צאן ברזל דינה כדין כל הנשים כמבואר בשו"ע א"ע סי' קט"ז ס"ד אבל לאחר העיון נראה דבנ"ד כיון שהיא הטעתו אין לה מה שבלה ונאכל דהא מה דאית לשנייה נכסי צאן ברזל ככל הנשים הוא מטעם קנס כמבואר בכתובות (קא) דקנסוה רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה וא"כ דוקא היכא דכנסה סתם אף שלא הכיר בה מ"מ פשע בזה שלא חקר אחריה ולכך אית לה נמי תוספת כמש"ל ולכך קנסו אותו דהוא מחויב לשלם לה כל מה שבלה ונאבד מנכסי צאן ברזל אבל הכא כיון דהוא לא פשע כלל והיא הטעתו ומה שהוציא מהם ברשות הוציא ודאי דאין לה מדינא כמו ח"ל שלא הכיר בה וכיון שאינה נוטלת רק מה שבעין מן הנדוניא כ"ש הוספת שליש דזה ודאי מיקרי אינו בעין וזה דלא כדברי הב"ש בסי' קע"ו ס"ק כ"א ובסי' קט"ז ס"ק ג' דס"ל דהוספת שליש דינו כמו נדוניא בעין. ובאמת זה אין סברא כלל וכבר השיגו עליו כמה גדולי האחרונים בזה ופסקו דכ"מ שאינה נועלת מה שאינו בעין כ"ש הוספת שליש ודאי דאין לה וע"כ נ"ל דמותר להשליש לה גט אחר הרשיון מהממשלה יר"ה עם מה שיש לו מן הנדוניא בעין וישא אשה אחרת כנ"ל בזה וד' יצילנו משגיאות ויאיר עינינו בתורתו כל הימים:

כ"ד יו"ט ליפמן הכהן:

סימן ד

שאלה איש אחד נשא אשה מעיר אחרת ואחר החופה כשנתייחדו והתחיל לדבר עמה דברה עמו דברים הנוטים לטירוף ושגעון ולא נתרצית לו ולמחר נתודע שגעונה וטירופה לעין כל ויש גב"ע מעיר מולדתה שחולי זה נמצא בה מכבר עד אחד העיד עליה בת"ע שראה אותה קודם החתונה משוגעת בטירוף דעת שהכתה אח אביה ושברה חלונות וכלים ועד השני העיד ששמע כמה פעמים קול צעקתה ובכייתה בטירוף ושגעון וראה את עיניה משונות כעיני המשוגעים. וכמה פעמים העמידו עליה שומר לשמרה והרופא שבעירה הסיח לפ"ת שהיא משוגעת לפרקים פעמים בתחילת החודש פעמים באמצעיתו פעמים בסופו והנה מחותני הגאון מוהר"ר ראובן הלוי נ"י אב"ד דק"ק מסטיסלאוו פלפל בזה ברוב חריפותו ובקיאותו והעלה שיש להתיר לו לישא אשה אחרת מטעם ס"ס. ספק שמא היתה בעת קבלת הקדושין התחלת שטותה שלא היתה יכולה לקבל הקדושין וכיון שהיא בגרות לא מהני מה שאביה עומד אצלה ואת"ל שהיתה חלומה עת קבלת הקדושין מ"מ לא הוה רק ספק קדושין מטעם כיון שנמצא בה חולי זה קודם הקדושין. ונדרשתי לחות דעי גם אני בזה וזה אשר השבתי בע"ה

תשובה הנה לחוות דעי בזה אם הגיעה לכלל שוטה, גמורה שלא היתה ראויה לקבל קדושיה הוא ענין