מלבושי יום טוב חלק א קמז

סי' קמ"ד נתקשה בזה ולא מצא שום תירוץ ע"ז יעו"ש. וע"כ צ"ל דהרא"ש ס"ל כשיטת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דבהסכמת שניהם יכולין לבטל הגט כ"ז שלא נתקיים התנאי וה"ה בהסכמת שניהם יכולין לבטל הקדושין כ"ז שלא נתקיים התנאי וע"כ יכולין לגרוע מן התנאי. וכן מצאתי להגאון בעל בית מאיר דכתב כן, ולפי"ז ע"כ צ"ל בדברי הרא"ש דמה דס"ל בפירוש הגמרא וליחוש שמא פייס כדברי הר"ת הוא כמו שבארתי למעלה דמשמע להו מדקאמר וליחוש שמא פייס ולא קאמר וליחוש שמא פייסה אלמא דמהני שם בטול הגט אף בלא הסכמתה. ולפי"ז א"ש דברי העור בפשיעות מה דכתב דהרא"ש ס"ל דאף בתנאי דמעכשיו צריך להימנה דלא כהרמ"ה. וכולם תמהו על דברי הטור דמהיכא למד זאת מדברי הרא"ש דהא הרא"ש לא קאמר אלא לבטל התנאי לקיומו של גט משום דאתא דבור ומבטל דבור ונשאר המעשה קיים. אבל לבטל הגט אף בהסכמת שניהם לא נשמע מדברי הרא"ש. ולפע"ד נראה ברור דהטור למד זאת מדברי הרא"ש מדכתב גבי קדושין להוסיף על התנאי או לגרוע כמש"כ

עוד נראה לאחר העיון היטב בדברי הטור דס"ל להטור דלפי דברי הרמ"ה דס"ל דבמעכשיו אינו יכול לבטל הגט בשום צד אף בהסכמתה דהיינו שהיא מוחלת לו על מה שהיא כבר זכתה בגיטא על תנאי כו"כ ונותנת לו רשות לבטל מ"מ אינו יכול לבטל משום דס"ל דגט הניתן מעכשיו הוה לאחר נתינת הגט כמו שכבר נגמר הדבר לגמרי אף שהדבר תלוי בקיום התנאי מ"מ אין בידם לשנות כלל ואינו יכול לבעל התנאי ולבטל הגט א"כ אינו יכול לבטל התנאי אף לקיומו של גט ולא שייך כלל לומר סברת הרא"ש משום דאתא דבור ומבטל דבור כיון שכבר נגמר הדבר ואין הדבר תלוי רק בקיום התנאי בלבד. והרא"ש דס"ל דיכול לבעל התנאי לקיומו של גט משום דס"ל דכ"ז שלא נתקיים התנאי לא מיקרי זאת כבר נגמר הדבר לכך בידו לשנות ולבטל התנאי ולקיים הגט אף בלא תנאי ולזה א"צ הסכמתה כיון דמגורשת בע"כ. א"כ ע"כ ס"ל דה"ה לבטל הגט בהסכמתה היינו שהיא מוחלת לו על מה שכבר זכתה בגיטא על תנאי כו"כ והיא נותנת לו רשות לבטל הגט נמי יכול לבטל כיון שעדיין לא נגמר הדבר כ"ז שלא נתקיים התנאי. ולפי"ז יש ליישב כוונת הטור בסוף סי' קמ"ג דלאחר שהביא תשובת הרא"ש דס"ל דיכול לבטל התנאי לקיומו של גט כתב הטור וכן כתב בעל העיטור שיכול לבטלו כ"ז שלא נתקיים וכונתו היינו דבעל העיטור ס"ל כסברת הרא"ש דאף בתנאי דמעכשיו כ"ז שלא נתקיים התנאי מיקרי עדיין לא נגמר הדבר. אבל מ"מ הרא"ש לא ס"ל כבעל העיטור דהרא"ש ס"ל דבלא הסכמתה אינו יכול לבטל הגט כיון שכבר זכתה בגיטא על תנאי כו"כ א"כ כ"ז שאינה מוחלת לו מה שכבר זכתה אינו יכול לבטל. ואפשר דא"צ להגיה בדברי הטור בסי' קמ"ד וכונתו דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל היינו בהסכמתה

היוצא מכל דברינו אלה דדעת הרא"ש הוא תרתי לטיבותא. חדא דס"ל כסברת הרמב"ן והרשב"א דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל הגט בהסכמתה. וגם ס"ל היכא שהתנאי הוא לטובתה מהני מה שהיא מוחלת לו התנאי והוה כנתקיים ואז אף שלא בטל הגט בפירוש נמי מהני כדעת הרי"ף והרמב"ם והר"ן דהיכא דמוחלת לו התנאי א"צ בטול כי נתבטל הגט ממילא. אך דדעת הרא"ש הוא לחלק בין תנאי דלעבר ובין תנאי דלהבא לכך ס"ל גבי המקדש ע"מ שאין עליה נדרים דהטעם הוא דאתא דבור ומבטל דבור. וכן הוא דעת הריטב"א דהריטב"א ס"ל להדיא בגיטין כשיטת הר"ן דהיכא דמוחלת לו התנאי שהתנה לטובתה הוה כנתקיים. ומפרש שם דמאי דקאמר ליחוש שמא בא משום דאיכא למיחש דהיא בעצמה מחלה לו על ביאתו (וכן הביא שם (יח:) בשם הרא"ה שכתב בשם אחיו החכם הגדול הר' פנחס הלוי ז"ל שמפרש כל הסוגיא דחיישינן שמא פייס ושמא בא היינו שמא מחלה לו על תנאי' והוה כנתקיים ונתבטל הגט) וכתב שם דליכא לפרש בההיא וליחוש שמא בא בחשאי וכדפירשו מקצת המפרשים דהא כתיבנא לעיל דבכל דבר שהוא בקום ועשה אין אנו חוששין ואפי' לחומרא שעשאו אלא א"כ ראינו עכת"ד. מ"מ ס"ל בכתובות הביאו הש"מ גבי המקדש ע"מ שאין עליה נדרים דלא מהני מחילת התנאי שיהיו קדושין למפרע, אלא ע"כ דס"ל לחלק בין תנאי דלעבר לבין תנאי דלהבא וכמשב"ל

והנה דברי הריטב"א צריכין ביאור דהא לפי דבריו נראה דאף היכא דהיא בעצמה מחלה על תנאי' שהתנה בטלה לטובתה הוה כנתקיים לכך אנו חוששין גבי שמא בא שמא היא בעצמה מחלה לו על תנאי' אע"ג דבעלה לא היה שם מ"מ הוה כבא כיון דהיא מחלה לו. וקשה דבלא דעת הבעל א"א לה למחול על תנאי' דהא כתב הריטב"א בה' נדרים פרק שמיני דאפי' היכא דהתנה בתנאי שיש בו הנאה ללוקח או למקבל מתנה לא מצי מחיל לנפשו למימר כלום נתכונתי אלא לכבודי דדילמא קפידא הוי והכי מוכח מדאמרינן גבי שלשה שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה ולא מצי לוקח לממחל לנפשי' כתיבת שטר שהיא להנאתו כו'. וכן כתב הר"ן בקדושין [דפוס ווילנא (יב.)] בשם הרמב"ן יעו"ש ומדבריהם יש ללמוד דהיכא דקידש אשה ע"מ שאתן לך מאתים זוז לא מצית לממחל לנפשה ולומר הריני כאלו התקבלתי בלא הסכמת המקדש דאולי גם דעתו בדוקא כשיתן לה אז תהי' מקודשת לו וא"כ גם בנ"ז נראה דלא מצית לממחל לנפשה בלא הסכמת המגרש דאולי אינו רוצה במחילתה אלא דוקא בקיום התנאי. ועלה בדעתי לומר דמאן דמתני לה אמתני' ס"ל דאף דהוא בעצמו לא היה שם מ"מ חיישינן דלמא בקש ממנה במכתב שתמחול לו על תנאו והיא מחלה לו. ובזה פליג מאן דמתני לה אברייתא ולא מתני לה אמתני' דס"ל דכיון דהבעל לא היה שם לא חיישינן דילמא בקש ממנה ע"י מכתב או ע"י איש אחר שתמחול לו על תנאי' וזהו פירוש הגמרא הא לא אתא לכך לא חיישינן ודוקא בברייתא כיון שהיה הולך ובא והיה שם חיישינן דלמא בקש ממנה שתמחול לו על תנאו והיא מחלה לו אבל לאחר העיון בדברי הריטב"א נראה להדיא דס"ל דהכא אף בלא דעת הבעל נמי יכולה לממחול לנפשה דהכא כיון דאמר ה"ז גיטך אם לא באתי לז"פ זה דמי כאומר זכי בשדה זו אם לא אתן לך מאתים זוז לז"פ וזכה בה דנראה ברור דכו"ע מודים בזה דאם אח"כ רוצה המקבל לחזור מן הזכיה יכול לחזור ולומר כאלו נתקבלתי ונתבטל המתנה אף בלא דעת הנותן ה"נ יכולה האשה למחול לנפשה אף בלא דעת הבעל ונתבטל הגט. אע"ג דגט לא דמי למתנה כיון דאיתא בע"כ מ"מ כיון דהתנאי היה להנאתה הוה כתלה להדיא קיום הגט בדעתה דידה ודוקא באומר זכי בשדה זו ע"מ שאתן לך מאתים התם הוא דכתבו הרמב"ן והריטב"א דלא יכול המקבל לממחול לנפשי' כדי לזכות בשדה משום דאמרינן דגם הנותן תלה בנתינתו דוקא כדי שיהא בידו לחזור והכי נמי אם אמר ה"ז גיטך אם אתן לך מאתים זוז לז"פ לא מצי האשה אח"כ לממחול לנפשה ולומר כאלו התקבלתי כדי לזכות בגט בלא דעת הבעל משום דאמרינן דאולי גם דעת הבעל הוא שלא תזכה בגט אלא אם יתן לה המאתים זוז דלכך תלה בנתינתו. ולפי"ז צ"ל דמאן דמתני לה אמתני' ס"ל דאף בלא פיוס הבעל חיישינן שמא מעצמה מחלה התנאי שהתנה להנאתה אם לא אבוא. ומאן דמתני לה אברייתא ס"ל דבלא פיוס הבעל לא חיישינן שמא מעצמה מחלה ודוקא בבריית' כיון שהיה שם חיישינן שמא פייסה ומחלה התנאי. ושמא פייסה ע"י מכתב שתמחול לו התנאי לכו"ע לא חיישינן. ולפי דבריהם יהא מדוקדק מה דפריך על הברייתא וליחוש שמא פייס. ועל המתני' פריך וליחוש שמא בא כפי גירסת רוב הראשונים. ועיין מה שדחק בזה הרשב"א ז"ל. כנ"ל לבאר דברי הרא"ה והריטב"א ז"ל

אך זה לא יכולתי להעמיד על כונת הריטב"א דמי דחקו לפרש דהא וליחוש שמא פייס ומחלה היא על תנאי זה