מלבושי יום טוב חלק א קמג

פו"פ לא יהא גט ותהי' נאמנת עלי לומר שלא באתי ושלא פייסתיה. א"כ בנ"ד בודאי יחדו את הבד"צ דוויטעפסק שיבוא לפניהם, ומאי מהני מקום האשה בלא העדים. ועוד שלשון אם לא באתי סתם המוזכר בכ"מ ולא ייחדו לומר למקום פלוני שסמכו שסתמו כפירושו על מקום עמידת האיש בעת נתינת הגט עכת"ד. והנה מה שכתב הרב הנ"ל שנ"ל שסתם אם לא באתי הוא בסתמא על מקום נתינת הגט. לפ"ד נראה ברור דז"א והיכא שנותן גט לאשתו ומתנה עמה אם לא אבוא פירושו הוא בודאי אם לא אבוא אצלה ולא למקום נתינת הגט היכא שנותן לה הגט במקום אחר ולא במקום שהיא דרה. והיכא דשנה דירתה בין הזמן דנתינת הגט עד הזמן שצריך לבוא נראה דבכל מקום שיבוא מיקרי דקיים התנאי דאם בא אצלה ודאי דמיקרי דקיים התנאי כיון דעיקר כונת התנאי הוא שיבוא אצלה. ואם בא למקום דירתה מקודם נראה דזה ג"כ מיקרי קיים התנאי כיון דבעת נתינת הגט הי' מקום דירתה שם. ולא היה ידוע לו שבדעתה לשנות דירתה ע"כ אינו מחוייב לבוא אצלה. ואפשר לומר דאף אם בא לעיר שנתן הגט שם וגם אשתו דרה שם אך לא בא לביתו היינו למקום שאשתו דרה עדיין לא נתבטל הגט. כי סתם לא אבוא הוא פירושו לא אבוא לביתי ולא סגי מיד כשבא לעיר וקצת ראי' לזה דהא לפי לישנא בתרא (שם עו:

) מאן דמתני לה אמתני' חיישינן שמא בא בסתר לכך צריך להתנות שתהא נאמנת לומר שלא באתי. וכן פסקינן בשו"ע סי' קמ"ד ס"ז לפי דיעה השניה. ואי אמרינן דמיד כשיבוא לעיר נתבטל הגט אף כשלא יבוא לביתו א"כ מאי מהני נאמנות שלה דילמא בא בסתר לעיר הנ"ל והיא אינה יודעת מזה. ואף לפי מאי דאיתא בסה"ג ואראה בפני פו"פ אין חששא בזה הא אין זה מדינא דגמרא. אך אין זו הוכחה דאפשר לדחות כיון דמתנה שתהא נאמנת לומר שלא באתי א"כ הוה כמתנה להדיא דכ"ז שלא יהיה ידוע לה שבא הוה כמו שלא קיים התנאי. ואדרבה מדברי הש"מ (בכתובות ב:

) איכא למידק דס"ל איפכא דעל האי עובדא דההוא דאמר להו אי לא אתינא מיכן עד תלתין יומין להוי גיטא אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא אמר להו חזו דאתאי חזו דאתאי אמר שמואל לאו שמיה מתיא. פי' שם הש"מ וז"ל דהאי גברא בסוף השלשים עד שלא השלימו כל הל' יום אתא לעבור הנהר ולא היה בינו ובין העיר כי אם הנהר לבד וחשב דבביאתו לעבור הנהר סגי וה"ל כאלו בא לעיר ולהכי קאמר חזו דאתאי פי' ראו שכבר באתי וקאמר שמואל לאו שמיה מתיא כו' עכ"ל. א"כ מוכח שם להדיא דבביאתו לעיר סגי ואין צריך לבוא לביתו דלא אתינא פירושו אם לא אבוא לעיר. וכן יש לדקדק מדברי רש"י שם דקאמר שהיתה המעברות מצד העיר ולא יכול לעבור נראה דאם היה יכול לבוא רק להעיר סגי והוה כקיים התנאי דאי ס"ל לרש"י דקיום התנאי לא הוה אלא דוקא כשיבוא לביתו הו"ל לרש"י למימר דהיתה המעברות מצד האחר ולא היה יכול לעבור וע"כ לא היה אפשר לבוא לביתו. ומדהזכיר רש"י מצד העיר נראה דס"ל דבביאתו לעיר בלבד סגי. אך גם זה יש לדחות משום דאיכא למימר דהם פירשו שהיה מתנה עם העדים שמסר להם הגט על תנאי זה עיין בש"מ שם. לכך אע"ג דאמר אם לא אתינא פי' אם לא אבוא לעיר אבל היכא דמתנה עם האשה עצמה אם לא אתינא איכא למימר דפירושו הוא אם לא אבוא אצלה ולא סגי כשיבוא לעיר וצ"ע

אמנם מה שכתב הרב הנ"ל שבודאי שמרו נוסח הנדפס בשו"ע א"כ היה התנאי להדיא שיבוא לוויטעפסק ויראה בפני הרבנים בד"צ. הנה באמת אילו היה בא לפני לסדר גט על תנאי כה"ג הייתי משנה מנוסח הנדפס. דהא מעיקר הדין נראה מכל הראשונים דבנאמנות שלה סגי. מ"מ בנ"ד כיון שלא התנה על מקום דירת האשה נראה דצריך להתנות אם לא אראה בפני עדים ולא סגי בנאמנות שלה כיון שאפשר שבא לוויטעפסק והיא לא ידעה מזה מ"מ בכהן ולזמן מרובה דאיכא למיחש להרבה דברים שלא יהי' יכול לקיים התנאי בפני העדים שמייחד אותם שיראה בפניהם ע"כ אינו כדאי לייחד עדים אלא צריך להתנות אם לא אבוא ואראה לפני עדים ויעידו עלי לפני ב"ד פ'. וגם בס' גט מקושר כתב דצריך לשנות מנוסח סה"ג. אך מטעם אחר יעו"ש. וכיון שא"צ לייחד עדים א"כ אין צריך להתנות דוקא שיבוא לפני ב"ד דוויטעפסק. מ"מ מודינא להרב הנ"ל שנראה מלשון הפטור דשמרו נוסח הנדפס והתנה שיבוא לפני ב"ד דוויטעפסק. א"כ ההיתר הראשון מש"כ ליתא. אך כיון שכבר נעשה מעשה ונתיחדו שניהם נראה דיש להקל שתדור האשה עם בעלה. וכמו שאבאר בס"ד

גרסינן (בגיטין עו:) תניא כוותי' דר' יוחנן ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מנגד פניך שלשים יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וליחוש שמא פייס אמר רבה בר"ה הכי אמר אבא מרי משמי' דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי כו' ע"כ. ורש"י פי' שם שמא פייס דחיישינן שמא נתייחד עמה ובא עליה א"כ הוה גט ישן אבל הר"ת בתוס' (י"ח:) ד"ה שמא פייס כו' חלק ע"ז ופי' דשמא פייס דהכא ודריש פ' כל הגט חיישינן שמא ביטל ואמר גט שנתתי לך בטל הוא כו'. ומיהו אההיא דאם לא באתי אינו רוצה לומר שמא פייס ובעל את הגט בדבור דכיון דאמר מעכשיו אם לא באתי ולא בא הוי גט מעכשיו אע"ג דבטלו אח"כ אלא נתפייס ובא קאמר ומתוך כך בטל הגט עכ"ל והנה הרמב"ן ז"ל יצא לדון בדבר חדש דאף שבתנאי דמעכשיו אין הבעל בלבד יכול לבטלו מאחר שכבר הגיע הגט לידה מ"מ בהסכמת שניהם יכולין לבטלו כ"ז שלא נתקיים התנאי אם התנה בתנאי שבידם לקיימו או לבטלו אז יכולין שניהם לבטל התנאי והגט ולכך מפרש דברי הגמרא שם (ע"ו.) אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה ע"מ שתתני לי שלש מאות זוז בטלו דבריו האחרונים את הראשונים אף שכבר מסר לה את הגט דשם איירי בהסכמה דידה שבהסכם שלה יכולין לבטלו ולכך יכולין להוסיף על התנאי וכן כתב בסוגיא דידן דלפי הגירסא ע"מ שאעבור מנגד פניך למדנו בפירוש דין זה שבהסכמת שניהם יכולין לבטלו ומסיים שם וכן דעת הר"מ הספרדי והנה הרשב"א ז"ל הכריח מתשו' הרי"ף שפי' שם שמא פייס בדברים ומחלה לו התנאי דע"כ גריס הכא ע"מ. דאל"כ למה הוצרך לפיוסה ולבטולה אפי' בע"כ יכול הוא לבטל ותמה על נוסחאות הרי"ף שכתוב שם כ"ז שאעבור ושמא ט"ס הוא בנוסחאות וע"מ הוא גורס. וכן משמע קצת מתוך אותה תשובה של הרי"ף יעו"ש וכן כ' ה"ה בפ"ט מה"ג דדעת הרי"ף כך הוא וכן הוא דעת רבינו דע"כ בתנאי דע"מ קאי ולזה היה צריך לכתוב ואם רצתה ומחלה אותן שאם היה בתנאי שבאם כבר נתבאר ריש פ' שמיני שיכול הבעל לבטל הגט קודם קיום התנאי וא"צ למחילת האשה עכ"ל

אמנם הגאון בעל מכתב אליהו בשער ז' סי' כ"ה חלק על דברי הראשונים הללו [ומאשר הס' היקר הזה הוא מעט המציאות ע"כ הוכרחתי להעתיק ממנו את דבריו באריכות] וכתב וז"ל אמנם לי לע"ד מלבד שהוא דבר קשה לשבש נוסחאותיו עוד זאת אדרש למה הוא גורס גבי מאן דמתני לה אמתני' וליחוש שמא בא ולא גרס שמא פייס כדגרסינן גבי מאן דמתני לה אברייתא דהא הך פירכא דשמא פייס שייכא נמי אמתני' וכבר נרגש גם בזה הרשב"א ז"ל שם והוצרך לדחוק כדי ליישב זה כמו שיראה העומד על דבריו יעו"ש לכן אשר נלע"ד דלדעת הרי"ף הא דפרכינן וליחוש שמא פייס ומחלה לו התנאי בתנאי שבאם היא כדכתב בהלכותיו וסבור הוא ז"ל דהיכא דהתנאי הוא לטובתה לא סגי ליה לבטולי גיטא עד שתמחול היא התנאי בתחלה אבל בתנאי דמעכשיו או ע"מ הגם שהתנאי לטובתה ומחלה לא מהני ולא מידי ולא מצי לבטולי גיטא ומש"ה לא מצי גריס גבי מאן דמתני לה אמתני' וליחוש שמא פייס דהתם מעכשיו קתני ולכך גרים שם וליחוש שמא בא. ומ"ש בתשו' למה אין אנו חוששין בע"מ שתתני לי ר' זוז כו' נלע"ד דע"מ דקאמר לישנא קלילא נקט כו' וכן מבואר