מלבושי יום טוב חלק א קמב

דאיתא שם אמר רב אסי אמר ר' יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר לכאורה נראה דלא מהני גבי חוב אף אם זרק לתוך ד"א אבל באמת נראה דר"י לא קאמר זאת אלא לפי שיטתי' דפי' קרוב לי' אפי' רחוק מאה אמה אלא היכא דיכול לשומרו הוה קרוב לי' לכך קאמר דלגיטין אמרו ולא לדבר אחר. אבל בתוך ד"א כיון דחשיב לכל דבר כרשותי' א"כ מהני זה גבי חוב כמו בזרק לרשותי' ממש. וכן מצאתי להדיא בש"מ בב"מ דהביא בשם הרמב"ן דלשון הגמרא משמע דד"א קונות בכל דבר דשוינהו רבנן כחצירו ודאמרינן התם בפ' הזורק אמר ר"י לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ההיא לאו לד"א איתמר אלא ר"י לטעמי' דאמר קרוב לה שנינו ואפי' ק' אמות אבל אד"א ליכא בגמרא דילן מאן דפליג יעו"ש. וכן נראה להדיא מדברי הרשב"א בחידושיו לגיטין דז"ל ארבע אמות שלה זהו קרוב לה. ואע"ג דאסיקנא בב"מ גמ' ראה אותן רצין אחר המציאה דאינן קונות לו ברה"ר א"ל מאי רה"ר דהכא סימטא כו'. א"נ גט שאני דתקנו לה רבנן אפי' ברה"ר משום תקנת עגונות ומיהו צ"ע לפי"ז דמשמע דלא מחלק בין גיטין לשאר דברים אלא ר"י בלחוד מדאקשי' עליה והא וכן לקדושין קתני ולא אקשי לכולהו אינך אמוראי ושמא י"ל משום דר"י אמר בהדיא לגיטין אמרו ולא לדבר אחר עכ"ל. א"כ נראה להדיא מדברי הרשב"א בעצמו לפי תירוצא קמא דרב קאי בסימטא א"צ לומר כלל דבגט הוא משום תקנת עגונות. אלא כיון דתקנו רבנן דד"א כחצרו לכל דבר א"כ ממילא דינו כחצרו לענין גט וקדושין וה"ה נמי לענין פרעון החוב. ולפי"ז א"ש בפשיטות מה דפריך הגמרא רק על ר"י משום דהוא פי' דגבי גט מהני אף במקום שיכולה לשומרו אף שהוא יותר מד"א ומשום תקנת עגונות אבל לדבר אחר לא לכך פריך עליו הא מהני נמי גבי קדושין וגבי פרעון החוב. ורק הרשב"א דחיק עצמו לפי מאי דמסיק דרב קאי נמי על רה"ר ומהני זה גבי גט משום תקנת עגונות א"כ מאי פריך רק על ר"י הא לרב נמי תקשי ומתרץ משום דר"י קאמר זאת בהדיא לכך פריך עליו. אבל זאת נראה מדבריו להדיא דד"א בסימטא מהני לכל מילי משום דהוה כחצרו ממש. וכן מבואר בדברי הרשב"א בת"א סי' רכ"ט דז"ל שם ואפי' תמצא לומר שזה אנוס הוא כשלא רצה בעל דינו לקבל ויש טענת אונס בממון זה אינה טענה מכמה פנים האחד שאין אני רואה כאן שום אונס כי מי אנסו כשעמד שם עמו בשייא שלא זרקם לו לתוך חיקו או לתוך חצירו או שיזרקם לו תוך ארבע אמותיו כדינו וכל שהיה בפניו אין כאן אונס כו' עכ"ל. הרי כתב להדיא דמהני זורק לתוך ד"א אפי' במקום שצריך לזכות כנגדו בפרעון החוב כעובדא דהרשב"א שם. וכ"ש דמהני זורק לתוך ד"א למיפטר מאחריות החוב. א"כ דברי הרשב"א דקדושין תמוהים. ע"כ נראה דההכרח לומר דס"ל להרשב"א דגבי פקדון מהני אפי' זרק לתוך ד"א ברה"ר דהתם לא בעי רשותו ממש רק כיון דזרק לפניו במקום שיכול בקל ליטלה סגי. והשיג הרשב"א על הרמב"ן דמדבריו נראה דלא מהני בפקדון אם זרק לפניו בר"ה אף תוך ד"א כנ"ל. א"ד יו"ט ליפמן הכהן: סימן יב

שאלה אשה אחת נתגרשה מאישה בהן על תנאי וז"ל הפטור כפי מה שיש בידה מוכ"ז האשה פלונית לה נ"פ מבעלה פלוני מעכשיו ע"מ שאם לא יבוא עד ל"ג בעומר תרל"ט יהא הגט ובאם יבוא בתוך הזמן הגט בטל ונעשה ככל משפטי התנאים וביאתו תהי' לוויטעפסק בפני הרבנים בד"צ וימתין עד שיודיענה ותבוא כו'. והאיש הנ"ל הוא עובד בחיל הצבא והלך למלחמה במדינת טורקייא ובאשר נגמרה המלחמה ונעשה שלום ביניהם וכמעט כל אנשי הצבא חזרו מצבא המלחמה מ"מ הוא נשאר עם הפאלק שלו באנדרינאפל מטעם הממשלה יר"ה. והאשה יראה באשר אישה הוא בהן וכאשר יתקיים התנאי אז לא יהי' אפשר לשוב לבעלה ע"כ שאלה פי המורים מה לעשות והורה לה הרב הג' מהור"ר צבי דוב נ"י מק"ק האמי' שתסע האשה לאנדרינאפל ויבטלו שניהם את הגט וגם צוה שיקדשנה בעלה מחדש. ומבעלה היה לה מכתב מכבר שתבוא אצלו ותדור עמו. ונסעה האשה לאנדרינאפל ובאה לשם י"ד אייר שנת הנ"ל. ול"ג בעומר היה אז ביום א'. ובטלו שניהם הגט. וקדשה שנית והרה"ג דווייעטקא מערער על הוראה הזאת וכתב לי כי לפ"ד היא גרושה גמורה ובניה ממנו כעת הם חללין. ונשאלתי מה דעתי בזה

והנה בפעם הראשון כתב לי הרה"ג מו"ה נחמן נ"י מק"ק האמי' לשון התנאי בלשון זה אם לא אבוא עד ל"ג בעומר יהא גט מעכשיו ואם אבוא לא יהא גט ותהא נאמנת עלי שלא באתי ולא פייסתיה. והשבתי לו אז דלפ"ד נראה דיש להתירה בפשיעות דמועיל מה שנסעה לשם קודם הזמן כיון שהוא בא אצלה אף שהיא קרבה לו הדרך מ"מ זה מיקרי נתקיים התנאי דלפע"ד נראה דהיכא דאחד נותן גט לאשתו והתנה עמה אם לא באתי עד ז"פ אף שנתן לה הגט במקום אחר מ"מ כיון שהתנה סתם אם לא אבוא כונתו הוא למקום דירת האשה ולא למקום נתינת הגט. כיון שעיקר הגט שנותן לה ע"מ שלא באתי הוא כדי שלא יעגנה. עיין בתוס' (גיטין יח:) ד"ה חיישינן כו' א"כ עיקר כונתו שיבוא אצלה ולא למקום נתינת הגט. ועיין ב"י חו"מ סי' ס"א מח"כ דכתב בשם רי"ו דכלל גדול בידינו דכל תנאי שאדם מתנה לחבירו אין להלך אחר לשון הכתוב אלא אתר הכונה יעו"ש. א"כ כ"ש בנ"ד שלשון אם לא אבוא י"ל בשני פנים הן למקום נתינת הגט והן למקום דירת האשה בודאי הולכין אחר הכונה שהוא למקום דירת האשה. וא"כ בנ"ד לא איכפת לן כלל מה שעשתה לטובתו ונסעה לשם וקיצרה לו הדרך כדי שיוכל לבוא אצלה ולקיים התנאי

אח"כ שלח לי הרב הנ"ל העתקה מלשון הפטור והוא כפי מה שמבואר למעלה שביאתו תהי' לוויטעפסק לפני הרבנים בד"צ וימתין עד שיודיענה. מ"מ עלה בדעתי לומר שמלשון הפטור נראה דביאתו לוויטעפסק לא אמר הבעל מפורש בעת שהתנה התנאי. אלא כך אמרו לו הרבנים מקודם שא"צ לבוא למקום דירת האשה שהיא בהאמי' אלא תומ"י שיבוא לוויטעפסק לפני הבד"צ יתבטל הגט וזה היה למען להקל עליו שמיד שיבוא עם הפאלק שלו בחזרה לוויטעפסק יתבטל הגט. וע"ז סמך והתנה סתם אם לא אבוא עד ל"ג בעומר יהא גט. שאם ביאתו לוויטעפסק היה בלשון התנאי מפורש הו"ל להבד"צ לכתוב כן בלשון הפטור ועיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' קס"ו ובהפטור נכתב וביאתו תהי' לוויטעפסק כו'. אחר ונעשה ככל משפטי התנאים. וגם מדסיימו וימתין עד שיודיענה ותבוא דזה ודאי לא היה בהתנאי מפורש. ע"כ היה נ"ל לומר דביאתו לוויטעפסק לא היה בהתנאי מפורש. ובקשתי מהרב הנ"ל שיחקור ע"ז דאם יתודע לנו שלא היה תנאי מפורש לוויטעפסק אז יש להקל בזה. אף שבודאי כונתו היה אם לא אבוא לוויטעפסק יהא גט וכמו שאמרו לו הבד"צ מקודם מ"מ כיון שזה לא היה תנאי מפורש ואך הבד"צ אמרו שבבואו לוויטעפסק ויראה לפני הרבנים יתבטל הגט ולא יצטרך לבוא להאמי' מקום דירת האשה. א"כ כ"ש למקום דירת האשה אשר הלשון אם לא אבוא מורה יותר על מקום דירת האשה כמשב"ל. וא"כ שעתה בא למקום דירת האשה שהיא כעת היינו באנדרינאפל ובצירוף הטעם אשר בטלו שניהם הגט קודם כלות הזמן יש להקל לפ"ד

והשיב לי הרב הנ"ל שכמעט הוא מן הנמנעות להעמיד על שרשי הדברים בדקדוק. ועוד כי לפ"ד הדבר נסתר מתרי טעמי הא' שבדרך כלל שומרים הרבנים נוסח הנדפס בשו"ע ובסה"ג וז"ל יסיים ע"מ שאם לא באתי מהיום עד יום פ' יהא גט מעכשיו ואם באתי בתוך הזמן הנזכר ואראה בפני