מלבושי יום טוב חלק א קמ

שאף לפי דעת המקדש שרוצה לחשוב זאת בחשבון הא לא קיים תנאו כפי מה שהתנה עמה ליתן לה מעות. וע"ז השיב המהרי"ב דהא אף גבי גיטין אם התנה עמה ע"מ שתתני לי מאתים זוז יכולה ליתן לו שארי דברים ואי מיירי דהבעל מתרצה להדיא א"כ אין ראי' לעובדא דהמהרי"ב שלא היה רצוי לזה דהא היא סברה ששולח לה בתורת סבלונות ולא על חשבון המעות ועתה רוצה המקדש לחשוב בחשבון המעות והיא אינה מתרצה לזה וע"ז היה עיקר הקטטה שלהם וא"כ האיך מביא המהרי"ב ראי' מגיטין לעובדא דידיה אלא נראה ברור דהמהרי"ב ס"ל דדוקא באיצטלית אמרינן דבדוקא התנה אבל במעות שוה כסף הרי הוא ככסף ואין צריך רצוי הבעל ואף אם נתנה לו בע"כ נמי הוה גט למ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה או ע"י כפיית ב"ד דס"ל להמהרי"ב שם דלכו"ע מהני אבל כבר האריכו הגאונים הנ"ל להביא ראיות חזקות כנגדו דגבי גיטין לא אמרינן שוה כסף הרי הוא ככסף מ"מ נראה בעובדא דידן אם התנה עמה בסתם שאם תאבד האיצטלית תשלמי לי בעדה כפי שווי' יכולה לפרוע לו נמי בשאר דברים דהא לא התנה להדיא שתפרע לו דוקא בכסף ולא בשאר דברים דתשלומין הוה בכל מילי אף בשוה כסף אך אם התנה שאם תאבד כאיצטלית תשלמי לי מעות כך וכך בזה צ"ע דאולי בדוקא התנה ואינה יכולה ליתן לו שאר דברים. ואף אם מתרצה הבעל לזה נמי צ"ע דהא גם במתרצה אף שהבעל מכתב אליהו מיישב דברי המהרי"ב בזה. מ"מ כתב דלהלכה למעשה צריך להחמיר גבי גט אף אם הבעל מתרצה יעו"ש: סימן יא

שאלה במקום דמהני נתינה בע"ב כפי מש"ב. אי מהני נתינה ליד ב"ד היכא שהאיש הזה איננו בביתו או לא

תשובה הנה גבי גיטין נראה דלא מהני אפי' במקום דמהני נתינה בע"כ אם התנה על פרעון החוב דמהני נתינה בע"כ כמש"ב מ"מ לא מהני אלא דוקא אם זרקה לרשותו בפניו. ומה שכתב הב"ש בה"ג סי' קמ"ג סק"י לדקדק מדברי הרא"ש דנתינה ליד ב"ד מהני כשאינו ידוע לנו דלא ניחא לי' ומותרת להנשא. אין זה ראי' מוכרחת כלל לפי משב"ל. דהא לפי משב"ל א"ש דברי הרא"ש בפשיטות דשם לכו"ע מהני נתינה בע"כ כיון שהיא מחוייבת מה"ד לשלם המעות בעד האיצטלא. א"כ מיירי הפלוגתא דרשב"ג ורבנן בנתינה בע"כ. ובדברי הרשב"א מבואר להדיא דלא מהני נתינה ליד ב"ד. עיין בתשובותיו ח"א תשצ"ג (הובא בב"י ח"מ סי' ע"ג) ובח"א סי' רכ"ט שם מבואר יותר ואפי' למ"ד דנתינה בע"כ מהני מ"מ נתינה ליד ב"ד לא מהני, דזהו רק מטעם תקנה גבי בע"ח דמהני נתינה ללישכה דהוה כנתינה ליד ב"ד. ושם דוקא תקן ולא בעלמא. וזהו דלא כהגאון בעל ישועות יעקב דכתב דהרשב"א ס"ל דלמ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה לא מהני נתינה ליד ב"ד שלא בפניו. וא"כ לפי"ז בפרעון החוב דמהני נתינה בע"כ לכו"ע כמש"ב א"כ מהני נמי נתינה ליד ב"ד. אבל ז"א דהא מבואר להדיא בדברי הרשב"א בתשובה דאפי' למ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה מ"מ לא מהני נתינה ליד ב"ד. אך אפשר לומר דהרשב"א אזיל לשיטתי' דהרשב"א הביא שם בחידושיו בשם התוס' וז"ל הקשה בתוס' מה היתה סברתו של רבא שמדקדק מכאן דלא הוה נתינה דילמא היינו טעמא דלישכה משום דהויא שלא בפניו כו'. ותירצו דקסבר רבא דאם איתא דבפניו הוי נתינה כיון שיש לו לקבל מה"ד כמו כן נמי לשאינו בפניו היה יכול לזכות לו ע"י אחד ואעפ"י שחובתו הוא ואין חבין לו שלא בפניו הלא כשהוא בפניו נותן לו בע"כ אעפ"י שאינו רוצה לקבל והויא נתינה וכיון שכן אפי' שלא בפניו מזכה לו ע"י אחר כו'. והקשה ע"ז הרשב"א האיך אפשר לומר כן דכל שנותנין לו בפניו בע"כ מזכין לו ע"י אחר לחובתו והא אשה מתגרשת בע"כ ואין מזכין לה גיטא ע"י אחר כו'. וע"כ נדחק שם לפרש הסוגיא דרבא ס"ל מדרך הסברא כך דהלל כי תקון אפי' בפניו הו"ל לתקוניה דנתינה בע"כ בין בפניו בין שלא בפניו לא הויא נתינה יעו"ש. אבל הרא"ש שם ס"ל כדברי התוס' דרבא ס"ל דאם איתא דנתינה בע"כ הוי נתינה ה"ה שלא בפניו הוה מצי לזכות לו ע"י אחר ולא חש לקושית הרשב"א מגט אשה ונראה דסברת התוס' והרא"ש הוא כיון דמחוייב מה"ד הלוקח לקבל המעות ולהחזיר הבית א"כ הוה מצי לזכות, לו ע"י אחר אפי' שלא בפניו אם איתא דנתינה בע"כ שמה נתינה. ולא דמי לגט אשה דאין עליה שום חיוב לקבל הגט מן הבעל לכך לא מצי לזכות לה ע"י אחר שלא בפניה אע"ג דמצי ליתן לה בע"כ בפניה. א"כ לפי"ז איכא למימר לפי דעת התוס' והרא"ש גבי חוב כיון דלכ"ע מהני בזה נתינה בע"כ וגם מחוייב הוא מה"ד לקבל החוב מידה כיון שכבר זכתה בגיטה כמשב"ל בסי' ט' דכן הוא דעת התוס' והרא"ש א"כ מצית לזכות לו החוב ע"י אחר היינו ליתן ליד ב"ד. אבל באמת ז"א דנראה דלא מהני נתינה ליד ב"ד אף לדעת התוס' והרא"ש. דאף דללישנא קמא דרבא מהני נתינה ליד ב"ד כמו נתינה לידו אבל מ"מ הא ללישנא בתרא ס"ל לרבא דנתינה ליד ב"ד לא מהני כמו נתינה לידו א"כ צריך לפסוק כלישנא בתרא. וכן נראה מדברי הרא"ש שם דעיקר כלישנא בתרא אך הא דנסתפקו אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא משום דנסתפקו דאולי הלכה כר"פ או כרב שימי בר אשי משום דהם בתראי. ולדידהו בין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא נתינה ליד ב"ד לא דמי לנתינה לידו

מ"מ גבי דיני ממונות כגון אם מכר לו שדהו דאם יחזור לו המעות לז"פ יתבטל המכר והוא איננו בביתו. נראה דיכול ליתן ליד ב"ד ומהני לכו"ע מטעם תקנת הלל. דהלל לא לדרי' תקן אלא לדרי עלמא תקן. וכן מבואר להדיא בתשו' הרשב"א בח"א סי' שפ"א דבכה"ג מהני נתינה ליד ב"ד דז"ל על עובדא בראובן שמשכן חצירו לשמעון שיאכל בנכייתא כ"ז שלא יסלק לו המעות כתב שם ואם נפשך עוד לומר ומה יעשה ראובן שמשכן חצירו לשמעון זה במנה והגיע זמנו והלך לו למדינה אחרת ואילו יתעכב שם לעולם שורת הדין היא זה שיפסיד ראובן חצירו על מנה זה של שמעון שהלך לו ואינו אין זה אלא שלקתה מדת הדין בכך. לא היא שהרי היה לו לראובן למסור מעותיו של שמעון ביד ב"ד ואח"כ יכנס לביתו. ואעפ"י שאין פרעון ליד ב"ד פרעון בעלמא כדמוכח בפ' הגוזל את חבירו ונשבע לו יוליך אחריו למדי וכן בגיטין פ' מי שאחזו הכא שחצרו מעוכבת לו הוה פרעון מתקנת הלל וכדתנן ומייתי לי' בפ' מי שאחזו בראשונה היה נטמן כל שנים עשר חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ושובר את הדלת ונכנס. ולכו"ע נתינה בע"כ שלא בפניו לא הוה נתינה ומתקנת הלל בכי הא הויא נתינה כו' עכ"ל. א"כ ס"ל להדיא דבכה"ג כמו בתי ע"ח מהני נמי האידנא נתינה ליד ב"ד מתקנת הלל. אמנם הרשב"א סותר דברי עצמו מה דכתב שם בסי' רכ"ט דשם היה ממש כמו בתי ע"ח כמש"כ שם הרשב"א בעצמו מ"מ כתב שם דלא מהני נתינה ליד ב"ד וס"ל כי תקן הלל דוקא גבי בתי ע"ח תקן וצ"ע. מ"מ לדינא נראה עיקר כדברי הרשב"א בסי' שפ"א דכן נראה מדברי רש"י בגיטין (עה.) דכתב שם וז"ל מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לאו נתינה היא וגבי גט דאיסורא הוא לא תקן הלל עכ"ל. משמע להדיא מדבריו דס"ל דגבי דיני ממונות מהני נתינה ליד ב"ד מטעם תקנת הלל רק באיסורא לא תקן. וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ן שהובא בסה"ת שער נ' ח"א וז"ל ושאלתי בזה פי הרמב"ן ז"ל וזה אשר השיב לי כו' מיהו היכא דאמר לי' מעיקרא הילך מעותיך והלה מסרב בו ואמר איני רוצה לקבל בזה אני אומר