מלבושי יום טוב חלק א קלט

א"כ מוכח להדיא מדבריהם דס"ל דהדמים בעד האיצטלית לא מצי יהיב בע"כ אמנם הרא"ש ז"ל ס"ל דמדעתו כו"ע מודים דמצי יהיב לו אפי' דמים בעדה. והקשו כולם דא"כ לפ"ד הרא"ש ע"כ פלוגתא דרשב"ג ורבנן מיירי בע"כ א"כ תיפשוט דנתינה בע"כ מהני. והנה בסי' שלפני זה תירצתי דברי הרא"ש דמיירי בנתינה בע"כ ע"י כפיית ב"ד וכפי שיטת המהרי"ב דס"ל דמהני לכו"ע אבל באמת נ"ל דאין צריך לכל זה ודברי הרא"ש ז"ל ניחא בפשיטות דהוא ס"ל דאף דנתינה בע"כ לא מהני היינו דוקא אם הוא התנה עמה ליתן לו דמים מה שהיא אינה חייבת אבל הכא הדמים בעד האיצטלית היא מחוייבת ליתן לו דהאיצטלית היא שלו וכיון דנאבדה היא מחוייבת לשלם לו וכיון דזה הוא פרעון החוב כמו דלענין פרעון מהני אפי' בע"כ כמו כן מהני נמי לענין הגט ומצאתי ליש"ש בגיטין דהקשה קושיא זו על הרא"ש ומתרץ ג"כ באופן זה אך מסיים שם וכ"ז דוחק ונפלאתי על דבריו הא הסברא נותנת כך. ואדרבה נפלאתי על דברי הרשב"א הא הוא כתב להדיא ביבמות (ק"ו.) להביא ראיה דהנותן גט לאשתו על מנת שתתן לו מאתים זוז אלו לא רצתה ליתן אין מחייבין אותה אלא שהגט תלוי ועומד אם תתן יהא גט ואם לא תתן לא יהא גט. דאם איתא דמכיון דשקלתיה לגיטה איחייבה לה ליתן ליה מאתים זוז בע"כ הרי אלו עליה כחוב וע"כ מקבל כדמוכח במציעא גבי פרעיה זוזא זוזא פרעון הוה עכת"ד. א"כ ס"ל דהיכא דזה עליה כחוב מהני לכו"ע בע"כ. וא"כ באיצטלית דהיא מחוייבת בדמי האיצטלית בחוב גמור כיון דהאיצטלית היא שלו א"כ למה לא מהני בזה נתינה בע"כ לדברי התוס' והרשב"א ז"ל

ועלה בדעתי לישב דבריהם דלכך ס"ל דלא מהני נתינה בע"כ משום דס"ל דמה"ד היא פטורה מלשלם מה שנאבדה מידה האיצטלית. אע"ג דהוה כפקדון בידה מ"מ כיון דהאיצטלית באה לידה בעוד שהיא היתה תחת בעלה ואז היה הבעל עמה במלאכתה וכיון דבתחילת קבלת האיצטלית בידה היו בעלים עמה במלאכתה פטורה גם אח"כ. כמו דאמרינן בב"מ בפ' השואל אלא שהיא חייבת מחמת התנאי שהתנה עמה ע"מ שתתני לי איצטלתי. א"כ אין זה עליה חוב אלא מחמת התנאי של הגט לכך ס"ל דלא מהני נתינה בע"כ וזה כדעת הראב"ד בהשגות בה"א פכ"א ה"ט דס"ל דהבטל מיקרי עמה במלאכתה אבל הרא"ש ז"ל ס"ל כדברי הרמב"ם שם דס"ל דהאשה ששברה כלים דהיא פטורה אינו מה"ד. אלא מפני שלום בית אבל עמה במלאכתה לא מיקרי הבעל מפני שהוא אינו שכור עמה אלא בשעה שמתעסק בצרכיה. אבל עדיין לא עלתה ארוכה לדברי הרשב"א דהא הה"מ הביא שם דהרשב"א כתב שדעתו נוטה לדעת הרמב"ם א"כ היא חייבת מה"ד. ולמה ס"ל להרשב"א דלא מהני נתינה בע"כ

ע"כ נ"ל דס"ל להרשב"א כיון דהמשנה קתני סתם נאבדה האיצטלית משמע דמיירי הכא כסתם אבדה דש"ח פעור וש"ש חייב והאשה זו אינה אלא ש"ח על האיצטלא אע"ג דהיא צריכה להחזיר לו כדי לקיים התנאי מ"מ כיון דהיא יכולה להחזיר תומ"י א"כ מה שהיא שומרת אח"כ את האיצטלית אינה אלא ש"ח וכן משמע שם בירושלמי וא"כ מה שהיא משלמת אינה אלא מחמת התנאי שהתנה אבל מה"ד היא פטורה לכך לא הוה כפרעון אלא כמו שהיא נותנת לו וכיון שהיא אינה מחוייבת לו מה"ד ע"כ אם הוא אינו רוצה לקבל נא מהני נתינה בע"כ אבל הרא"ש מוקי המתני' שנאבדה בפשיעה א"כ היא מחוייבת מה"ד

א"כ בנידון שאלתנו יצא לנו אם יתברר שנאבדה בפשיעה כיון שהיא מחוייבת לשלם בעד האיצטלא מה"ד דרוב הפוסקי' פסקו כהרמב"ם דהבעל אינו מיקרי בעלים עמו במלאכתה א"כ היא מחוייבת מה"ד לשלם לו ולא מחמת התנאי של הגט ע"כ מהני נתינה בע"כ לכו"ע משום דהוה כפרעון החוב אך אם נאבד האיצטלא בלא פשיעה כיון דמה"ד היא פטורה אלא רק מחמת תנאי הגט היא מחוייבת לשלם הדמים אז נתינה בע"כ הוה ספיקא אי מהני או לא כמו גבי ע"מ שאם תתן לי מאתים זוז אח"כ ראיתי בס' מכתב אליהו דסובר דגם גבי איצטלית גופא נמי לא מהני נתינה בע"כ דז"ל בש"ת סי' י' והנה לכאורה קשיא לי בדברי הרא"ש דלפי דבריו הא דאיפלגו רבנן ורשב"ג באיצטלית אם תתן לו את דמיה הוה כשהבעל אינו מתרצה בדמים אלא באיצטלית דוקא וא"כ מאי איריא דמים אפי' איצטלית גופא הוה פלוגתא דלישני דרבא אי נתינה בע"כ הויא מגורשת ותפשוט מינה כלישנא בתרא דנתינה בע"כ שמה נתינה כו' עכ"ל ומאד נפלאתי על דבריו דבאיצטלית גופא ודאי דמהני נתינה בע"כ וכמש"ב ואפי' בדמים נמי מהני כמו שמוכח מדברי הרשב"א דיבמות ומה שכתב היש"ש ע"ז שהוא דחוק נ"ל שהיה דחוק לו לומר דהרא"ש מוקי המתני' דאיירי שנאבדה בפשיעה וא"כ רוצה היש"ש לדחוק אף שנאבדה באונס מ"מ כיון דהדמים הם באים מחמת האצטלית והיא חייבת לשלם לו הדמים בעד האיצטלית ע"כ מהני בזה נתינה בע"כ וזהו דחוק ולא מסתברי הכי כיון דבלא התנאי היא פטורה אבל בנאבדה בפשיעה ודאי דהדין ברור כמש"כ דמהני בזה נתינה בע"כ

אך לכאורה מדברי התוס' שם (ע"ח.) ד"ה מכלל כו' דכתבו וז"ל וי"ל דוקא בעלמא פשיטא דהוי נתינה שאין המלוה מפסיד בקבלת הפרעון אבל הכא דע"י הפרעון צריך להחזיר הבית וכן ע"י קבלתו הוי הגט גט לא הוי נתינה עכ"ל יש ללמוד איפכא כיון דה"נ ע"י הפרעון יתקיים הגט בע"כ ומפסיד המלוה על ידו ע"כ לא מהני בזה נתינה בע"כ אבל באמת ז"א דהא כבר בררתי למעלה בסי' ד' דודאי גם התוס' מודים דבפרעון ממש כגון היכא שהלוה על המשכון והתנה עמו שאם לא יפרע לו לז"פ יהא המשכון שלו מעכשיו דודאי מהני פרעון בע"כ אף שעי"ז יפסיד המשכון וכונת התוס' הוא דדוקא גבי בתי ע"ח דזהו מכירה ממש רק דהוה כמו שמתנה עמו אף שאם יחזור לו המעות יהיה המעות מלוה מעיקרא לכך לא מהני בזה נתינה בע"כ כיון שע"י הנתינה צריך לבטל המכר מעיקרא. אבל במלוה ממש ודאי דמהני בע"כ אף שע"י זה יופסד ולא יהא המשכון חלוט לו א"כ לנידון שאלתנו נמי אע"ג שע"י הפרעון יתקיים הגט מ"מ מהני הפרעון בע"כ כיון דזה הוה מלוה ממש והדבר ברור לדעתי דאם התנה הבעל עמה ה"ז גיטך ע"מ שתפרע לי החוב מה שמגיע לי ממך. יכולה לפרוע לו בע"כ לכו"ע וממילא מתקיים הגט כיון דתלוי התנאי בפרעון החוב ובפרעון החוב הא הוה פרעון בע"כ פרעון לכו"ע אף שע"י זה יתקיים הגט כמו שהוכחנו מדברי הרשב"א דיבמות. ולפע"ד אין חולק בזה

אמנם זה צריך לחקור אם אין לה מעות והיא רוצה לפרע לו במטלטלין בעד האיצטלית אם יכולה או לא הנה לפי דעת המהרי"ב בתשובתו הובא בב"י סי' ג' דס"ל דאף אם התנה ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז מ"מ יכולה לפרע לו בשאר דברים ולא דמי לאיצטלית יעו"ש. א"כ בודאי הכא יכולה לפרע לו בשאר דברים ואינה צריכה ליתן לו מעות דוקא. אמנם כבר השיגו עליו הרלב"ח בסי' קל"ד והמהר"ם אלשקר בסי' ל"ב וכתבו דהיכא דהתנה ליתן לו מאתים זוז אינה יכולה ליתן לו שאר דברים יעו"ש מה שהאריכו בזה לחלוק בין גבי גט דלצעורי קמכוין ע"כ לא מהני וגבי קדושין יש לצדד ולומר דמהני ומה שהליץ בעד המהרי"ב הבעל מכתב אליהו שער ח' סי' י'. לא הליץ כלום כי הוא בעצמו העיד שלא ראה תשובת המהרי"ב בעצמו וע"כ רצה לישב דהמהרי"ב מיירי היכא שהבעל מתרצה לקבל החפצים בעד המאתים זוז אבל באמת ז"א דהא מהמהרי"ב מוכח להדיא דהוא ס"ל דאפי' היכא דלא היה רצוי להדיא ע"ז נמי מהני דהא הוא מייתי ראיה מזה על עובדא דידי' והעובדא דהמהרי"ב היה כן שהמקדש התנה עמה ליתן לה לז"פ סך כו"כ ובתוך הזמן שלח נה סבלונות והמקדש רצה לחשוב הסבלונות על חשבון המעות שהתחייב ליתן לה ואמר שדעתו היה שיהא זה בחשבון. וחכם אחד רצה לבטל הקדושין מטעם זה