מלבושי יום טוב חלק א קלז

דנתינה בע"כ שמה נתינה או לא דאף אי אמרינן דנתינה בע"כ לא שמה נתינה מ"מ מהני וכן מוכח מדברי הרמב"ן והר"ן בשבועו' שהבאתי למעלה דכתבו דאם אמר שדי נתונה לך אם לא אתן לך מאתים לז"פ דמהני אף כשרוצה ליתן בלבד והקשה הא גבי גיטין אמרינן ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה בע"כ אינה מגורשת ופרשנו למעלה דקושיתו הוא כיון דלא בעי נתינה כלל ואף כשרוצה ליתן בלבד סגי א"כ אמאי לא מהני נתינה בע"כ לכו"ע ואמאי ס"ל ללישנא קמא דרבא דנתינה בע"כ לא שמה נתינה ופי' זה מוכח בדברי הר"ן כמשב"ל. ומלבד זה נראה דע"כ צריך לפרש כן דברי הרמב"ן דהא הרמב"ן פסק להדיא בסה"ת שער נ' כמ"ד דנתינה בע"כ שמה נתינה. וא"כ קשה למימר דהקשה ע"ע מהמ"ד דלא קיי"ל כן אבל לפ"ד ניחא אלא ע"כ דס"ל להר"ן דגם גבי קדושין אף שהתנה המקדש מ"מ כיון שהאשה אינה מתקדשת אלא לדעתה א"כ הוה כמו שהתנה האשה אם תתן לי מאתים זוז לז"פ הריני מקבלת הקדושין מאתך והוה כמו שהתנה המקבל ע"ע ולכך בעי נתינה לכו"ע וכ"ז דלא זרק לרשותה ודאי דלא הוה קדושין. אך אם זרק לרשותה והיא לא קבלה זה תלוי בפלוגתא אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא

והנה הגאון בעל מחנה אפרים בה' זו"מ בסי' כ"א השיג על הר"ן דגיטין וכתב וז"ל דנראה דע"כ לא אמרו נתינה בע"כ לא שמה נתינה אלא בגיטין דוקא ומטעמא דלצעורא קמכוין אבל בעלמא דלהרוחה קמכוין כל שזה רוצה ליתן אעפ"י שזה אינו רוצה לקבל ה"ז פטור והא דיליף לה מבתי ע"ח היינו משום דהתם נתינה ודאי בעי דבלא דמים אינה נגאלת כו' אבל בעלמא כל המתנה ע"מ שתתני לי לא בעינן נתינה ממש אלא כל שזה רוצה ליתן ולקיים תנאו סגי וכן נראה מדברי הר"מ הנרבוני שהביא הטור באה"ע סי' ל"ח כו' עכ"ל וכוונתו מה שכתב שם דברי הר"מ נרבוני בע"מ שאתן לך מאתים זוז אם אמר המקדש שאין רוצה לקיים תנאו לעולם אין כופין אותו לקיימו אלא קדושין בטלין ואינה צריכה גט ומ"מ בעל נפש לא ישאנה בלא גט שמא אח"כ יאמר שרוצה לקיים התנאי לקלקל על השני ע"כ ומוכיח מזה דבקדושין מהני אף כשהוא רוצה ליתן והיא אינה רוצה לקבל דאל"כ מאי חיישינן שמא יאמר אח"כ שהוא רוצה לקיים התנאי הא בידה שלא לקבל ונפלאתי עליו דמזה אין ראי' כלל דהתם חיישינן שמא יזרוק לה בע"כ לתוך רשותה. ונתינה בע"כ לכה"פ ספיקא הוה ואולי סובר הר"מ כשיטת הפוסקים דנתינה בע"כ שמה נתינה ומה שהכריח עוד זאת מפ"ק דקדושין דאמרינן שם אמר ר"א האומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים כיון דאמר לה במנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר לה ע"מ דמי ואמר ר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ופריך עלה מהברייתא דתניא התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהם לחזור הרשות בידו ואם איתא מאי קושיא נהי דהרשות בידה לחזור כל כמה דלא קבלה דנתינה בע"כ לא שמה נתינה מ"מ כל שנתרצית היא וקבלה ה"ז מקודשת למפרע עכ"ל. זה אינה ראי' משום דמשמע לי' להגמרא דאם רצה אחד מהם לחזור הרשות בידו משמע לגמרי דבחזרה יתבטלו הקדושין לגמרי ואין כאן קדושין כלל ואף אם יתקבל אח"כ נמי לא מהני אח"כ מצאתי בשעהמ"ל בה"א פ"ז ה"י שמישב קושית המח"א הנ"ל על הר"ן כמו שכתבנו

עוד כתב שם השעהמ"ל וז"ל ואף גם זאת לדעת מהר"י ברב כו' דאף למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה אם נתנתן בע"כ בידה בחצרה לכו"ע שמה נתינה נראה דלק"מ דהכא חשיב כתנאי התלוי ביד אחרים דשמא למחר יתנם בידה או ברשותה בע"כ כו' וא"כ היכי קתני בברייתא אם רצה כל אחד מהם לחזור כו' דמשמע דמותרת לינשא לאחר ניחוש שמא למחר יתנם באונס כו' עכ"ל ודבריו תמוהים דהאיך אפשר לפרש כן בדעת המהרי"ב דס"ל דהיכא דזרק בע"כ לרשותה לכו"ע שמה נתינה דלפי"ז האיך יפרש דברי התוס' בגיטין (ע"ה.) ד"ה מכלל כו' דהקשו שם וז"ל וא"ת דהשתא לא מפליג בין בפניו בין שלא בפניו דבכל ענין בע"כ לא הויא נתינה א"כ למה היה נטמן בראשונה כו' עכ"ל וכיון דבכה"ג לכו"ע מהני א"כ מאי היה קשה להו להתוס' דלמה היה נעמן דע"כ צריך להטמין שלא יזרוק לרשותו בע"כ בפניו. אבל המעיין בדברי המהרי"ב יראה להדיא דלא עלה זאת על דעת המהרי"ב לומר כן אלא כוונת המהרי"ב שם היכא דע"י כפייה קבל בע"כ לכו"ע מהני אבל היכא דזרק לרשותו ולא קבל משם ודאי גם המהרי"ב מודה דלמ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה אפי' היכא דזרק לרשותו נמי לא מהני אבל באמת לפי"ד המהרי"ב לא קשה כלל קושית המח"א מטעם אחר. דהא דעת המהרי"ב דע"י כפייה לכו"ע מהני. ונראה דאין כונתו דהיא כפה אותו בעצמה שלא בב"ד שיקבל מידה אלא כונתו הוא שהיא כפה אותו ע"י ב"ד שיקבל מידה דס"ל כיון שכבר זכתה בגיטה והוא תלה התנאי בדעתה א"כ הוא מחוייב לקבל המעות מידה וכן משמע מדברי התוס' הנ"ל דכתבו וז"ל ואר"י די"ל דכיון דאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז תלה הדבר בדעתה ועליו לקבלם והוי כמו בבע"ח וקמ"ל דאפי"ה בע"כ לא הויא נתינה עכ"ל א"כ משמע מדברי התוס' דזה דמי ממש לבע"ח כמו דבבע"ח מחוייב הוא לקבל המעות ולהחזיר הבית כמו כן גבי גט נמי מחוייב הבעל לקבל המעות כדי שיתקיים התנאי כיון שכבר זכתה בגיטה וכן משמע מדברי הרא"ש שם. ונראה דהוכיחו זאת דגם גבי גט מחוייב הבעל לקבל המעות דאל"כ האיך מדמה הגמרא שם ללישנא בתרא דרבא מדמהני נתינה בע"כ גבי בע"ח ה"ה גבי גט דילמא גבי בע"ח הוא דמהני נתינה בע"כ כיון דהוא מחוייב מה"ד לקבל המעות ולהחזיר הבית לכך לא בעינן דעתו כלל אבל גבי גט אי אמרינן דהבעל אינו מחוייב לקבל מה"ד מנ"ל דמהני נתינה בע"כ דילמא כיון שאינו מחוייב לקבל כ"ז שלא נתנה לו מדעתו לא הוה נתינה כלל ועיין בתשובת המהרלב"ח בסי' קל"ד שהשיג שם ג"כ על המהרי"ב וכתב דנראה להדיא מדברי המהרי"ב דדעתו הוא שב"ד יכולין לכופו אף בגיטין. והוא השיג עליו וס"ל שאף שעל הבעל מועל מה"ד לקבל המאתים זוז כדי לקיים התנאי מ"מ לא שייך ב"ד לכופו ע"ז דבשלמא גבי בע"ח יכולין לכופו לקיים מצות גאולה מה"ת אבל בגט אעפ"י שהוא התנה עמה אם תתני לי ק"ק זוז כו' ותלה הדבר בדעתה לא בדעתו כאשר כתבו התוס' ולכן מחוייב לקבל עם כל זה אין ב"ד יכולין לכופו שיקבל דכשלא ירצה לקבל לא עבר על שום מצוה ממצות התורה כדי שיכפוהו ב"ד על כך וכ"ש בגט דבדעתו הדבר תלוי ואין כופין אותו שיקבל כדי שתהיה מגורשת בעל כרחו כו' עכ"ד. א"כ נראה מדברי הרלב"ח להדיא דבזה גם הוא מודה למהרי"ב שמחוייב הבעל לקבל כדי לקיים התנאי אך בזה פליג וס"ל דאין ב"ד יכולין לכופו על כך א"כ לא קשה כלל קושית המח"א דהאיך אפשר לפרש הברייתא דהרשות בידה לחזור היינו שלא לקבל המותר המעות ונתינה בע"כ לא שמה נתינה כיון דהיא מחוייבת מה"ד לקבל מותר המעות כדי לקיים התנאי כיון שכבר זכה הבעל בה ולפי דעת המהרי"ב הא ב"ד יכולין לכופה שתקבל מותר המעות מן המקדש ואפי' לדעת הרלב"ח כיון שיש עליה חיוב מה"ד לקבל מותר המעות האיך קאמר הברייתא הרשות בידה לחזור דמשמע דאין עליה חיוב כלל

ונראה לפע"ד להביא ראי' לדעת המהרי"ב שב"ד יכולין לכופו להבעל לקבל מידה המעות כדי לקיים התנאי מדברי הרמב"ם בה"ג פ"ח ה"א דס"ל דבכל תנאי שמתנה עמה אם התנה ע"מ יש להנשא לכתחילה אעפ"י שעדיין לא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא יתקיים ויעו"ש בהה"מ דס"ל להרמב"ם לדחות הברייתא דלאחר לא תנשא עד שתתן דפ' מי שאחזו מפני הסוגיא דפ' המגרש דקאמר שם בדרך תימא א"ה בכולי תנאי נמי לא תנסיב דילמא לא מקיימו ני' לתנאי וכתב עוד וז"ל ויש בזה דעות חלוקות למפרשים יש מי שסובר כדברי רבינו בע"מ והוא שיהיה בידה לקיימו ומ"מ לא דחו הברייתא מהלכה שאמר דשאני ע"מ שתתני לי מאתים זוז שאינו בידה לגמרי שהרי אם הוא אינו רוצה לקבל הגט פסול כמו שיתבאר