מלבושי יום טוב חלק א קלה

כדברי הט"ז בח"מ סי' ע"ג ס"ו דאף שלא תבעו נמי חלה עליו השבועה לפרעו). וכיון דאף גבי פרעון לא מהני כשרוצה לפרוע והוא אינו רוצה לקבל האיך אפשר לומר דגבי גט וגבי בתי ע"ח מהני כשרוצה ליתן והוא אינו רוצה לקבל והא דכתב הרמב"ן דמהני כשרוצה ליתן והוא אינו רוצה לקבל היינו דוקא היכא שאמר לו שדי נתונה לך אם לא אתן לך מנה לז"פ דהתם ס"ל להרמב"ן דסגי כשזה רוצה ליתן והלה לא רצה לקבל וכן כשנשבע ליתן לחבירו נמי יוצא ידי שבועה כשזה רוצה ליתן וזה אינו רוצה לקבל משום דהתם מיקרי נתינה אפי' אם רק רוצה ליתן אף שהוא לא קבל אבל גבי גיטין ובתי ע"ח דבעי נתינה כדי לזכות כנגדו ודאי גם הרמב"ן מודה לדברי הרשב"א דכ"ז שלא זרקם לתוך רשותו לא יצא ידי נתינה ולא קיים התנאי כלל ולא זכה כנגדו אפי' אי אמרינן נתינה בע"כ שמה נתינה דבזה שרוצה ליתן לבד לא מיקרי נתינה כלל שיכול לזכות בזה כנגדו גבי גט להפקיע א"ע מיד בעלה וגבי בע"ח להפקיע מיד הקונה

אף שלכאורה מדברי הרמב"ן מדהקשה על דבריו מהא דאמרינן בפ' מי שאחזו ע"מ שתתני לי שתי מאות זוז נתנה בע"כ אינה מגורשת משמע דאי אמרינן נתינה בע"כ שמה נתינה מהני אף בכה"ג דהיא רוצה ליתן והוא אינו מקבל אבל באמת לפע"ד א"א לומר כן דהא הרמב"ן מתרץ שם ע"ז דגבי גיטין שאני שאפי' אמר מחולין לך אינו גט משמע להדיא מדבריו דזה שרוצה ליתן והוא אינו מקבל גרוע ממחולין לך וכן הסברא נותנת. וא"כ תקשה האיך אמרינן שם ללישנא בתרא דרבא דנתינה בע"כ שמה נתינה אף גבי גט אע"ג דמחולין לך לא מהני והא רבא ודאי לא פליג על ר"י וגם הרמב"ן בעצמו הא פסק להדיא כמ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה כמו שהביא שם הבעל סה"ת בשמו אע"ג דקיי"ל דמחולין לך לא מהני ע"כ נראה ברור דכוונת הרמב"ן הוא כן דהא מדפליגי אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא לכאורה מוכח דלא מיקרי נתינה לכו"ע היכא שזה רוצה ליתן והלה אינו רוצה לקבל דאי אמרינן דגם זה מיקרי נתינה א"כ לא שייך לאפלוגי בנתינה בע"כ אי שמה נתינה או לא כיון דלא בעינן כלל נתינה בפועל ממש וע"ז מתרץ הרמב"ן דגבי גיטין ודאי דבעי נתינה בפועל ממש כיון דשם לצעורי קמכוין ואפי' מחולין לך לא מהני לכך ס"ל לרבא לחד לישנא דנתינה בע"כ לא מהני (וכפי מה שבארתי למעלה בסי' ז' כוונתו). ועוד דאפי' בד"מ נמי כיון שהתנה המקבל ע"ע עד שיהיו נתונים לי ממך משמע לכך לא סגי כשהוא רוצה ליתן והוא אינו רוצה לקבל ובעי ודאי נתינה בפועל ממש משו"ה ס"ל דנתינה בע"כ לא שמה נתינה ואפי' זרק לרשותו בע"כ נמי לא מהני

ומ"מ מסוף דברי הרמב"ן נראה דס"ל דהיכא דלא התנה המקבל ע"ע אלא שהתנה הנותן זכי בשדה זו ע"מ שתתן מאתים זוז לפ' והלה לא רצה לקבל ונשארו המעות ת"י זכה בשדה אע"ג דלא מחל לו האחר מ"מ כיון דלהנאתו של המקבל נתכוין וכיון שהוא לא רצה לקבל הוה כמו שנתקיים התנאי וע"כ זכה גם כנגדו ודוקא גבי גיטין משום דלצעורי קמכוין לכך אף אם התנה ע"מ שתתן לפ' נמי בעי נתינה ממש וגבי בע"ח משום דהתם הוה כמו שהתנה הנותן ע"ע אם תתן לי הדמים שלי לז"פ אחזיר לך הבית ודלא כמו שעלה על דעתי דהיכא דבעי לזכות כנגדו בעי נתינה ממש אף שמתחילת דברי הרמב"ן משמע קצת דדוקא היכא דלא בעי לזכות כנגדו אז הוה נתינה כה"ג. מ"מ א"א לומר כן דא"כ אמאי לא מתרץ הרמב"ן על קושיתו דשאני גבי גט משום דבעי ע"י נתינה זו לזכות כנגדו אלא נראה דהרמב"ן אינו מחלק בכך אבל מדברי הרשב"א בת"א סי' ת' נראה שם דפליג בזה על הרמב"ן וס"ל דאף במתנה ע"מ שתתן לאחר נמי בעי נתינה ממש אלא דמהני בזה נתינה בע"כ לכו"ע אבל מ"מ נתינה ודאי דבעי וכל כמה דלא זרק לרשותו או דהניחם לפניו בד"א לא זכה בשדה

אח"כ ראיתי דהרשב"א אזיל בזה לשיטתו כי הוא ז"ל והריטב"א ס"ל דלא כהרמב"ן גם בנשבע ליתן לחבירו וגם שם ס"ל דבעי נתינה ממש דז"ל הריטב"א בשבועות (כה.) וא"ת היכי חיילא שבועה שאתן דהא אמרינן בגיטין דנתינה בע"כ לא הוי נתינה וא"כ נשבע זה ע"ד שאין בידו וי"ל שאין במשמע לשון שאתן בשבועות בטוי אלא שיעשה מה שבידו או שיניחנו לפניו או שיזרקנו לידו או לרשותו לפניו ואם לא רצה לקבל הרי הוא פטור עכ"ל וכן נראה דזהו דעת הרשב"א שם (אף שאינם מפורשים כ"כ להדיא) דז"ל ונשבע ליתן לעשיר שאמרו שהוא חייב משום שבועות בטוי דוקא כשאותו אחר רוצה לקבל אבל אם אינו רוצה לקבל נפטר זה משבועתו שלא על דעת שיקבל האחר בע"כ נשבע וכן בכל תנאים דעלמא כיוצא בזה וכדאמרינן בגיטין ה"ז גיטך אם לא פייסתיך פייסה ולא איפייסה ואסקינא דאין זה גט דלא תרקבא דדינרי יהיב לה דהא פייסה ולא פייסה וכן הדין בכל מיני ממונות באומר שדי נתונה לך אם איני נותן לך מאתים זוז נתן לו ולא רצה לקבל כבר קיים זה תנאו ומעות לא קבל ושדה אין לו ולא שיהא כההיא דנתינה בע"כ דאיבעי לן בפ' מי שאחזו אי שמה נתינה אי לא דההיא דמתנה ליתן את שלו ע"מ שיתן לו חבירו מאתים זוז כאומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני מאתים זוז דהאשה שלו ולא רצה לקבלם שתפטר אשתו ממנו וכן בבע"ח כו' עכ"ל ומדכתב שלא ע"ד שיקבל האחר בע"כ נשבע משמע להדיא דס"ל כהריטב"א דקבלה לא בעי ואף שלא קבל מ"מ יצא ידי נתינה בזה שזרקם לתוך רשותו אבל מ"מ נתינה ודאי דבעי. וכן פליג גבי שדי נתונה לך אם איני נותן לך מאתים זוז דדוקא כשנתן לו ולא רצה לקבל אז הוא דאין לו שדה. ודלא כדברי הרמב"ן דס"ל דסגי כשרוצה ליתן: ויותר מבואר דהרשב"א ס"ל כהריטב"א בגיטין בחידושיו בפ' מי שאחזו דז"ל עוד נראה לומר דאפי' למ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה היינו דוקא שהנותן נפטר בנתינתו וזכה במה שבידו בקיום תנאו והיינו טעמא דגט והיינו טעמא דבית בבע"ח זכתה האשה בגט שבידה וזכה הלה בבית בקיום תנאו וה"ה לנשבע ליתן לחבירו נותן לו בע"כ ונפטר אבל שתהא נתינה לגבי מי שנתן להם בע"כ לא שא"א לזכות לאדם בע"כ והיינו טעמא דמתנה וה"ה והוא הטעם לאומרת תן לי מנה ואתקדש אני לך ונשבע הלה ליתן לה ונתן לה בע"כ יצא הלה ידי שבועה והיא אינה מקודשת כנ"ל כו' עכ"ל הרי מדייק הרשב"א להדיא דדוקא כשנתן בע"כ הוא דיצא ידי שבועה. ודלא כהרמב"ן דס"ל דסגי כשרוצה ליתן

והנה יש להקשות על שיטת הרמב"ן דס"ל דהיכא דלא התנה המקבל ע"ע סגי כשזה רוצה ליתן לו אף שהאחר אינו רוצה לקבל הוה כנתינה א"כ אמאי אמרינן בנדרים (סג:) האומר לחבירו קונם שאת נהנית לי אם אין את בא ונותן לבני כור של חטין ושתי חביות של יין כו' וחכ"א אף זה יכול להפר את נדרו שלא עפ"י חכם ויאמר לו הרי אני כאלו נתקבלתי ולפי דבריו ז"ל אמאי צ"ל הרי אני כאלו נתקבלתי דזה הוה כקיום התנאי ממש כמ"ש הר"ן בפ' מי שאחזו יעו"ש. הא אפי' רק יאמרו דאינם רוצים לקבל נמי סגי ונראה דש"ה דהתנה על בניו הסמוכין על שולחנו וכן כתב הר"ן להדיא שם (כד.) דלכך מהני מה שיאמר האב הרי אני כאלו נתקבלתי יעו"ש א"כ הוה כמו שהתנה המקבל ע"ע היינו קונם שאת נהנית לי אם אין את נותן לי כור של חטין וכל היכא דמתנה ע"ע ודאי דבעי נתינה ממש אף לדברי הרמב"ן דהתירוץ הראשון לא פליג על תירוץ השני כמו שביארתי למעלה (בסי' ז')

אמנם ראיתי להגאון בעל מחנה אפרים בה' זו"מ סי' כ"א דכתב וז"ל ואצ"ל לאותו תירץ שכתב בפ"ג דשבועות דלא אמרו לא שמה נתינה אלא בגיטין וכמ"ש לעיל משום דלצעורי קמכוין וכן נ"ל עיקר דבעלמא אע"פ שהתנה המקבל כל שזה רוצה ליתן הרי נתקיים התנאי ואע"פ שזה אינו רוצה לקבל וכי תימא א"כ במתני' דנדרים דהאומר קונם כו' אם אין את נותן לי כור א' יכול לומר הריני כאלו התקבלתי ואמאי בעי למימר הריני כאלו התקבלתי כיון שרוצה לתת לו סגי כבר הקשה