מלבושי יום טוב חלק א קלג

וחייב לתת ואם לא רצה חבירו לקבל אנוס הוא וכ"ש שאין במשמע אתן לפ' אלא אם ירצה לקבל שהרי להנאתו נתכוין וסתמו כפירושו נמצא שאם לא רצה לקבל הרי הוא פטור גמור לא מדין אונס אלא שלא נתבטלה כלל שבועתו והראי' מדתנן בפ' קונם יין כו' וע"כ לא בעי התם דלימא זהו כבודי אלא מפני שתלה נדרו בקבלתו ואמר אם אין אתה נוטל הא אם אמר אם אין אני נותן לא אמר אלא להנאתו של מקבל ואם לא רצה לקבל פטור כו' עכ"ל. ולפי"ז א"ש מה דהקשה הרמב"ן מגיטין דאמאי לא מהני שם נתינה בע"כ כיון דהלה אינו רוצה לקבל הא הוה כאלו נתקיים התנאי. ומתרץ דהתם גבי גט אפי' מחולין לך נמי לא מהני

אך לפ"ז צריך להבין דברי הרמב"ן מה דהביא שם ראי' מגיטין גבי אי לא מפייסנא ומסקינן הא פייסה ולא איפייסה כלומר ולא הוה גיטא. הא שם אמרינן להדיא דלא הוי גיטא רק אי אמרינן יש אונס בגיטין. ונראה לישב דבריו עפ"י דברי התוס' דגיטין שם ד"ה מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא דכתבו שם וז"ל אע"ג דלית לי' אין טענת אונס בגיטין והוה גט וא"ת וכי יהיב לה נמי תרקבא דדינרי אמאי לא הוה גיטא הא לא איפייסא ואומר ר"י דאי לא פייסנא לה משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהיב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו אעפ"י שלא נתפייסה עכ"ל. והמהרי"ט ח"א בסי' קל"א למד מדברי תוס' הללו שאם היה אומר אם לא מתפייסה אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי לא מקיים תנאו דהא לא אתפייסה יעו"ש. א"כ אנו למדין משם דאם אמר אם לא מתפייסה כ"ז שלא נתפייסה לא נתקיים התנאי. אבל אם אמר אם לא אפייסה כיון שטרח לפייסה בדבר גדול הוה כאלו נתקיים התנאי ממש אע"ג דלא נתפייסה כיון דהוא עשה מה שמוטל עליו לעשות אין אנו חוששין כלל מה שהיא לא נתפייסה. א"כ יש ללמוד משם ג"כ דהיכא דאמר שדי נתונה לך אם אין אני נותן לך מאה מנה לז"פ. ורצה ליתן והלה לא רצה לקבל הוה כאלו נתקיים התנאי כיון דהוא עשה מה שמוטל עליו לעשות אין אנו חוששין כלל מה שהלה לא רצה לקבל. ומה דהביא הרמב"ן ראי' לזה מלישנא בתרא דרבא דקאמר שם הא פייסה ולא איפייסא. נראה דכוונתו דע"כ מזה מוכח דלשון לא איפייסא אין משמע רק שעליו מוטל לפייסה אף שהיא לא נתפייסה מ"מ הוה כאלו נתקיים התנאי דאי אמרינן דכ"ז שלא נתפייסה הוה כאלו לא נתקיים התנאי א"כ הוה כתלה התנאי בדעתה דידה אם היא תרצה להתפייס לא להוי גיטא. א"כ מאי מהני טענת אונס דאין לו תרקבא דדינרי למיתב לה כיון דלא תלוי התנאי בדידיה. דאם היה אומר אם לא תתפייס עד ל' יום להוי גיטא אף ללישנא בתרא דרבא הוי גט כיון דלא נתפייסה כיון דאפי' אי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא נתפייסה הוה גט כיון שלא נתקיים התנאי כמש"כ המהרי"ט. א"כ לא שייך בזה טענת אונס כלל. אלא ע"כ מוכח מזה דלא איפייסא משמע רק שעליו מוטל לפייסה אבל בדידה אין תלוי כלל אף שהיא לא נתפייסה. ולכך סובר לישנא בתרא דרבא כיון דהוא פייסה [ואי משום דלא נתן לה תרקבא דדינרי דהוא מחויב לפייסה בדבר גדול ע"ז אמרינן דיש טענת אונס ומאי הו"ל למיעבד כיון דאין לו תרקבא דדינרי ליתן לה] לכך נתבטל הגט. ומזה למד הרמב"ן דה"ה אם אומר שדי נתונה לך אם איני נותן לך כו' דאם רצה ליתן והלה לא רצה לקבל לא קנה השדה דלא נתכוין אלא על מה שבידו לעשות והוה כאלו נתקיים התנאי. ועיין מה שהבאתי למעלה בסי' ד' בשם הגאון רעק"א בהגהותיו לאו"ח סי' ק"ת דנראה דהוא מפרש דכונת הר"ן הוא מטעם אונס וכמו שעלה על דעתנו מקודם לפרש בדברי הר"ן אבל לפע"ד נראה ברור דכונתו הוא כמש"פ דמטעם קיום התנאי אתא עלה כמו שמבואר להדיא בדברי הריב"ש ז"ל

והנה אף שבארנו למעלה דבגט לא מהני נתינה בע"כ אף במתנה ע"מ שתתן לפ' מ"מ נראה דזה תלוי בפלוגתא דרבנן ורשב"ג דלרבנן לא הוה גט אי אמרינן נתינה בע"כ לא שמה נתינה. אבל לרשב"ג כיון דהעכבה אינה ממנה ה"ז גט. אע"ג דהיכא שהתנה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא רצה לקבל גם רשב"ג מודה דלא הוה גט. ש"ה כמש"כ התוס' (שם עה:) ד"ה כלל כו' כיון דאמר שתתני לי מאתים זוז בדעתו שיקבלם ולבסוף שאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי יעו"ש. אבל היכא שהתנה שתתן לאחר ודאי דלרשב"ג הוה גט אע"ג דנתן לו בע"כ. ולפי"ז י"ל מה שיש לדקדק קצת דלמה נקט רבא מתקנתא של הלל נשמע ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת ע"כ אינה מגורשת ולא נקט רבותא יותר ע"מ שתתני לפ' מאתים זוז מדעתו מגורשת בע"כ אינה מגורשת. אבל לפ"ז ניחא דלכך נקט ע"מ שתתני לי דבזה כו"ע מודים דלא הוה גיטא. ובע"מ שתתני לפ' תלוי זה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן אע"ג דגבי גט גם רשב"ג מודה דלצעורי קמכוין כמש"כ הראשונים. ולכך גם לדידי' היכא דאמר מחולין לך לא מהני. מ"מ נראה דדוקא היכא שמתנה ע"ד שבידו דשם אמרינן דלצעורי קמכוין ובדוקא התנה. אבל היכא שמתנה ע"ד שאינו בידו אמרינן דלהרוחה קמכוין ולכך כיון שאמר האב איני רוצה בשימושה הוה כמחל נה ולכך הוה גיטא. עיין בשעהמ"ל ה"ג פ"ח ה' כ"ב מה שהביא בשם המכתב אליהו. א"כ ה"ה כשמתנה ע"מ שתתני לפ' והלה אינו רוצה לקבל ונתן לו בע"כ הרי הוא כמו שנתקיים התנאי והוה גיטא. א"כ לפי"ז בנידן שאלתנו דמתנה ע"מ שתתן לאחר יש לצדד ולומר דמהני נתינה בע"כ מטעם ס"ס. דהא כמה גדולי הפוסקים ס"ל דנתינה בע"כ שמה נתינה וכלישנא בתרא דרבא. וכמה גדולי הפוסקים פסקו כרשב"ג דכל העכבה שאינה ממנה ה"ג גט. א"כ הוה ס"ס דפלוגתא דרבוותא חדא דלמא קיי"ל כמ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה אף במתנה ע"מ שתתן לי. ואפי' אם נימא דנתינה בע"כ לא שמה נתינה דלמא קיי"ל כדברי הפוסקים דפסקו כרשב"ג א"כ במתנה ע"מ שתתן לאחר מהני נתינת בע"כ לדידי' אף אם נאמר דבמתנה ע"מ שתתן לי לא מהני וכמ"ש וצ"ע: סימן ח

שאלה אם אסר אחד לחבירו זכי בשדה ע"מ שתתן לפ' מאתים זוז והלה רצה ליתן לפ' והוא לא רצה לקבלם, ונשאר המעות ת"י ולא זרקם לרשותו. אם זה מיקרי נתינה בע"כ וזכה בשדה דהוה כמו שקיים התנאי או לא וכן לענין גט דצדדנו למעלה דמהני מטעם ס"ם. אי מהני כה"ג או לא

תשובה הנה הב"י בסי' קמ"ג כתב וז"ל והוי יודע שמורי הרה"ג הריב"ר נר"ו כתב בתשובה דלמ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה אע"ג שלא קבלם אין חשש בזה שאין חיוב אלא על הנותן ליתן וכן משמע מלשון התוס' דגיטין שם דכ' וגם אם היה בפניו יעשוהו ב"ד לקבלם בע"כ עכ"ל. ואם איתא דלמ"ד נתינה בע"כ לא הוי נתינה עד שיקבלם מדעתו מה תירצו יעשוהו ב"ד לקבלם בע"כ והרי סובר דלא שמה נתינה אם כפוהו לקבל אלא ודאי לכו"ע אם קבלם המקבל אפי' ע"י כפיה שמה נתינה כו'. וכן נראה בפי' מלשון הרמב"ם כו'. וראיתי מי שהשיג עליו וז"ל הכלל העולה מדבריו דליתא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא דללישנא קמא אם לא קבל המעות בידו בפועל לא הויא נתינה ואם קבל בידו אפי' ע"כ הויא נתינה וללישנא בתרא אפי' לא קבל המעות בידו אלא כל שאמרה שקול זוזא אפי' שלא רצה לקבל בפועל הוי נתינה ודברים הללו קשה לשמעם ומה שרצה לדקדק מדברי התוס' ליתיה דמה ענין עשוי ב"ד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומחזיר הבית לבעלים לנתינה בע"כ אי הויא נתינה קבל בפועל או לא קבל בפועל דאפי' אי הוי דינא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה קבל או לא קבל ב"ד