מלבושי יום טוב חלק א יג

שם הפיגול והנותר והטמא שבישלן בחלב חייב ואמרינן שם דהאי תנא סובר איסור חל ע"א וכן יש להוכיח מגמרא דקדושין (ע"ז.) דאיכא תנא דסובר דאחע"א אפי' בלא כולל ומוסיף ואפי' אם לא יהי' חמור על קל. מדפריך שם הגמרא על הברייתא דאלמנה גרושה חללה זונה האי תנא מאי קסבר כו' יעו"ש ואף דלדברי רבא דיבמות (י"ג:) ע"כ ב"ש ס"ל דאין אחע"א מ"מ מהירושלמי אין ראי' דאולי ס"ל כטעמא דר"ש בן פזי שם א"כ לפי שיטת הרמב"ן יש לקיים גירסת הבעל פ"מ לעבור עליו בשני לאוין

על כ"ז לפע"ד נראה עיקר הגירסא בירושלמי לעבור עליו בלאו וכן הוא הגירסא בחידושי הרשב"א בשילהי גיטין ועיין בתשו' הרשב"א (סי' תקנ"ז) דז"ל ועוד מסתבר לי דשמעי לה מדב"ש דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ואע"ג דיליף לה בגמרא בגז"ש כתיב הכא כי מצא בה וגו' וכתיב התם כו' מה להלן בעדים אף כאן בעדים. נראה דלאו בעדים ממש קאמר דא"כ למה הוצרך הכתוב לומר לא יוכל בעלה הראשון וגו' והלא אסורה לו וחייב לגרשה לכתחלה. ועוד דהא קאמרי לא יגרש אא"כ מצא בה. ואי בעדים ממש אדרבה בכי האי חייב לגרש בע"כ אלא ה"ק ב"ש כ"ז שמצא בה דברים מכוערים בשני עדים מצוה לגרשה ולהוציא רשעה מתוך ביתו כו' עכ"ל ולכאורה דברי הרשב"א תמוהים דמקשה קושית הירושלמי ומתרץ דלא כהירושלמי אע"כ דהרשב"א גרס בירושלמי לעבור עליו בלאו ומפרש הירושלמי דלא כמו שפי' הפ"מ דפליגי ברייתא ומתני' אהדדי אלא סובר דלא פליגי. והמעיין שם בירושלמי יראה לעינים שחסר שם תירוץ על קושיתו שהתחיל להקשות והא תני ב"ש וחסר שם התירוץ שמתרץ בסוטה אמר ר' מנא קיימת כאן בעדים וכאן שלא בעדים דמתני' דמצא בה ערות דבר ממש אפי' מצא בעצמו ודברים מכוערים בעינן שיהי' דוקא עפ"י עדים וזהו כונת הירושלמי דכתב אם לאוסרה הרי כבר אסורה כיון דמצוה לגרשה אם מצא בה דברים מכוערים עפ"י עדים כ"ש שאסורה להנשא לכתחילה אלא הא מה אני מקיים לא ישוב לקחתה כדי ליתן עליה בלאו וא"כ תירוץ הרשב"א ותירץ הירושלמי בחדא מחתא מחתינהו וכן מצאתי בתשו' גאוני בתראי (סי' כ"ו) דכתבו שם להדיא דברייתא דשילהי גיטין דקאמר ר"מ דעוברת על דת משה מצוה מה"ת לגרשה כיון שהיא פרוצה ביותר כגון יוצאה וראשה פרועה כו' שנאמר כי מצא בה ערות דבר אתיא אליבא דכו"ע אפי' לב"ש דאמר לא יגרשה אא"כ מצא בה דבר ערוה לאו דבר ערוה ממש קאמר אלא כל דבר המרגיל ערוה כגון הנך דברייתא ואסתייע מהך ירושלמי דסוטה

ויותר מבואר בדברי הב"ח בא"ע (סי' קע"ז) דאפי' גבי אונס יכול לגרשה בע"כ אם היא עוברת על דת משה אע"ג דלא מצא בה דבר ערוה ממש דפי' שם דברי הטור שכתב וכן אם נשאה ומצא בה ערות דבר יכול לגרשה. והקשה ע"ז הב"ח דמ"ש יכול לגרשה משמע דאם רוצה לקיימה רשאי הא כיון דאם נמצא בה דבר ערוה מחויב לגרשה. ופי' שם הב"ח דקאי בעוברת על דת דקיי"ל (בסי' קט"ו) דאין כופין אותו להוציאה אלא מצוה עליו שיוציאנה וכן בריש (סי' קי"ט) נמי כתב דאם נמצא בה ערות דבר או פריצות מצוה לגרשה כו' משמע מצוה הוא אבל אין כופין וזאת היה דעתי במ"ש כאן יכול לגרשה עכ"ל ואף שדברי הב"ח צ"ע ואבאר בס"ד במק"א. מ"מ יש ללמוד מזה לכה"פ לענין דברי ב"ש אף בעוברת על דת משה. ואף שלכאורה נראה דגמרא דידן פליג על הברייתא דהירושלמי דהירושלמי סובר דלב"ש אתי הך דבר להורות דגם עוברת על דת משה יכול לגרשה. וגמרא דידן הא סובר דב"ש דרשי הך דבר ע"ז שצריכין עדים. ונראה דהגמרא למד זאת מהברייתא דהובא שם דקאמר ב"ה לב"ש הלא כבר נאמר דבר. א"ל ב"ש לב"ה והלא כבר נאמר ערוה אלמא דלא דרשי ב"ש הך דבר לעוברת על דת משה. אלא על ערוה גופא דבעי עדים מ"מ אפשר לומר דגמרא דידן נמי לא פליגא על הך דינא דיכול לגרשה לב"ש אף בעוברת על דת משה רק שסובר דלא ילפינן זה מדבר אלא ילפינן זה מערוה כיון שהם דברים המרגילים לערוה הוה כמו ערוה ממש וכן משמע בתשובת הרשב"א הנ"ל דכו"ע סוברים הך דינא ולית מאן דפליג ע"ז ולפי מה שכתבתי א"ש מה דס"ל להירושלמי דאם ראה שנבעלה כולי עלמא מודים דאין אדם עושה בב"ז כיון דאין אסורה עליו מה"ד ואין אנו יכולין לכופו לגרשה אם רוצה לדור עמה אמרינן דודאי כוון לקדשה בבעילתו כדי שלא יהא בב"ז וא"כ אין ראיה מדברי הירושלמי נגד הש"ג והב"ש

אח"כ הראוני דהרדב"ז בח"ד (סי' רע"ז) כתב בזה דלא כדברי וז"ל ונלע"ד דבכי האי גונא צריכה גט שני דבין שראוהו שבעל כו' כל מאי דאפשר לו לתקן מתקן כו' דאי בעיל לה לשם זנות אית בה תרתי חדא בעילת זנות דכל שאר נשים ותו איסורא דידה דאחרי אשר הוטמאה ומשום הכי בעיל לשם קדושין לתקן שלא יהא בעילת זנות אלא בעילת איסור ואע"ג דעתיד הוא לגרשה השתא מיהא מתקן הוא ולא הוה בעילת זנות ומנא אמינא לה דטעמייהו דב"ש במתני' משום דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ מתני' איירי לב"ש במגרש משום ערות דבר וכיון שהיא מזוהמת לפניו לא יבא עליה כדפירשו בירושלמי ואוקימנא למתני' בגמרא דידן בשלא ראוה שנבעלה דאי בשראוה שנבעלה מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין וקיי"ל כסתם מתני' לדעת רובן ככולן. אלמא בראוה שנבעלה מודו ב"ש דצריכה גט שני אע"ג דגרשה משום ערות דבר דכיון שבעל אינה מזוהמת לו ובעל לשם קדושין וכמו דכתיבנא כו' עכ"ל והנה מדברי הרדב"ז הללו מוכח להדיא דס"ל דמחזיר סוטתו חייב אף בלא קדושין אבל לפע"ד הדברים ברורים כמש"ל דמחזיר סוטתו אינו חייב אלא דוקא ע"י קדושין כדמוכח מדברי התוס' דיבמות. ומה שמביא ראיה מדאמרינן בלא ראוה שנבעלה פליגי כבר בארתי דלא מיירי בערוה ממש אלא בדבר שמרגילין לערוה לכך בראוה שנבעלה כו"ע מודים דאמרינן אין אדם עושה בב"ז ובזה נתישב ג"כ דברי הרשב"א בחידושיו דכתב שם דלפי מאי דאמרי' בראוה שנבעלה פליגי אם אדם עושה בב"ז או לא אזלי ב"ש וב"ה לשיטתייהו וס"ל לב"ש כיון שהוציאה מביתו מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת היא בפניו ואינו מחזירה והשתא ב"ז הוא דקא עביד יעו"ש ולכאורה קשה גם לדבריו דאמאי לא קאמר משום דאינו רוצה לעבור על איסור דמחזיר סוטתו אם יקדשה ע"כ עושה בב"ז ולפי מש"פ ניחא דמיירי דגרשה מחמת דבר המרגילין לערוה מ"מ כיון שהוציאה מחמת זה מזוהמת היא בפניו ואינו רוצה להחזירה לשם אישות אלא יצרו תקפו ורוצה לבעול אותה ב"ז אבל לפי מאי דאמרינן בלא ראוה שנבעלה פליגי ס"ל כדברי הירושלמי דבכה"ג שלא גרשה מחמת דבר ערוה ממש ודאי בעיל לשם קדושין אם ראוה שנבעלה [ויותר נ"ל דלפי מאי דמסקינן דבלא ראוה שנבעלה פליגי ופליגי בהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אין אנו צריכין למימר דב"ש וב"ה אזלי לשיטתייהו אף לשיטת הרשב"א אלא אף היכא שגרשה לא מחמת דבר ערוה אלא מדעתה דפלוגתא דב"ש וב"ה בלא יגרש אדם כו' הוא דוקא בע"כ] דס"ל לב"ש דעדי יחוד לא מהני לומר דהוה כעדי ביאה אלא דוקא היכא דהעדים יודעים שמתיחדים לשם ביאה] אבל היכא דגרשה מחמת דבר ערוה ממש ודאי דמי למחזיר גרושתו כיון דע"י קדושין יהא חמור איסורא לא חיישינן דבעיל לשם קדושין וכמש"כ

ועוד נפלאתי על דברי הרדב"ז הללו דסותר דברי עצמו [אפי' לפי דעתו דס"ל דמחזיר סוטתו חייב אף בלא קדושין] דכתב בח"א סי' שנ"א וז"ל ומכאן אתה למד שהמתייחד עם גרושתו והיא בנדתה אינה צריכה גט דמה נפשך אם הוא זהיר בנדה הרי לא בעל ואם אינו זהיר בנדה כיון דלא חייש לאיסור כרת לא חייש לבעילת זנות ולא בעל לשם קדושין עכ"ל וגם המל"מ הביאו בה"ג (פ"י הי"ח) וכתב שם דדבריו נכונים וז"ל ול"ד למ"ש רבינו פ"ב מה' תמורה כו' דהתם משום שעשה