מלבושי יום טוב חלק א קכט

הוה רבית כלל משום דהא דחייבתו התורה שמחוייב לחזור לו הבית כשמחזיר לו המעות היינו שמחוייב להחזיר ולמכור לו ולכך לא הוה אפי' צד אחד ברבית אבל תנא דברייתא סבר כיון שחייבתו התורה שמחוייב להחזיר לו הבית כשמחזיר לו המעות הוה כמכירה על תנאי לכך הוה צד אחד ברבית וזהו כוונת בעל סה"ת מש"כ דבע"ח שאני משום דבע"ח הוה מכר גמור והוה כחוזר וקונה ממנו דאל"כ האיך אוכל פירות משום דהא רבא הוא דמביא ראיה בגיטין דנתינה בע"כ לא שמה נתינה מהלל דהתקין לישכה. ורבא כיון דס"ל דצד אחד ברבית לכו"ע אסור ע"כ דס"ל דזה הוה כחוזר וקונה ממנו דאל"כ לא הוה שרי אכילת פירות וזה ברור בכוונת בעל סה"ת בס"ד

והנה ראיתי בש"מ שם בפ' א"נ הביא בשם הריטב"א דכתב ג"כ שיטה חדשה לישב דברי רבא וז"ל והנכון לפרש אמר רבא הכא במכר שהמכר ע"מ להחזיר א"ב פי' שלא היה התנאי שאם יביא מעותיו תתבטל מכירה זו למפרע והדרי זוזי מלוה דא"כ לדברי הכל הוי רבית גמורה אלא שיהא המכר קיים עד אותה שעה ויחזור הלוקח וימכרנה למוכר באותן דמים דר"י סבר הא ממ"נ פירי דאכל לוקח בינתיים דידי' נינהו ורבנן סברי דכיון דאין [דרך[ לוקח קרקע לעשות כן ירדה תורה לסוף דעתם דלהלואה גמורה נעשה ולפי' אמר הכתוב את כספך לא תתן לו בנשך ולא אמר לא תלוה בנשך לרבות מכר כיוצא בזה שיהא דינו כמלוה והשתא א"ש מאי דאמרינן התם דבית בבע"ח להא דמיא ומאן דתני שאינה רבית כר"י דשרי הכא לגמרי ומאן דתני ה"ז רבית גמורה אלא שהתורה התירתה כרבנן דהכא כו' עכ"ל והנה גם שיטת הריטב"א הוא כדעת בעל סה"ת דגבי בע"ח הא דגואל אותה הוה כחוזר וקונה ממנו אך בזה חלוק שיטת הריטב"א מהבעל סה"ת. דלדברי הסה"ת היכא שמתנה שמחוייב להחזיר ולמכור לו מותר ולדברי הריטב"א אף בכה"ג לרבנן הוא איסור גמור מה"ת ולולי דמסתפינא מרבותי היה נ"ל לישב דברי רבא על דרך שיטת הריטב"א ומ"מ הדין יעלה כדעת הסה"ת וכן משמע מדברי שאר הפוסקים דלהתנות לחזור ולמכור לו מותר וכונת רבא בהא דקאמר רבית ע"מ להחזיר א"ב פי' ברבית שבא ע"י מכר ע"מ להחזיר א"ב דהיינו שמכר לו שדהו ע"מ כשיתן לו המעות יהא מחוייב להחזיר לו המכר ויתבטל המכר מעיקרא בזה הוא דפליגי ר"י ורבנן ובזה הוא דפליג על אביי דאביי ס"ל דאף במלוה על שדהו ועשה לו מכר דאם לא יפרע לו לז"פ תהא השדה קנויה לו מעכשיו מ"מ שרי ר"י אע"ג דעכשיו הוא אוכל רבית מ"מ כיון דאפשר שלא יפרע לו ויהא השדה חלוט לו מעיקר ולא יהא רבית ג"כ שרי ר"י דכל צד אחד ברבית שרי ר"י לדברי אביי אבל רבא ס"ל דכה"ג היכא שמלוה על שדהו ומתנה עמו שאם לא יפרע לו יהא השדה חלוט לו מעכשיו כיון דבשעת אכילה הוא עדיין מלוה גמורה אף שאפשר שבסוף יוחלט השדה לפניו ולא יהא רבית מ"מ כה"ג לא שרי רחמנא אף לר"י אלא מאי דשרי ר"י היכא דירד בתחילה בתורת מכר אלא שמתנה עמו שאם יחזור לו מעותיו יתבטל המכר מעיקרא וא"כ יהא רבית מ"מ כה"ג שרי משום דזה נלמוד מבע"ח דהוה ג"כ מכירה על תנאי מ"מ שרי רחמנא כיון דבשעת אכילה הוא אוכל בהיתר בתורת מכר לא חיישינן מה דיתגלה אח"כ ולא הוה אפי' צד אחד ברבית והנה גם דעת רש"י בערכין אע"ג דפי' בדברי רבא על דרך אחר מ"מ ס"ל לחלק בצד אחד ברבית לדברי רבא כעין שבארנו דפי' שם דלכך ס"ל לתנא דידן דבבע"ח אפי' צד אחד נמי לא הוה דהואיל דבתורת מכר אתא לידו וא"כ ס"ל אע"ג דסוף סוף לכשיגאלנה יהיה רבית מ"מ כיון דעתה הוא בתורת מכר הוא שרי וזהו על דרך שבארנו אך משום דרבית ע"מ להחזיר משמע לרש"י כפשוטו היינו להחזיר הפירות שאכל א"כ היה קשה לרש"י דאמאי לא פי' רבא דפליגי ר"י ורבנן בפלוגתא דתנא דמתני' והברייתא דר"י סבר כתנא דמתני' דהיכא דאתא לידו בתורת מכר שרי והמכר שהיה עושה הלוה עם המלוה היה מכר ממש אך בתנאי שאם יחזור לו יתבטל המכר ומי הכריח לרבא לומר דפליגי ר"י ורבנן בפלוגתא אחרת ברבית ע"מ להחזיר לכך הוכרח רש"י לומר שם דרבא ס"ל כיון דהמעות בא לידו בתורת הלואה (כמו דאיתא שם הרי שהיה נושה בחבירו מנה] לכך לא שרי לר"י אלא דוקא בע"מ להחזיר לכשיגאלנה ואף אם היה עושה שדהו מכר ממש בתנאי שאם יחזור לו המעות תתבטל המכירה נמי אסור כיון דהמעות מתחילה היה בהלואה וגם בסוף כשגואל אותה הוה המעות מלוה לכך אסור שם גם לר"י אם לא ע"מ להחזיר ודוקא לאביי הוא דשרי אע"ג דהמעות בא לידו מתחילה בתורת מלוה כיון דהוא ס"ל דכל צד אחד ברבית שרי אפי' היכא דמתנה שאם לא יחזור לו המעות יהא השדה חלוט לו למפרע וא"כ עדיין המעות הוא בתורת מלוה מ"מ שרי אבל לרבא כיון דס"ל דצד אחד ברבית כה"ג ודאי דאסור לכו"ע א"כ אפי' עושה שדהו מכר ממש ומתנה שאם לא יחזור לו יהיה המעות מלוה למפרע ולתנא דמתני' דערכין שרי כה"ג מ"מ היכא דהמעות בא לידו בתורת מלוה אסור לכו"ע. כנ"ל לבאר כוונת רש"י ז"ל ואף שאפשר לפרש כונה אחרת בדברי רש"י ז"ל מ"מ לאחר העיון דברי מוכרחים

אך קשה לשיטתו דאמאי לא ביאר הגמרא להדיא במאי פליגי המתני' והברייתא לדברי רבא ויותר קשה לשיטתו דברי הגמרא דמגילה (כז:) דפריך שם לר"מ דס"ל דאין מוכרין בהכ"נ אלא על תנאי שאם ירצה יחזירהו היכי דיירי בה הא ה"ל רבית ומשני ר' יוחנן דר"מ בשיטת ר"י אמרה דס"ל צד אחד ברבית שרי ורבא קאמר שם דרבית ע"מ להחזיר א"ב. וכתבו שם התוס' וז"ל לר"מ דמתני' ס"ל שהיו מתנין להחזיר שכירות בהכ"נ כשחזרו ובהכי שרי כר"י עכ"ל וכ"ז הוא לשיטתם אבל לשיטת רש"י דערכין א"צ לדחוק אלא יש לישב דברי ר"מ בפשיטות דס"ל כמתני' דערכין דהואיל ובתורת מכר אתא לידו אפי' צד אחד ברבית נמי לא הוה. אבל קשה דהאיך לא הזכיר הגמרא כלל המתני' דערכין לתרץ לרבא דר"מ ס"ל כהמתני' דערכין ובאמת גם לדברי התוס' לא יתיישב היטיב שם הסוגיא דהא לדבריהם רבא לא פליג על הא דמוקי ר' יוחנן דר"מ ס"ל כר"י כדמשמע מפשטות הסוגיא כיון דרבא לא מתרץ דברי ר"מ בתירוצא אחרינא לכך כתבו דרבא מתרץ שגם במתני' היה רבית ע"מ להחזיר ור"מ ס"ל כר"י דשרי. א"כ קשה מי הכריחו לרבא לומר כן שהיה מתנה הלוקח שיחזירו לו המעות מעיקרא ואח"כ יחזיר להם שכר השימוש ואז אינו מותר אלא לר"י דילמא היה מתנה שינכו שכר השימוש מהמעות שיהיה צריכין ליתן להלוקח ואז מותר לכו"ע כדמוכח מדברי התוס' דב"מ הנ"ל וכן מבואר בש"ע יו"ד סי' קע"ד ס"ה וכן מבואר להדיא בחידושי הרשב"א הובא בש"מ [ועיין ט"ז ודבריו צ"ע]. אבל לשיטתנו דפי' רבית ע"מ להחזיר הוא פי' רבית שבא ע"י מכר ע"מ להחזיר עולה הסוגיא דערכין והסוגיא דמגילה מדוקדק היטיב דגם לרבא אין צריך תירוצא אחרינא וכן לשיטת הריטב"א עולה הסוגיא דערכין מדוקדק היטיב ובמגילה לדברי הריטב"א ע"כ צ"ל לדברי רבא שהיו מתנין בבהכ"נ שמחוייב להחזיר ולמכור להם הבהכ"נ כשירצו להחזיר לו המעות ומ"מ לרבנן אסור וע"כ צ"ל דר"מ ס"ל כר"י

ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' דלא כדברי הריטב"א מדברי הירושלמי שם דלהתנות לחזור ולמכור לו מותר דאיתא שם המוכר שדה לחבירו כו' ע"מ שכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי שכל זמן שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה מותר היה חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר כ"ז שהמוכר אוכל פירות מותר כ"ז שהלוקח אוכל פירות אסור ר"י אומר בין כך ובין כך מותר כו' ע"כ. והבעל פ"מ פי' שם דהא דכ"ז שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה מותר הוא תנאי אחר שהתנה עמו דכ"ז שאני רוצה אני מחזיר לך הדמים ונוטל. וזה אתא כר"י דס"ל צד אחד ברבית שרי יעו"ש אבל באמת דבריו תמוהים